סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הפיוט הלירי של אביב בכר והדס קליינמן
 

 
 
בשירים, הם נמצאים שם אחד בשביל השנייה ולהיפך. תומכים איש ברעותו ומפגינים זוגיות יצירתית ואישית אמיתית ומלבבת, אמיצה ורגועה "
הצמד קליינמן ובכר מציעים בפשטות לקהל שבע הפקות מסובכות שירים יפים, מהנים ומרגשים


את המופע, כמו את האלבום "מעט פשטות", פותח אביב בכר בשירת המוטו: "לא צריך דבר, רק מעט פשטות/ להעביר מילה, לתקן טעות/ ולצלול עמוק, כמה שאפשר, בשיר "מטוס".

לעניין הצורך בתיקון הטעויות עוד נשוב, אבל בעניין הפשטות דומה שהצמד הדס קליינמן ואביב בכר מציעים מענה לשאיפה  אילמת בקרב הקהל השבע ממורכבות והפקות מסובכות ורוצה רק לשמוע שירים יפים, מהנים ומרגשים.

נגינה פשוטה, שירה חמה

בניגוד לאלבום, המופק אלקטרונית בידיו של צח דרורי, שגישתו הקשובה והמעודנת לא תמיד מתיישבת עם הצרכים והיכולות של האמן בדרך ליישום בימתי (ה"קורבן" האחרון היא נועה קורנברג, "גברת כפור"), קליינמן ובכר מצליחים להחזיר את האמון והיופי לנגינה הפשוטה ולשירה החמה, כמעט ללא צורך בהרכב ליווי.

רק הגיטרה שלו - בעצם ארבע שונות: חשמלית, קלאסית ואקוסטיות - והצ'לו שלה. החיזוקים הריתמיים, בבס של בנצי גפני ובתופים וההקשה של גיורי פוליטי, כמעט ולא מורגשים. זאת אומרת, הם נוכחים, אבל תרומתם המאופקת והנבונה, רק מדגישה את פשטות היצירה של בכר-את-קליינמן. וגם הגיוס החדש, של אלון רדעי בקלידים, תכנות ומחשב, נמצא שם כדי לשרת, לתמוך ולייצב, לא גוזל את תשומת הלב ורק בחלקו השני של המופע משחזר חלק מהקסמים של דרורי.

ההופעה של אביב והדס קצרה. תריסר שירים בסך הכל. עשרה מ-11 שירי האלבום (לא כולל "רחל" שנכתב בעקבות רחל המשוררת) ועוד שניים, אולי מוכרים לעוקביהם הנאמנים, חדשים לגמרי בעבור אוהדיהם המתרבים. למראה העיניים, חשיבות מוּספת בעבור היצירה המשותפת של הצמד. אם באלבום האהבה והדאגה המובעות בדיאלוג בין השניים אינן חד משמעיות, ניתנות לפרשנות ולהיסקים, על הבמה אין ספק בהן ובהדדיות הרגשית שלהן.


אביב-בכר-והדס-קליינמן-זוהר-רון1.jpg
אביב בכר והדס קליינמן (צילום: זוהר רון)

גם לפני החיבוק האמיץ בסיום הביצוע של "את מים", השיר הלפני אחרון. בשירים, הם נמצאים שם אחד בשביל השנייה ולהיפך. תומכים איש ברעותו ומפגינים זוגיות יצירתית אמיתית ומלבבת, אמיצה ורגועה (על אף ההתרגשות העצומה והמובנת שנלוותה לגיחתם הראשונה אי פעם לזאפה).

הוא כמעט וכל הזמן שר אליה, היא משתדלת לעשות זאת כשהנגינה בצ'לו מאפשרת לה וכשעיניה אינן עצומות, וכשאינה שרה ורק מנגנת עיניה תלויות בו. רוצה להגיד שההתנהגות הבימתית שלהם רק טוענת באמת, באמינות ובמהימנות את השירים, גם כשהם דואטים כהלכתם, כלומר כששניהם שרים, ואלה הם הרוב, וגם כשהם סולו'אים נתמכים קולית - אלה, אם ספרתי נכון, שלושה שלה, שניים שלו.

יותר מפשטות השירים של בכר וקליינמן הם סוג של פיוט לירי. שירה "יפה", כתובה ומבוצעת. "אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב/ כשהכאב כמו אבן שם/ אני כמעט כבר מת מאהבה" ("בימים יעברו עלינו") הם שרים והקולות העולים מן החשיכה, מן האולם, מעידים על ההזדהות. כשהוא שר, ברגש וברטט, "אין דבר יפה יותר מלאבד שליטה" ("אין דבר") אי אפשר שלא להאמין להם, במיוחד כשהיא מלטפת במשיכות קשת את שירת הסולו שלו.

ב"פרחים לבנים" ו"עומק האמת" נטענת השירה שלהם באנרגיות של ריתם סקשן, וכך גם ב"פרפר אדם", אולי היצירה הכי גדולה שלהם, ולבטח המרהיבה שבהן. היא נפתחת בתפילת בקשה מרטיטה של הצ'לו. תמיכה טכנית של המחשבה מכניסה לאווירת השירה האלגורית על חירות הרוח שאביב כתב והיא מבצעת כאילו נפשה תלויה מנגד. זו אולי הפעם היחידה בהופעה שבה אקספרסיביות השירה שלה משתווה לעוצמות ההבעה שלה כנגנית. לקראת סיום משתלבת נגינה סוערת של נגני הליווי, והשיר מסתיים בא-קאפלה משותפת, מבקשת להירגע אחרי שיאי הריגוש.

   

לא להאמין שזה קורה בזאפה

שני ההדרנים הראשונים (מתוך שלושה) הם התמצית המזוקקת של בכר וקליינמן. רק שניהם, ללא נגני הליווי, כמו חזרו לתקופה המוקדמת שלהם כזוג מסייר ומופיע, נאבק על זהות והכרה. "האחד הוא "מה אני יודע", שעניינו האדם מול העולם האורבני, והוא ספוג תשוקה ויצריות למרות הדרך המחויכת למחצה, היותר חופשית ומשוחררת, שבה הוא מוגש.

גם "את מים" מהאלבום מוגש במתכונת דומה -  בעירומו המולד. בכר עם הגיטרה הקלאסית שלו, והוא לא רק נגן גיטרה מגוון, אלא גם נגן פנטסטי, קליינמן עם הצ'לו, והם לא צריכים יותר מזה לשיר אהבה מכמיר, בדואט נפלא ובפרייזינג נהדר: "המלים הופכות למים ומעל סירה תשוט/ בתוכה אנחנו שנינו, מחפשים קצה של חוט... אם אמצא לרגע נחת בעינייך התוהות/ אחכה בינתיים, אשר כדי לראות/ איך הגשם שוטף מעלייך כל כאב/ את יפה, את מים שזורמים לי אל הלב". פשוט מקסים. השיר וגם השילוב הטהור והבסיסי שביניהם.

   

נכון שבשמן של "התקדמות" ו"התפתחות", אמנים נדרשים להרכבי ליווי. במקרה של אביב בכר והדס קליינמן נדמה שאין להם צורך. ולא השירים האחרונים הם ההוכחה, אלא דווקא הקודמים, שבהם הבולטות של הצ'לו והגיטרה, נשמעים כמו הובילו רסיטל באולם קונצרטים. ולא להאמין שזה קורה בזאפה, ולא להאמין שבזאפה מוכנים לאמץ מופע כל כך לא רוקי שכזה.

גם "עננים", השיר הנועל שאילו חוזר הרכב הליווי, לא כלול באלבום ומובן מדוע. הוא שונה לחלוטין מהרכות הבלתי נסבלת כמעט של האלבום, באופיו הקאנטרי העולץ, הקצבי והסוחף את הקהל למחיאות כפיים. הצ'לו מדמה משיכות כינור, והגיטרה "מחקה" בנג'ו.

כמה מלים על העברית: הפשטות שאותה דוברים בכר וקליינמן מבוססת גם על המלה והשירים שלהם מתארים לא אחת שימוש במלים. טעויות צורמות נדירות ביצירה של השניים, אולם דווקא המעטות - "וּלִבְטוח" ("מטוס"), "זה נראָה" בלשון הווה ("מה אני יודע") ועוד שימושים לקויים של ו' החיבור - דורשות תשומת לב, ניקוי, תיקון ושיפור.


הדס קליינמן ואביב בכר בהופעה. זאפה תל אביב. רביעי, 10 בדצמבר 2014


למועדי מופעים >

14/12/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע