סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ידיעה
 
מאת: עמוס אורן שילה פרבר - נפלאה ומרגשת
 

 
 
האלבום החדש והיפה עד כאב של שילה פרבר עשוי להפתיע את מי שלא הכיר אותה ואת מי שהתפתה להאמין למצג הרשמי שלה. כותבת משובחת, מלחינה נפלאה, מבצעת מרגשת. האלבום נקרא 'מכתבי אהבה', אבל לאו דווקא. כן, האהבה נמצאת שם, שורה בכל. אבל השירים אינם ממוענים לאהובים כפי שניתן להבין. הם יותר מכתבים. ביטויים בהירים, חכמים ואינטליגנטיים להלכי רוח. יותר מלאחרים היא בעיקר כותבת לעצמה."
כבר לא זועמת ומתריסה: באלבום ובמופע החדש פרבר מפתיעה כיוצרת רומנטית, רכה ומתמסרת


אם להאמין לדבריה של שילה פרבר, ואין סיבה שלא, היא עבדה עלינו כל השנים. הראשונות לפחות. הדרך בה בחרה להציג את עצמה בפנינו, כיוצרת רוק זועמת ושרוטה, לבושת שחורים ומאופרת בכבדות, לא עושה חשבון וחסרת אלוהים, היתה הצגה. מתחת לקליפה הנוקשה, כך היא מבקשת שנבין עכשיו, הסתתרה בעצם כל השנים יוצרת רומנטית, רכה ומתחשבת.

היום זה אולי ברור יותר, עם "מכתבי אהבה", אלבומה החמישי ב-13 שנים. אבל גם קודם, לפחות בארבעת אלבומיה האחרונים (להוציא אולי את "תתנהגי יפה" הראשון והמתריס בהפקתו המוזיקלית של רם אוריון) פרבר סדקה את הדימוי הקשוח בשורה של בחירות והחלטות אמנותיות שסימנו חתירה מתמדת אל המרכז ואל צליל מרוכך והרמוני, וגם נתנו ביטוי גובר והולך למטען התרבותי האישי העשיר שלה.

אפשר היה לזהות עוד קודם את הנטייה הזאת של פרבר, בעיקר בחיבתה נטולת הפשרות לשירי משוררים, עימם היא מנהלת דיאלוג כן ומעמיק בהפקות שלה ובעבור אחרים. תרצה אתר, יונה וולך, נתן אלתרמן וגם יוצרים אחרים. כך למשל הקדישה את אלבומה הקודם לשיריו הנצחיים של אלתרמן, ואף תמכה אותו, זמן לא רב לאחר צאתו, במופע שירי "כסית", משותף לה ולצ'לנית והזמרת מאיה בלזיצמן, המעבדת של "מכתבי אהבה", האלבום והמופע. דבר לא מובן מאליו למי שבחרה להתחיל דרכה כרוקרית מהשוליים.

שילה-פרבר03.jpg
שילה פרבר (צילום: גיל מרעלי)
 
אלבום יפה עד כאב
 
עשרה שירים (על פני 40:49 דקות) באלבום החדש והיפה עד כאב של שילה פרבר. אלבום שעשוי להפתיע את מי שלא הכיר אותה ואת מי שהתפתה להאמין למצג הרשמי שלה. כותבת משובחת, מלחינה נפלאה, מבצעת מרגשת. האלבום נקרא "מכתבי אהבה", אבל לאו דווקא. כן, האהבה נמצאת שם, שורה בכל. אבל השירים אינם ממוענים לאהובים כפי שניתן להבין. הם יותר מכתבים. ביטויים בהירים, חכמים ואינטליגנטיים להלכי רוח. יותר מלאחרים היא בעיקר כותבת לעצמה. "הלוואי לו יכולתי/ הייתי שוב חוזרת על הכל/ מתנפצת שוב, חיה שוב/ נשטפת במבול/ ואוהבת בלי גבול/ באהבה נואשת, בלי סיכוי/ מתנפצת שוב, חיה שוב" ("ארצות החום").

שירים שמתכתבים עם מסורות פואטיות ותיקות, אפילו עתיקות, רחוקים לגמרי מכל המרוץ העכשווי המטורף אחרי להיטנות. שבעה מהשירים כתבה בעצמה; שלושה שאלה מאחרים - "הנה אני" של המשורר צ'רלס בוקובסקי (בתרגומה של דורית וייסמן), "הילקוט האדום" מאת המשוררת אנה הרמן, ו"הביאו ליצן" שכתב המוזיקאי האמריקאי סטיבן זונדהיים למחזמר "מוזיקה לילה זעירה" (מ-1973). גם באלה וגם באלה דומה שפרבר מקשיבה לעצמה, מנסה ומבקשת למצוא את עצמה בהם, במתינות, בסבלנות, בהתמסרות רגשית מוחלטת, בהתמכרות לשירה ולרגש הענוג והמסעיר שהשירה מחוללת.

היא מחברת אותם עם לחנים קטנים וכובשים, נמזגים ונמסכים, מפוררי הגנות, מעוררים הזדהות ואמפתיה. נעים בין כאב עמוק למתיקות קצפתית. מצד אחד, מעמיסה לחן ענק ל"ילקוט האדום" של הרמן, שביופיו המזוקק מזכיר לי את "סליחות" של יהודית רביץ. שיר ענק, אחד היפים ביותר ששמעתם בעברית בשנים האחרונות. מצד שני היא מחברת את "סתיו ברחובות" למנגינה מתוקה וקטנה, מכמירה ומלטפת בקלילות הבלתי אמצעית שלה. שיר יפה לא פחות. 
 
שילה-פרבר-02.jpg
שילה פרבר (צילום: גיל מרעלי)

פורטת על מיתרי הנפש
 
לכאורה זה אלבום מינימליסטי. פרבר שרה ומלווה את עצמה בגיטרות, מוגשת על מצע עיבודים לכלי מיתר אותם התקינה בעבורה שותפתה הוותיקה מאיה בלזיצמן, ברגישות ובידענות אין קץ. מזמן לא שמעתם - אולי אף פעם - שני כינורות, ויולה וצ'לו בדיאלוג כל כך מעשיר, מפרה ומלא השראה עם זמרת וגיטרה, כמו ב"מכתבי אהבה". לא בכדי הם נקראים כלי מיתר, אין כמוהם (בניווטה של בלזיצמן האחת והיחידה) לפרוט על מיתרים ונימים של הנפש, של המבצעת ושל מאזיניה. ויש גם בונוסים מייפים ומקסימים בדמות תוספות חליל ואקורדיון של סלעית להב.

המינימליזם נובע גם מאופי ההגשה. קברטית אבל מרוחקת ומאופקת, לא דרמטית-תיאטרלית. נעדרת סנטימנטליות, יובשנית בזיקוק הרגש. מדויקת להפליא, בוגרת ובשלה. ובעיקר, פוצעת ומייסרת בנואשות שבה, בהתאוות לחום ולמגע, עד כדי תשוקה להירפא. ובאופן אבסורדי, דווקא טון השירה הנמוך, שפל הקומה, המלנכולי והמדוכדך משהו שבו פרבר בוחרת להגיש את השירים, פועל הפוך - מעודד, מחזק, מעצים ומרומם את הנפש.

רוצה להגיד: רק מי שמבין את הרעש, יכול לצלול אל תוך השקט. רק מי שמכיר בכוחה של הגיטרה החשמלית הדיסטורטית, יודע למצוא את העוצמה והסערה ברביעיית כלי מיתר. רק מי שמפענח את הרגש האצור בשירת כעס, יכול למצוא את החמלה וההכלה בשירי אהבה. ורק מי שאמון על האסתטיקה של הרוק, יודע להציג את היופי של הבלדות.

ועדיין זו אותה זמרת-יוצרת, מתפתחת ומרחיבה, לא שוקטת על השמרים וחושפת צדדים נוספים באישיותה האמנותית והבימתית. וכך, בחיפוש מתמיד אחרי דרכי ביטוי והבעה חדשות ומאתגרות, נבנית אמנית חשובה כמו שילה פרבר.
 

   


מחוברת ואמפטית
 
לביצוע הבימתי של "מכתבי אהבה" היא עדיין מגיעה לבושת שחורים - סמל מסחרי או הרגל שקשה להיפטר ממנו. לפחות השפתון השחור הומר באדום. היא פותחת מהפסנתר עם "לונדון", מכתב הגעגוע המיוסר והמלנכולי מ"פרח קיר" (2009), כשלראשה Birdcage veil hat פטאלי, שחור ומנוצה, תיאטרלי ומצועצע. מחווה נשית דרמטית קצרצרה שתתפוגג עם התייצבות ארבע נגניות המיתרים הנפלאות מאחוריה - טלי גולדברג ויוליה קליין בכינורות, שולי ווטרמן בוויולה והילה אפשטיין בצ'לו.

פרבר לא תחזור לפסנתר במהלך הערב, תלווה את עצמה בשתי גיטרות אקוסטיות - אחת זכה ובהירה, השניה אפלה משהו - ותבצע תשעה מעשרת שירי האלבום החדש (רק "פרחי בר", שאמור להיות הכי רגשי ואישי, כמי שנכתב לילדיה בטרם נולדו, נשאר בחוץ) כמעט כסדרם - מ"ימים יפים" הפותח ("עוד נתראה ימים יפים/ אהבתנו נשכחה/ כמו פרפרים מרחפים/ חיים לנצח יום אחד/ מזל שבאת אל חיי/ הרי הבאת רק שמחה/ עכשיו אני יותר לבד/ אבל שלך, אני שלך"), שנשמע כשנסון אהבה נושן, משנות ה-50 של המאה הקודמת, ועד "בשבילך" הנועל, שנמענו סתור-כוונה (אבא? שותף לחיים? ילד?) אבל הוא טעון באופטימיות בלתי ניתנת לסתירה: "החיים הרי המשיכו, לאן הם דוהרים/ בלילות עוד לא מצאתי לי פינה/ ומלה טובה עדיין מאירה את השמיים/ בזכותך אני תמיד מאמינה". כן, שירים נותנים כוח.

עם המניפה הקלאסית של הרביעייה נודפת מן השירים ארומה משובחת של יין ישן. קצת שנסון, כאמור לעיל, ניחוחות נפוליטניים ("סתיו ברחובות"), אלמנטים אתניים וגם צבעים תל אביביים למכביר, בעיקר ב"כורש 11", המתאר את סביבת מגוריה היומיומית. פרבר נכנסת לתוך עצמה, לדיאלוג עם הרגשות שלה, הרגשות שאולי לא ידעה שהם נמצאים אצלה. בחיוך מבויש למחצה היא עוטפת את השירים בהסברים, סיפורים וקטעי קישור אישיים, אך גם בעלי נופך תרבותי רחב יותר, שקשורים לזיכרונות מתיאטרון והצגות, מלייה ששופך אור על תמונת עולמה העשיר. אם כי לטעמי היא נסחפת מדי בהעלאת חוויות זחוחות ומיותרות מהאולם המארח.

בין השירים החדשים היא משלבת מעט קודמים ואחרים, כמו "אחרי עשרים שנה" של יענקלה רוטבליט ושמוליק קראוס, אותו היא מבצעת לבד עם גיטרה, נעזרת לקראת סופו במשיכות המיתר הבטוחות של קליין בכינור, שצובעת את הגעגוע וצובטת את הלב. גם את "הנה אני" של בוקובסקי, בוליטין רפואי, אכזרי בתיאוריו, של גבר מזדקן, חולה ובודד, שלמעשה מחשב את קיצו לאחור בחברת שלושת חתוליו ובהאזנה מוזיקה קלסית ברדיו, היא מגישה בלוויית קליין. מזיגת הכינור בשיר ממש נפלאה, ולמרות שהטקסט הוא גברי, פרבר נשמעת בו הכי מחוברת, הכי אמפאטית, מזדהה עם עוצמת הכאב והחרון של המשורר המיוסר, גרסה נשית לוולדימיר ויסוצקי

שילה-פרבר-01.jpg
שילה פרבר (צילום: גיל מרעלי)
 
אורחים מפתיעים
 
היו לה גם שני אורחים מפתיעים. אחת היא השחקנית-זמרת אסי לוי, בפיה היא מפקידה את "פחות מילה" שכתבה לגבי שושן ז"ל. השילוב ביניהן, במיוחד הטמפרמנט של לוי, טוען את השיר בעוצמה מצמיתה. את חלקה מסיימת לוי ב"שימו לב" השמח והאופטימי, שכמו כתוב עליה וגם מאפשר לה לערב משחק בשירה. השני הוא הזמר עידן יניב, שמייצר חיבור בלתי צפוי אף יותר. לכאורה אין קשר בין השניים, אולם איכויות השירה של יניב מפתיעות ביופיין וברגישותן. את "גשום" הוותיק (גם הוא מ"פרח קיר") הם הופכים לדואט מקסים ומרגש, הכי שיר אהבה במופע, ואת "אבא", מהאלבום הנוכחי, הם חייבים להקליט ביחד - להיט רדיו על בטוח. גם כשיניב חוזר אל הטריטוריה שלו, עם הלהיט הגדול שלו "את יפה" ועם "זה יותר מדי" מאלבומו האחרון (את שניהם הוא שר מאצל הפסנתר!), הוא מוכיח שהכספות המזרחית ים-תיכונית עושה לו לפעמים עוול, ויש בו הרבה מעבר לכך.

הגם שרשימת ההדרנים שלה היתה ארוכה, פרבר הסתפקה בסופו של דבר רק באחד, "אל המחט" מ"מתוק שחור" (2006). וגם הוא טיפה באיחור. אין לי מושג מניין נבע הצורך להפליג בסיפורי הנפילות שלה מן הבמה בתמונע בהופעותיה הקודמות שם, אני רק יודע שההידרשות להם פגעה במרקם ההופעה, פוררה אותו והאריכה אותה שלא לצורך. עם השירים האלה, הסט הבימתי של רביעיית מיתרים ושני זמרים אורחים, אסור לפרבר לחרוג משעה וחצי הופעה.

גם הבמה של תמונע אינה החלל הראוי לחוויה התרבותית, המעשירה והמהנה ששילה פרבר מציעה. זה אמנם ערב קטן אבל יש בו פוטנציאל גדול לאולם קונצרטים שמכבד את המופיעים בו, את הקהל הנכנס בשעריו, ואת היצירה השירית-מוזיקלית שמבוצעת-מנוגנת בו.

שילה פרבר. מכתבי אהבה (עצמאי)
שילה פרבר, מכתבי אהבה. תמונע תל אביב. רביעי, 29 ביוני 2016


למועדי מופעים >

04/07/2016   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. עצב יפה
משה , רחובות (05/07/2016)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע