סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן במקום סיכום שנה במוזיקה
 

 
 
עמוס אורן בוחר את האלבומים וההופעות שהפתיעו וריגשו אותו השנה


סיכומי שנה לא עושים לי טוב. בעיקר התכונה סביבם, אך לא פחות מזה המלאכותיות שיש בהם.

אולי זה נוח וקל, אבל מאוד פשטני, סכמטי ולא נכון לחתוך ולקבוע גורלות לפי תאריכים, מה גם שאתה קרוב מדי אליהם וחסר את הפרספקטיבה, אפשרות למבט רחב ומרוחק יותר.

המפתיעים

הפעם, במקום סיכום, העדפתי לבחור את האלבומים וההופעות שהפתיעו וריגשו אותי במהלך השנה החולפת. שזה, תודו, סיכום אישי לחלוטין, שלא מחייב לא את השנה שעברה ולא אתכם. ולא תמצאו כאן את הקולקטיב ואנג'לסי, לא את דודו טסה, שלומי שבן ויהודה פוליקר, וגם לא את דודי לוי ועמיר לב, שיצירותיהם השנה ראויות לכל שבח, אבל זה הרגע לשוב ולהתרגש מההפתעות הבלתי צפויות דווקא.

לשלום תשובה התוודעתי באיחור. אני מוצא אותו הקול המסקרן והמפתיע ביותר של העת האחרונה. השירה שלו, באנגלית כמובן, ריגשה והסעירה אותי ברמות מטורפות. הפרוג שלו מלא תשוקה וכאב, ו-Loneliness הוא מאסטרפיס קורע לב. אך מכיוון שלא קרה אותו שום דבר משמעותי מאז ChuVa והוא לא הצליח להבקיע את תקרת הזכוכית (הזמנית, אני מקווה), אני לא רוצה לחשוב שהוא עצלן או חסר מרפקים, אלא שהמעטפת סביבו לא מתאימה לו. כי מגיע לו הרבה יותר מאשר לבונטין 7.

 

 

 

שלום-תשובה-צילום-אבי-רוקח.jpg
שלום תשובה וההרכב שלו, צילום: אבי רוקח

רוני גינוסר וגון הלוי שרים סשה ארגוב. פחות היא, הזכה, הטהורה, השברירית והפגיעה. בעיקר הוא, בחור צעיר עם ביטחון מרקיע שחקים, זמר עם איכויות קוליות מגוונות ונדירות שעוד נרבה לשמוע עליו, וכוכב במה שמודע ליכולותיו ולכוחה של ההגשה. הימור שלי? כשהוא יסיים את לימודיו בארצות הברית ניאלץ לשלם הרבה מאוד כסף (ובשוק שחור!) לקונצרטים העתידיים שלו. בדיעבד? ארגוב היה שם במקרה, רק מפני שמלאו מאה שנה להולדתו.

   

את נעם רותם חוויתי באוזן בר, חודשים אחרי צאת "נשורת" המדובר. הוא לבד, עם שתי גיטרות, מפוחית ופסנתר, מגיש את אחת ההופעות המאלפות יותר שראיתי. אמן צנום (תרתי משמע) אך עצום. מקבץ שירים מדויקים ומאתגרים, מחוללי כאב ומעוררי מחשבה, חודרי לב ומהפכי קרביים, מוגשים  בענייניות ובתמצות שאין כמותם ואין למעלה מהם. קול לשתות אותו בצמא. ואם לא בתקליט או בהופעה אז בספרי הלימוד, ביום מן הימים.

   

"החצר האחורית" בהופעה בג'מס. שעה וחצי אחרי שראיתם את החדשות בטלוויזיה, אתם מוזמנים לשמוע את הביקורת בהופעה של החצר האחורית. החבורה (איתמר ציגלר, גדי רונן, תומר יוסף ורון בונקר) המגויסת לדבר והמחויבת ליצירה של יענקלה רוטבליט, מציגה על הבמה את הפרשנות הדעתנית, העוקצנית, הנשכנית והמייסרת שלהם למציאות, בהתבסס על שיריו ובהשתתפותו הפעילה. וכמה שאנחנו אוהבים לקבל ממנו בראש. עשו חזרה בבית עם האלבום וחפשו אותם בהופעות. אם יש לכם ספקות לגבי הקורה אותנו ואיתנו, אנשי החצר יסדרו לכם את הראש.

   

רוני דותן היא זמרת-שחקנית שאפתנית ונחושה שעובדת בקריירה של עצמה. מספרת שירים בהגשה תיאטרלית קברטית משובבת ומהנה, בהשראות ברורות של ג'אז ומיוזיקלס. במיוחד שבתה את לבי בגרסה אמיצה ולעומתית ל"חיה לי מיום ליום" של חנוך לוין, בלחן שונה מזה המוכר והשגור. עוד כמה כאלה והופעות צהריים בקפה הקאמרי יהיו לה זיכרון רחוק.

   

שחר ברבש, כמלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי, רונה קינן, עומר קליין, אלון לוטרינגר, יונתן אלבלק ואבישי כהן חלקו ב"אף על פיל" פרויקט יוצא דופן ומכמיר לב שתירגם מיידיש שירי ילדים, והצליח לשמר את שמחת החיים והאופטימיות, התום והחדווה וגם את הגישה החינוכית-נאיבית-שנונה המקורית שלהם, ובעיקר מלביש אותם בכסות מוזיקלית על זמנית. בשנה שבה הפנייה לילדים הפכה אותם לצרכני מוזיקה לגיטימיים, זה היה פנינה, היהלום שבכתר.

   

לראשונה בפופ הישראלי זכה השנה המשורר אבות ישורון, ששיריו "יקבלו" אלבום שלם, "טוב שהעולם גדול". הודות להעזה של כרמי זיסאפל, ערן ויץ ושי צברי, לגעת בידיים חשופות בשירה היוקדת והנזירית, הלא פשוטה והלא ידידותית לכאורה, עם הרבה השראה ורגש. הם מחוללים נסים אבל כנראה לא מספיק. עובדה שצריך עדיין להזכיר את קיומה. להזכיר בכאב.

   

איכויות מעמיקות כשל רועי שפיגלר לא פוגשים כל יום. והמפגש עמו מחזיר את התקווה, מעיד שלא תמה השלשלת. של יוני רכטר, אבנר קנר, שם טוב לוי, מתי כספי ושלמה גרוניך יש ממשיך דרך. לא להאמין שזה קורה בזמננו, אבל עובדה. אין ב"קומץ של שמיים" נטיות ללהיטנות וללהטוטנות. רק כתיבה יפה, לחנים נהדרים, הרמוניות מורכבות ועיבודים עשירים. בנוי על ידע, השכלה וכשרון עצום. איך שלא יהיה, מעתה שפיגלר חדל להיות שם נרדף לכדורגלן.

   

המורה למוזיקה רעות יהודאי עברה בהצלחה את מבחן האלבום השני. Fire Under Water (באנגלית כמובן) הוא אלבום רוק מלהיב ונהדר, שמחזק אותה כאשה, מאדיר את דמותה כסמל מין נחשק (אי אפשר שלא להיזכר ב"לוח וגיר" של שמוליק קראוס), חושף את כישורי של המפיק המוזיקלי הצעיר והמבטיח עידן רואה, ומדגיש את שיתוף הפעולה הפורה שלה עם עמירם עיני. רציתם דבש לחג? קיבלתם.

   

למרות הסתייגויותיי ברגע האמת, אני מרבה להשתמש בדניאל רביצקי ובאלבום הבכורה שלה, כדוגמה לפיצוח נבון של המחסור בכותבים ראויים. כמה טוב שיש שירי משוררים, וכמה טוב שלמפיקה המוזיקלית שלך (קרני פוסטל) יש חברים, מלחינים משובחים, שעוזרים לך להפוך את החלומות למציאות מנוגנת ומושרת. אם רביצקי (ואחרות כמותה) תתמיד בכנות ובמחויבות, ותצליח להעביר את ההזדהות מהבמה גם אל האולפן, היא תשרוד מבקרים כמוני. עיקשות ובטחון בדרך שלך הם מצרכים נחוצים להגשמה.

   

המפגש עם אפרת לוטנברג ו"המכבסה של אצ'ה" היה הפתעה עצומה, בלתי צפויה. באריזה מאוירת בידידות שובת לב היא מטיחה בפנים מבלי לטייח, בציניות ובמתיקות, תמונות מן המציאות הישראלית. השירה שלה, על גבול הספוקן וורד, מוסיפה כוח ועוצמה לאמירה החברתית הישירה והנוקבת, כשההפקה המוזיקלית של יהוא ירון הדעתן, ממקמת אותה תיאטרלית-קברטית. קול חשוב, מקורי בכתיבה ובהגשה, שיהיה מעניין מאוד לעקוב אחר התפתחותו.

   

לזכות סמדר רונן, זמרת-יוצרת מוכשרת ביותר, כתיבה פואטית והפקה מוזיקלית מסוגננת (יונתן לויטל), מאופקת ואפלולית, שהולמת צועדת למרחקים ארוכים ולא כוכבת למצעדי הפזמונים. ואחרי שתטלו "חצי כדור", אלבום הבכורה שלה, ותתמסרו לו וליופיו האודיו-ויזואלי, תשמחו לגלות שהיא טובה עוד יותר על הבמה. אם היא מקפידה על שמלה שחורה בכל הופעה כמו זו שראיתי בתמונע, הרהור באדית פיאף הוא לגיטימי לגמרי. ולא צריך יותר מזה.

   

ולסיום, לא חדש אבל בהחלט מיצרך בסיסי: כל הזדמנות שתהיה לכם, אל תחמיצו את עמיר לב וגבע אלון מופיעים ומנגנים ביחד. גם אני הצטרפתי השנה, קצת באיחור ודווקא בפסטיבל ימי זמר בחולון, לאלפי לקוחות מרוצים.

  

ועוד ששה רגעים בלתי נשכחים:

הלילה העצוב, הדומע והכואב ההוא, של ה-26 בנובמבר, שבו נפרדנו בטרם עת מאריק איינשטיין, הגדול מכולם. הותיר אותנו מייבבים, המומים ומתגעגעים.

הזכייה של "בילי שוורץ" בחג המחזמר הראשון של בת ים (4 בדצמבר). אוהד חיטמן נתן לנו חומר טוב ליהנות ממנו וסיבה להאמין שברודוויי הוא היעד שלו. החל ממרץ הקרוב בתיאטרון העירוני חיפה.

נישולו של אריאל זילבר מפרס אקו"ם למפעל חיים והפליק-פלאק לאחור של דירקטוריון אקו"ם שהפך את טקס חלוקת הפרסים (3 בפברואר) לפיאסקו מכונן שעוד ידובר בו שנים.

ההופעה של "לוס כפרוס" בפסטיבל האביב הבינלאומי בראשון לציון (20 במאי). עם דורי בן זאב כזמר אורח מספרם על הבמה השתוותה כמעט למספר הצופים באולם. ההופעה היתה נפלאה. גם הלקח למפיקי הפסטיבל.

אלישע בנאי וארבעים השודדים נותן את הופעת חייו בחימום לסאונדגרדן ביום השני (19 ביוני) של פסטיבל רוקנרולר בבלומפילד. שיחק אותה ביג טיים, באנרגיות מטורפות, כמו השתייך לאותה ליגה.

לא ראיתי את הרולינג סטונס בפארק הירקון (4 ביוני). העדפתי להישאר עם הטעם המתוק של הופעתם בוומבלי. איזה מזל שהם הספיקו מה שניל יאנג לא. גם למענו לא הייתי יוצא מהבית ומסתפק בזיכרון מהופעתו בקיסריה. אבל התרסק הלב על הביטול בגלל השכונה שבה אנו גרים.



23/09/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע