סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: מאיה הרמן
 

 
 
הפוטנציאל שלה זועק נוכח אי היכולת – או שמא זה כישלון היכולת - לממש אותו. ללא אמיר צורף לצידה וכשהיא בחזית הבמה, מעטים הרגעים בהם מאיה הרמן מצליחה באמת לרגש"
היא זמרת מצוינת שיודעת לכתוב ועם זאת הרמן לא מצליחה לגבש פרסונה בימתית מרשימה


מאיה הרמן היא זמרת טובה. מצוינת אפילו. מינעד שירתה המרשים נע מרעד נוסח חוזה פליסיאנו ועד עוצמה יציבה כשל ויטני יוסטון עליה השלום.

זמרת מתאבדת כזאת, שנכונה לכל הרפתקה מוזיקלית וללכת איתה עד הקצה. יש בקולה גוונים חמים. הסאבטקסט בשירה שלה הוא השפעות סול ואר.אנ.בי, וגם פיתולי קאנטרי אמריקני. ודומה שזה בא לה בטבעיות ובקלות, ממש כמו נטייתה הווירטואוזית כלאחר יד לשינויי טונים.

מאיה הרמן יודעת לכתוב שירים. השירים שלה מעניינים מכיוון שהם לא צפויים, מוזיקלית וטקסטואלית. היא כותבת על זוגיות ומעשירה אותה בדימויים לא שגרתיים ובאוצר מלים מסקרן ומפתיע. "לאושר יש מחיר כבד יותר", היא כותבת מצד אחד ב"מהפכה". "כי בעומק הכיסים/ שברי חלום סודות כמוסים/ נשאר לנו להתלכלך/ עד שנקום ונלך". "כדאי שאתעורר", היא מעידה על עצמה מצד שני ב"בדיוק במקום". "החיים קורים מעצמם/ אלכלך את הידיים/ את החיצים אשלח גם/ אין לי עור עבה/ שישמור על סדר אחד/ אבל מילים הן כלי נשק/ מספיק חד". שיר שמעיד על הכרה ביכולתה הוורבלית.

מאיה הרמן גם נהנית, כבר אלבום שני ברציפות, משירותי העיבוד וההפקה המוזיקלית של אמיר צורף ("נוער שוליים", "ג'ינג'יות", סיון שביט, אביתר בנאי). מוזיקאי גולה מרצון עם מוניטין של אדריכל מוסמך לבניית פנטזיות מוזיקליות. הוא מדגים זאת היטב גם ב"כמו ויטמין", אלבומה השני (עשרה שירים, 31:09 דקות). אריגה מיומנת, חכמה ואינטליגנטית של סאונד אלקטרוני אנין ומאופיין.

שירים בלי מספיק בשר

אבל לא די במרכיבים חשובים ונחוצים אלה להפוך את מאיה הרמן לשלם מושלם. להיפך, הפוטנציאל שלה זועק נוכח אי היכולת – או שמא זה כישלון היכולת - לממש אותו. ללא אמיר צורף לצידה וכשהיא בחזית הבמה, מעטים הרגעים בהם מאיה הרמן מצליחה באמת לרגש.

אני נאבק בפיתוי להגיד שהשירים שלה, טובים ככל שיהיו, נכנסים באוזן אחת ויוצאים בשנייה. לא שהם גרועים חלילה. הם קצרים מדי. קצרים כל כך והיא לא מצליחה לעכב ולפתח אותם. היא מתקשה להעלות עליהם בשר והם ממהרים להסתיים ולגווע. לא מספיקים לרגש. משאירים פראזות מילוליות תלויות באוויר, במקום משמעויות ופיסות אמת.

דומה שמאיה הרמן יותר טכנאית, שמודעת יותר לצורה ולטקסטורה, ופחות לרגש ולנשמה שבפנים. אלה אמנם השירים שלה אבל היא לא משכילה לגבש באמצעותם פרסונה בימתית מסעירה.

אולי מפני שהיא קטנה מדי. זה לא פגם חלילה. המון זמרות גדולות הן זעירות בעצם (מג'ניס איאן, דרך בט מידלר ועד ...מדונה). אלא שהיא עדיין לא מוצאת את עצמה ואת דרך הביטוי הבימתית שלה.

   



מאיה-הרמן-צילום-גפן-ברקאי.jpg
מאיה הרמן (צילום: גפן ברקאי)



הולכת לאיבוד רק עם המיקרופון

בניגוד לאלבום ולצבעיו, שיש בו גם השראות קלאסיות מרעננות ומשובבות, אני מתקשה להבין את הסאונד הבימתי ומה היא רוצה להיות באמצעותו. ארבעת נגניה (אלעד כהן-בונן בתופים, רועי פלד בגיטרות, עופר קורן בבס ואייל לינזיני בקלידים) אינם קוטלי קנים אבל הם מרוכזים בעצמם (להוציא אולי את כהן-בונן) ולא מייצרים סביבה מעטפת חמה, אמפטית ומתקשרת.

להרגשתי מאיה הרמן חייבת להתחבר למשהו בעל נפח, ולא רק למיקרופון על חוט. רק איתו היא הולכת לאיבוד. היא חייבת להיאחז במשהו, להישען עליו. פסנתר או גיטרה יעשו לה יותר טוב ויעצבו אותה כמגישה עם אמירה בימתית. והרי היא עושה זאת כה טוב באולפן, בקלידים ובפסנתר, אז למה לוותר?

ולא בכדי הרגעים הטובים יותר שלה, ולבטח המרגשים בהופעה שלה, הם  אלה שמסתפקים במינימום ליווי. רק היא עם הפסנתר ב-"Yellow" של קולדפליי. בלדת הפסנתר המרשימה "לא קשה מדי" מאלבום הבכורה שלה, שגם אותה היא צריכה לנגן, וכמובן "מישהו אחר" – במקור דואט של דודי בר-דוד, יוצר השיר, ושלה - בלדת פולק-רוק מרגשת, מובלת בגיטרה האקוסטית של פלד. אולי גם שיר הנושא "כמו ויטמין", כהדרן נועל, גם הוא בלדה באופיו, שיר עידוד ותמיכה עצמית, שתכליתו לגלות את האמת שבפנים.

מהשירים האחרים - בהם "היי", להיטה הראשון, "אף אחד" של רז שמואלי, אורחתה במופע ההשקה, "נשקי אותי" של סיון שביט גם הוא עם שמואלי, ובסך הכל תשעה מעשרת שירי האלבום - סירבתי להתרגש. אולי רק מ"דירת שני חדרים" ("חכו תראו אני עוד אתקלף/ מול החומה הזו שלי/ שתכף תישרף/ כי יש לי בית/ יש בי אור/ ויש אמת") שקיבל נפח וכוח ופיסת אמת ואמינות, גם הודות לשירה ולגיטרה החשמלית של רז שמואלי. אם תרצו, הנה דוגמה לקול שחובר לכלי.

 

   
 

כשמאיה הרמן נוגעת באמת האישית החשופה שלה, היא מצליחה לא רק להרשים בקול ובשירה, אלא גם לשכנע בהתכוונות ולרגש בכוונה. חבל שזה קורה מעט מדי ב-65 דקות הופעה. ולמה זאפה בכלל? האולם הריק בחלקו - על אף נוכחות של תומכי הדסטארט, שתרמו וסייעו לצאת האלבום - רק מעיד שלא צריך להתעקש על יוקרה. אני האחרון שאמעיט ביכולות שלה. אולם מאיה הרמן חייבת להמשיך ולהעמיק את החריש, לא להגביר את הווליום.

מאיה הרמן, כמו ויטמין (התו השמיני)

מאיה הרמן. מופע השקה לכמו ויטמין. זאפה תל אביב, שני, 27 ביולי 2015


למועדי מופעים >

28/07/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע