סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 מאי 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ישראל גוריון בהופעה: אמן רבגוני
 

 
 
בהיותו שריד חי ונציג חוקי ואותנטי של השירים, ההרכבים והתקופות שהוא מייצג, הנוסטלגיה שגוריון מביא בכנפיו היא אמיתית, רזה ולא דביקה. הוא היה שם, הוא פה לעתות ולזמנים, ואפשר להאמין לו עשרת מונים יותר מאשר לממשיכי דרך ומחיי כמיהה לעבר."
גוריון (אוטוטו בן 82) מייצר מופע מוזיקלי נוסטלגי והומוריסטי, עם שירים משישה עשורים וקטעי קישור בתנועה ופנטומימה


אני אוהב את ישראל גוריון. ולא רק מפני שהוא תופעת טבע אמנותית בימתית יחידה בישראל. מצד אחד, הוא אמן הבמה המבוגר ביותר והפעיל עדיין בישראל - לא רק בשירות הצגות תיאטרון, אלא גם כיצרן של מופעים משלו. מצד שני, אי אפשר להמשיך ולהופיע ברצף עד גיל כזה (אוטוטו 82, ב-2 בנובמבר), אם אין עליך. כי אם אין עליך, אתה נודניק טרחן.

נוסטלגיה אמיתית

גוריון - אם נבחר להתייחס לזווית הצרה של שירה וזמרה - הוא סוג של טרובדור, זמר העם שאין לנו, בין האחרונים שדובר עדיין בלשון ה"אנחנו", כזה שמספר סיפורים מדור לדור, מוסיף משלים ותובנות מן החיים. לרוב כאמן מבצע שכתבו שירים למענו ולהגשתו. למן צמד הדודאים (פרק א' עם בני אמדורסקי, שנמשך 37 שנים, ופרק ב' - אחרי "הפסקה" של 15 שנה - עם אסף אמדורסקי, עוד שבע), דרך שלישיות גשר הירקון והטוב הרע והנערה, הרביעיות עם הפרברים ועם החברים של בני, ועד לקריירת הסולו שלו, שכמו התבטלה בפני חובותיו לדודאים ולא התפתחה למימדים והיקפים שיכול היתה, אולי, להתפתח.

נתיב הסולו הניב דרך יפה בתיאטרון אבל רק שניים וחצי אלבומים: אחד "ישראל גוריון שר" שראה אור באמצע הסיקסטיז, ושני "בשקט כזה" מלפני תריסר שנים, שבו גם כתב והלחין לראשונה (ה"חצי" הוא חלקו ב"עולמו של ז'ק ברל", מופע הבמה המצליח מ-1970, עם ריקי גל, דני ליטני ואביבה שוורץ).

בהיותו שריד חי ונציג חוקי ואותנטי של השירים, ההרכבים והתקופות שהוא מייצג, הנוסטלגיה שהוא מביא בכנפיו היא אמיתית, רזה ולא דביקה. הוא היה שם, הוא פה לעתות ולזמנים, ואפשר להאמין לו עשרת מונים יותר מאשר לממשיכי דרך ומחיי כמיהה לעבר.


ישראל גוריון (צילום: Gangi N all that Jazz)


עם גיטרה ושלייקס

למופע "ערב טוב ישראל" הוא מתייצב במכנסיים שחורים, "תלויים" על גוו הדק בשלייקס, כתפיות משובצות בשחור-לבן, שמשמשות יותר כסממן עיצובי-תיאטרלי מאשר שימושי-אופנתי. לראשו עדיין זר תלתלים, שהכסיפו, ולגופו חולצת פסי-רוחב, אפורים-שחורים, זכר לימיו כפנטומימאי-ליצן. בידיו מחזיק גיטרה אקוסטית, ולצידו צחי פודור, נגן אורגן וקלידים, שגם מלווה קולית.

המופע הוא תצרף של כל מה שישראל גוריון הינו. זמר ומוזיקאי, שחקן ופנטומימאי, בדרן ונגן, ומן הסתם גם הבמאי של עצמו. בשירים משישה עשורי במה, משולבים בקטעי קישור הומוריסטיים בזמרה ומשחק, במלל ובנגינה, בתנועה ובפנטומימה.

היסטוריה פרטית של זמר אחד, שהינה גם ההיסטוריה של הזמר הישראלי. במיוחד של שנות ה-50. גם ה-60. הרבה נעמי שמר. חותמת עזה של שנסון צרפתי, ניחוח ברזילאי, ויוצרים - פזמונאים ומלחינים - שמיעוטם בלבד עימנו.

את גבולות היכולת וגם הכוח שלו הוא מסמן מיד בשיר הפתיחה - "החליל" של לאה גולדברג ודוד זהבי. לבד מכמה אקורדים לכיוון הצליל וטון השירה, א-קאפלה לגמרי. מיד אחריו דודאים עתיקים - "שיירת הרוכבים" (שמר ושמעון ישראל) בתוספת אקורדיון ו"בשדות בית לחם" (שמר) שמאפשר שירת רבים.

אחר כך מגיעה מחרוזת משולשת גשר הירקון ("אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך" ו"סימן שאתה צעיר" - שני הראשונים שמר, השלישי יוסי גמזו מתורגם מאירית). ושוב מחרוזת דודאים ושירי בוקרים, עם "ערב של שושנים" (משה דור ויוסף הדר), "תפוח חינני" (גם הוא דור והדר), "חג הגז" (יחיאל מוהר וחיים אלכסנדר) והגוספל-בלוז "בוקרי לכיש" (של מיכאל רגב וידידיה אדמון). מי שיודע ויכול להצטרף לשירה, בוודאי נולד בשנתון הנכון, מה שממלא שמחה רבה את לבו של גוריון.


ישראל גוריון (צילום: Gangi N all that Jazz)


ממרסל מרסו ללאונרד כהן

הוא משבץ אנקדוטות מקצועיות ואישיות מחייו. ההחלטה להיות שחקן תיאטרון, אופן לידת שלישיית גשר הירקון, זיכרונות מימים של 30 הופעות בחודש, לימודי פנטומימה אצל מרסל מרסו בפריז. מלווה בהדגמות ובג'סטות תיאטרליות תואמות, אם זה קטע קישור שמגולל באנגלית את ההיסטוריה העברית-יהודית-ישראלית, מאדם וחווה בגן עדן ועד ביבי; תייר אמריקאי מנסה לראשונה בחייו פלאפל בפיתה, ללא מילים אבל עם הרבה חריף והפתעות נוזליות; או תיאור פלסטי את הזעם שמניע את שירת הפלמנקו.

שורת השירים נמשכת עם "כיבוי אורות" ו"תלבשי לבן" (שניהם של שמר), ושניים מקוריים - ומאוחרים - של גוריון עצמו, מאלבום הסולו השני שלו. שניהם על זוגיות וזיכרון. "בשקט כזה" שכתבה רעייתו מיקי והוא הלחין, ו"יום הנישואין" שכתב, מילים ולחן.

בטרם יחזור בזמנים ויפליג אל מחוזות השנסון ושירים מתורגמים אחרים שגדשו את הרדיו, הבמה ושעות הפנאי בשנים ההן: "בוטנים" (שתרגם בעצמו מז'אק ברל), "עלי שלכת" (ז'אק פרוור, ג'וזף קוסמה ושמר) שבביצועו הוא נעזר בסקסופון, "הבורגנים" (שתרגם דן אלמגור מברל), "מרש הדייגים" (של דוריבאל קאיימי מתורגם בידי יעקב שבתאי) ו"מה למדת בגן היום" (טום פקסטון וחיים חפר), שיר חשוב על ידע והשכלה, אך יותר מזה על סובלנות ואנושיות.

"ערב טוב ישראל" מסתיים עם "אני גיטרה" - קלאסיקה של שמר, בלתי נפרדת מנוף הדודאים - ונחתם עם פרידה שלו מ"הללויה" של לאונרד כהן, בתרגום של אהוד מנור.


ישראל גוריון (צילום: Gangi N all that Jazz)


קצר בזמן

כל העושר והגודש הזה בפחות משעה, כשתחושה עזה של חיפזון מלווה את ההופעה. וזה קצת לא מובן. על אף דימויו האנרגטי והתנהלותו הקופצנית, לגוריון אולי יש עוד הרבה להספיק אבל אין לו לאן למהר. את המופע שלו הוא יכול להגיש בניחותא. גם אם הוא רוצה לכלול בו כמה שיותר, אין טעם והגיון בהיחפזות ובקיצורים בדגימת השירים. הוא לא זקוק ל"Reduced ישראל גוריון", הגרסה המקוצרת והדחוסה.

דומני שההסבר לדחיפות ולנטייה לרוץ עם השירים, נזקף לגנות האכסניה של ההופעה - פסטיבל מספרי סיפורים. אכסניה שנודעה בחוסר סבלנות ובאפס סובלנות למופעים שהיא מארחת, בהכריחה אותם להתאים את עצמם לסד הזמנים הנוקשה והקשוח של הפסטיבל, שתכליתו להתחיל מופעים בזמן. זה שמשבצת הזמן המוקצבת קצרה וצרה מדי - חשוב פחות. העיקר הוא לפנות במועד את הבמה על מנת לאפשר למופע הבא להתארגן ולהתחיל בזמן הנקוב לו.

לגיטימי מצד הפסטיבל, אבל אכזרי לאמנים עם מטען ורפרטואר ארוכי שנים ועמוסים כמו ישראל גוריון. ויותר מזה לא ידידותי לצרכן, הצופה המזדמן, שיוצא בהרגשה שלא קיבל תמורה מלאה. על אף הניסיונות העילאיים של האמן - גוריון במקרה זה - להזדרז ולדחוס אינפורמציה רבה ככל שניתן במסגרת הזמן המוקצבת.

בהתחשב בניסיונו הבימתי העצום, אין לי ספק שהופעה רגילה, שוטפת ומן המניין, מתארכת כמידתה. השירים מלאים ושלמים יותר, וגם הנאתו של הקהל מלאה ושלמה יותר. בכל זאת, לא בכל יום פוגשים על הבמה אמן רבגוני בכישוריו, ססגוני במבעו ובהתנהלותו, ועשיר בחומרים כמו ישראל גוריון.


ישראל גוריון (צילום: Gangi N all that Jazz)


ישראל גוריון, "ערב טוב ישראל". תיאטרון גבעתיים, שישי, 13 באוקטובר 2017

למועדי מופעים >

30/10/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. תודה
מיקי , תא (31/10/2017) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע