סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: אבטיפוס
 

 
 
הכתיבה נזהרת מפשטנות ומנוסחאות מקובלות. אף שהיא מנוסחת פה ושם בגוף ראשון יחיד, היא רחוקה מלהיות כתיבה אישית. יותר כללית-קבוצתית... והיא בנויה כמעשיות וכאגדות למבוגרים – על ממלכות ומלכים, ארמונות וסערות, בעלי חיים וגרמי שמיים, הרבה קולות מלחמה ולא מעט שאון אורבני ותמונות עירוניות"
הקאמבק של אבטיפוס מאשרר את העובדה שהיא אחת הלהקות האינטלגנטיות ברוק הישראלי


"הודעה מחוץ לזמן", האלבום השלישי של "אבטיפוס", מזכיר לנו מדוע היא נחשבה – ועדיין נחשבת – לאחת הלהקות האינטליגנטיות יותר ברוק הישראלי. במיוחד עכשיו, כשהיא חוזרת לפעול בקאמבק מפתיע 18 שנים אחרי שהתפרקה, קשה למצוא לה מתחרים, עדיין.

נזהרים מפשטנות

הכתיבה הייחודית נחשפה כבר ב"מה החזאי מבין?", אלבום הבכורה שראה אור לפני 20 שנה. נכללו בו להיטים גדולים ש"הפכו" את המדינה כמו "בוקר טוב עולם (יש ברבורים באגם)", "(במורד הגרון מתחלקת) מועקה" ו"תשאירי לי מקום לחבק אותך (בחלום)".

בדיעבד, גם בזכות הראשוניות שלו, הפך אלבום זה להצלחה גדולה (וסיפק גם אמירה בדמות "הנה ההומור שלי פושט את הרגל/ והבטחון שלי פושט את היד"). בבחינה מחודשת, אנשי "אבטיפוס" (בעיקר אמיר בן דוד, ופחות אמיר שכטר ושרון הולצמן, שאינו שותף באלבום החדש) כתבו שירים מתוחכמים, מאתגרים מחשבתית, לא להיטים מכוונים מסחרית.

גם באלבום החדש (12 שירים, 45:14 דקות) הכתיבה נזהרת מפשטנות ומנוסחאות מקובלות. אף שהיא מנוסחת פה ושם בגוף ראשון יחיד, היא רחוקה מלהיות כתיבה אישית. יותר כללית-קבוצתית, גם בפנייה שלה. יש בה, לבטח בריחוק של עשרים ויותר שנים מראשית הדרך, יותר בגרות ובשלות, והיא בנויה כמעשיות וכאגדות למבוגרים – על ממלכות ומלכים, ארמונות וסערות, בעלי חיים וגרמי שמיים, הרבה קולות מלחמה ולא מעט שאון אורבני ותמונות עירוניות.

הלחנים עודם צנומים ועקשניים. כמו מים על סלע חורצים בטיפטופם סימנים. ועדיין הם - באלבום לפחות – רוק רך, כפי שמכתיבים קולו ושירתו של הסולן אייל שכטר, גם בהפקה המוזיקלית של שני החברים החדשים בהרכב – המתופף בועז וולף ונגן הבס טל לוי, שמבשרים סאונד הרבה יותר שורט ודעתני על הבמה. "תרגישו את העוצמה" הם מבטיחים-מרמזים בסוג של סאבטקסט ב"שלום אדוני המלך", השיר השני.


אבטיפוס-איליה-מלניקוב01.jpg
אבטיפוס (צילום: איליה מלניקוב)

בן דוד, שכטר וטל יניב, נגן הקלידים הוותיק ושותף לעת מצוא ביצירה, לא מתעלמים בכתיבה מהמציאות הישראלית שנת 2015. מצד אחד, אמירה פוליטית, ישירה ולא "נחמדה" ב"פלאפל אוסלו", רוק'נרול מתסיס כמו נושאו הרותח ("שלום פלאפל אוסלו/ עכשיו הכדורים רותחים/  אם מוכנים או עוד לא/ יש כל מה שאתם רוצים// סלט חריף וחמוצים/ תימרות עשן ופיצוצים..."). זה אגב, השיר שהקיץ אותם מהתרדמה, ונכתב במטרה לקדם ספר בשם זה שכתב בן דוד.

מצד אחר, אמירה זהירה ומתוחכמת יותר, כמו ב"שלום אדוני המלך", שרותם געגועים לעבר ולמשחקי ילדות למחאה חברתית-מדינית דקה ("מקלות ואבנים עד שננצח/ שלום אדוני המלך – תרגיש את עוצמה/ קרבות תרנגולים עד שנתפכח/ שלום אדוני המלך – שוב יוצאים למלחמה"). או ב"סולמות וחבלים", רוק מחוספס שמתאר בפלסטיות מסוימת את החברה והמציאות העכשווית ("טסים נמוך מעל הלכלוך/ נרדמים בקושי/ קמים בלי חיוך/ והרצפה תמיד רועדת תחת הרגליים/ רק שלא ניפול").

גם "מתוק ומר" משתייך לקבוצה ביקורתית זו ("חי כמו כלב/ מת כמו מלך"), אם כי הוא היחיד שלא הם כתבו (אלא אורן רוזן דהן; יצירה על גבול הדיסטורשן עם רמז לפסיכדליה חתרנית). ואילו "מה עכשיו" מצטייר כאילוסטרציה לתהייה קיומית, לבחירת הדרך והדבר הנכון לעשות: "הזמן חולף ומתאדה/ אני מביט בנעליי והן גדולות על  מידתי/ אבל מצוחצחות יפה" (סולו שירה יחיד באלבום של בן דוד). הרהור קיומי, על רקע עירוני ובמצב רוח מדופרס, מאפיין גם את Going Down, הרצועה הפותחת.

חטיבה נוספת היא כצפוי של שירי אהבה וזוגיות, אם כי גם הם לא נשמעים כפשוטם: "בואי נברח מחוץ לזמן" הפופי (שמספק לאלבום את שמו), "אף פעם לא מפסיק לרצות" רוק מפורש בהשראת שלום חנוך, ו"שום דבר רע" היחיד ששכטר כתב סולו - קאנטרי (עם צליל סלייד) שכולו זוגיות, אהבה ונחמה.

   

משלימים את האלבום שיר פרידה ויתמות פרטי של בן דוד שנקרא "שמע אלי" שמתכתב עם קוהלת, סוג של חזרה למקורות שמתקשחת. ושני בונוסים, תזכורות מן העבר בסיום מפואר: "איך עושים מים", שיר הנושא מאלבומם השני (1997), שזוכה בהפקה הנוכחית למבע חנוכי – רוק שכולו בעבוע ורתיחה, בעירה פנימית, עצבנות עכשווית וסקרנות אין קץ, הכי רוק'נרול באלבום; ו"מה החזאי מבין?", גרסה מחודשת לשיר הנושא מאלבום הבכורה, שההרמוניה הקולית ותוספות כלי נשיפה מעניקות לו אווירה ביטלסית משהו, ועיטור אופטימי לסיום.

   

מתכוונים לתת בראש

האזכורים של שלום חנוך באלבום מקבלים משנה תוקף על הבמה. הם בוחרים להתחיל עם "אף פעם לא מפסיק לרצות" שנשמע חזק ונכון ויש בו היגיון גם לפתיחה וגם לקאמבק. ולרגע שכטר נשמע לי כמו חנוך של פעם, במבנה ("יש אחת בתוך הראש/ היא אומרת עכשיו זה כואב/ תסתכל לי בעיניים/ רוצה לראות לי את הלב?") וגם באנרגיות. שזו בשורה משמחת.

גילוי נאות: יצא לי להתוודע באחרונה אל שכטר בעבודתו בתיאטרון הפרינג'. במוזיקה ובהופעה הוא הרבה יותר נמרץ וחיוני מאשר בתיאטרון ובהצגה, מבלי למעט מהופעותיו כשחקן. המוזיקה נותנת לו כוח ובהופעה הוא מתנער, חוזר להיות מנהיג בימתי.

גם בן דוד כמו משיל לשעה וחצי את איצטלת העתונאי והתסריטאי המכובדת, ועורג לימים של גיטריסט מוביל כאחד הנערים. בכלל נדמה שעל הבמה, בליין-אפ הנוכחי, השד של אבטיפוס יוצא מהבקבוק. וכבר מ"שלום אדוני המלך", השיר השני, ברור שהם מתכוונים גם לתת בראש. כמה שהבמה בזאפה נותנת וכמה שהגיל והמעמד מאפשרים.

הם משמיעים תשעה משירי "הודעה לנוסעים מחוץ לזמן". משאירים בחוץ דווקא את "פלאפל אוסלו", מחולל האלבום (אפשר להבין: בישירותו הוא לא מתחבר לאופי האנדרסטייטמנטי של ההופעה). הנימוקים, אם יש, להיעדרות "שום דבר רע" ו"איך עושים מים?", סבירים פחות, אלא אם הם נגזרו מגודל (וגודש) היריעה.

את "מחוץ לזמן" מלווה הקרנה, ממחשב, של הקליפ הרשמי. "גואינג דאון" שנדחק מפתיחת האלבום לאמצע ההופעה, מזכיר באווירתו הבימתית את "להתראות נעורים, שלום אהבה" ולא בגלל איזכורה של  העיר חיפה. קצת חבל, לטעמי שהוא מכוסה יותר מדי בחשמל. "מתוק ומר" זוכה לניואנס פופ-אופראי דרמטי. "מה החזאי מבין?" החדש הוא סוג של גוספל. ורק "מה עכשיו" מבוצע על ידי בן דוד כבלדת הרוק האולפנית.

   

הלהיטים נשמרו לסיום

בהופעת ההשקה אירחה "אבטיפוס" את אלון עדר, כמחווה לאביו, יהודה עדר, שהפיק את שני אלבומיהם הראשונים. הם שרו איתו את "הלילה הזה", שיר הנושא שחיברו וביצעו בעבור הסרט "לילהסדה" (ועדר ג'וניור מחדד בנוכחותו את הזווית ההומוריסטית), ואת "קצת אהבה לא תזיק" מאלבומו הקודם, שנשמע לרגע כבונוס שלא נכנס ל"מה החזאי מבין?".

אורח נוסף היה ערן צור שהתכבד בביצוע מעניין ומרתק של "סולמות וחבלים", ואירח אותם ב"תמונה אימפרסיוניסטית" (שיא הרגש שלהם) ו"פתאום נהיה קיץ" (בלוז נהדר) שלו.

את "בוקר טוב עולם" הקדימה החבורה לשיר ממש בתחילת המופע (שיר שלישי), כששאר להיטי אלבום הבכורה נשמרו לסיום, חלקם כהדרנים: "הנה ההומור שלי", "מועקה" (בלבוש רוקי למהדרין), "שש עשרה מלאו לנער" (עם בן דוד ביוקלילי ובית אחד בשירתו של טל לוי, נגן הבס – אם זה היה אילוץ, הוא לגמרי מיותר) ו"תשאירי לי מקום לחבק אותך" לנעילה. והם נשמעים אחלה להקת רוק.

איני יכול להתאפק מלנזוף במעצב ומפעיל התאורה (אם הם אותו אדם): עבודה מרושלת. רק שכטר ובן דוד זכו לתאורה הולמת. האחרים נותרו באפלה. במיוחד קופח נגן הקלידים טל יניב, משלא נמצא צדיק בקונסולה שיאיר אותו גם כשקיבל מחמאות מעמיתיו על חלקו ותרומתו. שיפור יתקבל בברכה.

אבטיפוס. הודעה לנוסעים מחוץ לזמן (עצמאי)
אבטיפוס. השקה ל"הודעה לנוסעים מחוץ לזמן". זאפה תל אביב, ראשון, 6 בפסטמבר 2015


למועדי מופעים >

24/09/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע