סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן גרסת החלום של שלומי שבן
 

 
 
"תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום" הוא חזיון בימתי מושקע ומפואר, ששמו מתאר אותו נאמנה


מאז נכנס לחיינו לפני 15 שנים, שלומי שבן מיצב את עצמו כמיצגן הבמה הבולט ביותר במוזיקה הפופולרית המקומית.

מוקדם להגיד הגדול ביותר או החשוב ביותר, אבל הוא בדרך הבטוחה לשם כהרפתקן אמנותי, כמאתגר כל מוסכמה ותבנית מוכרות, ובעיקר כחתרן בלתי נלאה לשלמות.

יזם שחולם רחוק

אם יש מי שמשלב אמנויות מבלי חשש לנסות, לטעום ואולי גם לטעות, הוא האיש. לא רק יוצר וכותב להיטים, זמר ומבצע שירים, פסנתרן ופרפורמר של הופעות, מעבד ומפיק מוזיקלי של אלבומים, יוצר למחול, תיאטרון וקולנוע ופרטנר מפרה לקולגות, אלא גם אמן בעל טעם משובח ואמירה בהיבטים ויזואליים וטכניים, ובעיקר יזם שחולם רחוק ומפיק שמגשים חלומות בימתיים.

וככל שאני סוקר את דרכו הסקרנית והתנהלותו הדעתנית, בוחן אותן ומנסה לתהות על עתידן, אין לי בכלל ספק שהוא האמן הישראלי היחיד שמסוגל להעמיד אקט בימתי שאפתני ופנטזיונרי דוגמת כוכבי הרוק הבינלאומיים הגדולים ביותר (ואני לא פוחד לטפס על אילנות גבוהים כמייקל ג'קסון, מדונה, רולינג סטונס, יו2 וכל מי שתבחרו) – אם לא עשה זאת כבר, יחסית ליכולות של השוק הישראלי הקטן עליו.

העמדת הסניק פריביו של "תרגיל בהתעוררות" במופע הפתיחה של פסטיבל ישראל 2013, המחישה - למי שהיה זקוק להוכחות - את דמיונו המפותח של שבן, את התפישה חזותית שלו, את יכולתו לגייס לצידו את היוצרים והמעצבים הטובים ביותר, ובעיקר לשכנע את בעלי המשאבים והמפיקים המובילים בארץ (ממנהליו ב"המון הפקות" ו"המון ווליום" ועד הנהלת פסטיבל ישראל, במקרה הספציפי הזה) שהחלומות שלו שווים כל אגורה וכל גרם זיעה של השקעה.

היו שם, כזכור, במה עצומה ברוחבה, עם שבעת נגני "הקולקטיב", שני נגני חיזוק בדמות המקישן רוני עברין והכנר סניה קרויטור, הזמרים האורחים נינט ואסף אבידן, וגם תצוגת וידאו ארט מרהיבה ביופייה ובעושר דימוייה ומצלמות שעקבו אחרי כל תנועה שלו כאילו תיעדו אותו ל"מחוברים".




שלומי-שבן-תרגיל-בהתעוררות2-ליאור-גולסאד.jpg
שלומי שבן, תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום (צילום: ליאור גולסאד)




הפקה יקרה

חודש וחצי אחרי שקבע רף בלתי נתפש בעבור פסטיבל הפסנתר האחרון, בהופעת פתיחה מדוברת, הגביה שבן את המשוכה שלו עצמו. והאמן שהחל את דרכו כפסנתרן קלאסי ברסיטלים, שדרג את עצמו לליבת היצירה והעשייה הרוק'נרולית, עם חזיון בימתי מושקע ומפואר, ששמו המלא "תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום", הוא תיאור הולם ונאמן להתרחשות ששבן מציע.

לפני הפרטים רק אדגיש ואומר כי סוד הקסם של שלובי שבן (אחד מהם לפחות) הוא שאין אצלו הופעה אחת דומה לקודמתה. משום כך אוהדיו הנאמנים הולכים אחריו ואליו באש ובמים כמעט – מסוזן דלל לצוותא, מזאפה לבית גבריאל, ממשכן האופרה להנגאר, מהיכל התרבות לקיסריה. וגם הגרסה השנייה של התרגיל לא דמתה לקודמתה.

אמנם הזמר האורח היה אותו שלום חנוך (סיבה מצוינת לביקוש עצום ולהופעה נוספת), תזמורת הליווי נשארה הקאמרטה הישראלית ירושלים (בניצוחו של אבנר בירון ובעיבודיו של ייבגני לוויטס), וגם נגניו המרכזיים היו זהים (תמיר מוסקט בתופים ואלי דג'יברי בסקסופונים), אולם כמי שמעיד על עצמו שהוא מקיף את עצמו בטובים ביותר ("להופיע עם כל אחד בנפרד זו פריבילגיה. עם כולם ביחד זה על גבול הבלתי נתפס"), הוא צירף את נגן הבס והקונטרבס אלי מגן (במקום ברק מורי), את הרקדנית והכוריאוגרפית שרון אייל, שיר אחד נוסף ("היופי שלך מכאיב לכולם") לרשימת השירים, ואם תרצו - גם את פרנק סינטרה, שקולו ושיריו שמשו כמוזיקת רקע קודם ההופעה ובפיזור ממנה.

ואם המעבר ממשכן האופרה להאנגר 11 אינו יכול להיחשב שדרוג, מחמת תנאי הישיבה והצפייה הטובים פחות (גם צילום הווידאו הישיר לא היה מתואם עם השירה על הבמה), לפחות נותן החסות ("פסטיבל גולדסטאר זאפה סאונד סיסטם"), הבטיח את היתכנות המופע, את תגבורו התוכני-אמנותי, ואולי גם את עתידו. למרות שבשל הרכב משתתפיה ובשל דרישותיו הפרפקציוניסטיות הגבוהות והמחמירות של שבן, זו הפקה יקרה ביותר מכדי להבטיח יציאה לסיבוב, גם אם קצר מועד. אולם צריך לקוות ולחלום, שזה העניין לשמו התכנסנו.




שלומי-שבן-תרגיל-בהתעוררות-ליאור-גולסאד.jpg
שלומי שבן, תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום (צילום: ליאור גולסאד)





אלוף הגאדג'טים הבימתיים

"תרגיל בהתעוררות" אינו אלבום קל. אין בו שירים פשוטים. גם אלה שמתאפיינים ומצטיינים ביכולת הסיפורית הגבוהה והמשובחת של שבן, כמו "דיוטי פרי", "איקאה", "לילה אחרון בלונדון" ו"תמונה משפחתית עם רוה"מ" אינם להיטים רגילים. גם הם, שלא לדבר על האחרים וגם על יצירות קודמות של שבן, תובעניים, דורשים הקשבה, נותנים חומר למחשבה וגם קורעים אשנב הצצה לדמיונו של היוצר. מה בדיוק הוא רוצה? למה הוא מתכוון? והאם העמדתם בתחום הביניים שבין מציאות לדמיון, בין ערות לחלום, הוא המפתח להבנת מורכבותם? להבהרת כוונות האמן?

חזותית לפחות, זאת הכוונה. שבן חולם את ההתעוררות (עם תשעה מתריסר שירי האלבום ועוד שישה משלושת אלבומיו הקודמים). הבמה נחצית לאורכה לשניים באמצעות מסך שהתאורה הופכת אותו לשקוף. בחלק הצר הקרוב לקהל נמצאת הממשות: שלומי שבן והפסנתר (בעצם שניים אבל אחד מסיים את חלקו מהר מאוד). בעומק הבמה נמצאים החלומות, מאחורי המסך. רק במקרים ספורים ובודדים חלום יהפוך למציאות. כשדג'יברי יעבור לנגן דואט מהחיים עם שבן, וכשחנוך יצטרף אליו להגשמת חלום של שירה משותפת.

הפתיחה היא תרגיל כפול, אפילו מכופל. שבן נכנס משמאל. חולף על פני פסנתר הכנף, מעדיף את הפסנתר "הקצר" שמימין. שלא כהרגלו הוא יתיישב עם גבו לקהל ויתחיל לנגן נוקטורנו של שופן. הפסנתר ימשיך לנגן מעצמו גם כששבן, אלוף הגאדג'טים הבימתיים (זוכרים את אינספור המקלדות שקישטו את הבמה בהופעתו המשותפת עם רמי פורטיס לפני 12 שנים והפכו אותו ליקיר פסטיבל הפסנתר?), יעזוב את מקומו ויתרחק לאטו, מרוצה מהצלחת התעלול, אל המיקרופון במרכז.

הוא יתחיל לשיר את "נוקטורן" של דוד אבידן (מ"מגדל הפזמון" 2009), אבל מבין שפתיו יבקע קולו של שלום חנוך מדקלם את שורות השיר ("כשחזר ממסע ממושך באירופה/ מצא במיטה את אשתו עם אחר..."). ולפני שנתהה לפשר עסקת החבילה הזו, הוא ימשיך את הנגינה מפסנתר הכנף. פתיחה שלקוחה ממופע קסמים בלאס וגאס.

גם ההמשך מלווה בהפתעות בימתיות ובפלאי טכנולוגיה, שמצמוץ מיותר עלול היה לגרום להפסדן. הנגנים המלווים נחשפים לאט, כל אחד בתורו, מאחורי המסך השקוף, מלווים במשחקי תאורה בגבהים שונים של חלל הבמה. אחרי "לילה אחרון בלונדון", מנגן בפסנתר ובהבעה נוגה (איפה הם ואיפה הקליפ העצבני שליווה את השיר בגרסת המציאות), תלווה הצללית של נגן קונטרבס (בטרם ידענו שזה מגן...) עוטה "כתר" דמוי תפוח עץ, את התמונה המשפחתית עם ראש הממשלה, שיר שניתן לאינספור פרשנויות, ועתה מתאים עצמו לימים שקודם בחירות.

"היופי שלך (מכאיב לכולם)", אחד מכמה שירים שניתן להקדיש לרעייתו הצעירה וההריונית, השחקנית יובל שרף, מציג את שלושת נגניו: מתופף עוטה מסכת זאב מוסע על ראמפה ניידת מעל לראשו של שבן משמאל; קונטרבסיסט במסכת אריה נגלה במרכז; וסקסופוניסט עם מסכה מעוצבת לעיניו ונוצה מיתמרת על מצחו, ניצב על פודיום מוגבה מימין.

את "מותק את אצלי בראש", גרסתו לבוב דילן שהופיעה ב"עיר" (07'), תפתח דמות אשה בבגד גוף חושף רגליים, מחוללת ומעשנת (בהמשך תזוהה כשרון אייל). כשהיא נעלמת עולה לאטו מסך אטום (מאחורי המסך השקוף) חושף את נגני הקאמרטה ממוקמים בעומק הבמה, מעשירים בתזמור סימפוני את הלחן הדילני. וב"הקסם נגמר" מעשה הכשפים מתבהר במלואו, כשאל התזמורת, מוסקט, מגן ודג'יברי שחורי הלבוש, מצטרפות (בתפקידה של קרן אן) גם זמרות הליווי נגה ארז ושי-לי עטרי לבושות בבגדים כסופים.

לא תזהו את הלחן של "כשהיית אתי (את לא ידעת לרקוד)", גם הוא מ"עיר". שבן פירק את המלודיה לחתיכות. הפך אותה למסע נועז ולדואט מטורף בינו לבין דג'יברי. מהצד הזה של המסך ולא בהכרח מאחורי הפסנתר. גם את "שגר פגר" הוותיק, שהופקע מ"הבילויים" לטובת "מגדל הפזמון" ומאז הוא חתום בטאבו ברפרטואר הבימתי שלו, שבן ממציא מחדש. הוא והפסנתר, שרון אייל ורטייה שחורה לעינה הימנית מאחורי המסך, וברווזון צהוב מצפצף שמושלך, כרגיל, לתוך הקהל, בשיאו של הביצוע.

את הרצף המשולש מהאלבום, שכולל את "דיוטי פרי" מושחז הטקסט; שיר הנושא שמבוצע בחלום עם הקאמרטה ונגה ארז, לאחר שבגרסת המציאות, הרגילה, יצא קולה של אלברשטיין משפתיים חושניות על מסך הווידאו; ו"הנה בא הסוף" הנועל, עם עטרי וארז, קוטעת הופעת אורח של שלום חנוך.

גם הוא, תחילה, מאחורי המסך השקוף. שזה קטע ענק. לא להאמין מה שכוכבים מוכנים לעשות כדי להופיע עם שלומי שבן. גם להקליט את "נוקטורן", וגם לשיר את "חתונה לבנה" כשמסך במרחק חצי מטר מהאף חוצץ בינו לקהל, שגם אינו נראה מן הסתם. כל הכבוד להיענות הספורטיבית של שלום, להיות סטטיסט בחלום של שלומי.
אבל זה, כאמור, החלום. והוא קצר. כי במציאות חנוך עובר מיד צד, לקדמת הבמה, לביצועים משותפים של "געגוע" ו"קרן שמש מאוחרת", כששבן מחליף למעשה את משה לוי, והתזמור של לוויטס בביצוע הקאמרטה מכשיר את שלום להופעה עם הפילהרמונית, דבר ששבן עשה כבר כמה וכמה פעמים, ויחזור עליו בסוף פברואר עם יוני רכטר כאורח

בין לבין זו הזדמנות להצגת "אתה אשם בכל", שיר חדש של שלום, מאלבומו המתקרב. רק שניהם על הבמה, שלומי בפסנתר ושלום במיקרופון. שיר לתיאטרון שיכול היה לייצג סוג של חיבור, מלבד ההערצה (מצד שלומי) וההערכה (מצד שלום), בין השניים. ואלמלא ביצעו כבר את השיר ביחד בהופעה בפסטיבל הפסנתר, אפשר היה לסלוח לשלום על שהתבלבל במלים.



שלומי-שבן-תרגיל-בהתעוררות3-ליאור-גולסאד.jpg
שלומי שבן, תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום (צילום: ליאור גולסאד)



מה יילד יום

בהדרנים יוצא שבן למסע פסנתרני ולמאבק בשעמום ובחרדה ש"איקאה" הוא דימוי עבורם. חוזר (עם הקאמרטה) ל"כולם אומרים", היחיד מאלבומו הראשון, מפורש ומבואר מחדש. שולף משומקום קאסיו PT30 ללוות את "מגדל הפזמון", שהופך לספק אטיוד דל'ארטה ספק גֶג סטנדאפ מוזיקלי, כשבשיאו נותרים דג'יברי והסקסופון לבדם על הבמה, להתמודד עם תשואות התודה, וגם הם נמוגים לאיטם מאחורי הקלעים. וכנגד קרן השמש המאוחרת של חנוך מסיים שבן את החלום עם "שמש עלי אדמות" משלו ביחד עם אורחו.

אפשר להקניט ולומר, שמי שלא חווה הפסיד. אבל אצל שבן כמו אצל שבן, אי אפשר לדעת מה יילד יום.

ואם לא תהיה הופעה נוספת של גרסת החלום (ולהערכתי ביקוש עשוי להכריע את ההתנגדות) עוד תהיינה לא מעט הזדמנויות מפתיעות להיחשף לכישרון הבימתי העצום של פרפורמר יוצא דופן, מספר סיפורים מבריק, פסנתרן וירטואוז ויוצר שנון שממציא את עצמו בכל פעם מחדש ומספק חוויות לקהלו.

ורק ההשתעשעות במחשבה איך העולם הגדול יגיב לכישרון שלו, תישאר בגדר חלום. לפחות עד גרסת המציאות.

שלומי שבן. תרגיל בהתעוררות, גרסת החלום. האנגר 11, תל אביב. רביעי, 21 בינואר 2014



25/01/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע