סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הארנבות של ד"ר קספר - כמעט מושלם
 

 
 
השילוב יוצא הדופן בין נגינת הקלידים של שי להב ולבין נגינת הגיטרה של אורן ברזילי, היא בעצם ליבת הסאונד של "מופע הארנבות". חברו את ריף הקלידים הכי מזוהה שלהם ב"תראו אותי", עם ריף הגיטרה הבלתי נשכח של "אחלום לנצח", ותקבלו את התמצית. מענג ומזמין מהסבנטיז מצד אחד, מחוספס וקשוח מהניינטיז מצד שני. איזה יופי. וכמה הרכבים יכולים להתנאות בשני קווי צליל כל כך אופייניים?"
המופע של הקספרים מושלם מרוב הבחינות, אבל השאיר את עמוס אורן עם ראש מפוצץ


לפחות ארבע פעמים, אם לא פספסתי אף אחת נוספת, במהלך מופע ההשקה של "מופע הארנבות של ד"ר קספר" את אלבומם האחרון "מנגינות", נשאל  קהל הצופים על ידי חברי הלהקה שאלות בהשראת "דירה להשכיר" של לאה גולדברג: הנאה המקום בעיניכם? הנאה הלהקה בעיניכם? הנאים השירים בעיניכם? סוג של אינטראקציה חביבה ומלהיבה.
 
 
בשתיים הראשונות התעקשו הקספרים (או שמא הארנבות, בחרו את הקיצור העדיף בעיניכם) על מענה מצד הקהל. בפעמים הבאות הפנייה היתה רטורית, כחלק מפולחן ההגשה ומריטואל ההצגה. אבל תרשו לי להשיב על השאלות, אם כי בסדר העדיף בעיניי.

נאה הלהקה בעיניי 
 
1. אכן, נאה הלהקה בעינינו, בעיניי לפחות. הרכב עם צליל ייחודי, מזוהה מקילומטרים. ביצירה האינטליגנטית, בנגינה הרעננה, בשירה הכייפית. איכשהו השירים של הקספרים, במיוחד הלהיטים שלהם, לא מאבדים מטריותם ומנכונותם ובכך כוחם. נשארים תמיד ממוענים לעצמם ולכן גם תקפים בכל שלב ורגע של ביצועם. הם לרגע לא מזלזלים בהבנה ובאהבה של קהלם, לא מתנשאים עליו ותמיד מפתים אותו ומחמיאים לו.
 
השילוב יוצא הדופן בין נגינת הקלידים של שי להב ולבין נגינת הגיטרה של אורן ברזילי, היא בעצם ליבת הסאונד של "מופע הארנבות". חברו את ריף הקלידים הכי מזוהה שלהם ב"תראו אותי", עם ריף הגיטרה הבלתי נשכח של "אחלום לנצח", ותקבלו את התמצית. מענג ומזמין מהסבנטיז מצד אחד, מחוספס וקשוח מהניינטיז מצד שני. איזה יופי. וכמה הרכבים יכולים להתנאות בשני קווי צליל כל כך אופייניים?
 
ולא פחות מזה, השילוב הקולי, אופי השירה, הפיתולים בגבהים והפאלצט המלהטט. ממש ממתק. שני זמרים מובילים. ברזילי שעושה זאת בשירה הסטרייטית, "הרגילה", ולהב עם הגבהים המפתיעים, הווירטואוזיים, מעניקים ללהקה את המבע הקרקסי שהוטבע ומובע בשמו של ההרכב למן ראשית דרכו, כשראו את עצמם כ"קומיקאים", באלבום הבכורה.
 
לדבק החזק הזה מבית נוסיף את התמיכה הבימתית של יובי חייבי בתופים, אורן זיו בבס ואריאל פוליאקוב בגיטרות ובמחשב, את ההוצאה לפועל של ההפקה המוזיקלית המצוחצחת והנפלאה של אורי אבני, המאור התורן, את העצימות הגבוהה בנגינה, את האנרגיות בהופעה (ברזילי מחולל?!), את התאורה העשירה והיעילה פלוס (במקרה זה) ונסכים שהלהקה הזו אהובה לא בכדי.

הקספרים-אורית-פניני2.jpg
"הקספרים" (צילום: אורית פניני)
 
יפים ומצוינים השירים בעיניי  
 
2. אכן, נאים, יפים ומצוינים השירים בעינינו. למן הפתיחה הנהדרת, כיאות למופע השקה עם "מנגינות", שיר הנושא, שהיטיב לבטא את רגשות כל הצדדים השותפים במעמד: "עוטף את עצמי במנגינות ועולה למעלה/ עולה למעלה/ עד שאני שוכח מהכל/ עוטף את עצמי במנגינות ועולה למעלה/ עולה למעלה/ עד שאני יורד שוב חזרה". והתקרה במועדון התיאטרון להזכירכם, גבוהה.
 
בהמשך, "כמו כולם" החדש והגאוני, שנושאו נכתב כבר אלף ואחת פעמים על ידי אחרים, אבל שלהם - אולי השיר הכי פוליטי שלהם – הכי טוב. מאוחד בטקסט, בלחן ובפזמון שמזמינים את הקהל והופכים אותו כבר עתה להמנון הופעה: "...כך זה אצלי אצלך ואצלם/ אבל מבחוץ הכול יפה ומושלם// תמיד מהצד לא רואים את הכל/ להישאר רק למעלה לעולם לא ליפול// כולם רוצים להיות כמו כולם/ כמו כולם".
 
ועד "אחלום לנצח", הקלאסיקה מאמצע שנות התשעים וההדרן הנועל (בתום 80 דקות), עם הטיול האוריינטלי המפתיע שאליו יצאו במהלכו. "גם אם שוב אעצום את עיניי/ השמש תזרח/ כולם יחיו כאן טוב גם בלעדיי// גם אם לא הייתי בכלל הבוקר יבוא/ העולם גדול מדי עלי העולם יפה מדי אולי// אני אחלום לנצח/ אולי אחלום לנצח/ אני אחלום לנצח". אופטימיות ניצחית שמשאירה תמיד טעם טוב בפה. בכלל, שירים קיומיים עם טעם.
 
עשרים ואחד שירים. ארבעה (בעצם חמישה, כולל דגימת "הקומיקאים" במחרוזת) מהאלבום הראשון, 93': "סקס" (הראשון שכתבו ביחד), "בואי דינה", "כל יום כל יום" ו"שמלה אדומה", ששימש כצפוי, כהדרן ראשון מבין שניים, ועדיין מהווה את האות להתחרעות, לפריקת אנרגיות של הקהל;
ארבעה מהאלבום השני, 94'. שלושה מהם במחרוזת לעיל ("רדיו ג'ו", "אדום" ו"ימות הקיץ") ורק אחד (הבלדה "שילה") בביצוע מלא, אם כי פחות משכנע, כפי שלהב צפה בהקדמה לשיר, באומרו בספקנות משהו: "בהצלחה עם השיר הזה".
 
גם "הו הו", אלבומם שלישי (95'), סיפק ארבעה בלוקבאסטרים: "יותר מדי" ששובץ בהתחלה, והאחרים "השיר שלי", "תראו אותי" ו"אחלום לנצח" שהגביהו את הלהבות בהשתתפות פעילה ורוגשת מצד הקהל. שלושה נוספים באו מ"סוף לא טוב", אלבום האולפן הרביעי (09') והראשון אחרי עשר שנות הנתק והפירוד: "היא כל הסיפור", "האש שלה" ו"עולם שקט"; ורק אחד, "הכל יהיה בסדר" הפוליטי גם הוא ומשום כך הוקדש ל"מצב", מ"בן חורג", אלבום האולפן הקודם.
 
אישית, וכמי שאהב מאוד את "מנגינות", התאכזבתי משילובם של ארבעה בלבד ממנו בהופעה, כולל "בוקר חדש" ו"לילה מושלם". חושבני שמגיע לו, לאלבום, להם (לשאר השירים), ללהקה וגם לאוהדיה הרבה יותר מאלבום מצוין זה. אני לא יכול להאשים את הקספרים בהישענות על הלהיטים הישנים ובמחזור חומרים בטוחים, כי הם בכל זאת מספקים את הסחורה, את הריגוש ואת האינטראקציה. אבל עוד שיר-שניים חדשים בחזית היו מדגישים את האמירה וסוללים דרך לעידן חדש בחיי הלהקה. וגם הופכים את ההשקה למושלמת.

הקספרים-אורית-פניני1.jpg
"הקספרים" (צילום: אורית פניני)

המקום לא נאה בעיניי


3. המקום, לצערי הרב, לא נאה בעיניי. על פניו, מועדון התיאטרון הוא אולם מושלם למופעי רוק, בטח בעבור להקות. הבמה הרחבה והמוגבהת כמו הגזוזטרה העילית, מספקות אפשרויות צפיה נוחות כמעט מכל מקום בחלל ובמרחב. אלא שהוא מלכודת ללא מעשנים. דומה שמפעיליו לא עושים מאומה כדי לעמוד בדרישות החוק ולאכוף את איסור העישון בין כתליו. ומן הסתם מתייחסים למעשנים כגזירה משמיים ואל שכמותי בביטול ובאי אכפתיות מקוממים.
 
זה מבאס, במיוחד כשהמועדון היה מלא על גדותיו, מפוצץ בצורה מדאיגה, ולהרגשתי - גם מעבר לגבולות המותר. - בקהל חם, אש, רותח, שהמתין בסבלנות כמעט שעתיים לפתיחת ההופעה, בשאיפה להתפוצץ, להגביה עוף. ביניהם לא מעט ילדים.
 
ואיני יכול שלא לצטט חלקים נבחרים מ"לילה מושלם" הנהדר מן האלבום החדש, לתיאור מדויק של הרגשתי בהמתנה להופעה ולאחריה: "זאת היא דרך ארוכה כל כך קשה לראות/ והעיניים אדומות והן נהיות כבדות/ מרים את עצמי בכוח וזה כבר סוף היום ...עשר בלילה מחפש ללבוש לי גוף חדש/ יוצא לכבוש הרים גבעות ולבבות מקש/ מי שרצה כבר בא, ומי שלא הלך מזמן ...שעתיים שאני בחוץ וזה ברור/ הלילה הזה חולה, גוסס מת חתום וסגור/ ושום דבר לא יתקן אותו רק יום המחר... שוב ברחוב רואה את הציידים בדרך לקרב/ מאיפה הכוחות לגרור את עצמי הביתה עכשיו/ לשקוע במיטה לשכוח שהכול קרה ...כוכבים יורדים עליי בלילה מושלם/ אשליות לוקחות אותי רחוק מכאן".
 
אכן, אני מניח, היה זה לילה מושלם – ללהקה ולמרבית אוהדיה. אני נאלצתי למשוך אותו עוד כמה לילות. עם ראש מפוצץ, ממוזיקה ובעיקר מעשן, אבל בידיעה ברורה שלמועדון התיאטרון כבר לא אכנס.
 
מופע הארנבות של ד"ר קספר. מופע השקה ל"מנגינות". מועדון התיאטרון יפו. חמישי, 28 בינואר 2016


למועדי מופעים >

31/01/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע