סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: דנה ברגר
 

 
 
דנה ברגר חוזרת עם אלבום מוצלח בהפקה מצטיינת של יוסי פיין, שעובר נהדר לבמה


שמונה שנים מפרידות בין "מתנות של זמן", אלבומה החדש של דנה ברגר, לבין "יום יום", אלבום האולפן האחרון שלה.

למעשה, נוכח היעדרותו הבולטת של האחרון ממופע הבמה החדש שלה, פסק הזמן שגזרה על יצירתה הסולנית גדול אף יותר ומגיע לכ-11 שנים, מאז "תוך כדי תנועה" מ-2003.

התנעה מחודשת

למרבה המזל שלה, נכון יותר שלנו, פער זה קוזז משהו בעזרת "הנה באתי הביתה" (2011), האלבום המשותף המצוין עם איתי פרל, שהוביל גם להופעות מוצלחות.

חשוב להזכיר את העבודה עם פרל. לא רק משום שהיא נמשכת גם באלבום החדש עם "תחזרי אליו", אחד השירים הטעונים והחזקים ב"מתנות של זמן", אלא משום שהיא אחראית - לטעמי, לפחות - להתנעה המחודשת של ברגר.

 הזמן שעבר מאז הפעילות הסולנית שלה, הוקדש לביתה, ללידת שני ילדים ולבניית הקן המשפחתי שלה. אבל דומה שהזוגיות היצירתית עם פרל החזירה אותה במלוא העוצמה לזוגיות שלה, עד כדי כך ש"יום יום" התייתר, נותר לא רלוונטי, וברגר היתה צריכה להמציא את עצמה מחדש, גם אם ליקוט השירים ל"מתנות של זמן" נפרס על פני שנים לא מעט.



דנה-ברגר-1-אלון-גרגו.jpg
דנה ברגר (צילום: אלון גרגו)




אמנות התחזוק

תשעה שירים (ועוד רצועה אינסטרומנטלית) באלבום החדש, עניין של 39:50 דקות. רובם ככולם שירי זוגיות, אהבה ותשוקה, שהולמים גם רעיה ואמא צעירה וגם סמל מין ותיק בזירת הרוק המקומית, שכמהה להתגעשות הורמונלית. והמעניין הוא שרק שיר אחד ("על ברכיי") היא כתבה, והיתה מעורבת בכתיבת אחד אחר ("הקירות שלי").

להוציא את "לבנות ולהרוס", השיר הפותח האפי, שעוסק במבט-על על מחזוריות הטבע, בדרייב ובמהות הקיום, על הטוב ועל הרע שבעולם, והפזמון החוזר הוא גם תמצית המחזוריות היצירתית ("לבנות ולהרוס לכתוב ולמחוק ליצור ולנצור/ ללכת קדימה בלי להביט לאחור/ לקום וליפול לנבול ולפרוח/ ללכת קדימה"; טקסט נהדר, כרגיל, של מאיר גולדברג), האחרים מטפל בדרגות כוויה שונות במלאכת השמירה והטיפוח של הזוגיות.

משיר הנושא (רונית שחר ומאיה הרמן), שעניינו התבגרות מתוך התגברות על פחדים ומטענים ודבקות  בזוגיות ועד "אל תאמין לי" (צרויה להב ויהודה פוליקר) שעוסק בחתירה העיקשת והמתמידה אחר האושר. שניים אלה הם היחידים שברגר אינה מעורבת לכאורה ביצירתם. את כל שבעת האחרים היא הלחינה או השתתפה בהלחנתם, כמו השיר הפותח שאותו הלחינה עם יוסי פיין, המפיק המוזיקלי של האלבום.

גולדברג תרם עוד שני טקסטים, בחלק הרגוע של האלבום. האחד "לכתוב שיר אהבה", הוא כמו-התנצלות מפיה על שמיעטה לכתוב באלבום: "זה שאני לא יכולה לכתוב שיר אהבה/ זה לא אומר שאני לא יכולה לאהוב". השני "אהבה היא חוצפה" (שללחנו שותפים גם עובד אפרת ואלעד אדר, נגן הקלידים הוותיק שלה) מתמצת את אמנות התחזוק של הזוגיות - בכל גיל, בכל מצב ובניצול כל הזדמנות, כי אהבה היא חוצפה...

"על ברכיי" ממשיך את רעיון התשוקה, ולמרות השפה הבוטה שלו, יש כאלה שאוהבים לבטא כך את האהבה הבוערת ביניהם. המוחצנות שלו היא ניגוד מסעיר ל"הקירות שלי" המופנם (שבו השלימה את הטקסט של תלמידתה שני ראפלינו), אם תרצו החדר האינטימי שלה, אם תרצו אדם בתוך עצמו הוא גר, בדלת אמותיו, בין ארבעת קירותיו.

בלדה לתאורן וזמרת

כאמור, "תחזרי אליו" הוא לא רק להיט הורס אלא אחד החשובים והטעונים ב"מתנות של זמן". שיאה של זוגיות במבחן. כשברגר שרה אותו הוא טיפה בעייתי, מחמת המסר האנטי-פמיניסטי העלול להיחבא בו עם הקריאה לשוב לזרועות "האיש המשונה והארור הזה".

הוא בעייתי משום שהוא מושם בפיו של גבר, של מאהב אבירי (?) ששולח את אהובתו בחזרה לבעלה המושפל, ש"הדם שלו עכשיו נשפך", "שמחזיק ת'עצמו כדי לא לבכות", בנימוק ש"את לא נהיית צעירה יותר" ו"לא יהיה לך טוב במקום אחר", ולא נועד לכאורה להגשתה של זמרת אשה. אלא שהכוח, האינטנסיביות, האקספרסיביות ועוצמת ההזדהות שבביצוע השיר (כולל ההפקה המוזיקלית המתגעשת שעוד נחזור אליה) מצליחים לטשטש את הלקות שבעמדת המוצא שלו.

   

מנגד נמצא "תַראה אותך", השיר הכי אישי של ברגר באלבום, למרות שאת מילותיו כתב כבר לפני שש שנים רותם כהן, מהכוכבים העכשוויים של הפופ המקומי ועדיין מעריץ נלהב שלה. מתוך היכרות עם חייה הפרטיים של ברגר, כהן - ספק מתוך קנאה, ספק מתוך הערכה עצומה - מגולל בו פנייה מלאת תשוקה וסקרנות של זמרת לתאורן שלה, שבכל ערב הוא מאיר אותה אך היא לא רואה אותו.

רק שבמקרה הפרטי של ברגר, התאורן הזה הוא בעלה ואבי ילדיה, ולמחשבות ולהרהורים של הזמרת יש ערך מוסף כפול ומכופל. רעיון גדול, כתוב נהדר, שיר פצצה ושיר הופעה מושלם, שלא בכדי ממוקם בסוף המופע, רגע לפני ההדרנים. בלדה סוערת וממכרת לתאורן ולזמרת, סלואו נצחי שמעמיד את ההפקה המוזיקלית, גם הבימתית במקרה זה, של יוסי פיין בשיאה.

אקסטרה פיין. מי שחיבר בין השניים אחראי להברקה גדולה. פיין, איש של גרוב, באס ומקצבי העולם הגדול, הלטיני במיוחד, הבין שברגר אינה זמרת סול או אר.אנ.בי., אלא רוקרית עם תשוקה ונשמה גדולה. הוא תימרן בין היכולות שלה לסאונד שלו, הכפיל את הקולות שלה כשהיה צורך ("לבנות ולהרוס" למשל) וטען אותה ואת השירים בסערה רגשית שהולמת כל כך את ההתנהלות המחבקת של ברגר. וכך, מבלי שהתכוונה אולי, מוציא ממנה את המיטב בשירתה ("תחזרי אליו" כדוגמה) וגם את כל נשמתה.

במפתיע או שלו בחר פיין לשרת את דנה ברגר החדשה באמצעות בלדות, במעין הצדעה לסאונד של התפר בין שנות הששים לשבעים של המאה הקודמת, לימים הגדולים האורגן וכלי הנשיפה, לסלואי המחץ הגדולים של זמרים וזמרות עצומי קול. בעיקר הוא מעלה מהאוב את I'll Never Leave You של ניקול קרואזי ("מתנות של זמן", "תחזרי אליי" ונוספים).
 
סאונד מפואר ועשיר, וירטואוזי ואפי, על גבול הבומבסטיות, ועם זאת מהודק ושרירי, שמשלב בצורה מופלאה בין ריתם סקשן בלתי מתפשר לבין נשיפה וכלי מיתר בתזמורים מרהיבים (ששיאם ב"אל תאמין לו") של דניאל קורן. פשוט לפתוח ווליום ולהתענג.

   

ברוכה השווה

פיין משחזר במומחיות השמורה רק לגאונים את הצליל גם על הבמה. רוק (למרות הכל) ספקטקולרי. ארבעה נגני ריתם סקשן (יניב דדון בגיטרות, מיכאל פרוסט בבס, ניר מנצור הפנטסטי בתופים ואלעד אדר בקלידים ותכנותים), שני נשפנים דעתניים (שלומי אלון בסקסופון ומורן בראון בטרומבון) וארבעה מושכי קשת נפלאים (ניקי מיבר ויוליה קליין בכינורות, משה אהרונוב בוויולה ונעה איילי בצ'לו) - ההרכב הכי גדול של דנה ברגר עד כה - מייצרים צליל מרהיב ומלוטש, ממורק ומקצועני ברמה חו"לית.

לפעמים נדמה שהצליל גדול על השירים ועל הזמרת. אולם פיין משחק עם הנגנים ומתמרן בין האפשרויות הרבות של השילובים ביניהם. מרענן את השירים הישנים (12 מתוך 19), מעניק להם חיוניות עכשווית, עושה סדר ביצירה של ברגר, בורר את השירים הכי אישיים שלה ומוציא את זמרת הנשמה שבה מבלי לוותר על תווית הקול המיוחדת שלה, גם לא על הביטוי שלה בנגינה על גיטרה אקוסטית ופה ושם גם בחשמלית.

ברגר מביאה לבמה שבעה מהשירים החדשים. נוכחות יפה ומרשימה ביותר ל"מתנות של זמן". כמו באלבום היא פותחת עם "לבנות ולהרוס". ממשיכה עם "תוך כדי תנועה" (שכתבה עם עופר מאירי לאלבום בשם זה), חוזרת ל"אהבה" מ"עד הקצה" (2000) ומסיימת בעוצמה ובמתיקות את הפתיחה עם "מתנות של זמן" ו"הקירות שלי" מהאלבום החדש.

   

היא לא מוותרת על קלסיקות עבר כ"לומדת לעוף" (עד הקצה) ו"בא והולך" (מ-2003), שנטען בניחוחות  קובניים, לפני חיבור יפה, מקסים ומרגש ובעיתוי נכון,  בין "על ברכיי" החדש לבין "גן מאיר" הוותיק (גם הוא מ"תוך כדי תנועה") - רק היא, הגיטרה, הכנרית שמצטרפת בהמשך, וארבעת נגניה שמסיימים את הקולאז'  ברוק'נרול. לטעמי אחד משני הרגעים הגדולים של המופע.

ואז עוד צמד מהאלבום, "תחזרי אליו" ו"אל תאמין לי" החזקים, לפני שניים מ"פשוט להיות" המוקדם (98') - "מחכה לו", שנמהלת בו תחושה לטינית, דרום אמריקאית, ו"חמימות חולפת", שכולו חיוניות מתפרצת, בלתי נגמרת. המסע לאחור מגיע גם ל"מלך" מאלבום הבכורה שלה כסולנית (94'), שגם אותו היא מגישה עם גיטרה חשמלית, געגוע לימי העבר העליזים.

אחרי "עד הקצה" (שכתבה למענה ורד קלפטר) אותו היא מקדישה לכל הלבבות השבורים, עם אקוסטית ומיתרים, ברגר מסיימת כמתבקש עם "תראה אותך", עם כל ההרכב בתפארתו.

את ההדרנים היא פותחת, לבד עם אקוסטית, עם שיר חדש בשם "ימים צפופים", רגע פרטי ומזוקק משלה מן הימים של "צוק איתן"; מזכירה ב"שלח לי שקט" (יונה וולך ויובל מסנר) - ספק פסיכדלי, ספק חלום בלהה - איפה הכל החל, ב"בלגן" 1990; ונועלת סופית עם "יש בזה טעם" (ורד קלפטר מלים, גם הוא מ"עד הקצה", ארבעה בסך הכל) שיר מכניס אותנו לסתיו, מחזיר לפרופורציות ולתובנה שיש בשביל מה להמשיך ולחיות.

ברוכה השווה. ובהחלט אפשר להבין את הבחירה במופע כאחד המרכזיים בפסטיבל הפסנתר הבא עלינו לטובה.


דנה ברגר. מתנות של זמן (התו השמיני)

דנה ברגר בהופעת השקה ל"מתנות של זמן". זאפה הרצליה, רביעי, 17 בספטמבר 2014


למועדי מופעים >

21/09/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע