סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה למתי כספי: ריקוד חדש-ישן
 

 
 
כיף לחזור ולהאזין לו. מתי כספי כפי שאהבנו. עם המלודיות המאתגרות של השירים, ההרמוניות המולחמות ביד אמן, נגינת הפסנתר הבוטחת, הרעד היציב בקול שהפך לאגדה. קליידוסקופ של רב אמן, שמעורר ריגושים ישנים ומחזיר את האמונה בכוחה של מוזיקה טובה."
כספי חוזר במלוא כוחו, כושרו ורעיונותיו באלבום האולפן הטרי, "כמו בריקוד", הראשון מאז 2010



היו ימים, די מזמן האמת, שהשקת אלבום חדש של מתי כספי הייתה אירוע בפופ הישראלי, כיאה למעמדו הייחודי כמוזיקאי, כיוצר וכמלחין במוזיקת הפופ המקומית. ראו את תקליטיו משנות ה-70 וה-80.

אחר כך היצירה האישית של כספי הופרעה קשות כשהתנגשה ו"הסתכסכה" עם חייו הפרטיים, עת גלה מרצון לארצות הברית (בשל משבר נישואיו השניים), ובהמשך כשקידם את בנות משפחתו - אשתו השלישית רחל ובתו סויאן, וכשאיבד את אהוד מנור, שותפו הנאמן והמועדף ליצירה. בכאב רב, הקדיש כספי למנור ולשיריו את "נפש תאומה", אלבום האולפן האחרון שלו (2010).

אלבום משובח

בשנים אלה צמצם משמעותית את עבודתו כמפיק מוזיקלי בשירותם של אמנים אחרים, והדיסקורגפיה שלו התאפיינה בזוטות, יחסית, ובשפעה של אלבומי אוסף והופעה או הקלטות שלו בשירים שכתב לאחרים.


מתי כספי, צילום: עומר מסינגר


דומה שמאז "אחד לאחד" המינימליסטי ופורץ הדרך (88'), שבו הלחין וביצע את "היא חזרה בתשובה" (של יענקל'ה רוטבליט) עתיר ההבעה והרגש, ואולי גם מאז "מתי" (93') שגולל (בעזרתו האדיבה של מנור) את רגשותיו נוכח גירושיו בשנית (עם יצירות כ"מי אמר לך שאני מלאך", "שדה התעופה" ו"בפסנתר"), היצירה שלו, לטעמי, חדלה מלרגש ולהסעיר.

ואם כיכב בתודעה היה זה בזכות השתתפותו בתכנית הטלוויזיה "בית ספר למוזיקה", בהחייאת המופע המשותף "מה זאת אהבה" עם ריקי גל, ובדואט "מסתובב" שבו גזר אביב גפן קופון על חשבונו. וגם, אם להיות הוגן, בסדרת קונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית, שחגגה 75 שנות פעילות ובהמשך ציינה גם 50 שנות פעילות שלו.

נוכח כל אלה, "כמו בריקוד", אלבומו החדש, ה-18 כסולן (כולל אלבומי ילדים אך לא אוספים, הופעות חיות ובמסגרת הרכבים), הוא בפירוש אירוע. אלבום משובח של יוצר חשוב ומשובח. ולבטח היה נחשב ככזה לו ראה אור באקלים רדיופוני אחר, כשל פעם, ולא בעידן המולטי-ערוצי של זמננו.

ה"רעב" של הרדיו כלפי יצירה משמעותית של כספי, שניכר בקבלת הפנים הצוהלת ל"מסתובב", התפרץ הפעם במתן ביטוי הולם יחסית. והכל יחסי בתקופה של תחנות רדיו אזוריות, פלטפורמות אינטרנטיות, פופ ים-תיכוני, רגאטון וכוכבים כסטטיק ובן אל.


  


מתי כספי כפי שאהבנו

האלבום משיב למתי כספי יותר משמץ מהילת זוהרו ומחזיר כבוד למי שמכבד אותו ומשמיע אותו. חשוב לא פחות, "כמו בריקוד" מסתמן כמפנה חיובי, כהתנעה מחודשת של הקריירה שלו, ואפילו כסוג של הבראה אישית, כי בו הוא יוצא לראשונה מהטראומה של פטירת אהוד מנור.

ב"כמו בריקוד" מוצא כספי שותף חדש לכתיבה, תמלילן, פזמונאי, אחד בשם דני רובס. שם קצת מפתיע ברזומה שלו. אמנם כספי עיבד והפיק מוזיקלית את "מסגרות" אלבום הבכורה של רובס (83'), ואף ניגן בו, ורובס "גמל" לו שש שנים מאוחר יותר בהשתתפות משובבת באלבום הדאחקות "שירים במיץ עגבניות", אולם להוציא שיתופי פעולה בימתיים ספורים בשנים האחרונות, לא נרשם איחוד כוחות יצירתי בין השניים.


מתי כספי, צילום: עומר מסינגר


והנה, הפתעה. רובס על תקן איש הטקסטים, חתום על שבעה מבין עשרת שירי האלבום החדש (34:07 דקות), אמנם עדיין לא באימפקט של כספי עם מנור, גם לא ברמה שהוא כותב לעצמו, אבל יש גם "מקצוענים" יותר. שניים שנכתבו בידי יענק'לה רוטבליט ("אז יש") הזכור לטוב מ"היא חזרה בתשובה" לעיל, ועל ידי יהונתן גפן ("כשלא היה לי בית"), שותף ותיק מימי "מקום לדאגה" שלהט לראשונה בפי שרה בדישי ב-1975. כספי הלחין, כולל הרצועה הנועלת ("נעימת ערש"), שכשמה היא מנגינה ללא מילים, עיבד והפיק מוזיקלית.

כיף לחזור ולהאזין לו, במלוא כוחו, כושרו ורעיונותיו. מתי כספי כפי שאהבנו. עם המלודיות המאתגרות של השירים, ההרמוניות המדויקות והמולחמות ביד אמן, נגינת הפסנתר הבוטחת, האופיינית, הרעד היציב בקול שהפך לאגדה, והשירה הרגישה שאפילו השתפרה. קליידוסקופ של רב אמן, שמעורר ריגושים ישנים ומחזיר את האמונה בכוחה של מוזיקה טובה.


  


פוקוס על זוגיות

כנגד כל הסיכויים מעמיד כספי (ורובס לבקשתו, תחושה שלי) את הזוגיות במרכז השירים, רובם ככולם על זוגיות ועל חלופות לזוגיות. אהבות, געגועים, הצדעה לטבע ולפלאי העולם. עם נגיעות אקטואליות אבל לא פוליטיות.

כמו ב"זמנים מודרניים" המצוין, אולי השיר הבולט באלבום, שמתכתב עם הסרט הקלאסי המופתי של צ'רלי צ'פלין, אך נותן ביטוי יפה לתחושת הדחיפות, ההיחפזות וחוסר הסבלנות של תקופתנו, שבה האדם לכוד במרוץ החיים, כשתחושות מחנק, היעדר ברירה וחוסר מוצא כולאים אותו, סוגרים עליו. או "דבקה בת זמננו", סוג של שיר חניכה, אם ביציאה לפעולה בתנועת נוער, אם בטירונות צבאית, שמסתיים בקריצה, שהיא ספק הידיעה שהקשר לעולם בהישג יד, ספק משאת נפשה של כל אמא ישראלית דהיום - היכולת לצ'וטט עם הבן הרחוק.

האלבום נפתח בתחושת ביעבוע עם "אין אחת כמוה" - "החורף מלא (בגעגועים) וכל השירים (בי לא רגועים)". פופ בניחוח אלקטרוני, היחיד שהופק מוזיקלית בידי יועד נבו, שמתאפיין בסאונד מתכתי משהו.

אפשר להבין מדוע "אז יש" ו"זמנים מודרניים" היו בין השירים הראשונים ששוחררו לרדיו. הם השירים היותר רוקנרוליים באלבום. הם גם, שוב - תחושה שלי, בין הבודדים באלבום שהטקסט שלהם קדם ללחן. בראשון, בהדרת קודש השמורה לטקסט רוטבליטי (שלא מאבד אמון בזוגיות ומאחה בין פלאי בריאה לטבע אנושי ומחבר בין אהבה לחמלה), ובשני, הטעון בקצב וספוג בתנופה, מוביל יאיר מיכאלי בנגינת גיטרה חשמלית.


  


סמבה, פולק ואתני קופצני

צמד מרתק אחר, שגם מופיע באלבום בצמידות, הוא השירים "אמון בשגרה" ו"עוד אפשרות אחת". שניהם בגוון ברזילאי בולט. בשניהם שותף לצד כספי (בגיטרה ובס) אותו הרכב (חגי רחביה בגיטרה, אורי הרפש בקווקיניו וז'וקה פרפניאן בכלי הקשה), אם בסמבה של הראשון מוצגת השגרה שבזוגיות כאלמנט שראוי לשמר, בבוסה נובה של השני - הפונה לאישה - יש לה כבר ברירה.

גם לגבר מוצעת חלופה ב"איש בלי הגנות". להמשיך בתנועה לא לדבוק בקיים ולא להישאר במקום אחד. את התנועה מיטיבה לאפיין נגינה של כספי בכל הכלים, מה שהוא עושה גם ב"כשלא היה לי בית", תמצית התורה של הזוגיות: כשיש אהבה לא צריך בעצם כלום. אפשר להסתפק במועט שבמועט. גם שניהם מתכתבים בעדנה עם פולק דרום-אמריקאי וגם בזה של גפן ניכר שנכתב לפני הלחן.

כספי אחראי לנגינה גם ב"דבקה בת זמננו" האתני הקופצני ומלא הטמפו, בו הוא נדרש - בין היתר - לאקזוטיקה של מרימבה, ג'מבה ובנג'ו מקולקל ולשירה של שלישיית A-WA.


  


גם בשיר הנושא, רגע לפני סיום, בלדה שבה תנועת הטבע שחובקת את האדם מתואמת עם הזוגיות שלו ("כמו בריקוד/ נע הטבע לאיטו/ ואנחנו חבוקים/ בלי מילים, נעים איתו") ומהולה בנגינת פסנתר בהשראה קלאסית בולטת. באכית, כמשתמע.

ב"נעימת ערש" ממיר כספי את הפסנתר בגיטרה. לא מפחית מעוצמת הכנות וההבעה, למרות שזו היצירה הקצרה באלבום (1:49 דקות) והיא נשמעת כטיוטה לשיר לא גמור, אולי בסמליות מכוונת, כהבטחה לאלבום הבא.

דווקא העברית מאכזבת. מעידות קטנות שמחבלות בתמונה הגדולה. "וכָּנָף" ו"בְּכְּבישי" ("אז יש"), "לְטְעימה" ("אמון בשגרה"), "וּמְכּוּוָץ" ("זמנים מודרניים") ובעיקר - מדוע "קרֶאתיך" ("כשלא היה לי בית")? מול פזמונאי דקדקן כאהוד מנור, זה לא היה קורה לו.


מתי כספי, צילום: עומר מסינגר


מתי כספי. כמו בריקוד (הליקון)

למועדי מופעים >

06/12/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע