סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן האיחוד של טיפקס - ליטוף ושריטה
 

 
 
בניגוד ללא מעט יוצרים שמחאת עבר שלהם הופכת לפולקלור, האמירה החברתית של 'טיפקס'" מוארת עתה - שלושה קיצים אחרי המחאה החברתית וחודש לאחר 'צוק איתן', וגם נוכח התמורות וההתרחשויות הפוליטיות והמדיניות בסביבה - בחריפות ובתחושת דחיפות של התראה קיומית. בשדרות, בעוטף עזה, בישראל וגם בעולם"

אחרי שעתיים של הנאה ו-30 להיטים מצוין להיווכח שהמצפן והמצפון החברתי של טיפקס עודם כאן



אני לא זוכר שמישהו קרע את בגדיו כשלהקת "טיפקס" הכריזה לפני כשש שנים כמעט על הפסקת פעילותה.

דומה שגם ברגעי ההכרעה וההחלטה לחדול, שנה וחצי אחרי הופעתה באירוויזיון עם שיר המחאה הבועט והנוקב Push the Button, אחד משני השירים המשמעותיים (אם לא להגיד החשובים) ביותר שביצעו אמנים ישראלים בזירה האירופית הזאת (האחר, כמה לא מפתיע, היה "נתתי לה חיי" של "כוורת", בהרבה מובנים להקת האם של קובי אוז וחבריו), לא רבים התאבלו על פירוק הלהקה ולא כאבו את הודעתה.

וכמו שקורה בדרך כלל - רק כשאינך, למדים להעריך אותך ואת יצירתך, וגם להרגיש כמה אתה חסר. ובשלושת החודשים מאז "טיפקס" "התאחדה מחדש" וחזרה להופיע, נרשמה היסטריה.

צליל עשיר ורב גוני

סולד אאוט מטורף. הכרטיסים נחטפים במהירות מסחררת. אפשר להגיד: "כולה זאפות". אבל אל תקלו ראש. גם 300 כרטיסים להופעה זה לא דבר של מה בכך. ודומה שבקיץ הנוכחי (שעדיין לא נאסף) ראו את "טיפקס" יותר רוכשי כרטיסים מאשר בכל השנים האחרונות שלה גם יחד. וגם אם יש במסקנה זו הגזמה, התחושה היא שרק אחרי ש"טיפקס" הפסיקה להופיע, למדנו לדעת כמה אהבנו אותה ואת היצירה שלה.

"אל תשכחי לזכור אותי", "עננה", "התחנה הישנה", "זמנים קטנים", "נשיקה לדוד", "הרבי ג'ו כפרה", "בתוך נייר עיתון", "ג'וני מאר", "מה עשית", "סתם", Push the button, "יש לי חברה", "גבר רומנטי", "עוד שבת", "כמו נעלם", "למה הלכת ממנו", "פרח השכונות", "כמו דג", "סמי וסוסו", "ריקודי עמבה", "התקליטן", "שלוש בלילה", "והפעם שיר אהבה", "איש וכינור", "תן לי חתימה", "יושבים בבית קפה" ו"איזה עולם".

כמעט 30 מהלהיטים הבולטים של קובי אוז ולהקתו, לאורך כמעט שעתיים וחצי, מייצרים חגיגה מענגת. על הבמה להקה מורחבת של תשעה מוזיקאים. מלבד אוז, הסולן, הפרזנטור והשחקן הראשי בהצגה, שלושה מגרעין המייסדים של ההרכב, אי שם בשלהי שנות השמונים - נגן הגיטרות רמי יוסיפוב, נגן הבס גל פרמן והמתופף תמירי ימיני, שחזר בינתיים בתשובה.

ולצידם, מעבים אותם ואת הצליל האינטגרטיבי ורב המקורות של "טיפקס", נגן כלי ההקשה נעם חן, איש הקלידים, האקורדיון והמחשבים שחר ימפולסקי, נגן הכינור והעוד גלעד חזן, ובעיקר - הזמרת דניאל קריאף, ויותר ממנה המולטי-אינסטרומנטליסט אדם מדר, בכינור, מנדולינה, חצוצרה, חליל ו...שופר.

הצליל עשיר ורב גוני. כמעט לראשונה בסט של "טיפקס", כל הסגנונות, הז'אנרים, ההשראות והחיבורים שיצרה לאורך שני עשורים ועשרה אלבומים, בה בעת, באותה הופעה.



להקת-טיפקס-צילום-מוטי-חסון.jpg
להקת טיפקס (צילום: מוטי חסון)




הומור והתראה קיומית

גם השורשים מתוניס ומרוקו, גם הכמיהה ללהקות הצבאיות ולארצישראל, גם רוק כבד וגיטרות, גם ראפ והיפ-הופ, גם אלקטרוניקה של דיסקו, דנס וטכנו, וכתמיד - הסלסולים מבית, ההומור המובנה והמחאה החברתית, שעתה - יותר מאי פעם בעבר - מודגשת ומורגשת, מוצפת ומצטיירת לא רק כאמיתית וחשובה, אלא גם כרלוונטית ואקטואלית אף יותר מבשעת יצירתה.

עניין זה מושג הודות ללקח ותובנה של קובי אוז ממופעי הסולו שלו, לקראת סוף "טיפקס" ולאחריה. צג לד ענקי מאחור, מאפשר את הקרנת המלים של השירים (לצד קטעי וידאו ואימאג'ים שונים). מצד אחד, הטקסטים המוקרנים, מחברים ומאחדים, הופכים את ההופעה לפגישת מחזור מחממת לב ומזמינים את הצופים לשירה בציבור. מצד שני, וחשוב לא פחות, הם הזדמנות להבין ולהפנים את המסרים של "טיפקס", שאם חלילה פספסנו וחטאנו בהבנתם בזמן אמת, זו העת לתיקון ולהפנמה.

רוצה להגיד שאם לאורך חיי הלהקה, המוזיקה הקלילה, העולצת והידידותית, וגם ההומור של אוז, היו  הפלטפורמה לקרוס-אובר בין מערב למזרח, פארודיה אוהבת ומחבקת שגישרה על שורשים ופערים, כדי ללמדנו שמוזיקה מזרחית, גם הארד-קור מאגרבי, וכבוד למסורת מבית, לא נושכים ולגמרי לא מפחידים - הכתובת שעל הקיר, המלים המוקרנות, היתה חשובה, מהותית ומשמעותית אפילו יותר באמירה של "טיפקס". והיא חזקה היום מבעבר ותודה ללהקה המתאחדת מחדש על ההזדמנות הנהדרת והבלתי-חוזרת, להכיר בכך.

בניגוד ללא מעט יוצרים שמחאת עבר שלהם הופכת לפולקלור, האמירה החברתית של "טיפקס" מוארת עתה - שלושה קיצים אחרי המחאה החברתית, תוך כדי וחודש לאחר "צוק איתן", וגם נוכח התמורות וההתרחשויות הפוליטיות והמדיניות בסביבה - בחריפות ובתחושת דחיפות של התראה קיומית. בשדרות, בעוטף עזה, בישראל וגם בעולם.

מצחיק להגיד זאת אחרי יותר משעתיים של הנאה ללא דאגה. אבל היום, בקאמבק של טיפקס, אפשר להיווכח שוב, שהם לא היו כאן למטרת הומור ופאן טהור. צחקנו, אבל לא סתם. אמת. מרוב אשמים כבר לא זוכרים מה הפשע, ובעיקר - "סתם, זה לא נכון/ אנחנו לא במזרח התיכון". החלום, שלא להגיד הפנטזיה, ושברו.

מוחקים גבולות

כצפוי, אוז עומד במרכז החגיגה הבימתית. נראה כלהוט ונלהב, כמי שהתגעגע לחזור ומרגיש עתה הכי נוח על הבמה. כמו דג במים. כמו יעקב אוזן האמיתי, שבא למחוק בטיפקס גבולות בין שדרות לקיבוצים עוטף שדרות, בין אנשים ובין מוזיקות.

מנסח את האג'נדה, מעלה נשכחות, נזכר באנקדוטות, משתעשע במשחקי מלים, שר להנאתו, מסלסל בלי הכרה, מכרכר ורוקד, שמח ועולץ, מנהל ביד רמה את המסיבה, כשלכל שיר, שורה ומלה יש לו פרזנטציה תיאטרלית חזותית. הבדרן האולטימטיבי. פשוט חוויה.

כאמור לעיל, החיזוק המבריק בדמותו של אדם מדר, מספק לאוז עזר כנגד. מוזיקלי, תיאטרלי והומוריסטי. כשהבחירה המוצלחת בדניאל קריאף הצעירה, לביצוע כל התפקידים הנשיים הקלאסיים (שחלקם זכורים לטוב בזכות שרית חדד), בהם "מה עשית", "והפעם שיר אהבה", "כמו דג" ו"פרח השכונות", מפליאה בקול ובשירה.

וכמו שאוז עצמו מספר, בהצצה אל מאחורי הקלעים של "טיפקס" באירוויזיון, שהנסיעה לפינלנד ב-2007 אחרי שבע שנים של קסאמים על שדרות, לא נועדה כדי לקבל ליטוף, אלא כדי להשאיר שריטה. אולי בסיבוב האיחוד מחדש הנוכחי הם באים לקבל ליטוף, אבל גם להזכיר את השריטה. שלהם ושלנו. ואין לי ספק שבאלבום הבא של טיפקס, אם יהיה כזה, כבר יתייחסו אליהם אחרת לגמרי. כקול, מצפן ומצפון חברתי חשובים. לא רק כלהקת פופ מצליחה.

וגם אם לא יהיה אלבום כזה, מותר לקובי אוז וחבריו לנהוג ברפרטואר של "טיפקס" כאג"ח מניב וכקרן פנסיה.

טיפקס בהופעה. זאפה הרצליה. שישי, 12 בספטמבר 2014


למועדי מופעים >

14/09/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע