סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: אתניקס, אייזנמן, מדנס
 

 
 
אתניקס היא לא רק הרכב הפופ הישראלי הטוב ביותר (לפחות מאז "כוורת"), היא גם מעצבת ומייצגת צליל ישראלי אהוב וראוי - השילוב המנצח של מלודיות כובשות, סאונד אלקטרו-גיטרות מסונתז ומקפיץ והשירה החמה, הנגישה והבלתי אמצעית של נחמה."
על 3 אלבומים חדשים ומוצלחים שמטפלים באופן יוצא דופן, נבון, דעתני וחכם, בשפה העברית


אתניקס. הטוב קורה.
 
שם האלבום ה-18 של אתניקס מעיד על תוכנו כמו על דרכה בת שלושים השנה של הלהקה בפופ הישראלי.
 
אמנם המוטו של החמישייה הוותיקה ממשיך להיות "רק האהבה תנצח", אולם בחתירה הבלתי נלאית למימושו, מתגבר אותו זאב נחמה, המנהיג, הסולן והיוצר שמאחורי אתניקס, בשיר הנושא המצוין, שמשקף את כל הטוב שבאדם, את כל התורה והאמונה, והאופטימיות שבאמנות של נחמה.ואם נותרו ציניקנים במחוזותינו ומפקפקים בצדקת דרכה ובאיכויותיה של אתניקס, "הטוב קורה" הוא הזדמנות נפלאה להסיר סופית את כל המחיצות והמסיכות, הספקות וההתנגדויות.

אתניקס היא לא רק הרכב הפופ הישראלי הטוב ביותר (לפחות מאז "כוורת"), היא גם מעצבת ומייצגת צליל ישראלי אהוב וראוי - השילוב המנצח של מלודיות כובשות, סאונד אלקטרו-גיטרות מסונתז ומקפיץ והשירה החמה, הנגישה והבלתי אמצעית של נחמה. גם אחרי הניתוח הגדול שידע ההרכב, עם נסיגתו של תמיר קליסקי, יד ימינו של נחמה ביצירה לאורך שנים, אל עמדת הקלידים, לטובת יורם פויזנר, נגן הגיטרה המובילה ואיש התכנות הנוכחי, כמעבד וכמפיק המוזיקלי - עדיין נשמרים הסאונד והצבעים של אתניקס בכל יופיים ואופיים. ואולי יותר.

האלבום קצת ארוך (15 שירים על 58:03 דקות). קשה להאמין שכולם ייכנסו לרפרטואר שלהם, ואפשר היה  להתרכז בעשרת הטובים ביותר. אלא שקשה לקבוע מי הם העשרה האלה נוכח מניפת הצבעים הססגונית, שאינה מתבטלת, לא מתחנפת, ונשמעת כתמיד מיליון דולר.

"הטוב קורה" הוא ללא ספק האלבום הכי בינלאומי של אתניקס, אקלקטי בצורה מרשימה ויוצאת דופן בהשפעות ובהתכוונויות שלו. שפע משכר של צלילים וצבעים, רוקיים, פולקיים, אתניים, מוזיקת עולם, וכל טוב בינלאומי מהמזרח רחוק ועד המערב שבסוף הים,  שמתחברים נהדר לשירתו המשופרת של נחמה, ויותר מזה יושבים בצורה מופלאה על העברית שהוא מחולל ומרקיד.

אפשר להגיד שהוא בין הבודדים ביוצרים המקומיים שמצליח "לנצל" אותה פופית כמו היתה אנגלית, מבלי להישמע בנאלי. מהסקרנות ש"בסמטאות החוסר שם אני גר/ המתח הוא רגש מובן/ עומד באוויר/ בין מגדלים של עושר וסם/ בשטח הפקר מסומן/ כתבתי לך שיר" (ב"תחליטי את" הלוהט בפתיחה), ועד "אז אם היתה רק אהבה בעולם מי היה צריך נשק" ב"רובים ונשיקות" (שראוי לשמש כפסקול למערבון; רק לתקן את שגיאת הכתיב במילים מ"לחתת" ל"לכתת").

   

בעיקר ב"הלב יודע" בעל הניחוח הים תיכוני המסחרר: "אי אפשר לזרום חופשי – את אומרת/ כשצריך טיפול נפשי – את אומרת/ אל תיקח את זה אישי – את אומרת/ זה לא סוף העולם", והשורה המנצחת שעוד תצוטט לא אחת: "דמעות של גבר לפעמים יכולות למלא ים".

תמהיל של שירי אהבה, פרידה, דמעה ובילוי, עם מבט שכרגיל לא מחמיץ את הטבע שמסביב (פירות ופרחים, שמיים וגשם), שומר על אופטימיות אין קץ ואהבת אדם לא מוגבלת, גם כשהוא מתבל את שיריו במחאה ("תם הנקם") ובביקורת ("אין שום כיף במלחמה" מ"איש הקרח"), בשבחי האמנות והיצירה ובאירוניה כלפי חשיבות הכסף בחיים וחלומות להמונים ("ג'יגולו" או "ניו יורק"). ונשמר בהם איזון משובב נפש בין חיוניות ועדכניות - גם לרקוד, גם להקשיב, גם לשיר איתם.

   

אלבום יוצא מן הכלל. תענוג לשמוע מאסטרים בפעולה. הטוב בהחלט כבר כאן.

(הליקון)


אתניקס-מוזס-פיני-סילוק.jpg
אתניקס (צילום: מוזס פיני סילוק)


תמר אייזנמן. לימבו.

גם לתמר אייזנמן חוש מרתק לשפה, ויכולת – נרכשת מן הסתם, כי בכל זאת לקח לה לא מעט זמן וארבעה אלבומים באנגלית – לחשוב אנגלית אבל לכתוב עברית.

"לימבו", החמישי של אייזנמן בעשר שנים, הוא גם הראשון שלה בעברית. והדרך אליו היתה מהוססת ולא בטוחה. עובדה שראה אור רק עתה, אחרי השקה - בעצם טבילה - בפסטיבל הפסנתר האחרון. אין בעצם לימבו ב"לימבו". זה שעשוע מילולי משותף ליענקלה רוטבליט, ככותב, ולאייזנמן כמלחינה וכמבצעת: "עופי על עצמך, עד שזה יבוא/ למה לא/ עופי על עצמך במעגלים-בו". היא בהחלט יכולה לעוף על עצמה עם האלבום המצוין הזה, להסתחרר במעגלים, וגם לצאת זקופה ומחוזקת, כמי שאוחזת תעודת גמר של מצטיינת (על אף כשלים פה ושם בניקוד ובהגיית העברית).

האופן שבו היא הוגה רצפי מלים, שחוזרים שוב ושוב על עצמם (כלום כלום כלום, רק אותי, רק אותי, כל בוקר כל בוקר כל בוקר, וזה תם תם תם, זזה מכאן, להישאר או ללכת במקום - שהוא דימוי שדורש מחשבה) אינו נפוץ ביעילות הזו בפופ העברי. ואם תרצו, תמר אייזנמן נולדת מחדש באלבום הזה ובאמירה הזאת. 11 שירים (על 41:35 דקות) לגברים ולנשים. אהבות ותשוקות ללא כחל ושרק. ישירים, נוקבים, דעתניים ותובעניים.

בעברית יותר מבאנגלית יש לגוון הצרוב-צרוד שבקולה חן מסקרן. המבע פגיע. מעורר רצון עז לחבק אותה ולגונן עליה בחיפושים שלה אחר ביטחון ויציבות בקשרים, ביחסים, בזוגיות. העולם שלה קצת שונה, אבל החשיבה שלה מרתקת והדרך שבה היא הופכת את הרעיונות לשירים (הצל שלי בתוך הצל שלך/ איך את לא רואה) מרתקת. והוסיפו לכך את המומחיות שלה כנגנית גיטרה חשמלית ותקבלו אייזן-וומן.

   

מהורהרת אך אסרטיבית, מינורית אך מדויקת, מדודה ומודגשת, אייזנמן מציעה צבעי רוק מגוונים, כשהיא נעזרת בתיפוף של קרן טפרברג, בבס של מיקי ורשאי ובפסנתר והקלידים של איתמר גרוס ועידו זלזניק. ב"לימבו" הוא מחודד, ב"כל בוקר" הוא דרמטי-פולקי (עם גיטרת הסלייד של רועי פלד), ב"להישאר או ללכת" הוא רוק-פולק מרוכך (בהשפעת גיטרת 12 מיתרים של יותם בן חורין) ב"ממשיכה" הוא רית'ם'נבלוזי, ב"תם" (עם רונה קינן) היא מציעה בלדה קלאסית, ב"אראה לך אותי" היא מרגשת (נגינת הסיטאר של מרוה שלו מרום צובטת ת'לב)  וב"רגע לפני האחרון" היא מסיימת בנימה עולצת דווקא על חשבון הפואטיקה של דוד אבידן.

   

הייתי אומר על השירים שלה שהם מתוקים, בתקווה שלא אפגע, חלילה, בהם ובה. אבל אני מתכוון לכך. פשוט לאהוב אותם. לצבוט להם לחי דמיונית, וליהנות מהתגובה. אם תתנו להם תשומת לב וקצת זמן הם יהפכו לחברים נהדרים שלכם ושלכן.

(אן. אם. סי. יונייטד)

עדי מדנס. לחלום לרקום לפרום.

את הצידוק לשם האלבום השלישי של עדי מדנס לא תמצאו בין  17 שיריו (ועוד רצועה אינסטרומנטלית משובבת קצרה). אולם המוטו שהוא שאל מ"חתול בשק", אלבום העזבון של ענבל פרלמוטר ז"ל, נוכח בהשראה שהוא מהווה לשירי האהבה של מדנס.

גם מדנס מצטיין בגישה שלו לשפה. אם זה בשמות השירים הבלתי משתמעים, כגון: "אם את תעזבי אותו הוא יכתוב שירים", "הייתי מעדיף שיתקעו בי סכינים", " אתמול תרמתי את גופי למדע" ואפילו "מטרנה פוסטינור". אם זה בתובנות החריפות והכועסות, החדות והמושחזות שנרקמות בהם, לצד מידה לא מבוטלת של שנינות והומור, גם הומור עצמי (הוא מנגן על פסנתר חשמלי עילג...). הראייה של מדנס את החיים היא דעתנית נטורליסטית, צינית ובוטה. הוא בז לתרבות הזוהר, היופי והשופוני ("נמאס מבנות העיר/ שרואים אותן בכל מסיבה/ נמאס בכלל ממסיבות/ מאנשים ללא סיבה").

הוא לא מצליח להסתיר את הכעס על המתאנים לו ("...הם חקרו בי ומצאו בי/ אולי גם קצת שנאה אלייך") ומגיש בחדווה נקמות מוזיקליות במין הנשי ("שלום לך מלכת הכאב/ אני לא מאמין/ אבל אני כבר לא אוהב/ מצאה אותי אחת שבא לי/ למסור לה את הלב" ב"שלום לך"; או "כל כך חסר השילוב הזה/ של יופי וחוכמה/ למה את לא יכולה/ לקבל אהבה", ב"בדידות הזאת") כפי שעשויות להעיד ההקדשות בראשי תיבות בלא מעט מן השירים. אולי נשמע מתריס בשמיעה ראשונה, אבל בהאזנות נוספות האמת שלו חותכת ומנצחת.

   

זה אלבום ארוך (59:18 דקות) ועמוס, סיכום עבודה של ארבע שנים לפחות. אלבום לא זול - למן האריזה המהודרת, במתכונת ספר-דיסק, ועד הפנייה למוזיקאים-מפיקים, שאינם זולים בלשון המעטה (כמו חיים לרוז או אסף אמדורסקי, כל אחד הפיק שני שירים). גרעין האלבום נשען על ההפקה המוזיקלית והנגינה (בבס) של אריה וולניץ (שבעה שירים) והנגנים שאתו (באחד מהם, "אשר אהבתי" מתארח בשירה זאב נחמה מלמעלה; ואחר, "ככה את מראה שאת אוהבת אותי" , הוא שיר "חדש" של אהוד מנור ז"ל, אחד היפים שבאלבום), אולם יש באלבום עוד שלושה מפיקים נוספים - ניר גבע, דודוש קלמס והצמד שיקו פלדמן ועופר קורן. ובהתאם לכך פלטת הצלילים והצבעים שבו ובכל זאת זה אלבום של עדי מדנס.

   

בשפה ובהגשה החדה, הצולפת והנוקבת. שירי זוגיות ופרידה, נקמה וסגירת חשבון. בלדות לצד אַפֶּרים. רוק'נרולים לצד ניגוני חתונה ("אוהב אותך/ הסטאר של המגזר" העולץ והשמח, המדבק והסוחף, על אף שהוא דן בסודות ושקרים במעמד טקס הנישואין, הוא אחד משיאי האלבום). זה יכול להיות בשקט הקברט של עדי מדנס, ובאותה נישה ונשימה גם אוסף הלהיטים הגדולים הראשון שלו.

אני אהבתי.

(עצמאי) 



05/08/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע