סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: נתנאלה
 

 
 
נתנאלה מעולם לא הסתובבה בגזרת הרוק. ועדיף שתישען בניחותא לאחור, תיסמך בהשלמה על אוצר הרפרטואר שלה ותפנים שדרך הביטוי שלו חייבת להיות אינטימית, אקוסטית, קברטית, קאמרית, אולי שנסוניירית ואפילו בלוזית, רק לא - רחמנא ליצלן - רוק'נרולית"
לציפור שיר נדירה אסור להיות כלואה בכלוב של ריתם סקשן. על השקת אלבום האוסף של נתנאלה


"גבוה" הוא אוסף השירים השני של נתנאלה, שהיא אמנם אייקון ישראלי אך הספקה  הדיסקוגרפי אינו משתווה למוניטין שלה.

האוסף הקודם  שלה היה "מבחר שירים" מ-1994. הפעם, עשרים שנה אחרי, כולל האוסף החדש 20 שירים (כש"שיר היונה" מופיע בשתי הקלטות שונות).

יש בו  כמה פנינים מאוצר התקליטייה של רשות השידור, אולם דומה כי ההנמקה לו, מלבד תזכורת חיונית לקיומה ולאישוש מעמדה של נתנאלה, היא שלושת השירים החדשים שכתבה והלחינה, והקליטה בעיבודים ובהפקה מוזיקלית של יזהר אשדות. העניין הוא שדווקא אשדות "מכשיל" אותה. ספק בעיניי אם החיבור הזה מוביל את נתנאלה לאופק חדש ומבטיח.

מה שעובד באלבום, לא עובד בהופעה

באלבום שיתוף הפעולה ביניהם סביר. ולמרות שהשירים ("אל תבקש לחוף", "זה מה שאימא אמרה לי" ו"שַן עולמי") לא מבטיחים בתכניהם עתיד ורוד ואופטימי, אשדות מנסה - בסיוע כלי מיתר, נשיפה והקשה וגם תכנותים - להציע קו מרוכך במציאות רוק'נרולית. אלא שעל הבמה, ההפקה בהשראתו, עם הרכב של בס, גיטרות, תופים וקלידים, נכנעת לסאונד מועדונים רועש לא-לה, ולוקחת את נתנאלה למחוזות לא מתאימים, לא נכונים ולטעמי - גם לא רצויים.

באלבום נתנאלה נשמעת תמימה וברה כבימי תהילתה, בדרך כלל על מצעים אקוסטיים ותזמורתיים מחמיאים - עם קלאסיקות מוקדמות כ"הייה לי חבר, הייה לי אח" (יורם טהרלב/ יאיר רוזנבלום מ-1973, ההקלטה המוקדמת ביותר באוסף), "ימים לבנים" (לאה גולדברג/שלמה ידוב, מלהיטיה הראשונים מלפני 40 שנה), "הליכה לקיסריה" (חנה סנש/ דוד זהבי), "לא דיברנו עוד על אהבה", "עוד יבוא היום" ו"בן" (אהוד מנור/מתי כספי),  "אחרי שנסעת" ו"שיר היונה" (שניהם של שלמה גרוניך/ מתי כספי)  ו-"שובי לביתך"  מ-1980.

יש כאן גם להיטים מאוחרים אך מזוהים כ"ספינת הזכרונות", "שלכת אבי" ו"מעבר לים" (ח.נ. ביאליק) שכתבה והלחינה ל"גן אדן חלוני" מ-1987.

ואולם, בהצגתם הבימתית של השירים נעדרים החן והתום. הם מפנים מקום לקשיים ולמאבקי היום-יום, ממש כמו במציאות.



נתנאלה-אריאל-ואן-סטרטן.jpg
נתנאלה (צילום: אריאל ואן סטרטן)

מה רע בפשטות ונינוחות?

הקול של נתנאלה לא השתנה משמעותית. עדיין עמוק, ייחודי ומרים גבה. רק התבגר, התעצב ונוספו לו קמטי זמן איכותיים. אולם דווקא הם שמדגישים את הניכור בין השירה והשירים הנפלאים שלה, לבין המבע הבימתי שזכו לו  בהופעת ההשקה. כשהתהייה המרכזית היא מה לקול מרעיד חדרי לב  ולנוכחות עוטה הוד של דיוות מוזיקת עולם בינלאומית, עם צליל רוקי חסר ייחוד, שאין בו חידוש, עניין ואתגר. לא לה ולא לקהל.

אני מבין את השאיפה להנגיש זמרת ותיקה, להתניע מחדש קריירה שנתקעה ("אי הנצח" היפהפה והמרשים מ"נדודים" אלבום הקאמבק שלה מ-2011, רק מעיד על התמוססות השיבה לארץ) ולהתאים אותה ל"טעם" עכשווי. אולם לא באמצעות רביעיית נגנים צעירה ומוכשרת - תמוז דקל בחשמלית, אופיר בנימינוב בבס, דניאל בלוך בתופים ולוטם עזנר בקלידים  - שאי אפשר לבוא אליהם בטענות, על שעשו את מה שביקשו מהם. אבל הם לא יביאו לה קהל צעיר וחדש. ולקהל שגדל איתה וכאב את היעדרה מגיעה נתנאלה אולטימטיבית, בחברת נגנים מנוסים, אם לא בני גילה אז לפחות כאלה שיודעים משהו על העולם הזה ועל שיריה.

ורצוי ללא חשמל. מה היא צריכה אותו? לא רק שאיננה עולת-ימים, נתנאלה מעולם לא הסתובבה בגזרת הרוק. ועדיף שתישען בניחותא לאחור, תיסמך בהשלמה על אוצר הרפרטואר שלה (ויש באוסף כמה פנינים איכותיות מהסוג של "בדרך הגדולה" של נתן אלתרמן ושם טוב לוי, "רוח שלי, גשם שלי" של תרצה אתר וסשה ארגוב ובעיקר "עד" של מנור וארגוב, שלא זכו להיכלל בהופעה, מסיבות איכות וסאונד מובנות) ותפנים שדרך הביטוי שלו חייבת להיות אינטימית, אקוסטית, קברטית, קאמרית, אולי שנסוניירית ואפילו בלוזית, רק לא - רחמנא ליצלן - רוק'נרולית.

למה להתאמץ ולהגביר עוצמות שירה שלא לצורך? מה רע בפשטות ובנינוחות? היא לא מחוברת לפוזה הזאת - לא במוזיקה, לא בשירה, לא בנשמה ולא בשפת הגוף. מופנמות לא צריך להחצין, אלא רק לטפח.

בכלל יכול להיות שאני מתפרץ לדלת פתוחה. שהופעת ההשקה היתה אד-הוק, נקודתית, לחגוג את צאת אלבום האוסף, ושבכלל אין כוונה לצאת לסיבוב (ולכן לא היה טעם בשכירת נגנים מנוסים ויקרים ובהזדקקות להפקה מוזיקלית, אם לא אקלקטית, לפחות לא צפויה וסתמית כשהיתה). ובכל זאת, לציפור שיר נדירה אסור להיות כלואה בכלוב של ריתם סקשן.

שיר מחאה על אלימות כנגד נשים

אבל היו בהופעה כמה רגעים יפים. כמו הביצוע מעורר ההשראה שלה ל"במרחק נגיעה מכאן" של יזהר אשדות (ויהלי סובול) שנימק את החיבור שלה אליו; הזרקור שנתנה ל"העונה החמישית" היפה והמעניין מ"נדודים" (אחד הבודדים בהופעה ששרה מבלי ללוות עצמה בגיטרה, חשמלית או ניילונית); גם "כתם אדום" מאותו אלבום הואר לפתע כפיוט פסבדו-תנ"כי בצבעים אתניים; Last Night הבלוז המפתיע של ממפיס סלים, שחלקו הושר לצלילי דיאלוג בין האקוסטית שלה לנגינת ה"אורגן" של עזנר (אם כי המעבר ממנו ל"הייה לי חבר, הייה לי אח" היה חד ובלתי אפשרי); והיה במפתיע בדיעבד גם שיר יחיד שהלבוש הרוקי הלם את מידותיו, כשיר מחאה על אלימות כנגד נשים - "זה מה שאמא אמרה לי" החדש. שיר חזק, החשוב והטוב ביותר בהקלטות החדשות שלה.

והיו כמובן רגעי התרוממות הרוח עם האורחת שלה יהודית רביץ. בשלושה שירי משוררים: "למחרת" (לאה גולדברג) ו"תמונה" (דליה רביקוביץ) של רביץ ו"מעבר לים" של נתנאלה.

למרות הקילומטרז' הרב שלהן, זה היה שיתוף פעולה בימתי ראשון והשילוב הקולי ביניהן היה מרתק ומבטיח, לו אך ניתן היה להאריך אותו. גם הנוכחות המשועשעת משהו של רביץ עזרה לרכך את המארחת, אם כי לא עד הסוף. והלוואי והיתה גם לה קלילות משובבת דומה.

לפחות הסיום, עם "עוד יבוא היום", היה שמח ואופטימי, תודה לאל. ותודה לאל, מבחינתי לפחות, שבחרה לוותר על "אלי, אלי".

נתנאלה. גבוה, האוסף. הקומה ה-19/אן.אם.סי.יונייטד
נתנאלה, הופעת השקה. זאפה תל אביב, שני, 26 בינואר 2015


למועדי מופעים >

28/01/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע