סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: טל רמון
 

 
 
טל רמון נושא מטען חוויות, כאבים ואובדנים, שהחיים לא הכינו אותו לקראתם, ולא פשוט להכיל אותם ולהתמודד עימם. הוא כמו מדבר אל הילד שבו, זה שיודע שגורלו תלוי בהמראה מוצלחת, אבל הוא עדיין מקורקע, שורשיו באדמה"
האמן הצעיר הוציא אלבום לא קל להאזנה, שהאמנות שבו יוצאת לאור בהופעה החיה


כשמו, "דמות", אלבום הבכורה של טל רמון, מבקש לשרטט את דמותו של רמון, גם כאדם וגם כיוצר מוזיקלי. שני האספקטים, ייאמר מייד, אינם שלמים. אם זה מחמת זהירותו המובנת בהיחשפות אישית מיותרת, או אם זה מפאת בוסריותו כאמן יוצר ומבצע.

שיר הנושא הפותח את האלבום (וגם את המופע, אחרי הקדמה מוזיקלית), מכהן גם כסוג של מוטו של צעיר רגיש - ספק נער, ספק בחור - אפוף מכאובים ורגשות אך גם מעצורים וחששות, מתמודד עם ספקות ופחדים, אהבה וגעגועים, ומחפש דרך לפרוץ אל העולם, בדרכו.

זה "מסע להחזיק בדמות מול צלקות/ עכשיו כשהטבע נובט השמיים נצחים// העולם שלם עם עצמו/ ואני במסע להחזיק בדמות..." ("דמות"), כשהוא מודע לקשיים ולמכשולים בדרך לזיקוק האמת האישית שלו: "מתקדם בצעדים/ להיפרד מהשדים/ לפתוח דלת נעולה/ לרוץ בדרך לא סלולה" ("מול מראה").

ילד טבע

מצד אחד, רמון הוא סוג של ילד טבע. אריזת האלבום מצועפת בצילומי חורש של אורנים ואקליפטוסים. הוא משתקף בהם, ניבט דרכם, משוטט ביניהם, מדלג עליהם. לבמה הוא מביא עלי שלכת ענקיים. תלויים. תלושים, יבשים, כמושים. הצהיבו והשחימו. נוכחות הטבע בחייו והתרשמותו ממנו משמשים אותו כהדהוד וכביטוי לרגשות פנימה.

אם זה השמיים שנפגשים במכחול ובוקר שמצית את החול ב"מדבר מחכה", בהמתנה חמה ונרגשת בבית קר לאהובה שאמורה להגיע; אם זה האור שנשפך לאורך החול כאיור לפרידה ב"מה שנשאר"; או הענן השחור ששט בנחל הזורם כתפאורה ל"מכתב פרידה" שלא יהיה מי שיקרא; כמובן טיפות היורה שמנקות את האוויר ויוצרות תחושה של אופטימיות ותקווה ב"תקופה מתחלפת"; ואפילו המדרונות המושלגים המתכסים בעננים של כפר פסטורלי הודי, כביטוי לבריחה ולחיפושים "קיריגנגה").

טל-רמון-יובל-אראל5.jpg
טל רמון (צילום: יובל אראל)

   


מצד שני, רמון נושא מטען חוויות, כאבים ואובדנים, שהחיים לא הכינו אותו לקראתם, ולא פשוט להכיל אותם ולהתמודד עימם. "לא למדתי איך לקבל אותי/ להתחמק מקו האש שלי/ הקלפים נטרפו, המטרה רחוקה/ נמנע", הוא כותב ושר ב"המראה נחיתה", אחד השירים המשמעותיים יותר באלבומו. הוא כמו מדבר אל הילד שבו, זה שיודע שגורלו תלוי בהמראה מוצלחת, אבל הוא עדיין מקורקע, שורשיו באדמה.

שירים אחרים מספקים הצצה לתוך נפשו. "החתול השחור", אולי היחיד באלבום שנוגע במישרין, ללא כפפות או פילטרים, באובדן המשפחתי הכפול, בגעגועים העמוקים ובריחה החריף של פרידה בטרם עת (בהופעה הוא מציג אותו כ"שיר מהלב שאשמח לחלוק איתו אתכם"), וגם בו בתמצות ובזהירות של לשון כרוניקה: "ריחה של חולצה/ תמונה על הקיר/ בפניך חיוך מלא אבל ריק/ וממני דמעה לאוסף של גשם".

הידיעה שצריך להיחלץ מהמציאות ומהטירוף, לפסוע בזהירות ולצמוח מהקושי מזינה את "אין לי מנוח", שזוכה למבע סהרורי, מסויט, פסיכדלי משהו, בנגינת פסנתר חופשית, ג'אזית באופייה, עטופה במיתרים מציקים. ו"חבר יקר" הוא כינוי החיבה שלו לכאב שאיתו הוא אוהב לחלוק את חייו. לכאורה שמח ושש, אבל למעשה דיאלוג נוקב עם הכאב ("אז איפה אתה חבר יקר, אני מתגעגע/ איפה אתה נמצא בתוכי, אני משתגע").

באלבום זה הקטע הכי קצר, כעין הערת אגב לקראת סופו, הבלחה רגעית עם קליפסו עולץ בנגינת האקורדיון של אבנר חודרוב. במופע הוא מפותח יותר, באווירת וודביל וקברט, פרי סטייל מה שנקרא, ונועל (אפרופו הערה שזה אחד השירים המוקדמים יותר שכתב) את החלק הרשמי, טרום ההדרנים.

דווקא הסיום, האופטימי יחסית, עם "אהבה ואור", היצירה הארוכה ביותר באלבום (שש דקות כמעט), אינה נכללת במופע. ויותר מפאת האופטימיות שבו, נראה שזה מהספקנות, מהחשש, מתוך היכרות עם נסתרות והפכפכות הגורל, ומהזהירות לא להיסחף אחרי האושר, האהבה והאור.

  


שירים ישירים ובלי בלבולי מוח

כאמור, הכתיבה של רמון נזירית ותמציתית ("ולך נוכחות חזקה ועוטפת/ ביני לבינך חוויה משותפת/ אני אוהב אותך"), חסרה ו"יבשה" משהו. נפשו הרגישה יוצאת מחוספסת בכתיבה. לא שירית בעליל, וגם לא פזמונית. השירים ישירים, בלי בלבולי מוח מסביב, המחשבות והרגשות כהווייתם. סוג של זרם תודעה. וזה לאחר עזרה בהתקנת הטקסטים מצד המפיק המוזיקלי אורי וינוקור ואבימור קינן.

מרבית השירים באלבום (14 בסך הכל, על פני 51:02 דקות) הם בלדות פסנתר מלנכוליות ומהורהרות, דלות וכמעט לא מעניינות בלחניהן, לא שמחות ואפילו מבאסות, יוצרות אלבום תובעני ולא קל להאזנה. במופע, הרבה יותר מאשר אלבום, ברורה ומודגשת נוכחותו של הפסנתר ביצירה המוזיקלית של רמון. ניכר בו שבא מהקלאסיקה, משנים ארוכות ומושקעות של לימודי פסנתר.

מול העיניים, על הבמה, הוא מתגלה – כפי שמעידים היצירה האינסטרומנטלית "ויקטוריה" החבויה בעמקי האלבום ועמה הוא פותח את ההופעה, הגשתו מלאת הכוח והעוצמה הרגשית את "אין לי מנוח" ו"החתול השחור" (בהתאמה), המבע והליווי העצמי, בפסנתר בלבד, בשני ההדרים הראשונים ("עוד לא נגמר", היחיד במופע שאינו נכלל באלבום, ו"אור פנסים" משירי האהבה המפורשים הבודדים בו) - כנגן מרשים ורב הבעה, הרבה מעל ומהעבר לממוצע בפופ-רוק המקומי. בהחלט נקודת זכות מפתיעה. בטח בהשוואה ליכולתו הווקאלית, שאינה מרשימה. אם כי צריך להבחין בין הקול, השירה וההבעה.

אין לטל רמון קול של זמר. השירה שלו אינה הכי נקיה ומדויקת, אבל היא מאוד אמוציונלית ולפרקים אקספרסיבית, במיוחד באותם מעברים פאלצטיים, גבוהת שירה. באלבום הוא בדרך כלל מלחשש, שומר נאמנות למבע המחוספס, אם כי מופנם ומסוגר. רק בהופעה הוא מרשה לעצמו להיפתח קמעה, להעז ולהמריא, לתת ביטוי בצעקה לפנימיות הפצועה והכואבת, אולי גם לנפש מיוסרת.

טל-רמון-יובל-אראל11.jpg
טל רמון (צילום: יובל אראל)

ביטוי להמיית הלב

ועדיין, אם האמנות של טל רמון יוצאת באלבום ובהופעה, זה הרבה הודות לווינוקור, המפיק המוזיקלי והשותף בעיבודים (גם של הטקסטים, כנזכר לעיל). וינוקור, ולא מהיום, הוא מעצב סאונד מיומן ומשובח. וגם כאן הוא מחולל נסים ביצירה של רמון, יוצק אופי ודרמה בניסיונות הכתיבה, ההלחנה והנגינה. טוען את הלחנים המורכבים ואת השירים בנפח ובעושר צלילי, שנשענים בעיקר על אנסמבל כלי מיתר (שתי ויולות, כינור, צ'לו וקונטרבס) ותוספות חכמות ומדויקות של כלי נשיפה - כמו החצוצרה של אבישי כהן ב"המראה נחיתה" וב"מכתב פרידה", קרן היער של דלית סגל באחרון וב"מול מראה", ואפילו שופר, של יורם לכיש, ב"החתול השחור".

זה מה שעושה, כפי שכבר ציינתי, את "המראה נחיתה" ליצירה מרכזית באלבום. שתי החצוצרות ותוספות של קולות רקע (וינוקור, אבימור קינן ונועה רמון, האחות) הופכות את השיר לסוג של תפילה, ביטוי להמיית לב, עם גוון מדברי חם (שצובע שירים נוספים באלבום) ונושא את השיר למחוזות של מוזיקת עולם. על הבמה, מלווה בחמישה נגנים – אבנר קלמר בכינור, חורש רם בצ'לו וסוף ניטריקין בקונטרבס, שלו סרור בתופים וכלי הקשה ויובל מעיין הפנטסטי בגיטרה ובתמיכה קולית (לפעמים הוא מחזיק ומייצב את השירה של רמון) - היצירה, שנועלת את ההופעה, היא פשוט מרהיבה.

בכלל, המבע האינסטרומנטלי הבימתי - של כלי המיתר, הפסנתר והגיטרה (שממלאה בצורה מופלאה את מקום כלי הנשיפה) נשמע כמעט לכל אורך ההופעה ("מדבר מחכה" למשל) כלקוח מבימת קונצרטים, כה עשיר, כה עקשני ומהודק, כה מרובד, לא מרפה ובלתי נגמר. במיוחד בליבה, ברצף המרשים של "מכתב פרידה" (שבו מעיין מעבה אלמנטים בלוזיים במקום החצוצרה הנוגה של כהן), "אין לי מנוח" ו"תקופה מתחלפת", שבונה לטעמי את שיאו הקונצרטי של המופע.

טל-רמון-יובל-אראל4.jpg
טל רמון בהופעה (צילום: יובל אראל)

  


זה מביא אותך למחשבה אם הבמה של זאפה היא הבית הראוי לרמון ולמוזיקה שלו, או שמא האכסניה הטבעית היא דווקא היכל קונצרטים, כמו במת מוזיאון (שבצל קורתו החל את דרכו הפומבית, בפסטיבל הפסנתר האחרון)? לפחות במופע ההשקה האינטימיות של זאפה לא פגמה. להיפך, הקרבה תרמה ריכוז והוסיפה חום ונשמה.

אולם השאלה המסקרנת יותר היא אם טל רמון ואורי וינוקור יכולים לשחזר את חוויית ההאזנה לאלבום וההתנסות במופע ההשקה, גם בהופעות השוטפות? האם האמנות תשלם את המחיר כשמשא ההפקה ונטל העלות הכלכלית לא יתאזן עם צפי ההכנסות? ובמלים אחרות: מה יקרה כשרמון ייאלץ, חלילה מלאחל לו, להסתפק בפסנתר ו"לחתוך" בנגנים? איזו צורת הבעה תהיה ל"דמות"?

טל-רמון-יובל-אראל2.jpg
טל רמון (צילום: יובל אראל)

טל רמון. דמות (עצמאי)
טל רמון בהופעת השקה. זאפה תל אביב. ראשון, אחד במאי 2016


למועדי מופעים >

04/05/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע