סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הגבר האחרון: גפן וגוש מדברים אהבה
 

 
 
בעוד גפן מסתפק ב'קריינות', בג'סטות ובשפת גוף מוכרות, בהגשה צינית-אירונית וגם בהיעלמויות קצרות מן הבמה, גוש נכנסת לתוך השירים, רוקעת ברגליים, יורדת על הברכיים, מטפסת על הפסנתר ומשוטטת אצל הקהל, לעכס מולו, לפלרטט איתו, לגעת בו"

יהונתן גפן ואפרת גוש בערב שהוא פינג פונג של שירים ומונולוגים מחודדים בנושאי אהבה וזוגיות



קשה להאשים את יהונתן גפן. אמנם הכתיבה על פוליטיקה חשובה ביותר, במיוחד בימים אלה, אבל היא לא כיף גדול. לא כשהיא מביאה זדים ואנשי אלימות, חורשי רעה ומזימה, אל סף ביתך. ואם הוא מעדיף בעת הזאת לדבר על אהבה, רומנטיקה, נעורים וזקנה, אפשר להבין אותו.

לא שנושאים אלה חדשים עבורו ועבור עטו המושחז. הם העסיקו אותו מאז ומתמיד, באו לידי ביטוי במאות שיריו ("יותר קל לכתוב שירי אהבה מאשר להיכנס לזה", הוא מעיד על עצמו), והזינו את המופעים שלו מראשית שנות השבעים, כבר יותר מ-40 שנה.

אלא שעידן האינטרנט והפייסבוק, שבישרו לטעמו את גבור הניכור ובדידות מצד אחד והמודעות הגוברת להעצמה נשית מצד שני, מאתגרים את הגבריות המתבגרת שלו, גורמים לו - הגדרה שלו - להרגיש כחיה נכחדת, הגבר האחרון. עובדה. הסיכויים של אישה בת 35 להיחטף על ידי החמאס גדולים יותר מאשר למצוא אהבה וחבר לחיים.

ועדיין זו סיבה מספיק טובה לרכז שירי אהבה וזוגיות גדולים משלו, להוסיף להם כמה חדשים וכמה מתורגמים ותיקים (שחלקם כבר ידעו זוגיות מוצלחת בעבר, עם הזמרת אסתר שמיר, במופע "קוראים לזה אושר" מ-1979), כמו מונולוגים ודיאלוגים חדשים, ולחבור, כפי שעשה לא מעט לאורך הקריירה הבימתית שלו, לזמרת ויוצרת דעתנית ובעלת אמירה כמו אפרת גוש, ולנהל עמה את הדו-שיח הפומבי.

עד לשיתוף פעולה זה, גפן וגוש מעולם לא עבדו ביחד. בשניים וחצי אלבומיה עד כה, הסתדרה היטב בלעדיו. עשתה זאת בעיקר עם ברק פלדמן ויוני בלוך, ובהמשך עם יצירה עצמאית משלה. בעת האחרונה, מן הסתם לרגל נישואיה ובעקבות והפיכתה לאם, הואט קצב היצירתיות שלה, וההצעה של גפן להופיע איתו באה בעיתוי מצוין מבחינתה. היא דורשת ממנה רק את השיאים (והלהיטים) של הקריירה שלה, ו"הגבר האחרון" מספק לה תכנית ביניים מכובדת עד האלבום, המופע או השלב הבא שלה, שבו תמציא את עצמה מחדש.

אפרת-גוש-דנה-וקסלר-ענקית.jpg
אפרת גוש (צילום: דנה וקסלר)

ייצריות נשית מול נרגנות גברית

הפורמט הזה, במינימליזם שלו (איתם על הבמה רק עדי רנרט המיומן בפסנתר ובניהול מוזיקלי, וקרני פוסטל הנהדרת, בצ'לו ובשירה), יושב בול על גוש, הזמרת בעלת אלף הפרצופים. הקברטיות המובנית שלו (אולי לא על הבמה של מוזיאון תל אביב, אבל במות קטנות יותר ייטיבו עימם) הולמת את האיכויות התיאטרליות-דרמטיות שלה, את נכונותה ויכולתה ללכת עד הקצה במעשה העגבים האמנותי עם הסקסיות, האירוטיקה, הנשיות הפטאלית והטירוף הפרטי שלה.

השירים המאוד נשיים והיצריים שלה, לא רק מוארים מחדש מזווית אופטימלית כמעט של הגשה קברטית-ג'אזית עם נוכחותם של טקסטים מתורגמים של ברטולד, ברכט וקול פורטר שרק מסמיכה את הארומה הזו, אלא גם מיטיבים לאייר את שותפה לבמה ואת התמה שלו כנותנים משקל נגד ראוי ומאזן לנרגנות הגברית המובעת בשיריו. החדשים וגם חלק מהוותיקים.

בעוד גפן מסתפק ב"קריינות" (זה הפועל היוצא והמאכזב של היצמדות לטלפרומפטר), בג'סטות ובשפת גוף מוכרות, בהגשה צינית-אירונית וגם בהיעלמויות קצרות מן הבמה, גוש נכנסת לתוך השירים, רוקעת ברגליים, יורדת על הברכיים, מטפסת על הפסנתר ומשוטטת אצל הקהל, לעכס מולו, לפלרטט איתו, לגעת בו.

המופע בנוי כפינג-פונג. היא שיר, הוא מונולוג, מדי פעם המונולוג הופך לדיאלוג ולא אחת השירה שלה מופרת לטובת קריאה שלו. הוא נפתח בשתי הצהרות אישיות. הראשונה שלה (במלים שלו) - "אם לאהוב אותך/ אני לא רוצה להיות צודקת" הג'אזי-בלוזי, ממה מחייה היא, בעלת מוניטין של טורפת גברים. והשנייה שלו, מונולוג הנושא: "אנשים פעם היו נפגשים וממש מדברים, לפני שהמציאו את הבדידות הווירטואלית בטלפונים הניידים", וגם ייצרו "כל כך הרבה מלים חדשות וכל כך מעט אהבה וחום".

גפן-ענק-דפנה-צילאג.jpg
יהונתן גפן (צילום: דפנה צילאג)

וידויים, געגועים וחידודים

גפן ממשיך עם הוידויים שלו, מחודדי הלשון: לפני "שיר אהבה" שכתבה לנורית היפה (סופיה לורן בעיניו), אשתו הראשונה, הוא מקדים ואומר "הייתי נשוי לשתי נשים: האישה שאתי והאישה שהיא תיק". הוא סופד לימי הילדות ולגיבורי הנערוּת שלו ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין ומלגלג, ב"הנשים המחכות", על השימוש המופרז לדעתו בשם הפועל "לחכות" בזמר העברי. "על כל אשה בחלון, יש גבר בדלת" הוא מתלוצץ וקובע ש"אם המתנה היתה מקצוע אולימפי, ישראל היתה זוכה בהמון מדליות".

גפן שמח לגלות שביטוי האהבה הכי נפוץ בארץ הוא "אני מת עלייך", קביעה שהוא משלב בהקדמה ל"בלדה לנאיבית". ובהקדמה ל"אוריה החיתי" שמופקד הפעם בפיה של קרני פוסטל (לחן: שלום חנוך, כמובן) הוא עושה אקטואליזציה לסיפורי המקרא, באזכור שישראל היא ארץ שמצטיינת בהטרדות מיניות, עוד מימי דוד המלך, ששלח את אוריה למבצע קרקעי מול בני עמון, וקלונו נחשף בידי נתן הנביא, שהיה הדס שטייף הראשון.

בואי נחטט שוב בפצעים, הוא מציע בציניות ב"בואי נעבור על זה שוב". כאילו שהפרק הראשון היה כל כך מוצלח, אז בואי נעשה זאת שוב, ואם לא פגעתי בך מספיק, זו ההזדמנות ליותר. הוא קורא שיר חדש ונוגע בשם "ביום אחד כחול", חוזר על "פייסבוק", שהשמיע לראשונה במופעו הקודם "יהונתן גפן - האיחוד", מלפני כשלוש שנים על ההתמכרות לרשת החברתית - הפעם בגרסה משודרגת "בעזרת השיימינג", ועם המלצה להסיר ממנה "חברים" לפחות פעם בשבוע; וגם על דיפרסיה, אהובתו הנצחית.

דיאלוגים או דואטים

גוש שרה בין היתר את "שיר אהבה" (לחן: שלמה יידוב), "בלדה לנאיבית (לחן: יצחק קלפטר), "עד עולם אחכה" (גם הוא של קלפטר) בדואט מאופק, רגיש ויפה עם קרני פוסטל, "מקום לדאגה" (לחן: מתי כספי) ו"כשאתה אומר שלום" (של פורטר) - שלו.

בנוסף היא מבצעת שיריה "כמו שזה היה", "דיאטה", "תמיד כשאתה בא", "מועדון ריקודים" (בעיבוד רגטיים) ו"לראות את האור" (כולם של פלדמן ובלוך, מלבד האחרון שהלחין אסף אמדורסקי), ו"אה אה אה" ו"ציפור שיר", שכתבה בעצמה. האחרון הוא שירה החדש, ראשון מן האלבום הבא שלה.

הדיאלוגים, או שמא הדואטים, המשובחים שלהם נמצאים ממש בלבו של המופע, שאורכו פחות משעה וחצי. "אני יכול להרגיש הוא אמר" של הסופר והמשורר האמריקאי אדוארד אסטלין קאמינגס, ובו הם חולקים לסירוגין בשורות הקצרות של השיר, עד לסיום המשותף (הוא: "גמ גמ גמרת?", היא: "כמ כמ כמעט"), ו"אחרי השיר הזה אני הולך" הוא קורא, היא שרה, דואט מרשים שיש בו שירה, קריאה ומשחק.

כתמיד, גם בהתייחסו לאהבה, יהונתן גפן חד ונוקב, מתסיס ומעורר מחלוקת, ולרגע לא מתאפק מלהשחיל ביקורת: "זה הזמן להגיד שלום", הוא אומר לקראת סיום. "ושאלוהים יסלח לנו על מה שעשינו למלה הזאת...". גפן במובן גפן.

גפן-גוש-יריב-פיין-גיא-כושי.jpg
אפרת גוש ויהונתן גפן (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

   

יהונתן גפן ואפרת גוש . הגבר האחרון . מוזיאון תל אביב . חמישי , 3 בדצמבר 2015


למועדי מופעים >

06/12/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע