סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יהונתן גפן והמהפכה - הילד הרע
 

 
 
באופן הכי טבעי, החידוש היחיד בקונצרט, אולי הסיבה לו וגם גולת הכותרת שלו, היה בעיבודים הסימפוניים של תזמורת המהפכה ...ששת המעבדים המופלאים שמחזיקים את פרויקט הקלאסי רוק של המשכן לאמנויות הבמה... הציעו הרבה יותר דמיון, השראה ועניין מאשר שמענו ערב קודם לכן בקונצרט של גפן ג'וניור עם הפילהרמונית"
החיבור של יהונתן גפן, מאחרוני הדון קישוטים כאן, עם תזמורת המהפכה הציע דמיון, השראה ועניין


"אין לי מה להגיד יותר, אבל אני מתעקש", אמר יהונתן גפן רגע לפני תום ההופעה, בפואמה "שיר לזכרי" שתרגם-עיבד לעברית בעקבות רנדי ניומן.

אמירה ממזרית אך חמוצה, שבוודאי משקפת גם את הרגשתו של גפן סניור נוכחת המציאות הישראלית המורכבת והמסובכת, שהיא גן עדן לביקורת ולסאטירה, אך הופכת לגיהינום לכותבים מהשמאל.

ממשיך להיות הילד הרע

גפן הוא אחד מאותם דון קישוטים שנלחמים בטחנות הרוח של הפוליטיקה הישראלית, מבלי יכולת להשפיע עליה ולשנות אותה. אבל מתעקש להמשיך להיות פה וקול דעתן ומבקר: "אני מת אבל לא יודע מִזה", הוא ממשיך ללכת בעקבות ניומן. "כמה זה מביך שגם אם אתה מת, אתה צריך ללמוד לחיות עם זה...". לא פשוט - בכלל ובימים אלה בפרט.

וגם אם הזמנים הפכו אותו למריר ולפסימי, הוא היה ונשאר חד לשון, מבריק בכתיבתו, עוקצני במסריו. ואל תאמינו להשלמה המעושה שלו ממש בפתיחה, בה ביקש: "אל תלחצו על המשורר, לשאול מה רצה להביע, עם משל ונמשל בשירו הנ"ל. כך יצא לו". הוא לא מוותר על זכותו להמשיך ולהיות הילד הרע (אפילו יותר מבנו אביב), הילד שלא פוחד לצעוק שהמלך הוא עירום.

הופעה של יהונתן גפן היא תמיד כנס "בְּיַחַדנֶס" של אוהדים שרופים ומשוכנעים. אלה שקראו אותו באדיקות, הלכו להופעות שלו (אף פעם לא לבד, תמיד עם עמיתים מוזיקאים) וצרכו את השירים שלו לאורך יותר מארבעים שנות יצירה שמאלה מהמרכז. אלה שחושבים שישראל היתה צודקת, נאורה ומקובלת יותר, לו היתה יותר הומאנית, סובלנית וקשובה לזכויות העם שלצידנו. הם מקבלים את מה שבאו לשמוע.


יהונתן-גפן-ותזמורת-המהפכה01-יוסי-צבקר.jpg
יהונתן גפן ותזמורת המהפכה (צילום: יוסי צבקר)

הלקאה עצמית בנוסח "לא תאמיני", הוא אומר לזמרת סיון טלמור, באחד מבתי הספוקן וורד של "יכול להיות שזה נגמר". "אבל פה, מימין, היה פעם שמאל...". וגם נהנה מהצלפה נגד הקונצנזוס וימינה, בשילוב שמו של רוני דניאל ברשימת התודות, על "שלא הפריע לנו, ואם משעמם לו, שייקח את הצל...". ואם הקהל מזכה את הציניות של "בלדה על אהבה מולדת" במחיאות כפיים מהוססות, הן לגמרי לא אופייניות.

גם קונצרט ייחודי זה, עם תזמורת המהפכה בניצוחו של רועי אופנהיים, לא יצא דופן. כמו בהופעות הרגילות שלו זה היה שילוב של מונולוגים מושחזים, חלקם מוכרים ומשופצים אקטואלית ("בלדה על אהבת מולדת מראשית השבעים", "אני והמעיל", "מחכים לנס בעקבות ליאונרד כהן"), חלקם חדשים (כמו "כל האבולוציה בשביל אייפון?"), עם שירים שהיו ללהיטים גדולים.

את הבחירה בזמרים אסף אמדורסקי ("דניאלה", "יונתן סע הביתה", "שיר לשירה") ונעם רותם ("פחות אבל כואב", "דקה דומיה", "לוקח ת'זמן", "עד עולם אחכה" ביחד עם אפרת בן צור) אפשר להגדיר כמאתגרת.

בן צור ("מקום לדאגה", "הבלדה על חדוה ושלומיק") היתה סוג של הפתעה, בעוד סיוון טלמור (גם "אחינועם לא יודעת", "שיר בין ערביים") ו-ורד פיקר (שניגנה בכל המופע בפסנתר ושרה את "רכבת העמק" ו"ערב של יום בהיר") הן זמרות הבית במופע הנוכחי שלו.

יהונתן-גפן-ותזמורת-המהפכה03-יוסי-צבקר.jpg
יהונתן גפן ותזמורת המהפכה (צילום: יוסי צבקר)

מבע מדכדך יותר מאשר שמח

וכך, באופן הכי טבעי, החידוש היחיד בקונצרט, אולי הסיבה לו וגם גולת הכותרת שלו, היה בעיבודים הסימפוניים של תזמורת המהפכה - כ-25 נגנים, 14 כלי קשת, שמונה כלי נשיפה, נבל, ויברפון ותופים.

ששת המעבדים המופלאים שמחזיקים את פרויקט הקלאסי רוק של המשכן לאמנויות הבמה הם אדיר לוי, אורית גוראל, אמיר לקנר, אשר גולדשמיט, מיכאל זלטנרייך וזהר שרון (האחרון שותף למנצח רועי אופנהיים בניהול המוזיקלי) הציעו הרבה יותר דמיון, השראה ועניין מאשר שמענו ערב קודם לכן בקונצרט של גפן ג'וניור עם הפילהרמונית.

דומה שהם לקחו ברצינות את העמדות החברתיות-פוליטיות של יהונתן גפן, והקפידו שלא להצהיל את נגינת התזמורת. הפתיחה לטעמי כמו תאמה פסקול של סרט מצויר, אבל לא מהילדותיים האלה, כי אם מהמפחידים, המסויטים, כפי שמתאים ל"מקום בדאגה".


יהונתן-גפן-ותזמורת-המהפכה02-יוסי-צבקר.jpg
יהונתן גפן ותזמורת המהפכה (צילום: יוסי צבקר)

השירים, שבבחירתם (המושכלת והלא צפויה!) סייע מן הסתם המנהל האמנותי דרור נחום, שיקפו את השקפת העולם הבלוזית של כותבם, וזכו בהתאם למבע שהיה יותר מדכדך מאשר שמח, כמו ב"יכול להיות שזה נגמר" (של שם טוב לוי), ב"דקה דומיה" (של מתי כספי), "דניאלה" (של דויד ברוזה), "פחות אבל כואב" (של יהודה פוליקר), "שיר בין ערביים" (של שלמה ידוב), "יהונתן סע הביתה" (של נפתלי אלטר) ואפילו "רכבת העמק" (של דני סנדרסון).

אגב, עם אפרים שמיר ("ערב של יום בהיר"), יצחק קלפטר ("עד עולם אחכה" ו"ערב של יום בהיר") ויוני רכטר ("לילה טוב" מ"הכבש הששה עשר"), נהנה גפן מארבעה מחברי "כוורת". רוב האקסלי, יאיר רוזנבלום וקורין אלאל השלימו את תמונת המלחינים.

ועדיין, כדי ללמדכם כמה זמן יהונתן גפן עימנו וששום דבר חדש לא קורה כאן, שמעון פרס הוא הכבש הששה עשר, שאיתו הוא נרדם...

יהונתן גפן ותזמורת המהפכה. המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב. שלישי, 29 ביולי 2014


למועדי מופעים >

31/07/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מילות השיר דקה דומיה
דוד הראל , מעברות (21/07/2015)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע