סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן זמר עברי או אמנות עממית: רגע ההכרעה
 

 
 
בחמישי הקרוב תיסגר רשימת המועמדויות לפרס ישראל תשע"ז. מי ראוי בקטגוריית הזמר העברי?


המועד האחרון להגשת מועמדויות לפרס ישראל תשע"ז, שיחולק במוצאי יום העצמאות ה-68 לישראל (יום חמישי, 12 במאי 2016), הוא יום חמישי הקרוב, 22 באוקטובר 2015.

הקטגוריה הרלוונטית לענייננו היא זו של זמר עברי, שהשנה אותגרה על ידי קטגוריה-שותפה בלתי ברורה של "אמנות עממית" (ראו רשימה קודמת, מה-2 בספטמבר 2015).

הזוכים האחרונים בפרס מכובד (האמנם?) זה היו המוזיקאים נחום (נחצ'ה) היימן ודובי זלצר. זה היה ביום העצמאות תש"ע (2009), לפני שבע שנים – עידן ועידנים במושגי האמנות הנגישה ביותר לציבור הישראלי, בה-בעת המקופחת ביותר ביחס המדינה אל היוצרים שלה והעוסקים בה.

עיון ברשימה הקודמת שלי שעסקה באזכור שמותיהם של המועמדים הראויים לפרס זה ("המירוץ לפרס ישראל", מיום 30 באוקטובר 2008) מלמדת – למרבה התסכול והאכזבה – שהיא עדיין רלוונטית גם היום, שבוע לפני סגירת הקלפיות. להוציא את שמות החתנים לעיל ושמו של אריק איינשטיין, שנפרד מאיתנו בטרם עת לפני כשנתיים, כמעט ואין מצטרפים נוספים למרוץ, מה שרק מאדיר את התחושה שאין במשרד החינוך (ואולי גם בממשלה) פרטנר לדיאלוג אמיתי וללא תנאים מוקדמים, על עתידו הממלכתי של הזמר העברי בישראל.

והרשימה ההיא, בכל טיעוניה, עדיין מייצגת את בעיית האפלייה והקיפוח של המוזיקה הפופולרית בין אמנויות הבמה במדינה. בעיקר בהמתנה המייאשת, ארוכת השנים, לטיפת הכרה, הוקרה והערכה מצד המדינה.

יכולים המסנגרים להתייצב לצד הריבון ולטעון, שלא נכון ואולי גם בלתי אפשרי להעניק את פרס ישראל בכל תחום שהוא לעולי ימים ול"צעירים", ושיצירתם או תרומתם לחברה ולמדינה אמורה לצבור משקל, נפח וערך גם במאבק בשיני הזמן, בשמן של פרספקטיבה ופרופורציה.

אלא שמנגד יש לנו שתי דוגמאות שכבר נזכרו אז (התזמורת האנדלוסית בת ה-13, ולהבדיל אוהד נהרין בן ה-53 בעת זכייתו), וגם אי ההבנה הבסיסית שזמר עברי, בניגוד לתחומי מחקר למשל, נוכח ומשפיע כאן ועכשיו, ברגע היקרותו. לא שאין צורך למטען השנים כדי להוכיח את השפעתו המחלחלת ואת תרומתו המצטברת.

השפעה בלתי הפיכה

והתבחינים שאכן נדרשים לגבי סוגת אמנות זו הם בהחלט איכות היצירה ושמחת החיים שהיא מביאה בכנפיה, לצד פוריות היוצר, דבקותו במשימה ופעילותו העקבית והנמשכת. אולם בעיקר היא אמורה להימדד בסגולותיה כחדשנית וכפורצת דרך, בהשפעתה ובהשראתה על הדורות הבאים של יוצרים וממשיכי דרך, כמטייבים את איכותה וכמעשירים את תרבותנו.

והשמות הנזכרים ברשימה הוותיקה, עליהם אחזור בקצרה, הם בפירוש כאלה שבנקודות זמן ברורות, מאובחנות וחד משמעותיות, תרומתם ניכרת והשפעתם היא בלתי חוזרת ובלתי הפיכה.
 
בין הכותבים והמעצבים את הזמר העברי הנוכחי, אי אפשר ללא תרומתם (הנמשכת!) של יורם טהר לב, זקן שבט הפזמונאים (כבן 78 עוד מעט), עמיתו הצעיר אך במעט יענקל'ה רוטבליט (בן ה-70) ובת גילו המשוררת והפזמונאית הנפלאה רחל שפירא, שלשיריה ולחרוזיה מעמד לאומי, ציבורי וממלכתי חשוב לא פחות.


יורם טהרלב (תמונת יח"צ)

אנשים עשויים להזכיר גם את שמותיהם של דן אלמגור (80), עמוס אטינגר (78) וירון לונדון (75), אולם בהתחשב שמזה שנים רבות אינם פעילים בשדה הפזמונאות, מועמדותם אינה ריאלית. ואיזה מזל שחוקר הזמר העברי אליהו הכהן התכבד לפני שנתיים וחצי בפרס ישראל למפעל חיים על תרומתו בשדה זה.

נוכח ההתפתחות המעוכבת של המדינה בהערכת פזמונאיה, את מועמדותם של יעקב גלעד, מאיר גולדברג, צרויה להב ושאר ילידי המדינה בשנות עצמאותה, עדיין מוקדם – והס! - מלהזכיר.

אחרי זכייתם של היימן וזלצר בפרס ישראל, נותרה המוזיקאית, המלחינה והמעבדת נורית הירש ראשונה בחזית מלחיני הזמר העברי. להירש, ילידת 1942, מעמד על במוזיקה הפופולרית בישראל, ודומה שהיא אחת המעצבות והמנסחות (לצדה של נעמי שמר וכתלמידתה) את "ארץ ישראל היפה", אם לא את הפופ הישראלי בימים של טרום-התחשמלותו. וגם בעקבותיו.

מלחין רב זכויות, להיטים ועיטורים אחר הוא מוני אמריליו, שמעיין יצירתו (בעיקר לזמרות) עדיין מפכה, גם אם לא בהצלחה רדיופונית כבימי תהילתו. גם ימי התהילה של אפי נצר כמלחין נמצאים הרחק מאחורינו, לכל המאוחר בראשית שנות השבעים. אולם לא אתפלא אם מועמדותו תבצבץ בצד של "אמנות עממית", כממציא וכמחולל השירה בציבור, גרסת השקופיות.

הרבה תלוי ביוקרת השופטים

כמבצעים בימתיים אין מתחרים מבחינת זכאות, בשלות ותרומה לשלום חנוך ולחווה אלברשטיין, הנציגים הבולטים ביותר (בהיעדרם של איינשטיין ושמוליק קראוס) לחיתולי הרוק. אצל חנוך זה היה ברור מהרגע הראשון, ויצירתו והשפעתו מהדהדות עד עצם היום הזה ברוק הישראלי. אצל אלברשטיין הרוק - פחות בצליל, יותר באמירה האישית - התברר רק בהמשך, ועדיין מתבהר כאחד הקולות החשובים והמכריעים במאבק על אנושיותנו, שפיותנו ושפתנו.

שלום-חנוך-חן-מנדלוביץ03.jpg
שלום חנוך (צילום: חן מנדלוביץ)

כל האחרים, למרבה הצער, ייאלצו לחכות לסבב עימות נוסף בין משרד החינוך לזמר העברי. כי קשה מאוד לדמיין את יוני רכטר, מתי כספי, שלמה גרוניך, שלמה ארצי או ...רמי פורטיס (מישהו אמר ישראל גוריון?), כמו זמרות ותיקות, יציבות ואהודות כיהודית רביץ, נורית גלרון או גלי עטרי, מגיעים לעמדת נגיעה בפרס, מבלי שהדור הקודם להם יזכה בתשומת הלב,  ההערכה וההוקרה הממלכתית להן הוא ראוי.

פורטיס-חן-מנדלוביץ1.jpg
רמי פורטיס (צילום: חן מנדלוביץ)

אגב, מועמדותם של שלמה בר ואביהו מדינה, עדיין תקפה ועומדת, כיוצרים ומבצעים בזמר העברי לכל דבר ועניין. כשבין היוצרים הבולטים בשימור ובהחייאת רבדים אתניים שלו, תימניים בעיקר, מלאכתם של ציון גולן ואהרן עמרם ראויה אף היא, בשלב זה או אחר, להוקרת המדינה. רק לא כ"אמנות עממית".


אביהו-מדינה-01.jpg
אביהו מדינה , צילום: יוסי ממיה

כי לכו תדעו למה כיוונו מנסחי המחטף שמעמיד אלטרנטיבה לזמר העברי ומאיים - בהיעדר מאבק  ציבורי מצד הגופים והארגונים הנרפים שמתיימרים להגן על זכויותיהם של האמנים, הזמרים והיוצרים בזמר העברי - באפשרות הבלתי נתפסת היום, שפרס ישראל לא יוענק גם השנה לזמר עברי.

וזה עלול להיות עצוב ומדכא. כי אם לא הפעם, הענקת הפרס הבאה, בקצב העצלתיים המקומם של המדינה, עלולה להיות מאוחרת מדי בעבור חלק מהמועמדים הראויים. מצד אחד, אשמח אישית לקול "צעיר". מצד שני, אל תתנו למייסדים ו-ותיקים להישאר ללא הוקרה.

אני לא רוצה לפתוח פה, אבל הרבה מאוד - גם ביוקרת פרס ישראל - תלוי בהרכב ועדת השופטים לזמר עברי (ולאמנות עממית), בהנחיות שיינתנו לה, ביושרה של חבריה ובשיקוליהם.

אם שר החינוך יקפיד על כך שבוועדה לזמר עברי יהיו זוכי פרס ישראל לזמר עברי בעבר, אחד לפחות, מצבה של "האמנות העממית" הוא בכי רע. אם לא? אני אפילו לא רוצה לחשוב על כך.

ואגב, אם אתם מבקשים מועמד ראוי ל"אמנות עממית", יש לכם אחד כזה, אבל בקטגוריית המחול (שהפרס בה יוענק גם כן השנה, במשותף עם תיאטרון). יונתן כרמון. האיש (כבר בן 84 ועדיין איתנו) ששמו נרדף לפולקלור ולריקודי עם ישראלים - מאז כנסי המחול בקיבוץ דליה בשנות החמישים, דרך להקת כרמון האגדית שלו, ועד הניהול האמנותי של פסטיבל המחול של כרמיאל במחצית הראשונה של שנות קיומו. אולי הגיע הזמן להוקיר את פועלו?



18/10/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע