סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עברי לידר על הבמה – זכיתי לאהוב
 

 
 
עברי לידר לא חושש ללכת בעקבות שלמה ארצי. גם לחפור כמותו בשירים עמוסים ומפורטים, בעלי חזות אוטוביוגרפית מזמינה אמפתיה ועם זאת עדיין מעורפלים ומעוררים סקרנות בריאה, וגם לחזר אחרי המאזינים והצופים, לדבר אל ליבו, לקנות אותו בג'סטות קטנות וגדולות, תוך כדי חיפוש בלי פוסק אחר החיבוק, הליטוף והמגע שב"אהבה הזאת שלנו". ואין כמו השוואה מחמיאה לשלמה ארצי כעדות לפיצוח מוצלח של קוד ההצלחה במציאות הפופ המקומית."
מופע החורף של עברי לידר מעניק לקהל חיבוק חם, חוויה לאוזן וחגיגה לעין


אחד מכוכבי הפופ האהובים בישראל

חורף שני שהזמר עברי לידר מריץ מופע בעקבות "האהבה הזאת שלנו", אלבומו האחרון. אלא שעתה הוא מכתיר אותו בשם "מופע חורף". לא שמשחק השיווק, השמות והכותרות משנה משהו. העובדות ברורות ופשוטות: עברי לידר כבר מיצב את עצמו, עוד לפני "האהבה הזאת שלנו" וביתר שאת לאחריו, כאחד מכוכבי הפופ האהובים יותר בישראל, כאמן חוצה גילים, טעמים ומינים, ובעיקר כמי שמסוגל להפוך את האולמות הגדולים (סדר גודל אלפיים מקומות ומעלה) לזירת הופעה אינטימית ורוגשת.

כן. עברי לידר לא חושש ללכת בעקבות שלמה ארצי. גם לחפור כמותו בשירים עמוסים ומפורטים, בעלי חזות אוטוביוגרפית מזמינה אמפתיה ועם זאת עדיין מעורפלים ומעוררים סקרנות בריאה, וגם לחזר אחרי המאזינים והצופים, לדבר אל ליבו, לקנות אותו בג'סטות קטנות וגדולות, תוך כדי חיפוש בלי פוסק אחר החיבוק, הליטוף והמגע שב"אהבה הזאת שלנו". ואין כמו השוואה מחמיאה לשלמה ארצי כעדות לפיצוח מוצלח של קוד ההצלחה במציאות הפופ המקומית.

ואפילו יותר מכך: עברי לידר נוטע את ההרגשה שהוא מגיע בהופעה לכל האנשים (החדשים והישנים, כי כל שיריו מלאים באנשים) שבהם שיריו נגעו עוד קודם. האינטנסיביות הרבה שבה הוא חורש את האולם הענק של היכל התרבות, עולה במעברים, נכנס בתוך השורות, עולה על המחיצות, מחבק ומלטף, לוחץ ידיים ומצטלם, משוחח ומגיב, יוצרת את התחושה שהוא זכה להכיר (ומן הסתם לאהוב) באופן אישי את כל הצופים באולם. כאילו הוא עובד בזה באותה רצינות, אכפתיות ותחושת שליחות שהגה ושרטט ממציא הנוסחה ומורה הדרך, וכל זאת מבלי לאבד גרם אחד מאיכויותיו כאמן וכפרפורמר.

הסיבות אינן חשובות לעצם התוצאה. האם זה המשך להתרככות ולהתבגרות שמובעות באלבום האחרון? ואולי המשך מתבקש להיחשפות האנושית ולפתיחות המבוישת שגילה ב"אקס פקטור" הטלוויזיונית, שסייעו לו לחדור אל לב הקהל ולסלק סופית את המחיצות, אם היו כאלה, בין היצירה שלו להכרה ולהוקרה שהגיעו לה? העובדות מדברות בעד עצמן, והן בעצם החשובות.



עברי-לידר-ליאור-כתר3.jpg
עברי לידר (צילום: ליאור כתר)
 
קצב אקספרסיבי מטמטם

גם ב"אהבה הזאת שלנו" שומר לידר (לבוש בשחור – ג'ינס סקיני, טי-שירט לייקרה צמודה, מקטורן מופשל שרוולים וחצי מגף מחודד חרטום) על אסתטיקה ברמה הגבוהה ביותר. כבר התרגלנו אצלו שהבמה היא מקדש. מבהיקה בנקיונה, מעוצבת לפרטי פרטים, מרשימה בתשומת הלב שהושקעה בה. השטיח האפור שנפרש מקיר לקיר, התאורה העשירה, צגי הלד שמאחור, מסכי הווידאו שהועלו בצעד נחשוני למרומי הבמה, ואותו מסך עגול ענק, אוף סֶנטֶר שמאחוריו, שמעוצב כמשטח פניה של דרבוקה ענקית.

מצד אחד, מקום להקרנת וידאו ארט מסחרר ואימאג'ים מרהיבים, לפעמים פורצי דרך. מצד שני, כתוף ענק, כאלמנט המרכזי (ריתם סקשן מורחב?) שמאפיין את הסאונד העכשווי של המוזיקה שלו. קצבית ואנרגטית במיוחד. והוא לא התוף האחרון על הבמה. ליד כל אחד מהנגנים ניצב כלי הקשה אחד לפחות, וזה בנוסף למערכת התופים "הסטנדרטית" (שמופקדת בידי טל תמרי). ביטוי מעורר, סוחף ומדביק לתחושות שבלב פנימה, להלמותו, לזרימת הדם, לקצב החיים העירוני, שכה מייצג את היצירה הלידרית.

זה קורה למן השניה הראשונה, שבה הוא ניצב בגבו לקהל ו"חובט" על העור המתוח של הדרבוקה הגדולה את "הכל בוער", אחד מארבעה שירים "חדשים" (בכל זאת עברה כבר שנה ושירי "האהבה הזאת שלנו" כבר נשמעים שייכים לחלוטין לרפרטואר המוכר שלו). עם נגניו, יהונתן פריג' ואריאל טוכמן בגיטרות (האחרון גם ביוקלילי), אלדד סיקל בבס, עדי גולדשטיין בקלידים ותמיר (שכבר הוזכר), נוצר קצב אקספרסיבי מטמטם לחימום החורף, שאליו נילווים משחקי תאורה שצובעים את הבמה ואת האולם בצבעים מגוונים, חמים ולוהטים בדרך כלל.

לא הרבה, "רק" 24 שירים, על פני 130 דקות כמעט. שירים שהוא לא חדל לשיר כבר עשרים שנה כמעט, מאז פרץ לחיינו בשלהי הניינטיז של המאה הקודמת (ואיני יכול שלא להיזכר שוב ושוב בהופעת הבכורה ההסיטורית שלו בפסטיבל ערד, שכבר אז היה ברור בה שבמת המתנ"ס המקומית קטנה על מידותיו), שירים שכתב לאחרים וגם, כאמור, כמה חדשים. 
 

עברי-לידר-ליאור-כתר1.jpg
עברי לידר (צילום: ליאור כתר)


 
ביקורת על תרבות הצריכה
 
מאז להיטיו הראשונים ברדיו - "תמיד אהבה" ו"לאונרדו" (שהוא מבצע בפריטה על גיטרה אקוסטית ומלווה הפעם בדימויים שלקוחים מעולמו של לאונרדו דה וינצ'י), דרך "יותר טוב כלום מכמעט" ו"מלטף ומשקר" (שמוקדש לאביו והווידאו דוגם ציורים ורישומים שלו בשחור-לבן, ונתמך בשירה גברית של שלושת אוחזי הגיטרות שלצדדיו); עד "ניסים" ו"האנשים החדשים", שהגדירו מחדש את האמירה שלו וקיבעו אותה סופית, נכון לעכשיו.

וגם "ואולי" (מאוייר ב"פתיתי שלג"), "מישהו פעם" (שבו, לראשונה בהופעה, אך לא באחרונה, הוא מנסה לפלס דרך למרומי האולם, נחסם על ידי המעריצים אך לא מוותר וממשיך לחתור בים האנושי, ללא בדל אבטחה באזור), וכמובן "בחולצת פסים" ו"מרי לנצח" המרגשים שנועלים תמיד את הופעתו, במלוא הקצב והעצימות, כשהקהל על הרגליים. לשיר האחרון, על זהות מינית כפולה ומודחקת, מצטרפות נגינת יוקלילי ודגימת מאוואל (גם כאיור לאימאג' הווידאו של רקדנית בטן בהילוך איטי) שמשוות לשיר צליל בלקני סוריאליסטי.

הוא מחזיר הביתה את "מזל טוב ישראל" שכתב עם מוקי לאלבומו האחרון של זה, כשפריג', נגן הגיטרות המוביל שלו ושותפו בכתיבת השירים ובהפקה של "האהבה הזאת שלנו", פותח בתיפוף, ומתפקד כראפר בשיר התרסה לאומי; הוא מעניק את הפרשנות שלו ל"בחום של תל אביב" שחיבר לשרית חדד, וגם את "בוא" שבלעדיו אי אפשר, ומי בכלל זוכר שבמקור הוא נכתב לריטה.

נוסף על "הכל בוער" מייצגים את האלבום החדש "ילדות והעיר הגדולה", שבו הוא לא חוסך ביקורת מתרבות הצריכה העכשווית ומהקלות הרבה שבה נערות מתאוות נופלות טרף וקורבן במלתעותיה; שיר הנושא שמזכיר לי בלדה פוליקרית סוערת ומרגשת, והדימוי הנילווה אליה הוא חזית עטיפת הדיסק – מבט מהבית החם והמוגן אל הנוף המשתנה שבחוץ; ו"קרוסלה" ("קרוסלה מסתובבת לאן שרק יוצא לה/ היא לא מאמינה שזה קורה לה/ איך שהוא אומר לה מותק/ את ככה או ככה או בכלל...") שביצועו הופך להפקה מסעירה ומרגשת בפני עצמה, עם דקות של חיפושים אחר מועמדת מתאימה בקהל (בת שלושים פלוס אך לא נשואה...) אותה הוא מוצא רק בשורה 14, ושר לה כאילו היא היחידה באולם. ארצי כבר אמרנו?



עברי-לידר-ליאור-כתר2.jpg
עברי לידר (צילום: ליאור כתר)

במסורת הצעירה שהנהיג, לארח מדי הופעה אמן בהפתעה, הפעם תורה של מרינה מקסימיליאן, בחודשי הריון מתקדמים. תחילה ישירו את "1990" החדש שלה (ששמו מציין את שנת עלייתה לישראל) ולאחריו את "זה לא אותו דבר שלו" בגרסת אנפלאגד לצלילי קלידים, כשהניסיון שלה ללמד את הקהל את הפרשנות שלה, המרתקת כהרגלה, מוכתר בהצלחה חלקית.

כרגיל, ההדרנים הרשמיים כוללים את "זכיתי לאהוב" שבו הוא מפציר בקהל להפעיל את האייפונים שלו ("בלי להתקמצן. רק מי שיש לו עשרה אחוז בטריה, יש לו פטור...") כתחליף לריטואל הדלקת הנרות, מעמד שמייצר רגע יוצא דופן וחוויה סופר-מרגשת, ואת "בוא" שבו הוא שוב שר ומסתחבק עם המעריצים הנלהבים במרומי האולם ונכלא ביניהם.

עד שהוא משתחרר מהחיבוק האוהב, מתמקם על הבמה ג'וני גולדשטיין, שותפו לצמד YTP (דה יאנג פרופשונלס), לתיקלוט ולהדגמה ראשונה אולי לקהל הרחב, הרגיל שלו, שמץ ממה שהם עושים ביחד בחו"ל, עם "All of it but me", "400 lux" ו"20 seconds". ל-15 דקות תמימות הופך היכל התרבות, אולי לראשונה בתולדותיו, למועדון ריקודים אחוז תזזית, מוצף ביטים ושטוף באלומות אור מסנוורות. סוגרים את המסיבה עם סיום שונה ומסעיר, בגוון אירופי, וטעימה מעוד פנים של עברי לידר.

חוויה לאוזן, חגיגה לעין. לידר.



עברי-לידר-ומרינה-מקסימיליאן-ליאור-כתר.jpg
עברי לידר ומרינה מקסימיליאן (צילום: ליאור כתר)



עברי לידר, האהבה הזאת שלנו, מופע חורף. היכל התרבות תל אביב, שבת, 30 בינואר 2016


למועדי מופעים >

02/02/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע