סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן יהושע לימוני בהופעה מחממת לב
 

 
 
לימוני רחוק מלהיות מטיף. האמונה שלו נוכחת כמעט בכל השירים, אך היא אגבית כזאת, כאילו משנית לאהבתו את אמנות המוזיקה. 'אמת יוצאת לאור/ כמו ניצנים אחרי הגשם/ אם לא תמצא מסתור/ היא אותך תציל... במקומות שהזנחת/ שמתעקשים לחזור/ זה בשירים שלא ידעת איך לסגור/ עכשיו היא באה לעזור'"
מוזיקאי מוכשר וסימפטי, שאולי חזר בתשובה, אבל רואה את עצמו שייך עדיין לסצנת הרוק החילונית


המוטו של יהושע לימוני, גם אם אינו מוצהר, הוא קומוניקטיביות. סבר פנים חברותי למאזין ולמשתמש, וגם ידידותיות מצידו להשפעות ולהשראות, בעיקר עם נאמנות לפופ-רוק מיינסטרימי על-זמני.

אפשר להבין. כמי שהשלים תהליך ממושך של חזרה בתשובה אין ללימוני כוונה לחדש, להמציא משהו שלא היה, אלא להוציא את המיטב מן הקיים בתקווה לעשות נפשות לאמנות (אם לא לאמונה) שלו.

תופים בקדמת הבמה

בניגוד לאלבומו האחרון "סיכוי לאהבה", שבהוצאתו לפועל השתתפו זמרם, נגנים ומוזיקאים לא מעט, הפורמט הבימתי של לימוני נשען כמעט בלבד על ריתם סקשן. נתן בן מאיר בבס, איתי זנגי בגיטרה והוא עצמו בתופים. שלישייה שמייצרת צליל יפה, מלא ומספק, שאי אפשר לחשוד בו בחסכנות ובקמצנות, לא בפופ-פולק של מסורת ולא כשהוא נוגע, יותר מפעם, ברוק דיסטורטי. את תעודת הביטוח לעושר הצליל של ההרכב הצנוע מספקת נגינת החצוצרה של גיא אלפונטה, שעושה לא אחת את ההבדל.

לימוני הוא הסולן, והעניין של הצבת מערכת תופים בקדמת הבמה, הוא לא משהו שכיח. וכיוון שהצליל ידידותי, אינו מתעמת או מתקוטט עם הצופה, לימוני חי בשלום עם העמדה, שמאפשרת לו - כיוצר, כמנהיג וכסולן - להיות הלב, מנהל הטקס, ללא כל בעיה.

השירה שלו חמה, קולחת, לא מתאמצת ולא מזיעה. וכשהוא מגיח אל הפסנתר (שיעור חשוב שנלמד בפסטיבל הפסנתר האחרון) מחליף אותו אצל התופים, אמציה פרסטהיים, תלמיד מצטיין שלו.

המופע - והופעה זו חגגה את השקת "שיר שמח", הנועל את "סיכוי לאהבה", כלהיט הרדיו הבא שלו- מבוסס רובו ככולו על האלבום האחרון. כולל שמונה מתשעת השירים שבו, ובנוסף ארבעה מ"מנות קטנות" אלבומו הקודם (2008), השני שלו כ"יהושע", ורק אחד מאלבום הבכורה ב-1999 – שיר זה, "מנגינה", הוא היחיד שלו שקדם לחזרה בתשובה, ה"חילוני" ביותר שלו, לחן אוליארצ'יקי כזה, וגיבורו, בשיר ובביצוע, הוא הפסנתר.

לימוני רחוק מלהיות מטיף. האמונה שלו נוכחת כמעט בכל השירים, אך היא אגבית כזאת, כאילו משנית לאהבתו את אמנות המוזיקה. "אמת יוצאת לאור/ כמו ניצנים אחרי הגשם/ אם לא תמצא מסתור/ היא אותך תציל... במקומות שהזנחת/ שמתעקשים לחזור/ זה בשירים שלא ידעת איך לסגור/ עכשיו היא באה לעזור", הוא פותח עם "יוצאת לאור", ראשון באלבום וראשון בהופעה.

אלמלא היה סלסול חסידי מוכמן ב"מזבח", מאלבומו הקודם, אפשר היה לקבל אותו כפשוטו, שיר אהבה לכלתו היפה. אך בזמן המתקצר שבין החיים למוות, בין הרוח לבשר, יש הרבה יותר. ממש כמו ב"לעוף על אופניים", נקודת חיבור טובה בין שולי רנד למאיר אריאל, כשהמרחק הוא עניין של מה בכך, והעיקר היא הכוונה שבלב:  "...מתוך הנייר האותיות מדברות אליי/ מסתדרות למילים בסידור ישן/ בית כנסת קטן, מנין מאוחר". שיר שיוצא מהנשמה ומסתיים בליין של תיפוף.

   

בביצוע "אבא", אחד הבולטים בשירי האלבום, וזה שמזכיר מאוד את אביתר בנאי ("אבא/ אל תעזוב לי את היד/ לא עכשיו, אחרי שטיפסתי"), הוא "מפקיר" את התופים, שר רק בליווי הבס והגיטרה (והחצוצרה שמצטרפת בהמשך). לא פשוט, אבל יפה ביותר. אחד הרגעים החזקים במופע.

מוזיקה פשוטה וטובה

על "משורר" (רנד כבר אמרנו?) נסוך דוק מלנכוליה ועצב. המלים - כמה שהוא נדרש להן - מביאות אותו לדמע. בלדת פסנתר ששואבת כוח מהביצוע של לימוני (הוא עצמו מנגן!), ונטענת בה בעת באנרגיות של גיטרה חשמלית וביפי תוספות החצוצרה.

   

הוא נשאר אצל הפסנתר (ומאפשר לנגנים אתנחתא) כדי להתייחד עם הקהל בשיר ההופעה "תודה" המשעשע, שחלקו מאולתר. גם "מנגינה" ה"עתיק" הוא שיר הופעה ותיק, הפעם מהפסנתר כמתבקש, ועם הנגנים סביב. החיבור ל"לפעמים" נראה הגיוני: מאמנות הפסנתר לאמונה בתופים. "לפעמים אני בורח/ אבל יש כאן חדש/ היום כשאני בורח/ אני בורח ממך/ איתך/ אליך". סוג של פואמה דוכינית-ויסוצקית, מדוקלמת-מדוברת למחצה, מלווה בניגון ניאו-חסידי שעושה שמח.

רפי מיישר הדורים לצלילי גיטרה פסיכדלית ב"הנה הוא בא", שהוא כבר המנון רוק'נרולי, ושיר ההתעוררות "מנות קטנות", מקדימים את "שיר שמח", שכשמו עושה שמח לצלילי לחן קליינשטייני ונגינה עתירת אנרגיות של בס, גיטרה ותופים.

   

אין מי ומה שיעצור את הניגון שעולה מן הלב. גם לא הירידה מהבמה לצורך עלייה להדרנים: אחד עם "מילה" ("מילה קטנה שמתעקשת/ לא רוצה לצאת. על קצה הלשון עומדת, ממתינה/ ממתינה לי מבוישת שאדרוש אותה") - הפתיח הוא סוג של א-קאפלה בליווי עצמי של מחיאות כף רכות, והסגיר כבר הלמות מקלות בעור המתוח שעל התופים; שני עם "מתנה" המוקדם, כשיר חיזור במקהלה גברית.

80 דקות מחממות לב עם מוזיקאי מוכשר וסימפטי, שאולי חזר בתשובה, אבל רואה את עצמו שייך עדיין לסצנת הרוק החילונית, ומציע ומבצע בהתאם שירים יפים, מערסלים, אפילו מחניפים, שמחזירים את האמונה במוזיקה פשוטה וטובה.



יהושוע-לימוני-צילום-דניאל-גבאי.jpg
יהושוע לימוני (צילום: דניאל גבאי)

יהושע לימוני בהופעה. תיאטרון תמונע תל אביב. חמישי, 18 בדצמבר 2014.


למועדי מופעים >

21/12/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע