סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ידיעה
 
מאת: עמוס אורן רשמים מפסטיבל הפסנתר 2014
 

 
 
מופע הנעילה (מבחינתי) של יובל בנאי ואלונה טוראל, היה מהות הפסטיבל וההארד קור שלו, לפחות בחלקו הראשון: זמר ויוצר מציג את השירים שלו בעירומם, הוא ופסנתר. יובל בנאי לקח בשתי ידיים את ההזדמנות לחזור אל האינטימיות שמאחורי הלהיטים של 'משינה' וניסיונות הסולו שלו"
עמוס אורן על  אריאל הורוביץ, תמר אייזנמן, עוזי נבון, רוני פרי ויובל בנאי


יותר מ-50 מופעים שונים במהלך ארבע יממות נכללו בפסטיבל הפסנתר, שבשנתו ה-16 התארח לראשונה במתחם מוזיאון תל אביב לאמנות והקרייה סביבו.

קפיצת המדרגה לחמישה חללי הופעה (לא כולל המשכן לאמנויות הבמה, האופרה, שיארח את שלומי שבן ושלום חנוך) אחרי שנים במרכז סוזן דלל, שהציע ארבעה אולמות צנועים, מעידה על שני דברים: חוסנו של הפסטיבל כמותג, והאמונה הגבוהה של הציבור בטיב המוצר כמו הרעב העצום שלו למופעי איכות מוזיקליים.
וכך, להוציא מופעים ספורים, מרבית ההופעות בפסטיבל היו סולד אאוט, מכירה מוקדמת מראש ללא צורך לפתוח קופה בערב ההופעה.

אמנם המבחר התעצם השנה, נוכח הפעלת חמישה אולמות שוני גודל שהציעו מדי ערב שתי הופעות (וגם מופעי צהריים ביום ששי והופעה לילדים בשבת בבוקר), אולם התפריט שלי כלל חמישה מופעים בלבד.

אריאל הורוביץ:"אמא שלי לא הייתה פראיירית"

את הפתיחה שלי עשיתי במחיצת אריאל הורוביץ ו"דיוקן אמי", שהוגדר כמופע חד-פעמי ומיוחד לפסטיבל לציון עשור למותה של נעמי שמר, המשוררת והמלחינה ואמו של הורוביץ, הזמר והיוצר. נוכח קבלת הפנים האוהדת לבן ולאמו יש לי הרגשה שהמופע הזה לא יישאר חד פעמי. הפוטנציאל "המסחרי" שלו ברור מאליו.

אולי הורוביץ לא יעשה זאת עם הפסנתרן והמוזיקאי משה זורמן, שהיה שותף לעבודה של שמר משך שנים רבות (בעצם, למה לא?), אולם לא נראה לי מסובך להתאים את המופע לריצה שוטפת. וזה בזכות השירים של האמא בפרשנותו המיוחדת של הבן, בזכות ההתכתבות והדיאלוג שבין השירים שלו לשלה, בזכות הסיפורים שמאחורי השירים, ולא מעט בזכות חינו של המבצע והמגיש, וההומור הבלתי נשלט שלו. בעיקר במשפט החוזר – "...ואמא שלי לא היתה פראיירית".

למן הפתיחה ב"בן נולד", שבו שמר שירטטה וניבאה את מפעל חייו של בנה, ועד לסיום של "כל מי שאת", שיר פרידה ואשכבה ("לא בידינו להחליט/ מתי תבוא המעלית"), האחרון שלו שזכתה לשמוע טרם מותה, זה היה מופע מרגש ומהנה, ששירטט את היחסים בין האם לבנה ברגישות ובשעשוע, גם אם העיבודים שלו ללא מעט מהשירים שלה (למשל "שני צלמי רחוב", "אומרים ישנה ארץ", "אין ויש", "מחר", "למה צחקה מיכל" ו"בשדה תלתן") נשאו אותם הרחק מן המקור.

זורמן "שמר" על הפסנתר (והאקורדיון), אבל אריאל "התפרע" על הבס והתיכנות, עם נטיות אלקטרוניות חתרניות וקצביות. נעזר באדם מדר במגוון כלי נגינה, ברועי צעדי בגיטרות, ביואב ארבל בתופים ובמוטי מזרחי בכלי הקשה, וגם בזמרת הצעירה והחיננית אביבה דֶסֶה.

היו שם שירי ילדות, שירי בגרות ושירי פרידה וסיום, כששיאו של המופע היה במקבץ של ארבעה שירי חיילים בינ-דוריים: "שבחי מעוז" שלה שהוא ביצע לבד מאחורי הפסנתר; "רקפות" שלו , שהבהיר אולי יותר מכל את מקורות ההשראה שלו; "בכל שנה בסתיו" שנעמי כתבה לזכר גיורא שוהם; והחיבור צובט הלב ומדמיע העין שלו ל"עשרים אלף איש" שאריאל כתב לזכר שון כרמלי, החייל הבודד שנפל במבצע "צוק איתן".

אריאל-הורביץ-יפעת-גולן.jpg
אריאל הורביץ (צילום: יפעת גולן)

עוזי נבון: יומרה נוסטלגית בלי כיסוי
 
ההגדרה של המופע "עוזי נבון שר אריק איינשטיין" כ"עיבודים מרגשים לקלאסיקות שכולנו אוהבים", היתה - אם להתבטא בצניעות צחוק מהעבודה. ובמלים פחות מכובסות, מדובר בהונאה, באחיזת עיניים, בעזות מצח בלתי נתפסת וגם בביזוי כבוד המת. ובנוסף לכל גם חוסר רגישות ללגלג על תיוג המופע.

עם קצת רצון טוב אפשר לראות בנבון תלמיד של איינשטיין מראשית הדרך. אחד ששר ברי"ש מתגלגלת ובפומפוזיות מודגשת שלפיה נהגו מיטב זמרי ראשית המדינה. נבון הפך את השירה הזו לסמל מסחרי שלו, כשהוא מתבל אותה בלהג ציני ויבש, נונסנסי, שמצא לו מן הסתם חסידים, אבל אותי משאיר אדיש. לטעמי, ליומרה שלו להחיות נוסטלגיה לזמר העברי אין כיסוי, ואפילו אינו יודע שפסטיבל הוגים בפ"א רפה (כמלה שאינה עברית).

מתוך 11 שירים (שלא התגבשו אפילו ל-60 דקות של הופעה) רק שלושה היו איינשטיינים ("אבשלום", "דמעות של מלאכים" ו"מה שהיה היה"). השאר היו שירים לא חשובים של נבון, חלקם מתורגמים ("איש לא סיפר לי עליה" – "there  She's not" של הזומביס או "זה זמן קיץ" – "Summertime" הנצחי), ושני קאוורים עם זמרת אורחת בשם אנט ל"כל מה שתרצי" (רן אלירן ורבקה מיכאלי) ו"איזידור" (שולה חן).

האמת, ששילובו של בדרן פסנתרן בפסטיבל הפסנתר הוא רעיון נבון. אולם הוא מצריך בחירה מדוקדקת ובטחון גמור במוצר. נבון, מבחינה זו, היה טעות ליהוק מצערת. מה שכן, הוא פסנתרן רוק מצוין.

תמר אייזנמן: לימבו מלא הפתעות
 
בזכות פסטיבל הפסנתר הצלחתי סוף-סוף לראות את תמר אייזנמן בהופעה משלה. דבר שנבצר ממני עד כה בשל חללי ההופעות המקובלים עליה, שלא תמיד ידידותיים אליי. יותר מעשור שהיא פעילה בסצנת הרוק המקומית, יותר מכיוון השוליים והאינדי רוק, ובכל זאת הצליחה להטביע חותם גם במרכז, בעבודות עם "הדג נחש", דני סנדרסון, רונה קינן, יעל דקלבאום ואסף אבידן. בעיקר הודות ליכולת הנגינה הפנטסטית שלה בגיטרה.

אחרי שלושה-ארבעה אלבומים באנגלית אייזנמן ניצבת בפני אלבום בכורה בעברית. עובדה מחממת לב בעבור אוהדי הזמרת, היוצרת והנגנית קטנת הקומה (5'4''). שמו של האלבום יהיה "לימבו" (כשם שיר שכתב עבורה יענקלה רוטבליט) והוא שנתן להופעה את שמה, כביטוי – לדבריה של אייזנמן – להתנגשויות ולמצבי הביניים הרגשיים הרבים של האהבה. פרשנות שלה לאמירה של פרנסואה טריפו ש"אין זו האהבה שמקלקלת את החיים, אלא אי ודאותה...".

מצד אחד הבהירה אייזנמן שכשהיא כותבת you הכוונה לפעמים היא ל-I. מצד שני נתנה להבין (ב"איפה היא") שמעצור השירה שלה בעברית השתחרר כשיכלה לדייק את ה-you האנגלית ל-את בעברית (ולא אתה, למשל).
ואכן השירים שלה בעברית מסתובבים סביב תשוקות ושאיפות, אהבות ראשונות ("ממשיכה") והשתוקקות, גם לַלֹא מושג (כמו ב"רצה עירומה"), חלומות וכאבים, ועידוד עצמי כבשיר הנושא ("עופי על עצמך עד שזה יבוא/ עופי על עצמך במעגלימבו" היא שרה בו).

שישה כאלה, היא מהלה בין להיטיה המוכרים באנגלית (בהם 2 Step Dance הקברטי משהו, Hey Woman אותו היא שרה לתוך תיבת התהודה של הגיטרה הקלאסית  ונעזרת בלוּפּר להכפלת השירה והנגינה, Sun כקאנטרי גרובי מדליק, Time for Creation העולץ, Bitch רק היא ופסנתר ו-Hit Me כהדרן הנועל) וגם אחד חדש, רית'ם'נבלוזי ( Easy Comes Free).

בשיר העברי הראשון, "כל בוקר", מיד אחרי פתיחה אינסטרומנטלית שהציגה דיאלוג לתפארת בין הגיטרה הקלאסית שלה לבין הפסנתר של עידו זלזניק, היא נשמעה עדיין מהוססת, מפגינה קול חם ודרמה של לילה ובוקר. בהמשך היא השתפרה, צברה ביטחון, והציגה את כל המפרט המפואר שלה שבין פולק רוק, לפאנקי ולרוק גרובי ודעתני, כשהיא מפליאה לנגן בגיטרה - קלאסית בפתיחה, חשמלית ואקוסטית לסירוגין בהמשך.

לשיאה היא הגיעה ב-Dates and Time, שבו ניגנה סולו באקוסטית. פולק פראי ורב הבעה שמפגין את מיומנותה הגבוהה בהפקת צליל, כאילו נגנה בו-זמנית על שתי גיטרות. גם נגניה המנוסים – זלזניק (פסנתר ופסנתר חשמלי), מיקי ורשאי (בס) וקרן טפרברג (תופים) - הצטרפו לתשואות הנלהבות של הקהל.

החיים צריכים להיות הפתעה, הטעימה תמר אייזנמן בראשית ההופעה. ה"לימבו" מסתמן ככזה. מלא הפתעות.
 
רוני פרי: נוכחות קולית ייחודית

אני מניח שגם רוני פרי, מן המתמודדות היותר מרשימות בעונה הראשונה של The Voice תשיר ביום מן הימים בעברית. למרות שהיום היא מעדיפה לעשות זאת באנגלית תחת השגחתו של המוזיקאי עופר מאירי ("מטרופולין"), מפיק אלבום הבכורה שלה, שאמור לצאת במהלך החורף. כבוד גדול עבורה לעבוד עם מי שהפיק את מרינה מקסמיליאן בלומין.

פסטיבל הפסנתר נתן הזדמנות להציץ לעולמה של פרי, שנשמעת עדיין סגורה ונעולה בו, אך לומדת להיפתח ולהקשיב גם לקולות הלב שלה לא רק לרחשי הסביבה, שאותם היא מאמצת בחדווה ובהתמסרות בשורה של גרסאות משלה ללהיטים של אחרים. בעיקר בסיום, עם "אודיסיאה בחלל" של דיוויד בואי, "איך להיעלם לחלוטין" של "רדיו הד" ו"היום הראשון של חיי" של Bright Eyes. אך גם בפתיחה עם Supergirl של להקת הרוק הגרמנית Reamonn, ובלב ההופעה הקצרה עם "לא אומרת כלום" ו"אתה גומר אותי" של "מטרופולין" כשמאירי מתארח בנגינה על הפסנתר.

פרי השמיעה שמונה משירי האלבום שבדרך. אם בדיבור יש לה קול נמוך ורך, בשירה היא מתקשחת ומתגבהת, וקולה רווי כאב. ועדיין היא נעה בין פולק אישי, ייחודי מאוד, לבלדות רוק טעונות, גם כשהן מוצגות בליווי שניים בלבד - הפסנתר והסינתיסייזר של לירון פרידמן והחשמלית של אורון לאור (היא עצמה פורטת על אקוסטית).

קשה לראות לאן הבחירות שלה יובילו ברדיו דובר עברית (שיר ראשון, Start Again, מהשבוע ברדיו), אולם אי אפשר להתעלם, כבר עכשיו, מהנוכחות הקולית שלה.

   

יובל בנאי והמוהיקנית האחרונה של הקלידים
 
מופע הנעילה מבחינתי, של יובל בנאי ואלונה טוראל, היה מהות הפסטיבל וההארד קור שלו, לפחות בחלקו הראשון: זמר ויוצר מציג את השירים שלו בעירומם, הוא ופסנתר. יובל בנאי לקח בשתי ידיים את ההזדמנות לחזור אל האינטימיות שמאחורי הלהיטים של "משינה" וניסיונות הסולו שלו. "שנים שניסיתי להשתלב בפסטיבל", הוא גילה לקראת סיום. "הכל בגלל (והתכוון – בזכות. ע.א.) אלונה", אמר כשהוא קד בכיוונה.

אמת. הוא עבד איתה באלבומו הראשון כסולן מלפני 17 שנים, אולם טוראל היא מסוג האמנים שאינם זקוקים להנמקות נוסטלגיות. בניסיונה וברמתה היא ראויה להיות משתתפת של קבע בפסטיבל. במיוחד מפני שבדור שבו כל זמר חושב שהוא יודע לנגן ומלווה את עצמו בפסנתר, טוראל היא אולי המוהיקנית האחרונה של הקלידים, בתפקיד ובייעוד הקלאסיים. מעבדת ומלווה נאמנה. מה שהיא הספיקה לשכוח, רבים אחרים לא ילמדו כל חייהם.

בנאי היטיב בבחירה. ובעבורו זו היתה התנסות והתמודדות עם אתגר מרתק ומסקרן. לשיר כמעט נטו. ואני שמח לבשר: ב"לילה בעיר" הוא נשמע הכי זמר שהיה אי פעם. ככה זה שחמשת השירים הפותחים היו בלדות פסנתר, כולל "תחזור, תחזור" ו"אהבה בת עשרים", שני שירים שקשורים בעבותות משפחתיים עם זכר אביו, יוסי בנאי. בראשון יובל קרא (לא הקריא!) את החלק שמילא אביו בהקלטה עבור משינה, וזה היה מאוד מרגש.

בנאי כזמר בלדות? תתפלאו. המגמה נמשכה גם כשנושי פז הצטרף בגיטרה אקוסטית. "בחצר של אלינור" ו"לא יכול לעצור את זה". טוראל החלה לתמרן בין פסנתר הכנף לבין אורגן, פז התחבר לגיטרה החשמלית, בנאי נטל את האקוסטית שלו, ומצב הרוח הפך בהדרגה לבלוז - החטיבה השנייה של המופע.

שיר שנתן לו עמיר לב, שיר של ג'יי ג'יי קייל, "ברחובות שלנו" של משינה, ו"לילה בעיר" שלו. הג'סטות הגופניות של בנאי התעוותו לצלילי הבלוז של פז, שבנגינתו היוצאת מן הכלל גנב את ההצגה. שיאו של חלק זה היה ב"את באה לבקר" הוותיק של משינה, שמצא את בנאי כזמר בלוז מחוק עד הקצה. וגם הוא אהב את זה.

הרית'ם'נבלוז שאיפיין את הסיום, בראשות "משהו קטן וטוב" ו"נגעה בשמיים", גם יישר את הקצנת הביטוי, והחזיר את בנאי למציאות המוזיקלית המוכרת לו יותר. אם כי לא פגעה בהתרוממות הרוח המתלהבת שלו בשבחי המעמד. כאמור, אקורד סיום מוצלח לפסטיבל פסנתר מוצלח.

יובל-בנאי-רון-קדמי.jpg
יובל בנאי (צילום: רון קדמי)

אריאל הורוביץ דיוקן אמי. אולם אסיא. רביעי, 5 בנובמבר

עוזי נבון שר אריק איינשטיין. גלריה ישראלית. רביעי, 5 בנובמבר
תמר אייזנמן, לימבו. אולם קאופמן. שישי, 7 בנובמבר
רוני פרי. גלריה בלומנטל. שישי, 7 בנובמבר
יובל בנאי עם אלונה טוראל. לילה בעיר. שבת, 8 בנובמבר


למועדי מופעים >

09/11/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע