סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן קורין אלאל בהופעה: 30 שנות יצירה
 

 
 
"שיר בכיף" חסר הגיל שלה שולח את הקהל עם חיוך של כיף הביתה. ולא הייתי יכול לחשוב על דרך אחרת שבה צריכה להיראות ולהישמע הופעה של זמרת-יוצרת שסוגרת עוד מעט ארבעים שנות קריירה"
בגיל 60, מצוידת במטען מרשים של יצירה, קורין אלאל מצהילת פנים וכובשת יותר מתמיד


במרץ החולף מלאו שישים שנה לקורין אלאל. סיבה מספיק טובה לצאת לסדרת הופעות חגיגיות. אלא שבזמנים אלה, שבהם אמנות האריזה והשיווק מנסה להמציא את עצמה בכל יום מחדש, יום הולדת סתם (ושישים במיוחד) כנראה שאינו אטרקטיבי דיו. הכותרת "חוגגת שלושים שנות קריירה" נשמעת משכנעת יותר. ולעזאזל הדיוק בפרטים.

האמת היא שכשמדובר בזמרת-יוצרת ייחודית ובעלת זכויות כמו קורין אלאל, לא צריך תירוצים וסיבות. אבל אלה הזמנים וצריך כותרות וריגושים. ולא חשוב אם הם לא מסתדרים עם מניין השנים.

ורק למען הסדר הטוב ומבלי לתת יד להטעיית הציבור, נזכיר ונציין שקורין אלאל בסביבה קרוב יותר לארבעים (!) שנה (אלא אם חלקה בפסטיבל נואיבה למשל, בו הופיעה בקיץ 1978, נחשב לפני הספירה). וגם קריירת הסולו שלה הושקה עוד קודם, עם "קורין אלאל" ב-1983. אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל את המציאות. 38 שנים? 32 שנים? קורין פה, מופיעה, בועטת ונהנית, זה מה שחשוב.

ועוד הרהור רגע לפני פגישה מחודשת עם אמנית חשובה. מה עושה אמן למה שהוא? אלאל היא דוגמה נפלאה לתהייה שכזאת. זמר-יוצר לא חייב קול גדול. הוא צריך קול ייחודי, צריך יצירה ייחודית, צריך שירים טובים וכושר הישרדות מוכח. ואם באלה נכרך סיפור חיים יוצא דופן, אנחנו כקהל, לא צריכים לבקש יותר.



קורין-אלאל-איתמר-כהן-יוקי-צלמים.jpg
קורין אלאל (צילום: איתמר כהן, יוקי צלמים)

שירים נחשוניים

לסיבוב ההופעות הנוכחי שלה יוצאת קורין אלאל עם מטען מרשים של יצירה, שלא את כולו היא מציעה, אלא רק שירים נבחרים. כיון שהיא עושה זאת עם אמנים אורחים (הסיפתח היה עם אהוד בנאי; בהופעה "שלי" היה זה קובי אפללו; בהמשך צפויים שלומי שבן, שלום חנוך, דני סנדרסון ואחרים), אני מעריך שרשימת השירים מתבססת על גרעין מחייב, אך אינה נעולה אלא פתוחה לשינויים ותוספות בהתאם לאורחים ושיתופי הפעולה המתבקשים עימם.

בכל מקרה מדובר בכעשרים שירים להופעה. ואלה הם השירים המשמעותיים שלה ושל הקריירה שלה. שירים שצרובה בהם ראשוניות וטבועה בהם נחשוניות יצירתית והעזה אישית. שירים שלא היו מה שהם בחיינו – ולא רק בחייה – אלמלא היא, בעיקר כמבצעת, אך גם כמלחינה.

אם זה "דרך הכורכר" מ-1980, אותו היא מציגה כ"שיר הראשון שהלחנתי שהצליח" (מלים: יעקב גלעד); אם אלה שירי "אנטארקטיקה", אלבומה פורץ הדרך מ-1989, בהם שיר הנושא (מלים: חנה גולדברג) קורא התגר עד היום, "שיר לשירה" שיר הערש הדעתני והמקסים שבעקבות יהונתן גפן הפך לשם פופולארי, "הטבעת נפלה" (מאיר גולדברג),  "ארץ קטנה עם שפם" העוקצני והמחויך, אחד משני תחליפי ההמנון שרשומים על שמה (מלים: מאיר גולדברג); האחר הוא כמובן "אין לי ארץ אחרת" שהלחינה (למלים של אהוד מנור) בעבור גלי עטרי, שהוא הספוג בכאב ובתחושת עלבון, הוא היחיד בהופעה שאותו היא שרה ללא חיוך, בשיניים חשוקות ובמחויבות של הדרת-קודש. בכלל, אי אפשר היה לבקש יותר מאשר צמד שירים זה בימים שבין תקומה לקוממיות, בין יום השואה ליום העצמאות. שניהם דומה, כבר הופקעו מרשותה.

   

ויש גם שירים מ"שפת אמי" (1990) באמצעותם (ובעזרת אהוד מנור שכתב את השירים שמסבירים אותה) היא חזרה להתגאות במוצאה התוניסאי; וכמובן שירי "זן נדיר" (1992) שסימן בדיעבד את צאתה מהארון וחיזק את נשיותה, מצד אחד עם הרומנטיקה של "מעיין" היפהפה (חנה גולדברג), "ימי הפרח והאהבה" (יענקלה רוטבליט) וההעצמה הנשית של "חזקה מהרוח" (מלים: אסתר שמיר), מצד שני עם שיר הנושא (מאיר גולדברג) המסעיר עד היום באומץ של שרטוט הפחדים ובגאווה המסורה והאמפתית של הביצוע.

אני לא זוכר אותה מבודחת, משועשעת, בטוחה בעצמה, חסרת דאגה ולבבית כל כך על הבמה. בגילה, במעמדה ובניסיונה היא באה לבלות. האישיות הבימתית שלה מצהילת פנים וכובשת. ניגוד גמור לשירים רוויי הפחדים והכאבים, שהיום היא עוטפת אותם בחיוכים.

לצד סיפורים מצחיקים, עם פואנטות ברורות (על בודק מזוזות חשוד או על גזימת ברושים), היא מסתבכת בכיף בקטעי קישור נונסנסיים שמפזרים רמזים מופרכים עד הזויים באשר לזהות השירים שתבצע.

הזחיחות מגיעה לשיאה עם התארחותו של אפללו (לארבעה שירים, שניים שלו – "ים הרחמים, ו"מה שהלב שלי בחר", שניים שלה - "אנטארקטיקה" ו"כשזה עמוק") שהוא סטנדאפיסט בעל מוניטין. יוצא שהמופע התארך על המידה. שעתיים פחות חמש דקות. ובהחלט ניתן היה להדק אותו מבלי לפגוע באווירת הכיף (זה יקרה כנראה עם האורחים הבאים שלה).

 
  
 

חיוך של כיף

מה שנשאר קבוע הם ארבעת נגניה, שעימם – הוותיקים, מיכאל גוטליב בפסנתר ובשירה ואורן לץ בבס, ו"החדשים" אילן קורן בסקסופון ושי מיארה בתופים - היא יוצרת אנסמבל מצוין, מגוון וקשוב, שמצטרף בחדווה לעליצות ותורם צבעים מרתקים.

גוון קברטי ל"שפת אמי", פתיחה ג'אזית-סווינגית ל"אנטארקטיקה", מצב רוח יאצקי (גרסת בראבא!) ל"ארץ קטנה עם שפם", שזוכה לגרסה אקוסטית של פירוק והרכבה מחדש, וגם ליציאות סולו מלהיבות (בעיקר של קורן). אגב, היא מציגה אותם כבר בסוף השיר הראשון. שותפים שווים. גם בנגינת הגיטרה החשמלית שלה אלאל נכונה להשתעשע, אולם כשהיא רצינית היא טובה בזה, יעידו מבטי ההשתאות וההערכה של אפללו.

עוד כוללת קורין בהופעה פסוקים שהיא קוראת אקראית מתוך מגילת "קהלת" המקראית, עדות להתחזקותה הדתית וגם אזכור לפרויקט ההלחנה שלה את המגילה בעבור פסטיבל העוד האחרון; שיר חדש בשם "עכשיו (הכל מעבר לדמיון)", שגם אותו היא שרה ברצינות, רצינות של ריכוז; ונועלת עם "שיר בכיף" חסר הגיל שלה (ושל שמוליק קלוסקי), ששולח את הקהל עם חיוך של כיף הביתה.

ולא הייתי יכול לחשוב על דרך אחרת שבה צריכה להיראות ולהישמע הופעה של זמרת-יוצרת שסוגרת עוד מעט ארבעים שנות קריירה.

קורין אלאל, שלושים שנות קריירה. זאפה הרצליה. חמישי, 16 באפריל 2015


למועדי מופעים >

20/04/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ההופעה היתה מצוינת! ביקורת קולעת!
רונית , הרצליה (20/04/2015)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע