סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שרים מאיר אריאל: הגרסה האינטימית
 

 
 
את הדרשות שנושא שולי רנד קשה לשכוח. הן לבד סיבה מצוינת להגיע להצדעה. עם אסף תלמודי באקורדיון ודניאל שוהם באקוסטית הוא מצטייר כפרשן האולטימטיבי של מאיר אריאל. אין עליו בפלפולים המסעירים של 'אף אחד לא יודע' (ת'מיבנתי?) ובהרבצת התורה של 'מדרש יונתי'"

אניה בוקשטיין, שולי רנד ושלומי שבן היו הדעתניים והמאתגרים במופע ההצדעה ה-16 למאיר אריאל



הניסיון ליצוק אמירה אמנותית במופע ההצדעה השנתי לזכרו של הזמר מאיר אריאל, הוא מסוג ההחלטות הנחוצות והראויות לרענון מורשתו ועזבונו  של היוצר והמשורר האהוב והכה חסר.

אמנם אינטימיות לא הכי מסתדרת עם ההמוניות הכלואה של האנגר 11 בנמל תל אביב, תחליף קיסריה לימי סגריר, אולם זירה זו מתאימה לטעמי הרבה יותר מאשר הבמה המיועדת המקורית, באמפי שוני, שההופעה בה התבטלה בשל התנפלותו המוקדמת של החורף.

רק נגן ליווי-שניים. ללא להקת בית, ללא הרכבי ליווי גדולים, ללא ריתם סקשן. מינימליזם שיאפשר דיאלוג מילולי ורגשי עם היצירה. כאילו ששיריו של מאיר אריאל לא כפו עד כה יחס כזה. "ללא מערכת תופים", השוויץ יואב קוטנר, המנהל האמנותי, העורך והמנחה, בפתח המופע. הצעתו ש"הקהל יהיה התזמורת" היתה בגדר המלצה, שנתמלאה אצל המבצעים שאפשרו זאת, בביצועים הסטנדרטים כביכול. לא אצל הדעתניים והמאתגרים שבהם, כמו אניה בוקשטיין המפתיעה, שלומי שבן ושולי רנד, דיירי קבע באוהלן של מוזה ושכינה.

לעומת זאת התקווה שכך אפשר יהיה להקשיב למילים וליהנות מהם יותר, היתה – איך להגיד בלי לפגוע – מיותרת. כי הקהל של מאיר אריאל, מוקירי זכרו, מכיר את יצירתו על פה, משנן אותה בדבקות ללא קשר אם אפשר לשרב"ץ או לא. לדיסקוגרפיה שלו יש יותר בקיאים וידענים, מאשר גרופיז לשעה, מזדנבים בעקבות תפארת התהילה. גם בחדשנותה היצירה של אריאל היא המלה הנצחית, לא המלה האחרונה.

מה שקשה להגיד על מקצת מהזמרים האורחים, שמצד אחד רוממות היוצר ויצירתו בגרונם, ומצד שני עינם שמוטה, שזופה בפרומפטר שלמרגלותיהם. מספרם הולך וקטן למרבה השמחה, אבל יש (קובי אפללו למשל) שעדיין מגיעים לא מוכנים לביצוע השיר היחיד שלהם, ולא מדרש מפולפל שכמותו יש לאריאל להציע למכביר, אלא "סתם" קלאסיקה רגשית כמו "נגה" (במקרהו של אפללו).

מאיר-אריאל-יחצ.gif
מאיר אריאל (תמונת יחסי ציבור) 
 

אניה בוקשטיין העיפה את הגג

למרבה המזל, ובטרם יופר המאזן האקולוגי בזליגה איטית ועיקשת, מצטברת ומרגיזה של עשן סיגריות מבעד למחיצות ולמסכי הבד שתוחמים את האולם, הבמה ואחורי הקלעים של ההאנגר הביצועים המעניינים והמרתקים, היו של "הילדים", שקובצו לחלקו הראשון של המופע. חלק ראשון? השעתיים הראשונות מתוך 200 הדקות.

אחרי וידאו בשחור-לבן של "שיר כאב" בביצוע המנוח, שפתח בדיוק בזמן, באופן לגמרי מפתיע (האם זה השידור הישיר ברשת ג' או גודל היריעה? ואולי שניהם ביחד?), דודו טסה, אבא טרי, ידע ש"הלילה לא (אשכב לישון/ ...אכאב אותך לשיגעון/ אשתה אותך לשיכרון)", אבל כששרים זאת רק עם גיטרה חשמלית ועם סלסולי מקאם מבגדאד, יש לשינה סיבות טובות לנדוד. בטח כשתרצה אריאל מחוללת סביבו בשגעון המרוגש האופייני והמותר רק לה.

גם נתן גושן לקח אליו, אל הנהי העצור שלו, את "ערב כחול עמוק" (בליווי שם חממי באקוסטית). סביר. גם הבכורה של ישי ריבו בהצדעה לא נסקה, אולי מחמת התרגשותו מן המעמד, למרות שב"עברנו את פרעה" שלו (עם בני וייל בפסנתר) היתה חדשנות אישית.

אניה בוקשטיין, כנרמז לעיל, היתה הראשונה להעיף את הגג. רק היא והפסנתר, אוטמת עצמה לרחשי הסביבה, נסמכת על ההשפעות הקלאסיות שלה, שרה באינטימיות שאין יותר ממנה את "שדות גולדברג" כמו אמא אוהבת ודואגת לבתה, וממש קרעה את הלב. מאסטר פיס. כמה חבל שהביצוע הזה בא מוקדם כל כך.

אניה-בוקשטיין-עטיפת-אלבום.jpg
אניה בוקשטיין, צילום: יח"צ

כמוה, גם להראל סקעת היתה זו הופעה ראשונה באזכרה. כיאה למעמדו ככוכב כובד בשני שירים: "מודה אני" (עם יהודה עדר, המנהל המוזיקלי, בגיטרה חשמלית, ועם הפסנתרן אלון רדעי) ו"שלל שרב" (רק עם האחרון) שהיה תפור על מידותיו ויכולותיו הקוליות - ושר אותו יותר ריטה מאשר גידי גוב.

גם יובל דיין, בבכורתה במעמד, התכבדה בשניים. עם רדעי בפסנתר (וגיטרה אקוסטית בשיר הראשון) ניסתה למשוך אליה, במתיקותה הצרובה המוכרת, את "זרעי קיץ" ואת ..."לא יכול להוריד ממך את העיניים". לרוע מזלה הטקסטים, שנכתבו לשירת גבר, היו נגדה. חבל שלא ביקשה לשנות את הפנייה מזכר לנקבה, לדעתי, לא היו מסרבים לה.

אפללו, מלווה בגיטרה אקוסטית, הוסיף סאונד מוכר וצליל אנדלוסי ל"נגה", לפני אסף אמדורסקי, שהפעם הפתיע ומוכן עם מלות "שיר תת מודע זמני", בליווי עצמי באקוסטית, אילתורי נשיפה בין הבתים והגשה קוּלית.

הפרשן האולטימטיבי

את הדרשות שנושא שולי רנד קשה לשכוח. הן לבד סיבה מצוינת להגיע להצדעה. עם אסף תלמודי באקורדיון ודניאל שוהם באקוסטית הוא מצטייר כפרשן האולטימטיבי של מאיר אריאל. אין עליו בפלפולים המסעירים של "אף אחד לא יודע" (ת'מיבנתי?) ובהרבצת התורה של "מדרש יונתי".

האחרון, כמו נכתב רק שלשום: "שאלו על לב ירושלים/ שאלוה לשלומה/ אבנים בלב ירושלים/ כיכר השוק הומה// בשקרים ועוול מתעטפת/ לרגל מלאכת החומה/ אך מבעד לצעיף/ נשקפת/ עירנו עירומה// שלא רודפת צדק צדק/ לא רוצה שלום/ כי אין שלום בלי צדק/  רק למה באנו הלום?/ החלמנו חלום?/  הניקץ היום?// ...זה - ארצות הים מאחורינו/ אנחנו תשוקתם/ זה - הארצות שמסביבנו/ אנחנו זימרתם// זו - אותה השיירה בדרך/ הפונה לים// דולק בעקבותיה מלך/ מרוח בדם/ מידבר, חייתו – גם/ עלינו הם כולם// ...וכבר היינו בתנור/ עכשיו על המחבת/ מתפמפמים כבוד שכור/ מתפצפצים מעט/ נשרפים כמעט/ נצרפים לאט// מה לך כל כך נמרץ שלוח/ להתגרד על הסכין?/ די כבר תן גם לסכין לנוח/ כן, רד מהסכין...". נו די!

גם פטריק סבג וארז לב ארי התאימו עצמם למינימליזם, שהרי הוא מנת חלקם היומיומי כמעט. זה עם מחשב, השני חמוש באקוסטית, בפני פוקר ובמבט חתום, מסור לנגינה ולקצב התכנות עם "טרמינל". ב"משורר אחד" הם הלבישו מקצב אמביינטי על קריאתו המוקלטת של אריאל ("משורר לוקח את המצב הכי ירוד בחיים, ועושה את זה שיא של אמנות..."), יצירה מרשימה ומרתקת, נחשונית, ראשונה מאלבום בדרך שבו מאיר אריאל קורא ומדבר על רקע מוזיקה ונגינה מאוחרות. פלאי הטכנולוגיה.

שלומי שבן, כמו שולי רנד, הוא מאסט. חובה. אין להפסיד. כשהוא מתפלפל, ב"דאווין של שיר מחאה", בנגינת הפסנתר ובשירה, בשיתוף הגוף וברקיעות רגליים - אפילו היוצר לא חלם על מבצע ראוי יותר. "היכנסי כבר לאוטו וניסע" הוא גרעינים בשבילו. קלויים היטב. להופיע אחריו, זו התאבדות בימתית. ורק מתנדב אמיץ, כמו מיקי שביב, יכול היה להתמודד בגבורה וברגישות מופלאה עם האנטי-קליימקס בעזרת "ליל אהבה עם אזרחים" הוותיק והכמעט נשכח.


שלומי-שבן-יוסי-צבקר1.jpg
שלומי שבן (צילום: יוסי צבקר)

נשל הנחש של אביב גפן

מכאן גלש המופע להדרנים. להגשה הזחוחה והמשועשעת כתמיד של דורי בן זאבמשה לוי בפסנתר) עם "לילה שקט על כוחותינו בסואץ" ו"סוף שבוע בכפר" הקבוע. אביב גפן (עם ערן מיטלמן בפסנתר ועידו אגמון בגיטרה) איתגר בבחירת "נשל הנחש", אבל התעקש באיגנורנטיות לשנות את הטקסט התנ"כי היפהפה של אריאל (יעזבךָּ) לעברית חילונית וסתמית (יעזבך).

הוא הצטרף לשלום חנוך (ומשה לוי) ב"אגדת דשא", לפני ששלום הפליג עם בחירה לא שגרתית משלו, עם "צרבת לזכרון" ולחלום (שכבר נדרש אליו באחת מאזכרות העבר), וחתם, כמעט כרגיל, עם "סוף עונת התפוזים", גרסת האינטימיות האיצטדיונית.


שלום-חנוך-חן-מנדלוביץ01.jpg
שלום חנוך (צילום: חן מנדלוביץ)

כבני הבית, בחלקם של האחים שחר ואהוד אריאל (ו"להקתם") נפל השלל הגדול ביותר: "תקווה" ו"הולך בטל" (עם עדר), ואחרי דברי תודה ופרידה נמלצים ומרוגשים של תרצה, חתמו עם "בלוז כנעני" ו"טוק טוק טוק", שני השירים היחידים במופע שאינם של אביהם – האחד הפרידה של אהוד בנאי ממנו, והשני בקשת הכניסה לפנתיאון של בוב דילן.

והיו השנה יותר קטעי וידאו מבעבר. שבעה בסך הכל, לא כולל משורר אחד. למן ה"גילוי" שלו בידי מוטי קירשנבאום (ז"ל) מ-1984, ועד "ירושלים של ברזל" מ-1997, כשביניהם ואחריהם אריאל "דיבר" על המצב (ועל מצפונם של חברי כנסת, שמדי פעם מרשים להם להצביע לפי צו מצפונם...), "שר" את "כבר עברו השנים" של אביהו מדינה עם שלום חנוך ואת "יום אחרון" של אברהם שלונסקי שהלחינו ביחד, ו"חזר" בפעם המי יודע כמה אל "הדשא של השכן" הבלתי נמנע.

דומה שהזיכרון של מאיר אריאל ושיריו רק הולך ומתעצם משנה לשנה, אבל מלאכת הזכירה לא נעשית קלה, על אף המאמצים של המשפחה והתגייסות החברים. עדיין נדרשות "טובות" מצד גורמים שונים כדי שהנס הקטן-גדול הזה יחזור ויקרה. שנזכה לו עוד ועוד. ולא אחרי חנוכה אלא בעיבורו של הקיץ, קרוב ככל האפשר ליום השנה.

שרים מאיר אריאל. האנגר 11 תל אביב. שלישי, 15 בדצמבר 2015


למועדי מופעים >

17/12/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע