סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: אוהד חיטמן
 

 
 
חיטמן גילה את האהבה. היא ממלאת את כל הווייתו, הופכת אותו לאדם חדש, אחר, ואת נקודת מבטו לוורודה ולאופטימית, כזו שמאפשרת לו - בעצם כופה אותו - להטיף ולעודד גם את הזולת לנהוג כמוהו, בפכחות, בביטחון ובניסיון שלו"
אלבומו החדש של חיטמן הוא  מסע אל השלמה עצמית ושלוות נפש שלאחר היציאה מהארון


"די במאבק אל הפסגה כשלעצמו, כדי למלא בשמחה את לב האדם", שמח הזמר והיוצר אוהד חיטמן לצטט את אלבר קאמי.

המשפט המצוטט מרוח לרוחב כפולת האמצע בחוברת המלים של "המסע", אלבומו החדש, השלישי, על רקע תצלום שלו ישוב אצל פסנתר כנף, אי שם בסביבה מדברית, כנראה בשעת זריחה. חיטמן, שהציטוט משמש אותו גם בהופעתו, בהצגת שיר הנושא מן האלבום, מתכוון בכל לבו - גם למאבק ועוד יותר ממנו לשמחה.

בדרך אל האושר

"המסע" הוא סיפורה של הקלה גדולה. של אבן גדולה שנגולה מלב גדול. 13 שירים, 49:38 דקות, שמגוללים סיפור של מסע שתם בעצם, בדרך אל האושר, ויותר ממנו - אל ההשלמה העצמית, אל ההכרה המלאה במהותו כאדם ולסוג של שלוות נפש אמיצה וחשופה. "המסע" הוא מסע אל האהבה האמיתית, אל הזוגיות השלמה, כשבדרך אליה מתגבר חיטמן על משוכות ומכשולים, סערות ונחשולים, גם שתיקות ופחדים - בין אם אמיתיים ובין אם מטאפוריים לתפארת היצירה.

בסוף המאבק נמצאת ההכרה השמחה ש"אין שום דבר חשוב יותר משנינו, ואין עוד אהבה כזאת כמו שבינינו". השיר כתוב במיומנות ובקפידה של מי שנזהר במינו של הנאהב, כשהנמען בהחלט יכול להיות גם היא, אבל  בקונטקסט של "המסע" הוא השיר הזהיר היחיד.

האחרים מפורשים הרבה יותר, יוצרים אלבום שכולו שיר הלל לאהבת  חייו. "אקרא לך דודי", מכריז חיטמן אגב שימוש בדימויים מקראיים. "אקרא לך דודי ובגני אותך אשמור", ואף אינו מהסס לנקוב בשמו של בן זוגו, להנציח אותו בין שורות השיר.

דרמטי ורגשני מצידו של חיטמן, שמעיד על עצמו כטיפוס דרמטי, וגם מודה, בהופעה, שעד האלבום הזה כתב שירי אהבה מתוך חֵסֶר, אולי גם מתוך חשש ופחד מה יגידו. אם בעבר הקדיש אותם, חלקם לפחות, לנשים (כמו "לכבודך" ששר בהופעה עם אורחתו ריקי גל) או הדחיק-הרחיק עדות בעקיפין של גוף שני ("תגידי לו" מאלבום הבכורה ב-2005) או גוף שלישי ("האשה של חייו" מ"הרגע הבא", אלבומו השני מ-2008).

עכשיו הוא כותב שירי אהבה. נקודה. שירים בלי אֲבל. אולי קצת מוגזם להפריז בעת הזאת של פתיחות חברתית מתקדמת ומתעדכנת, בגילויי אהבה חד מינית, בעליצות של מי שאיבד את בתוליו. אולם אלו הם רגשותיו, ומותר לו להפוך את "המסע" - כמו את ההופעה - להפגנה של ירח דבש מתקתק.



חיטמן גילה את האהבה. היא ממלאת את כל הווייתו, הופכת אותו לאדם חדש, אחר, ואת נקודת מבטו לוורודה ולאופטימית, כזו שמאפשרת לו - בעצם כופה אותו - להטיף ולעודד גם את הזולת לנהוג כמוהו, בפכחות, בביטחון ובניסיון שלו: "שברתי שתיקה, שברתי קירות/ בחושך מוחלט הדלקתי נרות/ נתתי הכל בשביל אהבה/ עמדתי חשוף בחלון ראווה/ נתתי אמון גם אם כאב/ באנשים שחייכו והיפנו לי ת'גב/ וראיתי הכל והייתי עיוור/ ועכשיו אני כאן, להישאר" ("להישאר" שנושא נימה לא מוכחשת של התרסה).

זאת קריאת התגר, שיר של מלחמה, שיר ההישרדות שלו כפי שהוא מגדיר בהופעה (למרות שאת הטקסט כתב עבורו נועם חורב המוכשר). סביבו מפוזרות תובנות דומות: "יום אחד אפור נמשך כמו נצח- יום יפה קצר/ יום אחד עתה במתח – אבל ברגע זה נגמר/ מה עושה אותך שמח/ ואת העצבות לוקח?/ רק אם תעביר את היום/ בקלות תוכל לנשום" ("לנשום", שאינו נכלל בהופעה).

במקום אחר הוא כותב "...ולך לאן שרק תרצה/ אסור שתאחר/ בסוף עוד תתעורר עייף/ אז לך-לך בדרכך/ תאהב את עצמך/ אתה הרי צודק// עכשיו זה הזמן להתחדש/ ודווקא כשרע להתרגש/ בסוף אם לא תלך ייקחו אותך מכאן/ תבין שלא ניצלת את הזמן" ("תרגיש") וגם: "זה הזמן שנשים ת'פחדים בצד/ נהמר על זה ונלך יד ביד/ גם אם יש סכנות שאורבות בדרך// לא נדע את עצמנו בכל נקודה/ בעיקר כשהדרך נראית אבודה/ (ננסה לשנות ולבחור אחרת)" ("גלים" שאינו מבוצע בהופעה).


אוהד-חיטמן-יחצ.jpg
אוהד חיטמן (תמונת יח"צ)


דרמטי, אקספרסיבי, מתלהב
 
אין חולק על הכשרון, הידע ומיומנות היצירה של אוהד חיטמן. הוא כותב להיטים עם חותם ברור ומאופיין, ואת המלודיות שלו ניתן לזהות מרחוק. ביצירה שלו יש חיבור מרנין בין מלים מתנגנות, לחנים ידידותיים והגשה חמה ואמפטית, אולי רגשנית מדי אבל משומנת ומהוקצעת.

כטיפוס נורא נורא נורא דרמטי - מלים שלו - משלב חיטמן שמונה משירי האלבום החדש בהופעתו הנוכחית. כבעל חוש אסתטי מפותח הוא ממקם את מרביתם בלב המופע, כמו היו לבו, וכממסגר אומן מציב את "יבשה בקרוב" (שנשמע כשיר עם אנגלי) בפתיחה, כאילוסטרציה ל"מסע" שבדרך, ו"מודה אני" (עם נטיות חזניות מבית) בסיום, כהדרן הנועל, רובו ככולו א-קאפלה, ובכך חותם מסגרת לכל הסיפור וההופעה.

ההדרן הראשון היה מחווה ל"אל תגעו באהבה", של דודו האהוב עוזי חיטמן ז"ל, בחירה שגם בה יש איור להקפדה שנהג אוהד במופע, להבדיל בין שירי האהבה של פעם לבין שירי האהבה הנוכחיים.

את מרבית שירי "הרגע הבא", אלבומו השני (ארבעה מתוך שישה) הוא מרכז בפתיחה – "חשבתי שיהיה רומנטי" השאנסוני, "האשה של חייו" (כבלדת ריתם'נבלוז כובשת), "צעד אין חזור (מתוך האפלה)" האקספרסיבי  כתמיד ו"(עושה לה) קרוסלה" שנאמן לדרמטיות המוצהרת שלו.

אחריהם, כאמור, שירי "המסע". כשדווקא שיר הנושא, כמעט קרס לתוך עצמו, מחמת התרגשותה של ענת בן חמו, שותפתו בביצוע הדואט, תחת מחמאותיו הנדיבות של חיטמן. המתופפת קרן טפרברג ונגן הגיטרה לידור לוי הצילו את השיר בשמירה על מאפייניו הרוק'נרוליים המפתיעים.

   

פרק זה הסתיים עם "להישאר" הנ"ל, שגם הוא התכבד בעיבוד רוקי מפתיע לא פחות, ועם "השנה החדשה שלי" (מלים: יואב גינאי) - בראשון חיטמן כמעט ולא נגע בפסנתר ובשני הוא כבר נפרד ממנו. מהלך שהחל עוד קודם,  בשני השירים בהם התארחה ריקי גל, ששרה גם את "בצער לא רב, ביגון לא קודר". ואם חיפשתם זמרת אר.אנ.בי. יצרית ומלהיבה משלנו, למה לחפש באפלה כשהיא נמצאת מתחת למנורה?

גם את "תגידי לו" המוקדם (השלישי מאלבום הבכורה; קדמו לו "תפילין" ו"נוקטורנו") שר חיטמן חופשי, אוחז מיקרופון ומטייל על הבמה (כמה שזה אפשרי בזאפה תל אביב), אולי כדי להפגין שחרור וחירות מכבלי העבר היצירתיים והאישיים, לפני שחזר אל הפסנתר לסגור את החלק הרשמי עם "סתם עוד יום" (גם הוא מ"הרגע הבא"), לחן בסגנון אלון אולארצ'יק, קליל ומבודח, נושא ארומה ג'אזית.

אבן הנגף של ההופעה היתה התלהבות היתר של חיטמן. כעליצות מופגנת שגבלה בזחיחות מופרזת הוא כמו-התנפל על הקהל, גרם לי להרגיש שאו-טו-טו החיבוק שלו הופך לחנק. דרמטי? בכיף. קלאמזי? שיהיה בריא. אבל גם לדברנות יש גבול (ושמות נרדפים של פטפטנות ולהגנות). אם זו התרגשות של הופעת השקה חגיגית, הדבר נסלח. אם היא תחזור על עצמה בהמשך, תזכרו שהוזהרתם.

וזאת מפני שחיטמן לא צריך להיות דביק-מעיק. הוא יודע להתבטא, להתבדח ולנהל סמול-טוק קטן וגדול, אבל במידה, מבלי לתת לנטייתו לדרמטיות להתגבר עליו.

גם כי היא רומנטיקן בחסד, מלודיסט בלתי נלאה, אולי אחד הבודדים שמסוגל לחבר שאנסון ורוק'נרול,  פופ ומיוזיקל, ג'אז וקלאסי,  אלטון ג'ון שלנו, ולבטח אחד מנגני הפסנתר המלומדים והטובים בפופ המקומי. כזה שמוציא מהקלידים רגש והבעה, ולא סתם ללטף אותם, לחדוות האקורדים.

אוהד חיטמן. המסע (עננה/הליקון)
אוהד חיטמן. מופע השקה ל"המסע". זאפה תל אביב. שני, 26 במאי 2014


למועדי מופעים >

29/05/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע