תיאטרון - ביקורת דיסקים: שירי מימון, אחינועם ניני

מפגן העוצמות הווקאליות של שירי מימון באלבומה הראשון ממצב אותה הכי דיווה שאפשר, כמעט. אחינועם ניני, דיווה עם הרבה קבלות, מציגה באוסף החדש שלה מנעד רחב של יכולות, משירה בתימנית ועד לאופרה.

בדולח עמוק

הטרנד הנוכחי של כתבי התרבות, מסמן את שירי מימון כדבר הטוב ביותר שיצא מהתוכנית "כוכב נולד" על דורותיה. פתאום, נינט (מאמי) טייב, שהסתתרה בשנים האחרונות מעיניו של חלק נכבד מהציבור באיזו טלנובלה מקושקשת בלווין, כבר לא מושכת עניין כבעבר, ואילו מימון, עם לוק משודרג, קול אדיר, נוכחות בימתית סופר-כובשת, ושיחזור משהו מהכבוד האבוד שלנו בתחרות האירוויזיון, שיפרה את מעמדה באופן משמעותי, ומצליחה לעורר היום הרבה יותר אמוציות חיוביות.

גם באלבום הסולו הראשון של שירי מימון, שיוצא בתזמון יחצני מצוין, אחרי שחצי מדינה צפתה בה מאפילה על כל שאר הכוכבים הנולדים בגמר האחרון, היא עושה כל מאמץ כדי לא לפספס את המומנטום החיובי, ובעיקר כדי לא לעצבן אף אחד. אחד עשר שירים טובים, בלי נפילות מיוחדות ואף כמה שיאים, והפקה מוזיקלית שמרנית, שמערבת כמה וכמה מפיקים (פיני ארונבייב, ליאור שושן, גיא ליכטנטל, מומי לוי, הנרי), ונוגעת בדאנס, באר.אנ.בי ולא מעט גם בקיטש עם בלדות רגשניות סטייל וויטני-סלין-מריה, ומטרתה העיקרית היא להעצים את קול הבדולח העמוק של מימון, ולהוציא אותה הכי דיווה שאפשר.

לפעמים זה עובד מצויין. "עד שתבין אותי", שהיה הסינגל הראשון ששוחרר מתוך האלבום ועורר לא מעט תקוות, מצליח לשלב ידידותיות רדיופונית יחד עם רעננות כובשת וגרוב מצוין, ושומר על מקומו כאחד מהשירים המוצלחים ביותר באלבום. חוץ ממנו, לא קשה למצוא פה עוד כמה שירים טובים שיהפכו את האלבום הזה לרב מכר, ובכלל, קשה להישאר אדישים לגמרי לעוצמות ווקאליות מוצלחות שכאלה, שמתחבבות על האוזן מעט יותר עם כל האזנה.

אבל בכמה מקומות, הנחמדות המוגזמת מייצרת אנמיות יחסית. תקשיבו למשל לשירו של רמי קליינשטיין ("לאן שלא תלכי"), שהיה יכול להפוך לפצצת דאנס יוצאת דופן, אבל ההפקה המוזיקלית בגרסת האלבום לא מאפשרת לו להיות יותר מאשר הומאז` סביר למאיה בוסקילה. רק הרמיקס של אותו השיר, שמופיע כרצועת בונוס בסוף האלבום, מוסיף לו את הבשרניות הנדרשת. העובדה ששתי הגרסאות הללו שייכות לאותו מפיק מוזיקלי (הנרי), מצביעה אולי על גישה מתונה מדי בהתוויית הקו המוזיקלי עבור האלבום כולו.

בסופו של דבר, זהו ניסיון ראשון מוצלח למדי, שלעתים נדמה כאילו נוצר בעיקר לשם הפגנת היכולות של מימון, וכדי לאפשר לה לבדוק את השטח, לפני שתוכל להמשיך בחיפוש, ולבחור את המקום הראוי ביותר לכישרון הגדול שיש לה.

שירי מימון, הליקון

יריעה רחבה

אחינועם ניני תמיד עוררה אצלי תחושות מעורבות. מדובר אמנם במבצעת רגישה ואינטליגנטית בעלת קול מרהיב ביופיו, שאחראית לאחד מהאלבומים הישראליים שאני הכי אוהב ("אחינועם ניני וגיל דור" משנת 1993, שהתמקד בשיריהן של לאה גולדברג ורחל), ולאחת מההופעות הכי מרשימות שנכחתי בהן (עם הפילהרמונית בהיכל התרבות לפני כשנתיים). ובכל זאת, משהו בהתנהלות שלה, ובתחושת הניכור והריחוק שהיא משדרת כלפי הארץ, כאילו היא לא לגמרי שייכת לכאן, גורם אצלי לאנטגוניזם בלתי נשלט.

בשנים האחרונות, מתמקדת אחינועם ניני בניסיונות חוזרים ונשנים לעשות את זה בגדול מעבר לים, וגם אם עדיין לא הפכה לכוכבת על בינלאומית, היא בהחלט שומרת על רמה גבוהה של עניין באלבומים שהיא מוציאה, ואף רושמת לעצמה הצלחות לא מבוטלות. על הקשר האמנותי עם ישראל, שומרת ניני בעיקר דרך הופעות שהיא מבצעת אצלנו מדי פעם בפעם עם הרכבים שונים, כמו הגיחה הקצרה שערכה פה בסוף חודש אפריל האחרון, לשתי הופעות בליוויה של רביעיית כלי מיתר מנאפולי בשם "סוליס", ועולה עכשיו על גבי דיסק כפול.

בשנים האחרונות כבר זכינו אמנם לקבל מאחינועם ניני כמה וכמה אוספי אולפן וגם אלבום בהופעה חיה, אך הייחוד בהופעה הזו, נעוץ ביריעה הרחבה שנפרשת לפנינו, ובה אפשר למצוא פיסות מכל שנות הקריירה של ניני, בארץ ובחו"ל, בעיבודי מיתרים אקוסטיים ועשירים.

שירים מהאלבום האהוב ההוא משנת 1993, מתערבבים פה יחד עם נציגים מכל אלבומיה של ניני באנגלית (שזו הזדמנות טובה עבור רבים להכירם), עם קטעי אופרה מרשימים (לפחות עבור הדיוט כמוני בתחום), וקטע אחד בתימנית ובאנגלית, שעורר מחיאות כפיים סוערות במיוחד אצל הקהל בהופעה, ומשלים, אולי, את פסיפס התרבויות, שמרכיב את דיוקנה של הזמרת המיוחדת הזו.

אחינועם ניני ורביעיית סוליס בהופעה חיה, אן.אם.סי