סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן איה זהבי פייגלין בהופעה - משהו אחר
 

 
 
כשאיה זהבי פייגלין שרה, זה רק היא בעולם. לוכדת וממקדת את כל תשומת הלב. על הרצון להיות קרובה נוספת גם השאיפה להישמע היטב ולהיות ברורה. היא לא מחמיצה שום הברה או עיצור, לא מדלגת על המילים ולא מעגלת פינות בשירה, שכולה להט ותשוקה, עוצמה וחרון. מכירים את הביטוי התנ"כי 'חרי אף'? הגדרה מדויקת לאופן שבו היא שרה"
ההופעה הלא שגרתית והעוצמתית של איה זהבי פייגלין תשאיר אתכם מרוגשים ופעורי פה


ההופעה של איה זהבי פייגלין היא הכל חוץ משגרתית. הבמה מבטיחה משהו קצת אחר עוד לפני שהיא נכנסת אליה. הפסנתר (שמאחוריו תתיישב עינב ג'קסון כהן) ומערכת התופים (שעליה ינגן אילן טננבאום) ממוקמים כמקובל, על הבמה. לעומת זאת, עמדות הנגינה והשירה של הבס (אותו יצבוט נמרוד לביד, שריד יחיד ל"כל החתיכים אצלי", ההרכב אותו הובילה וממנו צמחה) ושל הגיטרה החשמלית (שלה עצמה), נמצאות למרגלות הבמה, כאילו בתוך ה"אולם", בטריטוריה של הקהל.

איה יורדת מהבמה אל העמדה שלה, לבושה בטי-שירט גדולת מידה ובחצאית קצרה ורחבה, נעולה בנעלי ספורט צבעוניות. היא קטנה. נראית כמו טניסאית של פעם, אלמלא הצליעה שלה. הפנים נקיות מאיפור, רק שפתון אדום עז תוחם את שפתיה. עוד לפני שהיא תפתח את פיה היא ממגנטת.

לא מעגלת פינות

כשאיה זהבי פייגלין שרה, זה רק היא בעולם. לוכדת וממקדת את כל תשומת הלב. על הרצון להיות קרובה (שמעיד הסט הבימתי) נוספת גם השאיפה להישמע היטב ולהיות ברורה. היא לא מחמיצה שום הברה או עיצור, לא מדלגת על המילים ולא מעגלת פינות בשירה, שכולה להט ותשוקה, עוצמה וחרון. מכירים את הביטוי התנ"כי "חרי אף"? הגדרה מדויקת לאופן בו היא שרה.

רק בסוף ההופעה היא תגלה שהגיטרה שלה בכלל לא הייתה מכוונת, ואני לתומי חשבתי שזה במכוון, במודע. גיטרה מעוותת שקובעת את הטון התקיף והאסרטיבי, הדחוף והכואב, מאיירת את האנרגיות שלה בנגינה ובשירה.

שנים עשר שירים בלבד. כל שירי "שבעה שירים", ה-EP הנהדר שלה, היצירה הסולנית הראשונה שלה, שניים מרפרטואר "כל החתיכים אצלי", הרכב האם שלה, ועוד שירים מהדרכים. טקסטים חזקים וישירים, אמיצים וחשופים, כנות נדירה ואמת לא מקובלת בהגשה נוקבת שלא עושה הנחות לעצמה. אף אחת לא כותבת כמוה.

שירים אישיים אבל מתובלים בצחוק בתכניהם, בהומור עצמי, אפילו שחור ומקאברי. לכאורה נונסנס, אבל אמת לגמרי. שלה, מהחיים שלה. מוגשים בשיא הרצינות, ללא טיפת חיוך.

בין השירים היא דווקא מצחיקולה כזאת. מבקשת לדובב את הקהל, להרגיש אותו. מתלבטת לגבי הפתיח המתאים לאחד השירים או לגבי סדר השירים. מבקשת שיביאו לה משקה מן הבר. צריכה לתדלק את עצמה בצ'ייסרים של וודקה, מן הסתם כדי לשמור על חיבור לעצמה ועל עצימות גבוהה. לא דומה לאף אחת ששמעתם עד כה, אף זמרת שאתם מכירים. מהפנטת.

   

אינטנסיביות מתמשכת

זה לא רק שלבה הכותב, ופיה המבצע - שווים. גם כל השירים שווים. אין שיאים בהופעה של איה זהבי פייגלין. אולי חוץ מ"ברלין" שאותו היא מחברת ל"אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך" (מהאלבום הראשון של "כל החתיכים"), הכל הוא שיא אחד יציב, ארוך ומתמשך, באינטנסיביות אקספרסיבית בלתי פוסקת.

"אנשים חכמים הבטיחו לי/ שההיסטוריה חוזרת על עצמה", היא פותחת עם "דינוזאור", בבדיחות שמזכירה את הראש של דני סנדרסון. "ואני מחכה באמצע הסלון/ שיחזור הדינוזאור/ והוא לא בא/ הוא לא בא, הוא לא בא". הכאב הוא לא על הדינוזאור, כי אם על עצמה, על האשליה בהמתנה, למישהו שיבוא.

"יש לי ארבע אלף (כך במקור) חברים ברשת/ חברים טובים/ ומערכת יחסים רצינית וארוכה/ עם צפייה ישירה/ מה אני צריכה/ מה אני צריכה יותר?", היא ממשיכה עם "כולם", מסתפקת במועט ספק מבחירה, ספק בלית ברירה. ובאותם עניין ותובנה גם "בירה": "למה לא/ למה לא לרצות/ למה לא לרצות לשתות/ ...בירה אחת איתי/ למה לא לרצות לשתות/ שירה אחת איתי ...בירה לוקח לשתות/ שבע דקות/ אפילו פחות ...למה לא לרצות להיות/ שבע דקות איתי". איפה החארות שהבטיחו לה שבע דקות בגן עדן?

כשהיא שרה את "ברלין" היא מוציאה את השדים. התלמידים לא אוהבים אותה, היא רוצה להיות בלונדינית וגבוהה, היא לא מצליחה לעמוד על רגל שמאל, היא רוצה להיות יפה. ואי אפשר שלא להאמין לכנות הצרופה והצורבת שלה. היא מביאה לכדי דמעה בשיר המצחיק-המריר-השורף הזה. כמו גם בכנות האמירה של אוהבת נטושה, שמבקשת לנקום באהוב שנטש שכך שהיא תשכב עם החברה החדשה שלו, תפרק לה את הצורה, והיא תספר לו, אם שכח, איזה סקס מדהים היה להם. ההונקי-טונק רוק שבו טבולות הנגינה וההגשה רק מוסיף לאמירה המינית הכה ישירה ומפורשת.

ההשתוקקות למערכת יחסים יציבה ואמיתית ב"חדרה", היכולת להתגבר על אומרי הלאו ב"גיבור", הרגשות המתפקעים שלה למראה הנערות שמהלכות בבגדי ים על החוף ב"נועם", הפחד המפגר והמשוגע וחוסר האונים שלה מול הופעתו של "ג'וק" אצלה בבית, וההבנה ש"לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לדעת/ שיש לי את כל הסיבות בעולם/ להיות מאושרת/ איך זה קורה שאני עוד לא שם/ אני חושבת" ב"כל הסיבות" (מהאלבום השני של "כל החתיכים"), משעשעים אבל בעיקר צובטים את הלב, בהזדהות ובאמפתיה אין קץ.

את "אמריקה" היא מגדירה כשיר על דעא"ש: "נמאס לי מהמין האנושי", היא יורקת את תסכולה מהקורה אותה. "מתי זה ייגמר/ זה הולך רע/ גם ככה אני לא עושה הרבה מין/ זה הולך להיות קל/ להפסיק עם זה בכלל" וגם אמריקה לא באמת יכולה להציל אותה.

   

איה-זהבי-פייגלין-מיכאל-טופיול.jpg
איה זהבי פייגלין (צילום: מיכאל טופיול)

יצירה אמיצה וחשופה

להדרן היחיד חוזרת איה זהבי פייגלין רק עם הגיטרה שלה. בוחרת לסיים עם שיר לא שלה, בחירה מפתיעה וגרסה מפתיעה עוד יותר ל"האהבה מתה" של תמר גלעדי. אפשר להבין את החיבור שלה לטקסט המבודח של אריאל הורוביץ. הוא כל כך היא עצמה: "...מה שניסינו לא הלך/ בסוף היא הייתה חיוורת כל כך/ הוצאנו אותה לאוויר הצח/ אבל האהבה מתה ...אין בעיתון שום הודעה/ כי בכל יום, כל שעה/ איפה שהוא בעולם/ האהבה מתה".

כשהיא צועקת את המלים בגרון ניחר, עם פרייזינג משלה, חודרת לשירה עוצמה מצמררת. במיוחד שהיא מסיימת את השיר ואת המופע באקט דרמטי, כשלקראת סופם המשותף היא עוקפת את המיקרופון ונכנסת - ממשיכה לנגן ולשיר - לתוך הקהל, שגם אם היה כרוי עד כה לשירתה, נאלם דום כדי לשמוע את קולה ללא ההגברה, וגם כדי לכלוא אותה בתוכו, לסגור עליה ולחבק אותה בתודה.

לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה יצאתי מהופעה מרוגש ונסער, מלא עד גדותי מחמישים דקות מרוכזות ומזוקקות של יצירה אמיצה, חשופה ומרתקת, בפיה של זמרת-יוצרת-מבצעת נפלאה ויוצאת דופן. נ ה ד ר ת !

איה זהבי פייגלין בהופעה. אוזן בר תל אביב. רביעי, 13 בינואר 2016


למועדי מופעים >

18/01/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע