סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן דיקלה בהופעה - בודדה בצמרת
 

 
 
המנוני אהבה קורעי גרון ופוצעי לב, אחוזי רגשות ונוטפי תשוקה, כמהים ועורגים, שונאים ונוקמים, מתמסרים בלי חשבון ונותנים בראש, נכונים להתבטל בפני הרגש הבסיסי, הראשוני, הקמאי, החזק מכולם. כאילו אין שום דבר אחר בעולם, כאילו שום דבר לא חשוב. רק האהבה"
המופע החדש של דיקלה, בעקבות אלבומה המעולה,  מגביה עוד יותר את הרף הבלתי מושג שלה


מתמעטים והולכים - אם לא הפכו לנדירים ממש - המעמדים בפופ הישראלי שראויים להתכנות בתואר אירוע. כזאת היתה הופעת הבכורה של הזמרת דיקלה במופע החדש שלה, בעקבות "ואם פרידה", אלבומה המעולה.

לא רק השירים המשובחים שהשתלטו על רשימות ההשמעה הרדיופוניות בתקופה לא פשוטה, וגרמו להכתרתה של דיקלה כזמרת השנה; לא רק הציפייה אכולת הציפורניים, שנבנתה והתעצמה בעקבות הקמפיין המוצלח שקדם להשקת אלבומה הרביעי; גם הסקרנות להיווכח איך היצירה המוזיקלית המאתגרת של היוצרת והזמרת האמיצה ביותר בישראל של היום, מיתרגמת, מיושמת ומתממשת לאקט בימתי; ובעיקר, האם יגיע השדרוג המתחייב והבלתי נמנע של מי שנתכנתה דיווה עוד בהיותה בשוליים ובטרם טעמה את הבמות הגדולות באמת?

בחוץ סופה, בפנים סערת רגשות

כל התהיות, הספקות ומשאלות הלב זכו למענה מיידי, דקתיים מתחילתה של מרקחת האינטרו שפתחה את ההופעה באיחור של 22 דקות. הדיווה הרביצה כניסה עוצרת נשימה. לבושה בחליפת מכנס לבנה ובוהקת; שערה השחור כפחם עשוי בתסרוקת גבוהה ומנופחת, כמנהגן של זמרות ערב הגדולות; פוסעת בוטחת על נעלי ניוד גבוהות עקב. קריאות ההתלהבות וההתפעלות של הקהל הנרגש רק אישרו שדיקלה לא תשכח את הרגע המכונן שהפך אותה לאירוע.

בחוץ סופה. בפנים סערת רגשות. "שבע בערב, עדיין קר לי/ והוא לא בא אליי, הוא לא בא אליי/ לא יודעת מה יש לי/ עדיין קר לי, האם זה נגמר?/ אל תבקש שאתחנן עכשיו/ אל תבקש שאוותר/ רוצה לראות את מבטך/ כשאנחנו לא ביחד/ לבי נטרף בזיכרונך", היא פתחה עם "שבע בערב", שמקפל בחובו את כל ההמשך: המנוני אהבה קורעי גרון ופוצעי לב, אחוזי רגשות ונוטפי תשוקה, כמהים ועורגים, שונאים ונוקמים, מתמסרים בלי חשבון ונותנים בראש, נכונים להתבטל בפני הרגש הבסיסי, הראשוני, הקמאי, החזק מכולם. כאילו אין שום דבר אחר בעולם, כאילו שום דבר לא חשוב. רק האהבה.

מאה דקות של "מנגינות" ו"רומנטיקה", "געגועים" ו"מזל", של "משוגעת" ו"חולת אהבה", של "ואם פרידה" ו"יהיה לנו טוב", של Love Is Everything ו"אין עוד אהבה כזאת", של "בֵּסָמֵה" ו"אהבה מוזיקה".

עשרים שירים מארבעה אלבומים. שני הראשונים ("אהבה מוזיקה" ו"עולם)  מיוצגים רק בשניים כל אחד; ארבעת עמודי התווך של "ארלוזורוב 38", אלבומה השלישי, הפחות מצליח מ-2010  ותשעה (!) מאלבומה הנוכחי (כשרק "קופנגן" נשאר מחוץ למסיבה). כשאת התמונה משלימים שלושה שכתבה לאחרים.


דיקלה02-גיא-פריבס.jpg
דיקלה (צילום: גיא פריבס)

שיאי רגש כבר מהתחלה

כאמור, זה התחיל גבוה. עם שבע בערב ו"די לי" מהאלבום החדש. המשיך עם "בוקר טוב", "מנגינות", "רומנטיקה" ושיר הנושא האחרון. הרצף של "משוגעת", "בטח התגעגעת אליי" ו"חולת אהבה" הרים את ההופעה לשיאי רגש והיסטריה ראשונים.

"געגועים" שהחל שקט-שקט והסתיים בשירת גברים, ילדותית כמעט, של נה-נה-נה, סיים את החלק הראשון, הישהה את הפיצוץ שהתחולל בהומאז' לשירים שמסרה לאחרים. בגרסת האנפלאגד שלה - בישיבה, עם גיטרה אקוסטית, קונטרבס ולצלילי פסנתר – ל"תחזרי" ("של" שרית חדד) הוא נשמע יותר מרווח, מאוורר, דרמטי, נוגע ומרגש מן ה"מקור", וזכה בצדק לתשואות ממושכות בעמידה.

אנפלאגד, רק היא והגיטרה האקוסטית של יפתח שחף היה גם הביצוע ל"שיהיה לי מזל", שיר לא מוכר, שכתבה לזכר אחיו של חברה הקרוב רוני פלד; עם "מונו", הבדיחה שחיברה בעבור שלומי סרנגה, הגרסה המחושמלת שלה (גיטרה חשמלית, בס וסקסופון) היתה לשירת רבים שלאחריה כבר היה צריך לעמוד בכדי להיטיב לראות. השיא הבא הגיע מיד אחריו.

הרצף שהחל ב"יהיה לנו טוב", המשיך ב"תראי" והסתיים ב-Here Comes The Rain וב-Love Is Everything-  שהוא, במפתיע הכי ערבי במופע - הרים את ההופעה לתקרה, כשרק טקס מיותר של כיבוד כלת החגיגה בעוגת יום הולדת, עצר את ההתלהבות הגואה.

אך רק לרגע. הסיום כבר היה קרוב. עם "בסמה" מואץ הקצב; "אין עוד אהבה כזאת", שנכתב אולי לגבר, אבל יושב טוב מאוד על הקהל הנאמן, ודיקלה צריכה לצבוט את עצמה כדי להיווכח שאינה חולמת; ונעילה עם ה-קלאסיקה שלה, להיט הבכורה "אהבה מוזיקה", ששימש סגיר מושלם:

"כשקר לעננים אני שומעת/ את הגוף מחפש, מחפש/ אל תוך העננים אני נבלעת/ סוחטת ת'דמעות לייבש/ אני אדבר עם הירח/ שאולי יוסיף לקשט/ אפילו גם כן הוא מפחד, מפחד/ מה הם הבטיחו לנו// אהבה, מוסיקה, חופש/ אהבה, נשיקה, שמש/ כשהפנסים כבים/ וכולם שם ישנים בבתים/ אני יוצאת לי לרחוב/ לחפש מה, מה נשאר לי". אהבה. אהבת הקהל.

ההפקה המוזיקלית של ליאור טבת ואורי אבני, הציעה גרסה עממית ויותר רוקית ליצירה הדיקלאית. ויתרה על משיכות כלי מיתר ונשמה ערבית, לטובת צליל בימתי תכליתי וידידותי. הוביל אותו נגן הגיטרות יפתח שחף, שעושה בנגינתו לערבית מה שאריס סאן עשה ליוונית. צליל חשמלי עגול ושלם, ברור ונקי, לא מוותר על הסלסולים אך דוהר ללא מעצורים, נהדר ודרמטי. גם בדיאלוג המחוות שבינה לבינו.

גם אוריאל ויינברגר, בקלידים, אקורדיון, סקסופון טנור וחליל, הפגין כשרון רב. כשאת תמונת הליווי השלימו אברי בורוכוב בדילוגים שבין בס לקונטרבס, ורועי חלד שנחבא - על לא עוול בכפו – מאחורי התופים.


דיקלה01-גיא-פריבס.jpg
דיקלה (צילום: גיא פריבס)

כנות הבעה

אולם ההצגה היתה של דיקלה. אני רוצה לקוות בעבור אוהדיה ברחבי הארץ שהיא תגיע באותן אנרגיות גם להופעותיה הבאות. היא היתה ב"היי" מטורף, טעונה מבית, אך גם תדלקה את עצמה בגלי התגובה, האהבה והחום של הקהל. אם היתה נרגשת, כדבריה, לא הרגשנו. ואם הדברים שאמרה בין השירים היו מאולתרים יותר מאשר מסודרים ומתוכננים, זה לא מפתיע אצל דיקלה שמאז ומתמיד נותנת למוזיקה ולתחושות שהיא נוטעת בה, להציף ולשאת אותה.

היא נהנתה מכל רגע. את הפרייזינג יוצא הדופן והמהפנט שלה, שמפרק משפטים למלים וקוטע מלים להברות, היא ליוותה בתנועה בלתי פוסקת. מצד אחד, תנועות שקולות ומדודות, מחושבות ואף אציליות, להסברת השירים ולהעברת תכניהם ומשמעותם; מצד שני, היו שם פוזות ומאניירות מעולם הרוק, של מכות דמיוניות על תופים, צביטות מיתרים ואפילו מהלומות באוויר, ימין-שמאל, כשל מתאגרפים; והיו גם ג'סטות שנשאלו מחדר הכושר, לחיזוק שרירי הידיים והרגליים, הצוואר והאגן. בעיקר האגן. התנועות הכי מזרחיות  נראו קלאסה בביצועה.

בסצנת הפופ הישראלי הים תיכוני אין לדיקלה יריבות של ממש. היא יחידה, בודדה בצמרת, כשהאחרות, במקרה הטוב, עושות פופ ים תיכוני. המופע החדש שלה מגביה עוד יותר את הרף הבלתי מושג שלה. והוא, כמו היצירה שלה, צריכים לשמש דוגמה מאתגרת ומדרבנת למחויבות לדרך, לאמת ביצירה ולכנות ההבעה. מצד שני, די בדיקלה אחת כדי להבין שאין אוקיינוס מספיק גדול להכיל אותה.

דיקלה, ההופעה. רדינג 3, תל אביב. חמישי, 8 בינואר 2015


למועדי מופעים >

11/01/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע