סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן גבע אלון ודניאלה ספקטור: מתמסרים
 

 
 
חסידיו של גבע אלון אינם זקוקים להמלצות. הם מכירים את איכויותיו הבימתיות ואצלו אין אפס. סוליד גולד. הוא, כאמור, על תקן מארח. מאציל מהכריזמה והאיכויות שלו עליה. אבל זה גם מסע שלו להתרככות ולהתפתחות עצמיות, בקבלת כלים וקולות אחרים לעולמו. הרווחים עוד יגיעו"
לכאורה לא הרבה מחבר בין אלון לספקטור, אבל בפועל שיתוף הפעולה הבימתי הזה מוצלח למדי


יש משהו מלאכותי בחיבור הבימתי בין גבע אלון, כוכב בהתהוות ואחד המבטיחים ביוצרים ובמופיענים של הרוק הישראלי הנוכחי ומי שכבר עשה את דרכו מן השוליים אל המרכז, לבין דניאלה ספקטור, זמרת-יוצרת מתחילה בהשוואה אליו, שמחפשת את עצמה במשעולי הפולק והאלקטרוניקה.

בין אם זה היה רעיון אמנותי שלהם, או של מקורביהם, ובין אם זה היה גימיק אד-הוק של פסטיבל הפסנתר האחרון (שלרגל התארחות בו הם חברו; ויגיעו אפילו לפסטיבל הג'אז באילת בפברואר הקרוב, שזה מופרך עוד יותר...). היצירה הנפרדת שלהם לא מתחברת אלא בהגדרה הרחבה ביותר של פולק, שאותו מיטיב אלון להפנים ולבטא, ואצל ספקטור הוא עדיין גוון שלא התגבש עדיין לצבע.

משהו חדש ומסקרן

ובכל זאת, כמו שקורה בדרך כלל בחיבור בין יוצרים-מבצעים, הכימיה האישית והדינמיקה הבימתית עושות את שלהם, ובהתמסרות והמחויבות ההדדית, גם אם הן כרוכות בוויתורים, נוצר משהו חדש ומסקרן. במיוחד כשהמפגש בין המינים ואז היא מוסיפה נשיות, חן ועידון שמרככים את השירה הגברית המחוספסת שלו, גם באמצעות נגינתה בפסנתר, והוא מנגד "מנמיך" את השירה הגבוהה והקריסטלית שלה, "שורט" עם הגיטרה החשמלית את המבע המלאכי שלה.

רק שניהם על הבמה. הוא חמוש בגיטרה חשמלית ואקוסטית, היא יושבת אצל הפסנתר, אולם תתייצב לצדו בחזית הבמה, גם עם גיטרה אקוסטית. בשעה ועשרים של הופעה, הם חולקים 15 שירים – שמונה שלו (שבעה בעצם), שישה שלה ועוד אחד ש"התלבשו" עליו במשותף.

אלון, כיאה למעמדו ולכוח המשיכה (גם הקופתי) שלו, הוא השלד. היא, שנהנית מהחבירה אליו, נכנסת ויוצאת בין השירים שלו, נסמכת ונשענת עליהם-עליו. זה מתחיל עם שני שירים מ"תהיי אתי", אלבומו האחרון, מלפני כשנתיים, הראשון שלו בעברית – שיר הנושא ו"ים שקט".


גבע-אלון-ודניאלה-ספקטור-אריאל-עפרון.jpg
גבע אלון ודניאלה ספקטור (צילום: אריאל עפרון)

פינג פונג של הומור ועקיצות

יחסי הורים-ילדים, אחד הנושאים המרכזיים באלבום זה, הופכים לחוליה המקשרת ביניהם. גם ספקטור, באלבומה השני, "כל הדברים היפים באמת", שראה אור לפני כשנתיים, עוסקת בכך. והמופע נותן ביטוי לכך ב"לוויתן", שאותו היא מקדישה לאביה, כשגבע, בתורו, מלווה בחשמלית ובקולות.

המכנה המשותף הפולקי מגיח כשהיא עוזבת את הפסנתר. שניהם בגיטרות, הוא חשמלית, היא אקוסטית. כנגד שיר הנושא מ-Days of hunger, אלבום הבכורה שלו כסולן, מלפני כעשר שנים כמעט, היא מציגה את "הכוכב הזה מת", להיט מאלבום הבכורה שלה מ-2009.

הדגש הפולקי מתעצם בשני שיריו מ-Get closer, אלבומו השלישי. תחילה ב-Come race me now עם שתי גיטרות אקוסטיות. לראשונה, אלון מגלה, שהוא מסכים לקבל פרטנר לביצוע השיר הסולני הזה, ששמו סמלי לגמרי. יותר מאוחר הוא ישפוך אור על התחרות הזאת: "המפגש בינינו הוא תחרות בין שירים. שירים של מי יותר מדכאים...". אבל גם עתה הוא "מרשה" לה השתתפות בנגינה וליווי קולי בלבד, לא שירת סולו.

את The wind whispers, את ההמנונים המוכרים שלו, קינת פולק עוצמתית, הוא מבצע לבד, הוא והנגינה המופלאה בגיטרה האקוסטית שלו, ששמה כבר יצא למרחקים.

כשספקטור שבה היא חוזרת לאלבומה השני ול"אברהם", גם הוא – נרצה או לא – שיר על יחס אבא לבנו. כשגבע מצטרף לנגינה (שניהם באקוסטיות), השיר מתחדד, מתמקד, מתייצב.

בפינג-פונג שביניהם הם משלבים לא מעט הומור, הערות הדדיות, עקיצות ולחיצות על נקודות חולשה. ספקטור טובה יותר בהבעה המילולית, אלון, השתקן-יחסית, נגרר. ואחרי שהיא שולחת אותו אל הפסנתר ב"לישון בלעדיי" (מאלבומה הראשון), כדי להשוות את תנאי ההעסקה והנגינה בשיר אחד לפחות, הוא מפטיר שזה היה שיאו של הערב... הערה שהוא ינסה לתקן בהמשך.

   

ב"עד מחר" הם נפגשים בשיר לא-להם. שירו של אביתר בנאי. חולקים בבתי השיר. נפגשים בפזמון ומשילים מהשיר את הילת קדושתו הבנאית. שיר זה וגם הבאים אחריו – "אין שום חורף" ו"אבא", מאלבומו של גבע – הם מנהלים מעל גבי פסנתר וגיטרה חשמלית. מצד אחד, עוצמות ההבעה שלו, גם בהתמודדות בכעס ובתסכול, מצד אחר, ניסיונות הריכוך שלה. במיוחד באחרון, שבחיבור אל אבא, גם היא מוצאת את עצמה מה שמוביל לנגינה משותפת יפה ומרשימה.

ביניהם משתלב רגע מרגש נוסף, בביצוע Cut it out, שיר באנגלית שלה, נכון יותר, שלה ושל בעלה, בן ספקטור, מאלבומם האלקטרוני המשותף Love is. אולי מפני שהשיר נוצר כדואט הוא השיר הכי ביחד גם של דניאלה וגבע.

   
   

חותמים בדואט

להדרנים היא מתייצבת ראשונה, לבד, עם האקוסטית ועם "הירושימה" מאלבום הבכורה שלה. השירה שלה, בפרייזינג "יפני", גבוהה, מוטעמת וחתוכה. בשני, Modern love של דיוויד בואי, הוא מארח אותה. זה כבר שיר "שלו" (מאז The wall of sound, אלבומו השני, 2007), אבל ספקטור מצליחה להתגנב פנימה (רק עם קולה הבהיר ומצילות) לביצוע העוצמתי כתמיד של אלון (עם גיטרה אקוסטית ומפוחית).

הם חותמים בדואט מושקע ל"כל הדברים היפים באמת" שלה, רק גיטרות אקוסטיות ותחושה שהיא הפעם "מכריחה" אותו לשיר לפי הכינור שלה.

חסידיו של גבע אלון אינם זקוקים להמלצות. הם מכירים את איכויותיו הבימתיות ואצלו אין אפס. סוליד גולד. הוא, כאמור, על תקן מארח. מאציל מהכריזמה והאיכויות שלו עליה. אבל זה גם מסע שלו להתרככות ולהתפתחות עצמיות, בקבלת כלים וקולות אחרים לעולמו. הרווחים עוד יגיעו.

כרגע, דניאלה ספקטור יודעת שהיא הנהנית העקרית משיתוף הפעולה הזה, בשדרוג, בחשיפה ובהתוודעות לקהלים חדשים. יכולותיה כמבצעת, כזמרת וכנגנית, ואישיותה הבימתית הסימפטית, מבטיחות שיש לה עוד מה לומר, לשיר ולתת.

גבע אלון ודניאלה ספקטור, המופע המשותף. זאפה תל אביב. חמישי, 24 בדצמבר 2015


למועדי מופעים >

27/12/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע