סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן רוני פרי משיקה אלבום: קול חשוב
 

 
 
שירים מצוינים, פיסות חיים. לא להיטים להיכרות ראשונה, אבל לחנים עמוקים, עקשניים, להתיידדות למרחקים ארוכים. לירן פרידמן מציע לא רק תמיכה חשובה בטקסטים אלא גם הפקה מוזיקלית הדוקה ונהדרת. לא פורצת דרך, לא חדשנית, אבל מחבקת את השירים בסאונד מפרה ומהדהד, עם דגש על עבודת קלידים מיומנת, שעוטפת הרמטית את פרי, ללא נקודות תורפה. פשוט אלבום נהדר. לשמוע ולספוג."
אחרי אלבום בכורה באנגלית, פרי מגישה שירים בעברית באלבום אישי ואמיץ שחושף את המורכבות בחייה


היוצרת והזמרת רוני פרי מוכיחה ב"נראתה לאחרונה", אלבומה השני, שהיא יכולה להישמע מדויקת ואמינה בעברית כמו שהיא נשמעת באנגלית.

פרי, להזכירכם, התגלתה בעונה השניה של " The Voice ", כפרח שירה מרגש ומבטיח בנבחרת של אביב גפן. אלבום הבכורה שלה " EvenLiving ", באנגלית כמובן, ראה אור לפני כשנתיים, בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי (מטרופולין), שרק איששה את המיקום הנכון והחיבור המובן שלה לרוק-פולק בינלאומי.

עתה, בניהול האמנותי של חיים שמש, מפיק, יועץ ואוזן עם קבלות מרשימות ברוק המקומי, עושה פרי את המעבר הנכון לה בשלב הזה של דרכה, כשהיא חושבת, כותבת ושרה בעברית, החלטה נבונה-אפילו-קריטית לקריירה שלה, והזדמנות מצוינת להרחיב את קהל שומעיה. בעברית הרבה יותר נוח להבין שפרי, 27, היא לא רק קול מופלא, יוצא דופן, אלא גם קול חשוב, עם אמירה.

תמה תקופת ההיסוסים

"נראתה לאחרונה", שמונה שירים על 34:42 דקות, הוא אלבום אישי, חושפני ואמיץ, שבו פרי אינה מהססת לדבר ולשיר על המורכבות של חייה, על התמורות בהם ועל ההחלטות שנטלה בדרך.

"חייתי לרגע בתוך המשמעות/ של לחיות את הרגע/  אני לא מי שאני רוצה להיות/ רוב הזמן אני אפילו לא יודעת מי זאת// אם אני רק לא אלך לאיבוד עכשיו/ משהו חשוב יקרה/ אבל אני הולכת לאיבוד..." היא שרה ב"הכלוב" הפותח, על חיפוש משמעות וטעם בניסיון להיפתח אל העולם, למצוא בו מקום, הגנה וביטחון.


רוני פרי (צילום: הלה עמנואל)


זה השיר היחיד שבו כתבה את מילותיו לבד. בשישה נוספים נעזרה בשותפה ליצירה לירן פרידמן, נגן הגיטרות והמפיק המוזיקלי של האלבום, בשלושה מהם בזמרת-יוצרת אביגיל קובארי, ובאחד אחר גם בצוק דבוסק, נגן הבס שלה. אלה לא משנים את העובדה שזה אלבום פרטי שלה ששמו אמנם לא מופיע מפורשות בין שורות השירים, אבל עולה מהן ניסיון להתנתק ממה שהיתה כילדה מוכת פחדים, לפתוח דף חדש ולהביט באומץ אל האתגרים קדימה.

מבחינה זו, השיר המשמעותי ביותר שלה הוא "אף אחד לא מצייר", בו היא סוגרת את הדלת על מי שהיתה: "מתרחקת מאנשים כנים/ הם יראו לך מה את מחביאה/ הם עוד עלולים לגרום לך/ להבין שאת טועה/ אז קחי את כל מה שאת חושבת שאת/ תזרקי הכל לפח/ נעלי בלט ורודות וכדורסל// נמנעת מהמַראָה/ היא מראה לי למה אנשים חושבים שאני לא אישה/ אף אחד לא מצייר עליה לב מאדים/ ואני לא מציירת בחזרה...". 

זהו, תמה באופן הכי נחרץ תקופת ההיסוסים. קיבלה החלטה. יצאה מהארון, לא מביטה לאחור. שיר כואב, פיוט, על זהות מינית, אולי גם מגדרית. זה ה-שיר שלה. מצמרר בגילוי לבו. ילווה אותה שנים קדימה. וכבר עתה הוא אחד מהשיאים האמפאתיים והמרגשים של הופעתה.


  


פיסות חיים בלחנים עמוקים

יש באלבום איזו תנועה. נכון יותר התקדמות - מגרעין אישי ל"יצור חברתי". בשני השירים הפותחים, "הכלוב" (שצוטט לעיל, כשיר מפתח בחיפושים ובהחלטה, עם דגש על נגינת הגיטרה האקוסטית שלה) ו"טוב" ("אני לא פורקת מגירות/ ולא מסדרת את הארון/ משכנעת את עצמי/ זה לא חיים... זכרונות מעצבים מציאות... מחשבת מסלול מחדש", כפולק-רוק מתקשח), היא מדברת אל עצמה, אל בת דמותה.

בשני השירים הבאים היא בוחנת ומנתחת בכנות מפתיעה את מערכת היחסים עם משפחתה ואת ההיקשים שלה ממנה. "אי-רוני", משחק מלים על חשבון שמה, הוא קיצור תולדות ההתבגרות והבחירה שלה. מתאר את התמיכה החמה שקיבלה בחיק המשפחתי ומגוללת קורותיה (גיטרה, ערוץ 2, הופעות) והתקוות ממנה (קיסריה, הצלחה).

"אני מושלמת, אפילו לא נוחרת", היא מסכמת במבע אירוני קטן, "אני מושלמת אפילו כשאני כלבה/ מעדיפה הרים של אמת כואבת/ על שקר אחד קטן". ומסכמת: "אתם מתאמצים לאהוב אותי ואני מנסה". שיר עם צליל מתכתי משהו בהופעה, שעשוי להיות להיט, אבל גם תוקפו עשוי לפוג למן הרגע (המתקרב במהרה) שבו תגשים את התקוות ותתחיל להצליח.


רוני פרי (צילום: הלה עמנואל)


"נחת", השני, חושף אותנו לארוחת ליל שבת משפחתית. באומץ, ללא כחל ושרק, וניסיון ליפות, פרי דנה בתחושות של לבד בתוך הביחד החונק לפעמים, וגם בהרגשה החמקמקה הזאת של נחת מזויפת - "...לא לוקחת חלק כשמסביבי לעולם יש/ נחת מהנכדים/ כשיגדלו הם לא יבואו לבקר/ אני מפחדת שיהיו לי ילדים/ וגם אני לא אמצא דברים אמיתיים להגיד". והסאונד שמלווה את השיר גם מערסל, גם מטלטל, ובהופעה אף מזיז איברים. צמד שירים שהם מראה מכילה וגם מעצימה.

אחרי אתנחתא מסוימת עם גרסה משלה ל"מיכאל" של אתי אנקרי - כבלדת רוק'נרול מפוארת וטעונה, גם בנגינת הצ'לו של מאיה בלזיצמן באלבום, וגם בגיטרה חשמלית מהדהדת שמעניקה לשיר הילדים הזה אנרגיה רוקית לא מוכרת. אפשר בהחלט להבין את החיבור של פרי לשיר, גם שמה הפרטי הוא דו-מיני - מגיע "אף אחד לא מצייר" שנדון לעיל, ומוציא אותה מהמרחב המשפחתי אל החיים בחוץ, ואל הסיום עם שני שירי זוגיות, מן הסתם לאחר פרידה ממישהי "שנשארו לי פיסות ממנה", ככתוב בקרדיטים.


  


ב"שכובה" הזוגיות הסתיימה בפרידה, כואבת, בצלקת זכרונות ובגעגוע. ב"התעוררתי" הנועל יש סימנים להתאוששות. עדיין לבד, רוצה "למחות נגד כל מי שהתקשר", אבל פתוחה לרעיונות, כולל "ברשת לא חברתית". אפילו מוכנה לקשר חדש: "...אני שרה רק לעצמי/ טוב, אולי גם קצת לך". תיפוף עצבני, ג'אזי באופיו, מלווה את פרי ומוביל את האלבום וגם את המופע (טרם ההדרנים) לסוג של שיא רגשי, מוחצן ואופיטמי בה בעת.

שירים מצוינים, פיסות חיים. לא להיטים להיכרות ראשונה, אבל לחנים עמוקים, עקשניים, להתיידדות למרחקים ארוכים. פרידמן מציע לא רק תמיכה חשובה בטקסטים אלא גם הפקה מוזיקלית הדוקה ונהדרת. לא פורצת דרך, לא חדשנית, אבל מחבקת את השירים בסאונד מפרה ומהדהד, עם דגש על עבודת קלידים מיומנת, שעוטפת הרמטית את פרי, ללא נקודות תורפה. פשוט אלבום נהדר. לשמוע ולספוג.


  


שירה מנחמת

פרידמן אחראי גם להפקה המוזיקלית הטובה לא פחות של המופע, למרות שהיא נוטה - כמתבקש - לצליל גיטרות, שלו על החשמלית ופה ושם של פרי בגיטרה אקוסטית. וזאת על אף נוכחות יפה בקלידים של שרון ברנטמן. בכלל הלהקה שאיתה, אותה משלימים אביבוש נעים בבס ומאור אלוש בתופים - נגנים צעירים ורעבים - מייצרת צליל הופעה חריף, רוכב על אנרגיות נעורים ומחולל סערה סביב הנערה.

למרות דמותה הנערית, הזוויתית למראה, יש משהו מנחם בשירה של פרי, גם בצעקה שלה. קולה מרתק, ניחן בחספוס ארומטי ובנוכחות מסקרנת, ושירתה עמוקה ובוגרת, עם אמירה מבטיחה. לא זמרת רגילה, גם לא זמרת מכאן.


  


במופע היא מבצעת את שמונת שירי האלבום כסדרו. פותחת ונועלת עם שני שירים מאלבום הבכורה האנגלי שלה, "האמת הפשוטה", לבד עם גיטרה בפתיחה, כמבוא מתבקש, ושיר הנושא לסיום - שחוזר עדיין לכל התהיות והשאלות שליוו אותה, אך גם נפרד מהן לשלום. בתווך, לאחר ארבעה, היא משלבת שיר נוסף בעברית, "פקק תנועה" כאילוסטרציה לחייה עד שלב מסוים, שלא נכנס לאלבום, וכהדרן ראשון היא מגישה בהזדהות ובהתמסרות אופייניים לה את "אידיוטק" של רדיוהד, הלהקה האהובה והמשפיעה עליה, שלדבריה אין לה הופעה בלי שיר שלה.

אחרי פתיחה נרגשת, בה הצליחה רק לשיר אך לא לעשות סדר במחשבותיה, אפילו לא לזכור את הדברים שביקשה להגיד, פרי נרגעה בהמשך, דווקא ככל ששפכה את נשמתה על הבמה. לטעמי, היא לא חייבת לדבר בין השירים. הם עושים זאת מצוין בעבורה. אבל עליה לאוורר את ההגשה, להרגיע את עצמה ולהגביר את הנינוחות שלה. גם הזמן יעשה את שלו על אף שלא פשוט עם שירים טעונים רגשית כמו שלה.

אם לקבל את המופע כפשוטו, הוא פאזה חדשה בקריירה הצעירה שלה, שמתרכזת כרגע בהווה העברי ובקהל המקומי וסוגרת דלת (גם אם זמנית) על עבר לועזי ושאיפות בינלאומית, אם יש. היא עדיין רחוקה מלהיות המופיענית שהיא יכולה להיות, וזה אמור להיות שלב העבודה הבא. חומרים יש לה. אפילו לשנים רבות קדימה.


רוני פרי (צילום: הלה עמנואל)


רוני פרי. נראתה לאחרונה (עצמאי)
רוני פרי במופע השקה ל"נראתה לאחרונה". תמונע תל אביב. רביעי 6 בספטמבר 2017

למועדי מופעים >

13/09/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע