סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן על שני מופעים בפסטיבל ימי זמר 2014
 

 
 
שני גיטריסטים פנטסטיים. וכשהם יוצאים למסעות נגינה ארוכים ומרתקים, כמו ב"עננים שחורים", "חבק אותי", "כבוי" ו"אריה ורותי" של עמיר, ב"דמיון חופשי" של יצחק קלפטר, וב-Modern Love של דיוויד בואי (שאלון הפך אותו ללהיט מזוהה שלו), זה פשוט תענוג שאתה מייחל שיימשך לנצח"
עמוס אורן על המופע המשותף של עמיר לב וגבע אלון, ועל המופע  הנוסטלגי "יעלה ויבוא"


על פסטיבל ימי זמר המסורתי של חולון, שהתקיים בחג הפסח החולף בפעם ה-19, נחה תחושה - ספק מתוקה, ספק מעיקה - של דז'ה וו.

תרמו לה בעיקר המחוות וההצדעות של מופעים שמוקדשים ליוצרים ותיקים בזמר העברי והישראלי (והפעם - נורית הירש, יענקלה רוטבליט, תלמה אליגון-רוז, יעקב אורלנד, אלכסנדר פן), כאלה שמתמקדים בז'אנרים מוכרים ואהובים (רומנטיקה בניחוח צרפתי, שירי תיאטרון עבריים, לדינו ופיוט מהבית, שירים מפסטיבלי הזמר), וגם הופעות של כוכבי פופ וטרנים (יהודית רביץ או שלמה ידוב ואלון אולארצ'יק). לא משהו להתחבט ולהתלבט בו, הולם מן הסתם את האוכלוסייה הבוגרת, משלמת המסים, של העיר חולון.

ההתנסות במשהו חדש וייחודי, פורץ גדר ודרך, פסטיבלי הארד קור, אינה מנת חלקו של פסטיבל זה והקו האמנותי שמנחה אותו, מן הסתם בהצלחה נמשכת, לפיו "חשיבות המחוות והמופעים הנוסטלגיים הולכת וגדלה", מה שמגדיר את מטרתו העיקרית כ"שימור הזמר העברי" (הציטוטים משויכים לנעמי אטיאס, המנהלת האמנותית והמפיקה).
החידושים וההיחשפות לקולות אחרים ולניסיונות מאתגרים, אם בכלל, הם בשוליים. 

מסעות נגינה מרתקים

משום כך נדמה ששילובם של הרוקרים עמיר לב וגבע אלון בתוכנית הפסטיבל היה חיבור מוזר וגם הפתעה משובבת, תולדה של אחד משלושה גורמים - ברירת מחדל, תאונה או הברקה. לשניהם אולי זו פעם ראשונה בפסטיבל "השימור" החולוני, אבל גם הם כבר לא כוחות "צעירים", במיוחד לא לב (52, יליד חולון!), שמאחוריו יותר מעשרים שנות נוכחות, בעוד אלון (35) הוא בדרך להיות אייקון מקומי, אם עדיין אינו כזה.

בקיצור, השניים - מורה (לב) ותלמידו (אלון), שמוניטין יצא לשיתוף הפעולה ביניהם (מאז "עמיר לב בזאפה", שראה אור ב-2010) - באו לדפוק שעה, ובעידוד הקהל הנלהב שמחו להישאר שעה וחצי. לא בדיוק זֶמֶר, הרבה יותר נגינה, ובכל זאת מי שבא ידע לקראת מה ולרגע לא התקבל הרושם שמישהו התאכזב - לא בקהל ולא על הבמה.


גבע-אלון-ועמיר-לב.jpg
גבע אלון ועמיר לב (מקור: אתר תיאטרון חולון)


השניים, נציגים בולטים של רוק שוליים שמרחיב את מעגל המיינסטרים, עושים זאת עם חומרים מוקדמים שלהם - לב בעברית (לא כולל אף יצירה מ"נוגע בדרכון", אלבומו האחרון, השמיני), אלון באנגלית (ודווקא הוא משלב שיר חדש, בעברית, מאלבום בדרך, החמישי שלו) - עם שתי גיטרות אקוסטיות, שמיתרי המתכת שלהן מפיקים צליל חשמלי נהדר (אלון גם נעזר במקצת השירים בגיטרה חשמלית, להאדרת הרוק-פולק האמריקאי שלו, ובמפוחית פה משכרת ב"אריה ורותי"), ובעיקר באמצעות תשוקה אדירה לנגינה.

כל אחד משמיע משהו כמו שלושה שירים לבד - לב בפתיחה, גבע בהמשך - אבל מרבית הזמן הם ביחד.  שרים ביחד - בעצם גבע מלווה את עמיר, ונדמה שהוא הפרשן הכי טוב שלו ברוק המקומי. הליווי הקולי שלו פשוט נפלא, מייפה בעומק ובגוונים את השירה הרזה והמתומצתת של לב.

אך כאמור, לב הדיל הוא הנגינה המשותפת שלהם. שני גיטריסטים פנטסטיים. וכשהם יוצאים למסעות נגינה ארוכים ומרתקים, כמו ב"עננים שחורים", "חבק אותי", "כבוי" ו"אריה ורותי" של עמיר, ב"דמיון חופשי" של יצחק קלפטר, וב-Modern Love של דיוויד בואי (שאלון הפך אותו ללהיט מזוהה שלו), זה פשוט תענוג שאתה מייחל שיימשך לנצח.

ולא הפתיע שגם אחרי ההדרנים המתוכננים, גם לאחר שעלה האור באולם ודלתותיו נפתחו אל צינת הלילה, וגם לאחר שלב ואלון היו כבר במונית בדרכם הביתה - הקהל החזיר אותם אל הבמה. מעשה לא הגון. לא חוכמה לתפוש בני אדם בנקודת החולשה שלהם. ואצל עמיר לב וגבע אלון זו ההנאה שלהם מהנגינה ביחד. ההנאה כולה שלנו.

מופע מאושר לוועדי עובדים
 
באותו אולם כשלוש שעות קודם לכן, אירח הפסטיבל את "יעלה ויבוא", מהסוגה היותר מקובלת עליו. מופע נוסטלגי משירי פסטיבלי הזמר, בהשתתפות הזמרות שרונה נסטוביץ, בטי פבלו ואתי קסטרו, בליווי תזמורת של חמישה נגנים בראשות הקלידן, המעבד והמנהל המוזיקלי הוותיק דוד קריבושי. משהו מן הסוג הבטוח והלא מסתכן. גם הצדעה לשירים ידועים ואהובים בזמר העברי, וגם הפקה עם סיכוי להמשכיות על הבמה.

ואכן, במשך כשעה ורבע השמיעה החבורה שני תריסרי להיטים, חלקם במחרוזות, משני עשורים (1960 עד 1980) המוגדרים כתור הזהב של פסטיבלי הזמר - מ"ערב בא", זוכה הפסטיבל הראשון, ועד "אבניבי", שזיכה את ישראל בראשונה בתחרות האירוויזיון (1978), מ"אותך" (של אריק איינשטיין) ועד "ולנטינו", מ"פתאום עכשיו פתאום היום" ועד "(סלאם עליכום) בוא תגיד שלום".



יעלה-ויבוא-01.jpg
"יעלה ויבוא" (מקור: אתר תיאטרון חולון)


קריבושי המנוסה מנווט ביד קלה ובטוחה, עם עיבודים קופצניים, נאמנים וגם מאתגרים, את שרשרת השירים, מתבל אותם באנקדוטות רלוונטיות, פרטיות ולאומיות, לפי מתווה הכתיבה והנחיות הבימוי של יניב צדוק.

בניגוד להפקה קודמת שלו, שלישיית בנים ששרה שירים של שלישיות גבריות, נדמה שקריבושי בחר את שלוש הזמרות מבלי לסמוך על כישורי הקישור והמשחק שלהן. הוא כמעט ולא מאפשר להן לדבר. הוא הקיק סייד ההיסטורי-הומוריסטי, הן קישוט לשירים.

למרות ניסיון לא מבוטל שלהן - פבלו עם שלושה אלבומי סולו; נסטוביץ' עם אלבום סולו אחד, אחד כסולנית "הכל עובר חביבי" ונוכחות ב"מטרופולין" ו"גסטהאוס"; וקסטרו, הצעירה בחבורה, כחברה בלהקת הבנות "חמסה" - זה פרויקט של קריבושי. אין אצלו סולניות. להוציא "מישהו" שנמסר לקסטרו, "סליחות" שהופקד בידי פבלו (וגיטרה קלאסית) ו"אתמול בערב היית שונה" בפי נסטוביץ' (שמסעירה בעוצמת ההבעה) - הן שרות הכל מהכל, חולקות בשירה. מה שפוגע באפשרויות הרגשיות האישיות ("על כפיו יביא" כדוגמה בולטת) ומשטח-מתקין אותן לשירת רבים.

אישית, אני מעדיף את פבלו, שניחנה לטעמי, בארומה קולית ובאמירה אישית. קולה לא סכריני ובדרכה המוזיקלית לא דבק רבב פופי. לנסטוביץ' יש יכולות לא מבוטלות אולם כדי לחשוף ולמצות אותן, צריך לבנות הפקה סביבה או לפחות לתת לה מרחב משלה. קסטרו מרשימה פחות אך בולטת מדי, בשל הרמוניה לא מוקפדת והעדר איזון ביניהן (ואולי סתם המיקרופון שלה היה צעקני שלא לצורך).

ועדיין אף אחת מהן לא מגיעה ליכולות של אילנית, רבקה זוהר, מירי אלוני, יהודית רביץ והאחרות, שאת שיריהן ביצעו. אם כי בשירי הביחד - מסוג "אני עושה לי מנגינות", "נולדתי לשלום", "נוח" או "יעלה ויבוא" - זה לא מורגש.

75 דקות, 25 שירים, חמישה נגנים, שלוש זמרות וצג לד רחב ידיים אחד שממוקם בגב הבמה, כאלמנט עיצובי בולט ומרשים (פחות מבחינת הווידאו-ארט), מכשירים את "יעלה ויבוא" כמופע מאושר לוועדי עובדים.


עמיר לב וגבע אלון. תיאטרון חולון. חמישי, 17 באפריל 2014

יעלה ויבוא. תיאטרון חולון. חמישי, 17 באפריל 2014


למועדי מופעים >

22/04/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע