סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פשוט לאהוב - מהנה, אבל...
 

 
 
הניהול המוזיקלי והעיבודים של טל בלכרוביץ הם מכוכבי ההפקה. לא אחת הם מציעים - יחד עם ההעמדה, מיקומם בסיפור והאלמנטים העיצוביים האחרים - משמעות ופרשנות שונות, ומפתיעות, מן המוכר. אם 'אינך יכולה' ו'אל תוותרי עליי' נשארים שירי חיזור, חינני או אגרסיבי, 'מה איתי' הופך לשיר נשמה בהעמדה כמו לקוחה מ'שיער'."
המחזמר החדש של תיאטרון הקאמרי הוא הצדעה תיאטרלית לפופ הישראלי הבראשיתי, אך יש גם כמה בעיות. עמוס אורן ממליץ ללכת עם השירים והמראות


בשורה התחתונה, "פשוט לאהוב", המחזמר הישראלי החדש שבהפקת התיאטרון הקאמרי, הוא הצגה מהנה. אם כי לא תמיד מהסיבות הנכונות.

אני לא מת על מחזות-זמר מאולצים. כמו אלה שרוכבים במוצהר על פלטפורמה מוזיקלית אהובה ומוכרת. על כל "מאמא מיה" ו"מרי לו" מוצלחים, אולי גם "מיקה שלי", יש לא מעט כישלונות מפוארים. ראו "גבר הולך לאיבוד" (המסתמך על שיריו של שלמה ארצי), "נתתי לה חיי" (בהשראת הלהיטים של דני סנדרסון) או "פרח השכונות" (בעקבות יצירתו של קובי אוז, טיפקס).

מה הקשר?

ולכן לא מפתיעה העובדה שהמרכיב החלש ביותר במחזמר "פשוט לאהוב", המשלב "שירים של אריק איינשטיין וחבריו" לשון כותרת המשנה, הוא המחזה שלו. עלילה שמנסה להתחקות אחר מציאות שכמעט היתה, מתגלגלת לסיפור צפוי שנכשל מלרגש ברגע השיא שלו, עם דמויות חלולות ופלקטיות שמתקשות להכות שורשים ויומרה חברתית-פוליטית מבולבלת שלא מתגבשת להיגד נוקב ומטלטל.

הכוונות של המחזאי שלומי מושקוביץ' ("ארוחת טעימות", "כוכב יאיר") אולי טובות, אבל גדולות על המחזה הזה. בדומה למחזמר "שיער", שהועלה באותו בית (ועם מקצת המשתתפים שלו), מנסה מושקוביץ' - ביומרה פופוליסטית ומגושמת - להפוך סיפור אהבה פשוט (זה שם המחזמר, לא?) בו מעורבים "חשישניקים" ובני טובים, למסה רעיונית, אנטי מלחמתית. על ישראל המסתאבת, המתעשרת, המתנשאת והמתנכרת, אנושית, חברתית ופוליטית. ומבקש - כמה אידיאליסטי מצדו - להחזיר את ישראל הבורגנית והשמנה, הנרגנת והעייפה מהחיים, להיות סקסית, יהודית וציונית. מה הקשר?

פשוט לאהוב אותך רונן אקרמן22.jpg
פשוט לאהוב (צילום: רונן אקרמן)

הדמויות המרכזיות בעלילה הן עקיבא, סטלן תל אביבי חסר תעסוקה ושורשים (אין לו הורים, לא במעמד חתונתו ולא במעמד קבורתו), אותו מגלם עוז זהבי (בוגר "יורם לוינשטיין", כוכב "שיער", זמר מתחיל ושחקן שחי על אשראי מוגזם) בהשראת דמותו של אריק איינשטיין (עם ווסט אופייני, זקנקו אופנתי); חבריו - מאיר שדמותו (איתמר זוהר, כוכב סדרת הטלוויזיה "פולמון", ודמות מרתקת דווקא משום מידותיו) קורצת לאורי זוהר המעשי והתכליתי ופחות לצבי שיסל הנהנתני, אסי (דוד שאול, זמר ושחקן מוכשר ומבטיח) שלכאורה מגלם את שלום חנוך, בהיותו מתולתל, מחזיק הגיטרה ואידיאליסט לפעמים, אבל משמש גם כקיק-סייד עדתי וחסר טעם לפרקים.

יש גם את רונה (דר רוזנבאום, בוגרת ניסן נתיב בתפקיד ראשון אחרי חשיפה בחג המחזמר האחרון) כבת דמותה של מונה זילברשטיין, קראש המדומיין על עקיבא-אריק, בנטיות ההרס העצמי ובסוף הטראגי (מהתמכרות לסמים) ובלוק המדויק; רחל (אליאנה תדהר, כוכבת טלוויזיה, קולנוע ופסטיגלים בתפקיד דרמטי ראשון ונסלח) בת טובים מסביון, סטודנטית למשפטים (ו"משובללת" לאחר שהיא שומעת את "אל תוותרי עליי" מ"שבלול"), שמצטרפת לחבורה כאהובתו של עקיבא, ובדיעבד מפוררת אותה, והוריה הקריקטוריסטיים, סוחר נשק (אבי טרמין שקליפתו נוקשה, צעקנית ורגזנית ותוכו רך בהרבה) ואשת חברה (עידית טפרסון, הרומנטיקנית והמכילה).

אלה הם השחקנים המקצועיים היחידים בקאסט, וגם היחידים שעשו רושם שהם לא מתאמצים כדי ליהנות ממנו.

פשוט לאהוב צילום רונן אקרמן5.jpg
פשוט לאהוב (צילום: רונן אקרמן)


במקום מחזה נוקב - רצף של קליפים

הבמאית דדי ברון, ש"פשוט לאהוב" הוא התנסותה הראשונה בסוגת המחזמר, ביקשה להשתמש בשירים כמנוע לקידום הסיפור, דרמטית בעיקר. אולם המעיטה בכוחם וביכולת הניווט שלה אותם. ובמקום מחזה נוקב, עם אמירה על רודפי בצע ורדיפה אחרי שלום, על אהבה חופשית והסתאבות מדינית, יצא לה רצף של קליפים ומעמדים מוזיקליים תקופתיים, שנטועים בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור - פרק זמן מרתק שמסעיר חוקרים ויוצרים לא מעט - וניזונים משיריה. הם העיקר. הקולב, הדבק, השלד, גם המהות, בהיותם פס הקול של התקופה המדינית החשובה ביותר של מדינת ישראל, ובדיעבד גם התקופה העשירה ביותר מוזיקלית. ימי ראשית הרוק.

יותר מהכל, "פשוט לאהוב" הוא הצדעה תיאטרלית לפופ הישראלי הבראשיתי. לחלונות הגבוהים, לתקליטונים של איינשטיין, ולאלבומים הראשונים שלו, פוזי, שבלול ופלסטלינה, גם לבדשא אצל אביגדור, ואפילו לכיף התקווה הטובה. אם גדי ענבר השתית את "מיקה שלי" על שיריו של יאיר רוזנבלום ז"ל, מושוקוביץ' בחר ביריעה ממוענת לא פחות (אריק איינשטיין) אבל לא מספיק ממוקדת (וחבריו, קרי - שמוליק קראוס, שלום חנוך ומיקי גבריאלוב), ונהג בשילובם ובשיבוצם יד חופשית וחירות יצירתית, שלא תמיד הולמות את העובדות ההיסטוריות (אגב, לא אופתע אם ביום מן הימים יצוץ מחזמר עם שירי פסטיבלי הזמר שבין המלחמות).

אם להיות קטנוני, אז החלונות הגבוהים החלו את דרכם ופעילותם קודם ששת הימים, וחלק משיריהם ליווה את תחושת המצור על ישראל. היצירות הלועזיות שמשולבות במחזמר, מקדימות בשנתיים-שלוש את תקופתו הנדונה: "Can't Buy Be Love" של הביטלס מפסקול הסרט "לילה של יום מפרך", "Guantanamera" (ולא ב-Q כפי שנדפס בתוכניה) הקובני שהפך ללהיט בינלאומי בפי פיט סיגר והאורגים ונעימת הנושא מהסרט "זורבה היווני" שהלחין תיאודורקיס. בעצם גם "אני מרגיש כמו מלך", גרסתו של איינשטיין ל"Mellow Yellow" של דונובן, קודמת לזמנים הנקובים. אבל הם סוג של רפרנס מתבקש.

עוד שני שירים לא איינשטיינים בעליל, הם "שארם א שייח' (חזרנו אלייך שנית)" (עמוס אטינגר ורפי גבאי) שמושמע כלשונו, בהקלטה המקורית, בת התקופה, של רן אלירן, ויותר ממנו "אחכה לך" של דודו ברק ונתן כהן, שביצועו המקורי מיוחס בתוכניה בטעות לג'וזי כץ (שהקליטה אותו רק 30 שנה מאוחר יותר, לאלבום "תחנת דרכים" של נתן כהן) ולא לבעלת הזכויות הראשוניות (והניצחיות) שלישיית הנשמות הטהורות (והסולנית נאווה ברוכין).

פשוט לאהוב אותך רונן אקרמן33.jpg
פשוט לאהוב (צילום: רונן אקרמן)


עיבודים שמציעים משמעות מפתיעה

הניהול המוזיקלי והעיבודים של טל בלכרוביץ הם מכוכבי ההפקה. לא אחת הם מציעים - יחד עם ההעמדה, מיקומם בסיפור והאלמנטים העיצוביים האחרים - משמעות ופרשנות שונות, ומפתיעות, מן המוכר. אם "אינך יכולה" (טהרלב וקראוס) ו"אל תוותרי עליי" (חנוך) נשארים שירי חיזור, חינני או אגרסיבי, "מה איתי" (שנוצר בחבורת לול) הופך לשיר נשמה בהעמדה כמו לקוחה מ"שיער".

שיר הנטישה "הגר" (חנוך) הוא אחד משני רגעים כאובים ומרגשים של רוזנבאום המצוינת כזמרת. השני, "אצלי הכל בסדר" (רוטבליט, אריאל, קראוס וחנוך) אף חזק יותר מקודמו - בשירה מרוסקת, רגע לפני ההתאבדות, ובדיאלוג עם בבואתה האחרת, כאימאג' וידאו של ילדה שעוזבת אותה ומתמזגת עמה. רגע וידאו יוצא מן הכלל, תמונה שנחרטת בזיכרון.

גם "אחכה לך" מקבל עיבוד מצויין, חדשני ואחר. שיר של סולנית שמיתרגם, אולי לראשונה, להרמוניה של שירת בנות, שאחדותן מבטאת אהבה ודאגה מרגשות על רקע תמונות הגיוס הגבריות. תמונה עצומה, מסעירה, עוצרת נשימה ממש.

האמת שעם שירים כאלה ונהדרים לא פחות - כ"ילדה ציור" (גפן וסגל) הענוג או "לשרוק בחושך" (רוטבליט וגבריאלוב) המסקרן תמיד - גם החלטות בימוי מוצלחות פחות עדיין נשמעות סביר, בעיבודיו של בלכרוביץ' והודות להדרכה הקולית של ריקי בוגטין, שלטעמי חוללה נפלאות עם צוות הלא-זמרים שעמד לרשותה.

ל"קטגוריה" זו נכנסים "כל השבוע לך" (איינשטיין וקראוס) כסצנת אמבט תמוהה, "הנביא יחזקאל" (חפר וקראוס) כנבואה שמגשימה את עצמה, הבחירה המאולצת והמצמצמת בבית השני של "אני ואתה" (איינשטיין וגבריאלוב) כדואט אוהבים ו"היא תבוא" (רוטבליט וגבריאלוב) כשיר הספד ומחאה, סיום וגם תקווה על קברו של עקיבא, הפרחח שהתברגן, שמבקש להידמות ל"תנו לשמש לעלות" במעמד הסיום של "שיער", עם דימוי וידאו של יונה לבנה במעוף מואט.

פשוט לאהוב אותך רונן אקרמן55.jpg
םשוט לאהוב (צילום: רונן אקרמן)


עוד עשו עבודה טובה

ואכן, הווידאו ארט של יואב כהן, הוא החלטה עיצובית קריטית בהפקה ושחקן משמעותי ביותר בהצגה, לא פחות מהמוזיקה והשירים. זו מלאכה עיצובית מושקעת, רב שכבתית וערוכה למופת ובדמיון במגוון דרכים ואמצעים טכנולוגיים, אפרופו שילוב תמונות ארכיוניות (של תל אביב, של אישים), קטעים מסרטים, כותרות אמת וגם מדומיינות, אנימציה, גרפיקה וכמויות נדיבות של צבע. לא אחת משתלב הווידאו בעלילה ובהתרחשות הבימתית גופא, לא רק כדוגם וכמשקף את רוח התקופה, כמאייר האמירה אלא כחלק מן התנועה (כמו ב"יחזקאל"). עבודה יוצאת מן הכלל שמרחיבה את גבולות הבמה.

הווידאו גם משלים את התפאורה שאותה עיצבה דנה צרפתי. במקרה שלה, התמודדות אמיצה וכפוית טובה עם תכתיב בעייתי של במה כמעט עירומה. אתרי ההתרחשות - דירת הגג של עקיבא, בית הוריה של רחל, הדירה של זוג האוהבים - מוקרנים על ה"קיר" שמאחור. יש בו "חלונות" ופתחים (כולל אחד, רחב, שחושף את ששת נגני התזמורת החיה תוך כדי הנגינה) ובעיקר הוא מאתגר את מעצב התאורה הוותיק והיעיל רוני כהן, ואת השחקנים והקורוס שלא ימצאו את עצמם אאוט אוף פוקוס.

אורן דר
, מעצב התלבושות, לכד את רוח התקופה, עם פריטי לבוש אופייניים ומדויקים. חצאיות מיני, מכנסי פעמון, חולצות פרחוניות ומקושקשות, חגורות עור עבות עם אבזמי ענק ושילובי צבעים מנקרי עיניים ובלתי אפשריים, שמוכילים כי ההיפסטרים של המאה ה-21 הם צאצאים אבולוציוניים לגיטימיים של ההיפי'ז והביטניקים מהסיקסטיז. חסרו לי רק נעלי גברים עבות סוליה וגבוהות עקב.

עבודה טובה, ולא בפעם הראשונה, היא גם מנת חלקו של הכוריאוגרף עוז מורג, שבתנופת התנועה שלו עזר לברון למלא את הבמה הריקה תמיד כמעט. ומצליח לשלב את הקורוס במארג הווידאו והתאורה.

ונראה שהדרך הטובה ביותר ליהנות מ"פשוט לאהוב" היא להגיע במינימום ציפיות. רמז? לכו עם השירים ועם המראות.

פשוט לאהוב אותך רונן אקרמן44.jpg
פשוט לאהוב (צילום: רונן אקרמן)


פשוט לאהוב, התיאטרון הקאמרי תל אביב. יום חמישי, 22 ביוני 2017

למועדי מופעים >

25/06/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. חבל שלא קראתי את הבקורות
איתן , (27/10/2017)
1. טל"ח
דורון , טורונטו (05/07/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע