סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: יושי שדה
 

 
 
הזמר הכי טוב של תיסלם חוזר בסולו שני, 30 שנה אחרי הראשון. עמוס אורן, מעריץ וותיק, מתאכזב


היו ימים שהייתי משוכנע שיושי שדה הוא הזמר הכי טוב של תיסלם. כשהוציא את "שמועות" ב-1984, כסולן ראשון מההרכב שהתפרק, שבעתי עונג, במיוחד מהחשיבה העיצובית האמנותית שליוותה אותו.

כשהשיק, עשר שנים מאוחר יותר את "ההוא", עם קובי רכט, הייתי לגמרי בעננים. כי גם לגבי רכט היו ימים בהם חשבתי שהוא הזמר הכי טוב שיש ברוק המקומי.

עברו שנים. דני בסן הפתיע עם שני אלבומים, יזהר אשדות - לייט בלומר כמותו - עקף את שניהם ומנהל עד היום קריירה יציבה ומפוארת, ואילו שדה נעלם לגמרי. חזר לעבודה האפורה מאחורי מחיצת הזכוכית באולפני ההקלטה. רק הקאמבק של תיסלם בשנים האחרונות, החזיר לתודעה אותו ואת המכנסיים המשובצות בשחור-לבן.

לחנים דהויים

ב"י ו ש י" (13 שירים, 45:02 דקות) מנסה שדה להסתייע במומנטום כדי להתניע מחדש קריירה צדדית (עם להקת "המשבצות"), אבל דומה שעשרים השנה מאז "ההוא" הם פרק זמן ארוך מדי מכדי להתגבר על החלודה.

הוא כתב והלחין את כל שירי האלבום, למעט שלושה: "כמו אז" שיצר ביחד עם חברתו לחיים הזמרת מזי כהן, "ילד מאוהב" שכתב יענקלה רוטבליט והועידו ל"תיסלם" כבר בימים של טרום "שמועות", ו"רק אותך רוצה לאהוב" שמוגדר כשיר המוקלט האחרון של "תיסלם", אותו כתב ביחד עם צוף פילוסוף. אלה השירים - ביחד עם "וירטואלי" שבו מזי כהן שרה עמו - שאמורים היו להחזיר את יושי שדה לתודעה.

בדיעבד, הם, שעליהם הוא שם את יהבו - וגם האחרים שנחבאים בדיסק - לא עשו זאת. די בצדק, האמת. בעיקר משום שהלחנים שלהם לא מספיק טובים ומעניינים. הייתי אומר אפילו דהויים. אין בהם בשר לפיזום וגם לא להצטרפות בשירה בהופעה. גם הטקסטים לא הכי מוצלחים. הם פשוטים מדי, לא משוכללים בכתיבה. ברמה הרעיונית אין בהם יציאות מקוריות, לא סיפורת מאתגרת, ובעיקר קשה ללמוד מהם - נוכח השנים הרבות שלאורכן הם נאספו - איזו דמות או אישיות הם אמורים לייצג או לשקף. או ששדה מתקשה או שלא יוצא לו.

   

השירים הטובים הם שירי ניתוק וגעגוע

האמת הכי כואבת מבחינתי, היא שיושי כבר לא הזמר שכה הערכתי בהתלהבותי ממנו. לפחות בתוצאה האולפנית, באלבום. כי על הבמה יש לו את זה עדיין. את הפוזה הרוק'נרולית, את השטיקים של הכוכבים, למרות שלפעמים נדמה שהוא נשען על דימויים (כמו המשבצות שמעטרות כל מה שניתן - ממפרט הגיטרה ועד היריעה המודפסת שבגב הלהקה) ועל מהלכים אוטומטיים, בידיעה שכך צריך להיות. ואינו מצליח לשאוב מ"המשבצות", הלהקה הצעירה שלצידו (בקלידים, גיטרה, בס תופים), להט משכנע של נעורים.

אחד השירים שמבטא יותר את ההרגשה שלי הוא "המזל שלי" (שמן הסתם נכתב לבת זוגו): "שאני נופל וקשה לי לקום/ אין לי מה לומר, כלום, כלום, כלום/ המחשבות מתפזרות, אני כמו שבר כלי/ אבל מה שנשאר לי זה שאת כאן לידי... מזל שלי שאת איתי/ המזל שלי בעולם/ כי פה חם ורך וטוב/ וגם כיף ללכת איתך ברחוב/ כי פה אנחנו מרגישים קרוב/ ונשאר לנו הזמן לאהוב". גימנזיסטי הייתי אומר בתסכול.

את הניסיון לבטא את דעתו על תרבות הריאליטי, ב"ריאליטי בלוז" ביקורת חריפה לכאורה נגד התקשורת צמאת הצהוב שמנצלת בציניות את האהבה למוזיקה, כתבו כבר קודם לפניו, בהרבה יותר השראה וכשרון. אפשר להבין את התסכול שלו מהמדיניות הפוליטית ב"מול עינינו", ואפשר להבין גם מדוע השיר נשאר מחוץ להופעה.

   

השירים הטובים והנוגעים יותר הם שירי הניתוק והגעגוע, שמפוזרים באלבום. במיוחד "אנחנו מירושלים", שמצייר באהבה ובצבעים חמים וחיים את זכרונותיו מאביו, שנפטר לפני כשנתיים. הוא פותח איתו את המופע, לבד עם גיטרה, לפני שהוא מזמין את הנגנים, כדי לבדל, כדי להיזכר, כדי להיפרד ובעיקר כדי להצדיע למי שנטע בו את האהבה למוזיקה. הכינורות "הקלאסיים" של קרן טננבאום מאיירים את נוכחות האב בשיר ובחייו.

כאלה הם גם "כל כך קרוב אליי", שיר אהבה ומרחק ספק לאח, ספק לבן, "למה הלכת", על ניתוק מאהובה, ו"וירטואלי", אולי הלהיט "הגדול" של האלבום, שמחפש תחליפי אהבה ברשת, שחסרונו הוא בפשטנות הכתיבה. הגרסה האלבומית, עם מזי כהן, מוצלחת יותר מהגרסה הבימתית, התיסלמית באופייה, שבלעדיה.

   

להשביע את חיידק הבמה

במופע משמיע שדה שמונה משירי האלבום, משלב ביניהם את "אבשלום" של אריק ושלום, בגרסה אנרגטית וטעונה, רחוקה מלהיות הבלדה ההיא; את "שיר לעת" הנהדר (זאב טנא) מ"שמועות", שהוא כייפי גם שלושים שנה אחרי; ואת "קול אחד" (שנשמע קצת מגוחך להישמע מרוקר מתבגר).

לסוף המופע הוא שומר את השירים מ"תיסלם" וחברים, בעזרתו של אורחו ועמית, דני בסן: "כלניות" שהלחין עבור הלהקה, "יש לך אותי"  שהלחין פילוסוף למילים של אשדות ו"ככלות הקול והתמונה" שהלחין אשדות לרוטבליט בעבור בסן - שיר עם לקח לחיים בכלל ולכוכבי במה בפרט. והוא צריך להכיל את הסיטואציה המתסכלת, שעם "תיסלם" הוא מופיע בפני אלפים, ואילו באוזן בר יש לו בקושי ארבעים.

הופעה של שעה וחמש דקות, מן הסתם כדי להשביע את רעבונו של חיידק הבמה, הג'וק שלא נותן מנוח. אני לא יודע אם הוא צריך את זה. בעצם, אי אפשר בלי זה.



יושי-שדה-1-יחצ.jpg
יושי שדה (תמונת יח"צ)



יושי שדה בהופעה. אוזן בר תל אביב. חמישי, 9 באוקטובר 2014

יושי שדה. י ו ש י (פונוקול)


למועדי מופעים >

20/10/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע