סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: המוזיקה הים תיכונית לאן?
 

 
 


המשבר בתעשיית התקליטים הגיע גם אל המוזיקה הישראלית הים תיכונית. הירידות במכירות ובביקוש להופעות נובעות בין השאר מסגידה ללהיטים בפרוטה, מתחרות עם פליטי כוכב נולד על שוק החלטורות ומהתפזרות סגנונית ששחקה את הזהות המוזיקלית. האם בשל הזמן למיפנה ולכוכבים חדשים במוזיקה המזרחית?

קריסת האימפריה המזרחית

נוכחותה הדלה עד הבלתי-מורגשת של המוזיקה הישראלית הים-תיכונית, ברשימת המועמדים הסופיים בקטגוריות פרסי עמ"י (ערוץ המוזיקה הישראלית) שיחולקו השבוע, מעידה על שנה קשה לסצינה "מזרחית".

טקסי פרסים מעולם לא היו חלון הראווה של תעשיית המוזיקה הים-תיכונית. הפרסים שלה, אם בכלל, נמדדו בהצלחה, בהשפעה ובהישגים לאורך השנה במכירות תקליטים, בביקוש להופעות וביכולת לנצח רדיו "עוין" בדרך ליצירת להיטים ובסימון כוכבים ותופעות מ"השטח". אולם המשבר שהשתלט על תעשיית המוזיקה הישראלית כולה, מורגש היטב גם בצליל המזרחי ששלט בכיפה לפני מחצית העשור ועתה נדחק בחזרה אל השוליים.

הסיבות לכך מצטברות ואינן תופעות של השנה החולפת. כואב ואירוני שדווקא נצחונו של הצליל הים תיכוני, שצבע בגווניו את המוזיקה הישראלית במחצית השנייה של שנות ה-90, הוא שגרם לקריסתה פנימה של האימפריה המזרחית. דווקא החירות היצירתית, הפלורליזם וריבוי סגנונות-מישנה, חיסלו בעצם את הישגי המהפכה. ובמקום כור היתוך מרכזי, חיוני וקובע טון, התפצלה מלאכת ההסקה והצריפה לתנורים קטנים, לא מספיק נחשבים וגם לא משפיעים.

בשנים הרבות שבהן הוקעה המוזיקה המזרחית אל מחוץ תחנות הרדיו אם בגלל נחשלות-כביכול, אם בגלל היותה שונה, אחרת ולא "מתאימה" היא אופיינה בעיקר בצלילים שאולים, מטורקיה ומיוון, ממרוקו ומתימן וגם מספרד ומארצות ערב. הלהקות טיפקס ואתניקס והזמרים שרית חדד ואייל גולן, נתפשים כשושבינים הראשיים של הסאונד המשודרג שקבע מיינסטרים ישראלי חדש: פופ ים-תיכוני שדרים בו בכבוד הדדי מאפיינים תרבותיים לצד צלילים עדכניים וטכנולוגיות הפקה עכשוויות.

אולם דווקא המשבצת הזאת של פופ ישראלי באמצע הדרך, שספח אליו סגנונות מוזיקליים בינלאומיים עכשוויים (מרגאיי וראפ ועד היפ-הופ ואר.אן.בי.), היא שגרמה לאיבוד הזהות המזרחית השורשית-הבסיסית (כמו אצל מאיה בוסקילה, שאלבומה השני מבושש לצאת) ולהרגשה הדי מוצדקת שהצליל המזרחי כאילו לא קיים. אלא אם נחפש אותו שוב בשוליים, אצל עופר לוי, שריף, תמיר גל ודומיהם, במועדונים מובהקים ובאתרי אינטרנט שמאיימים לתפוש את מקומן של תחנות הרדיו המוכרות, אם לא עשו זאת כבר.

ירידה ברווחים

ההתפזרות זו פגעה לא רק בתדמיתה המצליחנית של תעשיית המוזיקה הים-תיכונית, אלא גם בהיקף המכירות של אמניה. אמנם תעשייה זו מעולם לא הייתה נחלתם של זמרים ומבצעים דעתניים, אלא של מנהלים ומפיקים ממולחים, אך גם הם מתקשים להתמודד עם המשבר הכללי בו נתונה תעשיית המוזיקה הישראלית כולה.

התקליט או הדיסק נמצאים במסלול היעלמות והיכחדות. לפורמט הפלסטיק כמעט ואין דורש וקונה. הציבור צורך להיטים ושירים בודדים, לא מתלהב לרכוש אלבומים שלמים, אלא אם יכללו שלאגר גדול, להיט שמסעיר את המדינה (כדוגמת ההצלחה של "בלבלי אותו" של קובי פרץ או "הלב" של מאיה בוסקילה). טכנולוגיות הצריבה הביתית, ההורדה מהאינטרנט באמצעות תכנות וקבצים שיתופיים ודחיסת תכנים למכשירי השמע המודרניים MP3 ו-IPOD, חיסלו את הרווחיות היחסית של תוצרי המוזיקה המזרחית לא פחות משעשו למוזיקה הכללית. וכדאיות ההשקעה בהקלטות למטרות אלבום של זמרים ים תיכוניים נמצאת בירידה מתמדת.

גם בעבר זמרים לא היו מרוויחים ישירות ממכירת תקליטים (המנהלים-המשקיעים היו הנהנים העיקריים ממכירת המאסטרים או המוצר המוגמר), אלא מהביקוש להופעות שתקליט מצליח או להיטים גדולים ממנו היו מביאים. עתה, כשהתעשייה במשבר, על אחת כמה וכמה. עדיף להקליט שירים ולדחוף אותם לרדיו כמקדמי מכירות להופעות, מבלי להתחייב על הפקת תקליטים, אלבומים ודיסקים. בלאו הכי המאזין המצוי מרכיב לעצמו את התפריט המוזיקלי שלו בבית.

אגב, בעידן של תוכן, מעמדו של הזמר המזרחי שאינו יוצר, הולך ומורע יותר. הוא לא שווה כמו פעם. חלקו בשרשרת המזון קטן עוד יותר. מנהלים-מפיקים-משקיעים מבצרים את אחזקותיהם כבעלי הזכויות ביצירה ובתוכן, מגדילים את נתח הכנסותיהם העתידיות על גבם וחשבונם של הזמרים-המבצעים. מה שמסביר, בעקיפין, את הכוחות החדשים שנכנסו לזירת ההפצה והשיווק, שתי חברות תוכן מוזיקלי חדשות: "שקד" הירושלמית (המפיצה של איציק קלה ורגב הוד, למשל) ו"בייס רקורדס" התל-אביבית (פבלו רוזנברג, מושיק עפיה, עופר לוי).

תחרות בשוק החלטורות

אלא שגם זירת ההופעות, שבה זמרי המוזיקה המזרחית הם מלכים בלתי מעורערים, נפגעה. לא מעט בגלל הירידה במכירות תקליטים, אך גם בגלל תופעת "כוכב נולד" שהקטינה משמעותית את הביקוש להם בשלוש השנים האחרונות.

מצד אחד, הם איבדו את האטרקטיביות שלהם. תשומת הלב של המדיה ניתנה לגיבורים החדשים של "כוכב נולד". מצד שני, הסתבר שהחשיפה חסרת-התקדים לתכנית ול"כוכביה", שינתה כליל את צרכי השוק. בזכותה, פרחי "כוכב נולד", ביניהם גם נושרים ופליטים של שלבים מוקדמים, הפכו לנסיכים החדשים של שוק החלטורות, בתעריפים זולים ואטרקטיביים. הם השתלטו על תקציבי ההופעות הקטנות, אלה בטווחים של כמה אלפי דולרים, ודחקו החוצה ממעגל המופיעים של אמנים קטנים ובינוניים, שהם למעשה הליבה הקשה של המוזיקה הים תיכונית.

לתופעה זו תרומה מכרעת באי יכולתו של הדור הוותיק (חיים משה, יואב יצחק, אבנר גדסי, שימי תבורי) להתאושש ולשחיקה במעמדם של ה"נסיכים" ליאור נרקיס, קובי פרץ ומושיק עפיה ולהגברת תלותם בלהיטים. רק האמנים הגדולים והיקרים יותר, מותגים כשלומי שבת, אייל גולן ושרית חדד, לא נפגעו משמעותית בתעריפיהם.

יצרני קונפקציה

את הירידה במכירות ובהופעות אי אפשר לנתק מהקבעון והחידלון האמנותיים. היצירה המקורית בצד הים-תיכוני הישראלי היא בלשון ציורית- על הפנים ומצויה עתה באחת מנקודות השפל שלה. מצד אחד, הידרשות והיזדקקות נואשות לקאוורים (גירסאות כיסוי, חידוש של שירים מוכרים ולחנים שאולים) ולפלייבקים בהופעות. ומצד שני, היצמדות לנוסחאות כתיבה סינתטיות ולשיכבת יוצרים שהתמחתה בקונפקציה. המיחזור, חוסר ההשראה והרדידות אחראים לכתיבה נושאית דלה וללהיטים בפרוטה, שבקושי מספקים את התיאבון הנוכחי שלא לדבר על הפנתיאון והנצח.

גם לבעיות החוץ-אמנותיות של שרית חדד ואייל גולן, שני הכוכבים הגדולים של התעשייה, יש השפעה על תדמיתה. היא כקורבן לסיכסוך העסקי בין הבעלים של חברת התקליטים "שלה" עד כה (אבי גואטה ואלי אזרזר), סיכסוך שהוליד את הלייבל החדש "מיס מיוזיק". והוא כקורבן להתנהלות ולחרושת שמועות על הימורים, שותפות במועדון לילה והסתבכות עם משפחת פשע.

ובתקופה ששמותיה הבולטים הם סטלוס ואורן חן, שר-אל ורגב הוד, לא פלא שהשטח מצפה לשמות חדשים שיזניקו את המוזיקה הישראלית הים-תיכונית לשיאים חדשים. העת, סבורים מומחים ופעילים, בשלה לפריצתם של כישרונות וכוכבים חדשים. גם אצל הבנות, ולבטח אצל הבנים.

מתי? איפה? ובעיקר מי? היהיו אלה שיר לוי, לירן טל או יאיר עמית? או אולי, מישהו אלמוני בתכלית.


27/01/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. תפסיקו לעשות דליגיטימציה לעופר לוי המלך
demigod 25 , (11/06/2006)
1. איתי השווה
ליידור דוד , (05/02/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע