סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן דודו טסה בהופעה- חופר בפצעים
 

 
 
אם המלים לא מדברות בעד עצמן ובעדו, המוזיקה של טסה משלימה את התובנה. גם כשהיא מלהיבה, היא מייסרת. חופרת בפצעים, מנסרת את העצמות, מטרידה, מכאיבה, נאבקת בגבורה בשדים הפרטיים"
עמוס אורן נותן למילים של דודו טסה ושל הכותבים שאתו לדבר. הופעה שהיא שעת טיפול מזככת


"איך נפלה עליי פתאום עיר ובהלות/ קומות על גב קומות, וזיכרונות חולפים/ בי כמו מעליות ריקות, כי נפלה עלי פתאום עיר ובהלות, ואני אומר:/'חלון אינו אלא רצון אחר, פתוח'... ואני יודע כי בדממה אני כותב/ ובדממה נמחק. אבל מוכרח אדם להשאיר אחריו סימני מאבק" ( "עיר ובהלות", מלים:אלי אליהו).

דודו טסה. פועל רוק'נרול, איש הצווארון הכחול. דוגמה לבן מעמד הביניים שנאבק על קיומו ופרנסתו, זהותו ושפיותו, אהבותיו ועתידו. מוזיקאי מחונן, כוכב גיטרה, זמר חם ונוירוטי, שמחפש את עצמו בסבך החיים במדינה הלא קלה הזו.

ובמופע החדש, בעקבות "עיר ובהלות" אלבומו החדש, אפילו הרבה יותר מקודמיו. לכאורה, גדול יותר, משוכלל יותר, מכיל יותר, אבל אל תתנו להילה ולמומנטום, ל"שלאגרים" ולתדמית הנרכשת, להטעות אתכם. אלה עדיין הלבטים וההתחבטויות, הקשיים והדחיות, הפחדים והשדים, הכאבים וההחמצות, חוסר היכולת לבנות מסגרת, החיפוש את האור, ובעיקר הכמיהה למסגרת, בית, משפחה ויציבות, שמזינים את נפשו הפצועה והמתייסרת של טסה, והופכים את הופעתו לשעת טיפול מזוקקת ומזוככת, וגם חפה מקלישאות.

הלב והשריטה

"גם השנים חלפו/ חלפו גם השנים/ כמו הרוח הנושב... ראיתי מגדלים/ גני זהב תלויים/ וארמונות של חול... ואני חושב/ אם יש לך בית/ לשים ת'ראש..." ("לשים ת'ראש", מילים: אלי אליהו, מיכה שטרית ודודו טסה).

"על הדלת כתבנו כאן גרים/ וחיכינו לאושר/ וקנינו כמה דברים/ שהרווחנו ביושר// והבטחנו בלילות הקרים/ ושכחנו בבוקר/ אין הנחות בחיים/ שילמנו ביוקר// ויש את מה שרצית שאהיה/ ויש מה שרציתי שתהיי/ ויש בינינו בית/ ולא נכנס מספיק אור" ("יש בינינו בית", מילים: אלי אליהו).

   

"וכבר הייתי עצוב, כבר הייתי שמח/ ועוד פעם עצוב, עכשיו נכנס אורח/ על מה נדבר?/ אין פתרון כאן/ וכבר הייתי גיבור, עפתי בשמיים/ ועכשיו ביום אפור אני עוקף שלולית של מים/ אסור לאחר, אין פתרון קל// איזה יום, איזה יום עבר עליי/ זה קצת יותר מדי/ פתחי לי את הדלת" ("איזה יום", מילים: דודו טסה וטלי כץ).

"למרחקים ארוכים אני לא פוגע/ ברגעים משתנים אני לא נוגע/ לאנשים חדשים אני לא פותח/ נותן לך להיכנס כמו לאורח ...אוי לי עכשיו לא טוב כי/ נדמה לי ששכחתי לאהוב/ אוי לי עכשיו לא טוב לי/ אם רק תצליחי שיפסיק לכאוב" ("שכחתי לאהוב", מילים: דודו טסה וטלי כץ).

"...עם חלומות כאלה מי בכלל רוצה לחלום/ חלון בלי בית, חבלים וסולמות/ תנעלי טוב את הדלת שהאושר לא יברח/ לא הבטחתי אהבת עולם אבל נתתי לך מפתח" ("עם חלומות כאלה", מילים: דודו טסה).

   

"האם תהיי כשאפול/ אחרי הכל/ בחרת לנשום את גרמניה, גרמניה// לפני שנרדמנו רבנו שוב/ שאלתי אותך/ מה את חושבת על ילדים/ את שותקת, מה את שותקת... עכשיו אספור עד חמש/ וכל מה שאת לא, זה כל מה שיש/ תכננתי לאהוב אותך המון בלי סוף..." ("גרמניה", מילים: דודו טסה).

"בדיוק בזמן/ הגעת בדיוק בזמן/ רגע לפני שהשתגעתי/ רגע לפני שסובבוני הגלים/ שאכלוני הדגים, שנטרפתי... בדיוק בזמן/ הגעת בדיוק בזמן/ רגע לפני שהתעייפתי/ רגע לפני שלא היו לי פתרונות/ שנעלמו העקרונות בחיי/ בדיוק בזמן" ("בדיוק בזמן", מילים: דודו טסה ורועי שופאן).

"השפה שאנחנו מדברים/ אני צועק, את בוחרת מילים/ אני בוכה, שובר ת'כלים/ אני דובר אמת/ את מציירת אותי משוגע/ את קוראת, אני שותק כמו חיה/ אני ריק, את עם הכוס המלאה... אנשך כל מי שיתקרב/ ארחיק כל מי שיתערב/ אטרוף אותם כמו זאב... עכשיו תקשיבי לולה/ אני סתם בחור שכונה שמאוהב במלכה/ אלוהים נותן כפול/ שנים עם ראש כפול/ עכשיו תקשיבי לולה" ("לולה", מילים: דודו טסה ורועי שופאן).

"עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה/ דירת חדר בפינה של הפינה/ אני לא יכול להיפגע/ נשבר לי הזין לאסוף נשים פצועות בסוף הלילה// עדיף הטירוף, השיגעון, רק לא הפחד, הוא גומר אותי... אני לא יכול להירגע/ נשאר קצת אוויר לסיבוב אחרון... ואני לא רואה איך אני יוצא מזה/ איך אני הופך את זה לאהבה" ("בסוף מתרגלים להכל", מילים: דודו טסה וטלי כץ).

"צריך להתכונן למבול/ צריך להיערך למלחמה/ אמרתי, אמרתי לך אלה לא גשמי ברכה/ אנא מימך... צריך לאוורר את הנשמה/ צריך להינעל על כוונה/ אולי רק מלה קטנה/ תהפוך את האדמה/ אנא מימך// ומה יהיה עלינו, מה יהיה עליי/ הדלת שוב נטרקת, שואלת מתי/ ומה יהיה עלינו, מה יהיה עלי" ("צריך", מילים: גלעד כהנא ודודו טסה).

"...הכאב המופלא, מרוקן עוד דירה/ אין לי בית, מרפסת סגורה/ לא עוד// גם אם לרגע בכינו, טעינו/ גם אם לרגע טעינו, טעינו... עמוק הלב, רחוק החוף/ מן המצולות אני אחזור/ האם תהיי אתי גם אז/ רחוק רחוק על חוף זהב" ("בכינו טעינו", מילים: מיכה שטרית ודודו טסה).

   

"גם אני פוחד לאוהב/ תמיד מתרחק ממה שקרוב/ כמו שאתה הלב והשריטה/ סיפור חיי... בסוף היום אני בן של אבא שלי/ מי עוד השאיר לי בלילות/ אני במסדרונות... כל עוד הגשר יעמוד/ לא אפחד למעוד" ("בן של אבא שלי", מילים: אלי אליהו ודודו טסה).

"הלילה לא, הלילה לא אשכב לישון/ עלית לי בזיכרון/ אכאב אותך, אכאב אותך לשיגעון/ אשתה אותך לשיכרון/ חשדות, חשדות, התפרקה נפשי/ הלכת לא השארת סימן/ תהיות, תהיות, הסתרקה נפשי/ למי את חייבת במזומן" ("עלית לי בזכרון", מילים: מאיר אריאל).

"זוזי זוזי, נו תזוזי זוזי/ נהיה לי חם/ זוזי זוזי, נו תזוזי זוזי/ אני נרדם// ואם יהיה לי קר/ אף אחד לא יעטוף אותי/ בטח לא אני/ בטח לא את/ אולי אמא, אמא, אמא" ("זוזי", מילים ולחן: דודו טסה).

"באת עם השמש, מצאת אותי רטוב/ אחרי לילה של רעש לא ישנתי/ יש לי מזכרת ממישהי/ ועוד מפלצות שאיתן לא התחברתי... באת עם השקט, מצאת אותי נסער/ אחרי לילה של גשם לא ישנתי... לך יש איזה אלף או מיליון חברים/ ולי מה יש/ לא שיש במה להתבייש/ אבל חבר אחד... באת עם השקר, מצאת אותי תמים" ("באת עם השקט", מילים: דודו טסה).

"כל היום ניסיתי לרמוז בעיניים עצובות/ אני לא מרגיש טוב/ זה מין משחק מחבואים, מחפש מילים/ אשמח אם תתקרבי/ אני לא מרגיש טוב// אוהב שאת בוכה, אני חזק, את חלשה/ מוכר ואת קונה/ כל דבר... בואי אל עיניי תבואי/ יש עוד אור בינינו/ רק בקרוב יש עוד אור" ("לא מרגיש טוב", מילים: דודו טסה ועדית הר צבי).

"אני אוהב את הלילה איתך/ לא זוכר מה זה בלעדייך/ אני שומר לך את הדברים הטובים/ גם אם הי מעט/ מספיקים רק לאחד... מעליות, מעליות עולות יורדות ומתרסקות/ אבל אני גבוה מכולם, כלום לא נוגע/ כלום לא נוגע/ רק המבט שלך" ("מעליות", מילים: דודו טסה).

"אני רץ/ אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע/ כל זמן שהאויר מגיע/ וזה לא מפריע/ מלטף אותי/ ויש אצלך אור/ למה לי לעצור... אני יודע אני זז וזה פוגע/ בלב שלי יש שחור/ שאי אפשר לסגור/ ואני רץ" ("אני רץ", מילים: דודו טסה וטלי כץ).

מוזיקה שלא נותנת מרגוע

24 שירים במופע הנוכחי של טסה. שעה ושלושת רבעי. נשמע קצר? זה רק מפני שטסה לא מדבר לריק בין השירים ולכן מספיק המון. לחלק מהם, המרוכזים לקראת סיום, הוא חוזר אחרי התעלמות מסוימת, מן הסתם לקראת הקיץ שבפתח (כולל "משטרה" שלא שותף הפעם, אבל הוא בהחלט בקאדר למשחק, אם להשתמש במונח מעולם הכדורגל).

19 מהשירים ציטטתי לעיל, כסדרם הנבון בהופעה. כל מה שרציתם לדעת על דודו טסה והוא לא נתן לכם הזדמנות לשאול (ויתרתי על שני השירים של מיכה שטרית כאורח, הזדמנות של טסה להפגין את גדולתו כנגן גיטרה, וגם על "ג'מאל" ו"פוג אל נאחל" בערבית, מהסשן עם "הכווייתים").

ואם המלים לא מדברות בעד עצמן ובעדו, המוזיקה של טסה משלימה את התובנה. גם כשהיא מלהיבה, היא מייסרת. חופרת בפצעים, מנסרת את העצמות, מטרידה, מכאיבה, נאבקת בגבורה בשדים הפרטיים, לא נותנת מרגוע.

ששה נגנים אתו. ניר מימון, שותפו ליצירה ובהפקה המוזיקלית, על הבס, ברק קרם בתופים, אריאל קסיס בקאנון, דרבוקה ותוספות קלידים, ושלושה נגני מיתרים: נטע כהן-שני בצ'לו, מאיה לי רמון בוויולה וניצן קאנטי בכינור. ולא כקישוט. הם נארגים נהדר לתוך הרקמה הרוק'נרולית ("גרמניה" למשל) ובו זמנית הם בשר מבשרו של הצליל האתני החריף, הגאה והמהודר, שיש בו קלאסיקה ערבית ("הבן של אבא שלי"), שורשים בבליים עמוקים ("צריך") וגם רגאיי בגדדי חינני ("הלילה לא"). הם לסאונד ממש כמו התבלינים הלוהטים של האלקטרוניקה, שהחיבור שלה הוא מלאכת מחשבת של קצב ורגש.

בגב הבמה תלויות שלוש מסגרות רבועות של תריסים לבנים כאלמנט עיצובי. אולם בניגוד לרוח השירים והסיטואציות החונקות והמשתוקקות שבהם, לא נפתחים ולו לרגע אחד ומשמשים רק כאקרנים לווידאו ארט, כשלמרבה האכזבה דווקא הצילום במעגל הסגור, אמנם מעובד ומסוגנן אולם לוקה בסנכרון.

"אני גיטרה/ הרוח מנגן עלי/ בחילופי עונות/ אני גיטרה/ מישהו פורט עלי/ בחילופי המנגינות... אני סימן/ אני עדות/ לידידים ולבדידות/ וגם במשעולי ילדות/ אצעד לבטח... אני גיטרה/ הייתי פעם עץ אולי/ ובתיבת התהודה/ אני זוכר את/ כל מי שניגן עלי/ ואני אומר/ תודה" ("אני גיטרה"; מילים: נעמי שמר). הדרן אחרון בהחלט, הוא לבד, גיטרה קלאסית, שירה בציבור וים של אהבה.

הערה לסיום: משלל סיבות אני לא סובל את אמפי שוני וקיבלתי הפעם צידוק נוסף לעמדתי. בעוד בתיאטרון הרומי בקיסריה העישון אסור, כמתבקש מהחוק לגבי מקומות ציבוריים, שוני הוא גן עדן למעשנים וגיהינום לכל האחרים. מן הראוי שהרשות לגנים לאומיים, שמסרה בידי זאפה את הזיכיון להפעלת המקום, תבדוק מחדש את תנאי ההתקשרות, ותחייב את הזכיינים בהצגת שילוט ברור ומאיר עיניים וגם באכיפה נמרצת של האיסור. ההתנהלות הנוכחית היא שערורייתית.

דודו טסה בהופעה. אמפי שוני בנימינה. חמישי, 15 במאי 2014


למועדי מופעים >

18/05/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע