סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן מוורדי עד ורדי
 

 
 
אני לא זמין בטלפונים ניידים ועד לא מזמן גם לא הייתי מחובר לאינטרנט, ובכל זאת אנשים הגיעו. עד היום יש לי כ-50 תלמידים שזכו בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות חשובות. להתקבל אלי לא קל, אני מקיים מבחני מיון קפדניים ביותר, ובכל זאת אף תלמיד לא דומה לאחר. מה שמשותף להם הוא שהם מכירים כל תו ביצירה לעומק, כמו סופר סת"ם. אחר כך הם מפתחים כל אחד את האישיות שלו."
אריה ורדי, פסנתרן ומורה מיתולוגי וראש חבר השופטים בתחרות רובינשטיין, משחזר את תחנות חייו בדרך לזכייה בפרס ישראל לשנת תשע"ז


"מעצב דמותה העכשווית של המוזיקה הקלאסית"
 
הקהל שימלא את אולם רקנאטי במוזיאון תל אביב בשעות אחר הצהריים של יום העצמאות בשלב השני של תחרות רובינשטיין, שלב שבו יתחרו 16 מתוך ה-30 שהתקבלו לשלב הראשון, יבחינו בקלות בהיעדרו של אריה ורדי, יושב ראש חבר השופטים הממוקמים בשורה האחרונה. ורדי יהיה באותו זמן על במת בנייני האומה יחד עם יתר חתני פרס ישראל לשנת תשע"ז. 
 
החודשיים האחרונים של ורדי היו גדושי אירועים לאור ההחלטה להעניק לו את הפרס החשוב שמעניקה המדינה לנבחריה: "על הישגיו האמנותיים כאמן מבצע, על תרומתו העצומה לקידומה ולעצם קיומה של תרבות המוזיקה הקלאסית בישראל, ולקידומם של המוזיקה הישראלית והמוזיקאים הישראלים ברחבי העולם. זאת באמצעות פעילותו הענפה לא רק כפסנתרן, אלא גם כמורה בעל מוניטין בינלאומיים וכמנגיש המוזיקה הקלאסית לקהלים רחבים ביותר באמצעות קונצרטים מוסברים ותכניות טלוויזיה רבות וחדשניות. אריה ורדי הוא מוזיקאי ופדגוג דגול שהקים דורות של פסנתרנים הנמצאים כיום בצמרת העולמית, ובכך השפיע השפעה מכרעת על עיצוב דמותה העכשווית של תרבות המוזיקה הקלאסית בעולם". 

הטקסט הזה יושמע בשעות אחר הצהריים של יום העצמאות הקרוב במעמד טקס חלוקת פרסי ישראל לשנת תשע"ז. ורדי הוא חתן הפרס ה-21 בתחום המוזיקה והשני שעיקר עשייתו היא נגינה. קדמו לו מנדי רודן שהיה בעיקר מנצח, וכמוהו גם גארי ברתיני והפסנתרנית פנינה זלצמן. החרטה הגדולה שלו היא שכבן יחיד, הוריו לא יזכו לראותו במעמד המרגש. 
  
ורדי ואני ניהלנו כמה שיחות לאחרונה. הראשונה התקיימה עוד טרם קבלת הפרס כשהטלפון הגיע מנתב"ג. ורדי היה בדרכו לחרבין שבסין, שם הוזמן ללמד ולהופיע בפסטיבל הקרח. זמן קצר לפני כן נודע לו על קבלת הפרס. "הטלפון משר החינוך הגיע שעתיים לפני שיצאתי לשדה התעופה", הוא משחזר. "ברגע הראשון לא ידעתי מה לעשות - לצאת לדרך כמתוכנן, או להישאר כאן. אחרי כמה דקות של הרהורים היה ברור לי שצריך להמשיך, לעשות בדיוק את הדברים שבזכותם הוענק לי הפרס, ויצאתי לטיסה. מאז הגיעו טלפונים של אנשים שלא ראיתי שנים. חברים לכיתה בבית הספר היסודי, בתיכון ובצבא".   

כמה ימים לאחר פגישתנו חנך ורדי בנגינתו פסנתר ברודווד מקורי מן הסוג שבטהובן ניגן עליו. את הפסנתר תרמו ילדיהם של מי שהיו חבריו לספסל הלימודים. "כמובן שהם יכלו למכור את הכלי דרך 'סותביס', אבל הם החליטו לתת אותו לי". ורדי תרם את הפסנתר למחלקה לטיפול נמרץ ילדים בתל השומר, שבראשה עומד בנו, ד"ר אמיר ורדי. "הפסנתר יעשה טוב לסביבה. ופסנתרנים שירצו לנגן עליו יתאמו נגינה שם ויעשו שירות לסביבה." 



מימין: גארי ברתיני (צילום: ארנולד ניומן), משמאל: פנינה זלצמן (תמונת יחסי ציבור)


"גמרתי בגרות ואקדמיה למוזיקה ביחד"
 
אריה ורדי נולד "מקווה ישראל", בית הספר החקלאי בו עבדו והתגוררו הוריו. "הם היו בצוות של ד"ר קראוזה, המנהל המיתולוגי של בית הספר. המשפחות התגוררו סביב כיכר מרכזית והתקהלו לעתים לפני שני בתים שבהם היו מקלטי רדיו". זה היה בשנות ה-40 של המאה שעברה, והרדיו היה "קול פלסטינה" שמשדריו היו ברמאללה. רשות השידור המנדטורית דאגה שבמסגרת השידורים יתקיים גם משדר מוזיקה קלאסית והילד אריה עמד ושר את המוזיקה ששמע. ההורים ביקשו למצוא לילד מורה לכינור, אבל בחולון העיר הסמוכה לא היה בנמצא מורה כזה. הדבר הקרוב ביותר היה מורה לפסנתר שלימד את בת השכנים, וכך החל ורדי ללמוד פסנתר, והתאמן באולם ההתעמלות או בבית השכנים.

איך נראה סדר היום?

"בבוקר הילדים הוסעו לבית הספר בחולון הסמוכה בעגלה ושני סוסים. אחרי הלימודים כל אחד צריך להסתדר, כי תחבורה ציבורית מסודרת בין חולון לבית הספר לא הייתה. קרה לא פעם שהלכנו ברגל בחזרה וזו לא הייתה דרך קצרה. אחרי הצהריים היו מוקדשים לשיעורים ולנגינה. אגב, כשנודע על קבלת הפרס מישהו שלח לי צילום מאותן שנים כשד"ר קראוזה במרכז וברקע רואים את כל המורים, העובדים והילדים של הצוות, כולל אותי. מאחורי המצולמים ניצב הבניין המרכזי וכמה מטרים משם הפיקוס הבנגלי. אחת לעשר שנים אני מתמלא חשק לבקר שם. פעם אחת הגעתי והשומר לא נתן לי להיכנס. אמרתי לו שנולדתי וגדלתי כאן. לא עזר. חזרתי הביתה, כתבתי מכתב וקיבלתי בדואר חוזר תעודה שמאפשרת לי להיכנס למקווה ישראל."

אתה ממשיך ללמוד עם פגנר?

"לא. אחרי פגנר, עבדתי עם מורה שהייתה תלמידתו של  פרנק פלג (פסנתרן, צ'מבלן, מרצה ועורך תכניות רדיו, י"ש). היא מציגה אותי בפניו, אבל הוא לא הטיפוס שילמד ילדים. נפגשנו אחת לכמה שבועות. בינתיים המורה הזאת נסעה לחו"ל ועברתי למורה אחרת. כך זה התנהל פחות או יותר עד גיל 15 ומאז למדתי עם אילונה וינצה."


פרנק פלג ליד הפסנתר, תמונה מאלבום המשפחה (מקור: אתר וויקיפדיה)

מעבר בין מורים זה טוב לילד? הרי בין המורים לא תמיד שוררת חיבה.

"המציאות היום היא שאתה בא למורה והוא אומר לך שמה שלימדו אותך עד היום זו קטסטרופה ושאתה צריך לעשות דיאטה, כלומר להפסיק לנגן לכמה זמן לפני שאתה חוזר לכלי. זה שייך לעידן אחר. המורות אז העריכו אחת את השנייה. כולן היו חניכות של פרנק פלג שהפסיק ללמד. בדיעבד הוא היה מורה מקסים ושרמנטי, אבל לא מנטור שאכפת לו ממך ומהחיים שלך. הוא לימד את היצירות בדרך הטובה ביותר, והעניק ידע והרבה השראה. כיף גדול". 
 
כל זה קורה בשנות ה-50 לצד לימודים בתיכון רגיל?
 
"כן. למדתי בתיכון בחולון, שלימים ייקרא "קוגל". למדו אתי בכיתה שני ילדי ראשי עיריית חולון, קוגל ואיילון. בשעות אחר הצהריים למדתי מוזיקה בתל אביב, והנסיעות היו מייגעות. באותם ימים אפשרו לתלמידי תיכון ללמוד באקדמיה, ואני הייתי אחד הילדים האלה. גמרתי בגרות ואקדמיה ביחד, וזו הייתה עבודה קשה. לא פעם חזרתי הביתה באוטובוס האחרון לקראת חצות.  אחת לכמה ימים לא הייתי מצליח להתעורר, ונאלצתי להסתדר עם המורים." 
 

אריה-ורדי-ענק-דניאל-פלג.jpg
אריה ורדי (צילום: דניאל פלג)

הטראומה הראשונה
 
הופעות ראשונות?

"הקונצרט הראשון היה בכיתה ט' בבית החלוצות בתל אביב. אולמות תל אביב לרסיטלים התקיימו באולם בית ציוני אמריקה, ואז בנו אולם חדש בבית מפעל הפיס עם פסנתר סטיינוויי.  כמובן שהאתר החשוב היה מוזיאון תל אביב שניצב אז בשד' רוטשילד. הם לא נתנו לילדים לנגן, אבל שמעתי שם מוזיקה קאמרית וכדי לחסוך את עלות רכישת הכרטיסים שימשתי כמדפדף דפי התווים לפסנתרנים.

"שם הייתה הטראומה הראשונה שלי. באחת הפעמים הכנר דויד גרינשלג ביקש שאדפדף למענו כי היה לו קטע בעייתי. הסכמתי כמובן, וסימנתי לעצמי מתי אוכל לעבור מכיסא הצמד לכיסא הפסנתרן ולהתקרב לכנר כדי לדפדף לו. התקדמתי לעבר הכינור ולא שמתי לב שגרינשלג כבר דפדף לעצמו. אני מתקרב אליו והוא נשען עם כל הגוף לתוך ספר התווים על מנת שלא אוכל לדפדף... זהו. טראומה לשנים רבות.

"אנחנו הילדים ישבנו שם ונשארנו לשמוע את אותה תכנית פעמיים באותו ערב, היה ביקוש. אחד הפסנתרנים ששמעתי שם אז היה מנחם פרסלר, כיום בן 93, ונמנה השנה עם חבר השופטים בתחרות רובינשטיין. על ההופעה הסולנית הראשונה שלי עם הפילהרמונית ניצח יהלי וגמן ומאז נעשינו חברים".
 
איך יצא שלמדת משפטים? 

"זה לא היה מתוכנן. כשהתגייסתי פרצה מלחמת קדש. מייד אחרי הטירונות מצאתי את עצמי באל עריש.  זה לא כל כך הסתדר אז קבלתי את תפקיד מפקד תזמורת גדנ"ע במחנה שייך מוניס, היום ברמת אביב. היו שם חבר'ה מאד טובים, חלקם במערכת העיתון "במחנה", כמו יוסי שריד, יוסי גמזו ואביטל מוסינזון. זה היה שירות צבאי במחנה שהיה לכאורה קרוב הביתה אבל מחנה סגור. פסנתר לא היה שם. הייתה תקופה שבערבים היינו משחקים פוקר כל הלילה."

למה דווקא פוקר?

"בתיכון שחקתי שחמט והייתי אלוף. השתתפתי בהרבה תחרויות. ואז שיחקתי עם דן עמיר (לימים מתמטיקאי באוניברסיטת תל אביב, י"ש) שניגן קלרנית. אפילו פעם אחת לא הצלחתי להוציא ממנו תיקו. זמן קצר אחרי זה הוא נרשם לאליפות ישראל והגיע למקום שני, ואני עברתי לפוקר.

"יום אחד חבר אמר לי – 'די, אי אפשר להמשיך ככה. בוא נלך ללמוד'. אוניברסיטת תל אביב עדיין לא היתה קיימת, היה רק בית ספר גבוה למשפטים ולכלכלה. הגענו להירשם באיחור, אבל התקבלנו כי התחשבו בנו כחיילים. נעדרתי מחלק גדול של השיעורים, אבל בזכות הקריאה המהירה שלי, אולי בגלל קריאת פרטיטורות, צילמתי עמודים וזכרתי את החומר ועברתי את הבחינות בקלות. את השנה האחרונה כבר עשיתי בלימודים עצמיים ואת הבחינות עשיתי בנציגויות ישראל בחו"ל. אני לא זוכר הרבה מהלימודים האלה אבל זה בוודאי לא הזיק."

אריה-ורדי-1-צילום-מירי-שמיר.jpg
אריה ורדי (צילום: מירי שמיר)

"אף אחד לא אוהב מוזיקה חדישה"

 
איך הגעת לחו"ל?

"היה ברור שכדי להתקדם צריך לנסוע לחו"ל. בינתיים הוריי ואני עברנו מהדירה במקווה ישראל לשכונה בחולון שנקראה 'שיכון זול'. "

נסעת למורה מסוים, או לבית ספר מסוים?

"היו תכניות, אבל הן השתנו  בדרך. תכננתי ללמוד אצל ארתורו בנדטי מיכלאנג'לי, ואז קיבלתי מכתב מחברי מוריס סימונה שכתב לי לא לבוא מיכלאנג'לי מלמד בבולצאנו, עיר שאין מה לעשות בה, ושהוא בעצמו נמצא בה רק לעתים רחוקות ונותן שיעורים רק לתלמידה אחת שהוא אוהב במיוחד, מרתה ארחריץ'. בקיצור שיניתי כיוון. פניתי לבזל, לפליקס באומגרטנר ובדרך החלטתי להתנסות בתחרות אנסקו בבוקרשט. במזל זכיתי בפרס הראשון ואז נסעתי לבזל, שם היו לי מורים מצוינים - פייר בולז וקרל היינץ שטוקהאוזן".  

שניים מן המלחינים הבולטים של המאה ה-20 ובכל זאת אתה לא מזוהה כאמן של מוזיקה חדישה?

"זאת לא שאלה של מוזיקה חדישה. השאלה היא של מוזיקה שיש בה מנגינה. ניגנתי והקלטתי הרבה יצירות של מלחינים ישראליים חשובים, זו שליחות שעשיתי ברצון ובשמחה. מה שאני לא אוהב זו מוזיקה דודקפונית, לא מלודית. נראה לי שזו תאונה בתולדות המוזיקה. לא הצלחתי למצוא מישהו שאוהב את המוזיקה הזאת גם בין אלה שהצהירו שהם כן אוהבים אותה. לא מזמן ניגנתי יצירות של שימנובסקי, מוזיקה א-טונלית ויצירה של ליגטי.  אני מאמין בעתיד הקומפוזיציה."

שוויץ היא תחנה ראשונה באירופה. 

"התקופה בשוויץ הייתה נהדרת אבל אחרי שלוש שנים היה לי ברור שאני חוזר לישראל, כי בית ומשפחה צריך להקים בארץ. חזרתי והקמתי משפחה והעבודה הייתה בעיקר הופעות. התלמידים של היום מופיעים בבתי אבות, אבל אז לא היו כאלה. הופעתי בכל אולם או חדר אוכל בקיבוץ שהיה בו פסנתר. הקיבוצים אז היו קהל מעולה. פעם, כשהארץ הייתה קטנה, ספרתי יותר מ-130 מקומות שהופעתי בהם. הרבה רסיטלים והופעות עם פנינה זלצמן בארבע ידיים או בשני פסנתרים."


מימין: פייר בולז , 1968 , Joost Evers / Anefo, וקרל היינץ שטוקהאוזן,  Kathinka Pasveer(מקור: אתר וויקיפדיה)

עמדת תקופה ממושכת שבראש האקדמיה למוזיקה בתל אביב.

"נכון, ואפילו לא נבחרתי בדרך המקובלת. מי שהזמין אותי לשמש כסגנו היה ראש האקדמיה דאז, עדן פרטוש. הייתי אמור ללמוד ממנו איך לנהל את המוסד החינוכי, אבל לאורך השנים רוב השיחות בינינו היו על מוזיקה. לימים הוא חלה ואני שימשתי כסגנו עד יומו האחרון. כשהלך לעולמו קבלתי את התפקיד, ונשארתי בו עשר שנים שבמהלכן לא יצאתי מהארץ. בסופן, כשהגיעו לי שני שבתונים, חיפשתי מקום וההמלצות היו כולן על הנובר בגרמניה כבית הספר הטוב לפסנתרנים באירופה. 

"היו כאן רגשות מעורבים - מצד אחד גרמניה על כל המשתמע. מצד שני, התרבות הגרמנית יצרה את רוב המוזיקה שניגנתי. הגעתי לשם ונוכחתי שאכן זה בית ספר מעולה ואני ממשיך ללמד בו עד היום. חלק לא מבוטל מתלמידי לשעבר באקדמיה בתל לאביב הגיעו לשם לאחר שסיימו את לימודיהם כאן. וכמובן שמגיעים מכל העולם."

איך מגיעים אליך?

"זה בדרך כלל קורה אחרי שאני מלמד בכיתות אמן במקומות שונים בעולם.  יש לי מקומות קבועים בנוסף להנובר, כמו גוסלר ולייפציג בגרמניה, או אספן בארה"ב. אתה יודע שאני לא זמין בטלפונים ניידים ועד לא מזמן גם לא הייתי מחובר לאינטרנט, ובכל זאת אנשים הגיעו. עד היום יש לי כ-50 תלמידים שזכו בפרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות חשובות. להתקבל אלי לא קל, אני מקיים מבחני מיון קפדניים ביותר. ובכל זאת אף אחד מן התלמידים לא דומה לאחר. הדבר המשותף להם שהם מכירים כל תו ביצירה לעומק, כמו סופר סת"ם, שמכיר כל אות וכל סימן בספר התורה שהוא כותב. אחרי שהם יודעים היטב את תורתם, הם מפתחים כל אחד את האישיות שלו. " 
 


"אל תצאו מהארון לפני הקהל"

עצות מיוחדות לפני תחרויות שאתה נותן לתלמידים שלך?

"הנה מקרה שקרה לא מזמן בגרמניה - אחד התלמידים שלי החליט לצאת מהארון והחל להופיע כאישה. אמרתי לו שלתחרות יופיע כרגיל, כי הופעה חריגה לא תשרת אותו. אחרי התחרות הגיעו אלי הדים מן הקהל שלא הבין איך מופיע בתכניה שם של גבר ועל הבמה מופיעה אישה."  
 
 קריירה שניה שלך התפתחה בתחום של קונצרטים לילדים, למשפחה.   

"היזמה לא הייתה שלי. מי שפנה אלי היה מנכ"ל התזמורת הקאמרית הישראלית רוני אברמסון. לא היה לי ניסיון גדול בתחום, אבל אני רציני ומשקיע. אם אני מסכים למשהו אני עושה אותו בצורה הכי טובה שאפשר. כל קונצרט באותן סדרות היה למעשה יצירה, והתקבל מצוין בקהל. היתה אפילו עונה או שתיים שהתזמורת הקאמרית היתה במשבר וכמעט ולא היו מנויים לסדרות הקונצרטים הרגילים, ומה שהחזיק אותם כל התקופה היו קונצרטי המשפחה.
"המודל הזה נבנה על כמה עקרונות - ראשית זה קונצרט ללא הפסקה, כי אחרי הפסקה הילדים חוזרים מפוזרים. לכן הקונצרט גם לא ארוך מדי, שעה ללא הפסקה והיצירות בנות חמש-שש דקות ולא יותר. אם פרק ארוך יותר אתה מקצר אותו. הלכנו בעקבות המודל של הקונצרטים לצעירים של לנארד ברנשטיין ששודרו גם בטלוויזיה שלנו - לא להקריא טקסט אלא להגיש בגובה העיניים, בלי התנשאות ובלי התחכמות, ולבחור רפרטואר שמתמסר. ואז התכנית יכולה לכלול גם יצירות חדשות.

"אחרי כמה עונות בא לכאן הוויולן דניאל בנימיני , אז יושב ראש הוועד המנהל בפילהרמונית והאיש החזק בתזמורת. הוא אמר שגם הם מעוניינים בנוסחה הזאת. הסכמתי אבל חזרתי על התנאי שלא תהיה הפסקה. זה לא פשוט כי התזמורת חייבת לפי חוזה לתת למזנונים לעבוד. בנימיני חזר אחרי זמן קצר ואמר שהתזמורת החליטה לפצות את המזנונים. על אותו מודל של התזמורת הקאמרית בנינו ספקטקל גדול שבו שולבו לא רק ילדים מנגנים, אלא גם מקהלות, להקות מחול וסגנונות מוזיקה שונים.

"את הקונצרטים האלה ראה מנחם שובל, מפיק בטלוויזיה החינוכית, ופסק שזה נולד לטלוויזיה. הם באו עם מצלמות לחלק מן הקונצרטים שמדי פעם משודרים מחדש. התכנית, 'אינטרמצו עם אריק', הייתה למעשה הקטנה של אותם קונצרטים מוסברים, העברה לפורמט טלוויזיוני אינטימי. עד היום הקלטנו יותר מ-450 תכניות, ובתקופות שאני בארץ אנחנו מקליטים כמה תכניות מראש." 
 

  

"הייתי רוצה לנצח"

  יש לך עוד מטרות שאתה מציב לעצמך כשתהיה גדול? אולי לנהל תזמורת?

"למעשה הציעו לי לנהל תזמורת ואני דחיתי את ההצעה. אבל כן הייתי רוצה להשתפר בתחום הניצוח. יש כאלה שמתחילים לנצח בגיל שש, אני התחלתי בגיל מבוגר. אם אתה מתחיל לנצח כאיש צעיר אתה עובר תזמורות גרועות, בגיל מתקדם אתה מתחיל עם תזמורות טובות. הנגנים מוכנים ללכת אתך, מפצים בנגינה על החסרים שלך ואתה מנסה להגיע לרמה שלהם. ניצוח זה ענין של ניסיון יותר מכל דבר אחר. הניסיון שלי הוא קטן יחסית, אני שואף להתקדם."

סדר היום שלך כיום?

"מאז שאין לי מחויבות ניהוליות שונות, וזה כבר די הרבה זמן, אני קם מתי שאני קם, בדרך כלל עם שוברט."

דווקא שוברט?

"כן. הוא מין קרצייה כזאת. אתמול למשל הטלוויזיה היתה פתוחה ב'מצו' והיתה שם אריה מקסימה של ורדי בביצוע נהדר, ובכל זאת קמתי עם שוברט. שעות הבוקר הן שלי, אלא אם כן יש לוח עבודה עם תזמורת ואני מלמד בשעות אחר הצהריים."

אתה משמש מזה זמן כיושב ראש חבר השופטים בתחרות רובינשטיין לפסנתר. מתי החל הקשר עם התחרות? 

בתחרות הראשונה רצו שאשתתף כמתחרה. בתחרות השנייה ניגנתי לארתור רובינשטיין, ובינתיים התחלתי לשפוט בתחרויות אחרות והחל מן התחרות השלישית אני משמש כשופט. כשהתחלתי הייתי צעיר השופטים ליד שמות של פסנתרנים גדולים ומפורסמים. היום בהרבה מקרים בעולם אני מוצא את עצמי כזקן השופטים. "

ארתור-רובינשטיין-צילום-יעקב.jpg
ארתור רובינשטיין (צילום: יעקב אבירם)


בתחרות הקרובה יש 30 מתחרים בשלב הראשון  - שמונה מסין, ארבעה מצרפת, שלושה מישראל, שניים מבריטניה, גיאורגיה, רומניה וארה"ב ומתחרה אחד מאוקראינה, דרום קוריאה, פולין, קרואטיה וטאיוון. זה משקף פחות או יותר את תמונת המצב בעולם.

"בדיוק!"

שפטת באינספור תחרויות, ושינית יחד עם חבריך את שיטת הניקוד ואת החוקים שמקפידים על תקופת צינון שבין סיום ההתקשרות בין תלמיד לבין מורה שמשמש כשופט בתחרות, ועוד תקנות שאמורות למצוא את הנוסח המיטבי על מנת להגיע לנבחר המעולה.  את מי אתה מחפש בתחרות?

"את זה שיגרום לי לצחוק או לבכות. אתה הרי יודע כמוני שהרמה תהיה שכולם ינגנו נפלא. אבל אנחנו מחפשים לא רק את זה שיהיה פסנתרן נהדר אלא את זה שיהיה אמן אמיתי. כזה שכשאתה מתחיל לשמוע אותו ואתה מסיים לשמוע אותו אתה לא אותו בן אדם."

יש סיכוי שלא יהיה אחד כזה?

"כן היו דברים מעולם. היו תחרויות שהיה זוכה נהדר והיו כאלה שלא. אני זוכר שני מקרים שבהם אנחנו והקהל בחרנו באותו אמן, והיינו מאושרים מאד." 

אריה-ורדי-2-צילום-מירי-שמיר.jpg
אריה ורדי (צילום: מירי שמיר)

השלב השני בתחרות רובינסטיין לפסנתר תתקיים ב-2 – 4 במאי במוזיאון תל אביב לאמנות. כרטיסים: 110 ₪. ביום העצמאות יימכרו הכרטיסים לשני המקצים הראשונים על בסיס 1+1. שלב הגמר הקאמרי יתקיים ב-5 - 6 במאי במוזיאון תל אביב לאמנות. כרטיסים: 200 ₪. שלב הגמר התזמורתי יתקיים ב-11-8 במאי, היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, תל אביב. כרטיסים: 100 - 210 ₪ (8 במאי), 150 - 450 ₪ (10 במאי),  180- 500 ₪ (11 במאי).

רכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

30/04/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. מוורדי עד ורדי
דורית גרינשלג שטראוס , ניו יורק ארה״ב (06/08/2017)
1. ורדי ניגן בירושלים בערב יום העצמאות
יעקב , מודיעין (03/05/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע