סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן נועם אקוטונס משיק אלבום - הנסיך הגדול
 

 
 
בגיל מבוגר יחסית, 41, מציע אקוטונס אלבום מרתק, שאינו פוזל לרגע להצלחה אופנתית חולפת, ומגשים חזון אמנותי לא שגרתי באופן הכי אמיץ ובלתי מתפשר. מצד אחד ניכרת ביצירתו השפעה סיפורית-שנסונית. מצד שני ההגשה הייחודית שלו, הדקלמנית לכאורה אך המוטעמת ומודגשת למעשה, מתכתבת עם השראות של טרובדורי רוק כלו ריד, טום ווייטס, ניל יאנג וניק קייב."
אלבומו החדש של אקוטונס, "זר דפנה לנצח", הוא על-זמני וראוי להאזנה בכל עת. יוצרו הוא אמן מסקרן שראוי לעקוב אחריו


"זר דפנה לנצח", אלבומו השלישי של המוזיקאי, הזמר והיוצר נועם אָקוטונָס, הוא אחד האלבומים היפים בעברית שראו אור בעת האחרונה.

יתרה מזו: העובדה שהוא יצירה אישית מאוד, עם סיפורים פרטיים ופיסות חיים רק שלו, אולם ללא להיטי רדיו, מכשירה אותו כאלבום על-זמני, ראוי להאזנה בכל עת. הוא מתנמק ומקבל משנה תוקף ככזה, גם בזכות מופעי ההשקה המאוחרים שלו, השני שבהם בשבוע שעבר, מרחק חצי שנה ממועד צאתו.

מתכתב עם לו ריד וניל יאנג

בגיל מבוגר יחסית, 41, מציע אקוטונס אלבום מרתק, שאינו פוזל לרגע להצלחה אופנתית חולפת, ומגשים חזון אמנותי לא שגרתי באופן הכי בהיר ונינוח, אמיץ ובלתי מתפשר. מצד אחד ניכרת ביצירתו השפעה סיפורית-שנסונית, מובנית מן הסתם בזהותו כיליד צרפת. מצד שני ההגשה הייחודית שלו, הדקלמנית לכאורה אך המוטעמת ומודגשת למעשה, מתכתבת עם השראות של  טרובדורי רוק ייחודיים ומובהקים כלו ריד, טום ווייטס, וגם ניל יאנג וניק קייב.

אקוטונס - גם כפי שמעידה ההופעה הבימתית התיאטרלית והאמיצה שלו - לא מתפשר עם הסגנון שפיתח לעצמו, עם האמנות שלו, עם האמת שלו, ועולה ההרגשה שהוא שם את הנשמה שלו, ממש כך, ב-38:32 דקות ובעשרה שירים.

גם ברגעים הקצביים והצוהלים הלא מעטים שלו, "זר דפנה לנצח" הוא אלבום נוגה ששורה עליו רוח נכאים מהורהרת, כמתבקש מהאופי הבלדי של מרבית היצירות ובעיקר מנושאיהם, שעומדים בסימן קשרים חברתים כאלה ואחרים ואובדנם של חברים, ובהבזקי זכרונות שלו מראשית דרכו האמנותית ובהתאקלמותו בתל אביב (והוא בכלל מבאר שבע).


נועם אקוטונס, צילום: דורון עובד


המוטו, אם ירדתי לסוף דעתו של אקוטונס, מנוסח בשיר הנושא, שנועל את האלבום. "גם אם יקחו ממך את הכל/ את ארמונך ואת אדמתך/ ואת הסוסים ואת הכבשים/ וגם את הדם ששפכת בקרב/ ואם יפשטו ממך את הכל/ את שריונך ואת חרבך/ ואת המדים והעיטורים/ ואת עברך ואת עתידך/ אתה תישאר/ עם זר של דפנה לנצח...".

בלדת פסנתר רפטטיבית, שנטענת בגוונים נוספים, גם מורבידיים, שאומרת בפשטות (למרות מוטיבים מיליטריסטיים ורכושניים וחרף ההרגשה שהשיר נכתב בהשראת פואמה זרה) שבשביל כבוד ומוניטין צריך לעבוד ולהשקיע. ואז, גם אם ינשלו אותך מכל הישגיך ומכל מה שעמלת למענו, העובדה שהשגת משהו בחייך היא לבדה שוות ערך לתהילת עולם, זר דפנה לנצח. ודומה שאלבום זה מזכה בצדק וביושר את נועם אקוטונס בתהילה שלו.


  


יצירה עמוקה ומורכבת

זה לא רק אלבום עם סיפורים מרגשים ומעוררי מחשבה, עם הגשה מאתגרת ויוצאת דופן, זו יצירה עמוקה ומורכבת מבחינה מוזיקלית, הרבה הודות לשיתוף פעולה נהדר, יוצאן מן הכלל, בין אקוטונס כיוצר וכמבצע לבין עופר פריאון, המפיק המוזיקלי, טכנאי ההקלטות ואיש המיקסים. הוא האיש שמדייק את הרגש וההבעה, מנסח את רוח הנגינה ומנווט גם את העיבודים (בהם שותפים נגנים נוספים) לקליידוסקופ מגוון, מדוד ומאופק, ובה-בעת מהנה ומענג.

כיוון שאקוטונס מתייחס ל"זר דפנה לנצח" כיצירה מלאה ושלמה, הוא גם מציג אותה על הבמה במלואה וכסדרה באלבום. כמעט עם אותו צוות נגנים שניגן איתו באולפן: כפיר בר בקלידים ובפסנתר, רן יעקובוביץ' בתופים, ועופר פריאון, כמובן, בגיטרות חשמליות. אליהם מתווספים שחר וקנין בגיטרות אקוסטיות ונעמן טל בבס, וגם - במקצת מן הקטעים - נעמה שלו, שנינגה בחלילים ובגלוקנשפיל בהקלטות, ועדי גולדנצוייג בכינור. הרכב מרשים ביותר שנשאר נאמן לקווי המתאר והמצלול של האלבום.


נועם אקוטונס, צילום: דורון עובד


"רובי הלך", שבאלבום נצבע בכלי נשיפה נהדרים כטובה (בעיקר), טרומבון וחצוצרה, הוא מארש שעשוי להזכיר סאונד של תזמורת חתונות ולוויות בלקנית. תזמורת רחוב מנגנת שיר אשכבה, פרידה מחבר, להולכים - ספק פכחים, ספק שתויים - אחר ארונו. להגשה הקברטית של אקוטונס, שאת שלושת השירים הראשונים מגיש עטוי גלימת סאטן מצועצעת, כחולה בחוץ ואדומה מבפנים, כמו היה הנסיך הקטן, מצטרפת מקהלת קולות גבריים שמשווה למעמד איכות פילמאית.

משלימים את שלישיית הפתיחה "רוח", בלדת פסנתר מעגלית ומלאת אווירה, ספק פנייה לבריאה, ספק פנייה למוזה, ו"צוללים", לכאורה שיר על שאיפות וחלומות, כשבעצם - במקום לעוף על כנפי הדמיון והפנטזיה, צריך לחפור ולהשקיע, לצלול אל תוך המציאות.


  


לקראת "מלאכי הטוב" אקוטונס "נפטר" מהאאוטפיט הצבעוני, גם מחולצת המלמלה הלבנה, מהפפיון האדום ומשני הכוכבים הצהובים שהזדקרו מן הכתפיים, ונשאר בחולצה ירוקה כהה ובמכנסיים שחורים נתונים במגפיים שחורים וגבוהים. זו היצירה הארוכה באלבום. 6:45 דקות. יצירה מפוארת, פרוגרסיבית. דיאלוג נוגה של קלידים וגיטרה חשמלית. מצג פינק פלוידי אם תרצו. אנג'לסי משלנו מצד התוכן, אם תתעמקו. שיר ערש למלאך קטלני - גם חבר, גם קברן. החלום ושבריו.

אקוטונס לא מוותר על "בוקר בקורדובירו", קטע אינסטרומנטלי חריג בסנטימנטליות שלו. רצועה יפהפיה, ג'אזית עדינה ואלגנטית, מזכירה את שם טוב לוי ו"קצת אחרת". קפיצת מסע לטינית באופיה, שלביצועה מצטרפות לראשונה גולדנצוייג ושלו. יצירה, קצרה יחסית, 2:20 דקות, שיש לה פוטנציאל כאות לתוכנית רדיו.


  


נאמן לעצמו, פרפורמר אמיץ

במעבר אנרגטי הוא חוזר לזכרונותיו האישיים מ"הימים הראשונים שלי בתל אביב", התכתבות רוקנרולית עם יצירות ישראליות מוקדמות, כמו "כיף התקווה הטובה" ודומותיה. בזכרונותיו מפליג אקוטונס לילדותו בבאר שבע, אל "ארנון", קינת פרידה מחבר שטרף את החיים ונטרף-נקטף על ידם בגיל מוקדם. שירה, ונגיעות גיטרות וגלוקנשפיל.

צליל גיטרה חשמלית צוהלת מאפיין את "לשרוד (ירח היכה בי הלילה)", עוד פלאשבק לחייו של אקוטונס, שיר שנתמך בסיפורים ובאנקדוטות שהוא משלב בצורה קולחת ובמיומנות בין השירים. על הבמה הוא רוקנרול טעון, מסוחרר בצעקה ומעיד שנועם יודע את העבודה. בגרסה האלבומית ניכרת יותר ההגשה השנסונית, במעין חרון ז'ק ברלי, כעס על העולם במאבק לשרוד.


נועם אקוטונס, צילום: דורון עובד


ההשראה השנסונית מוטעמת גם ב"כדאי שתדעי", אולי שיר אהבה וזוגיות מובהק יחיד. בלדת פסנתר שערוכה כעין דיאלוג - שני בתים ממנו אליה, שני בתים ממנה אליו. "זר דפנה לנצח" נועל כאמור את האלבום ומסיים את המופע (אחרי כ-50 דקות), אבל הוא מוסיף שלושה הדרנים בלתי נמנעים מבחינתו.

הראשון עם "טיול לפולין" מעורר הפולמוס בביקורת ובמחאה נגד אופיין של נסיעות בני נוער במסלולי השואה בפולין, מ"מתוק מדם", אלבום הבכורה שלו מ-2004; השני הוא "כששמרית משחקת" שלקוח גם הוא מאותו אלבום; ולבסוף מגיע "בחדר של אהובתו", שגיבורו הוא בחור שמחטט בחפציה של חברתו ומחפש תשובות לתהיותיו בלשון לוינית, שיר חדש יחסית שלא נכנס ל"זר דפנה לנצח", אבל ראה אור באלבום הביניים "השנים האבודות", שחולק (2016) בין תומכי הדסטארט שלו.


  


מעבר להיותו אמן נאמן לעצמו, נועם אקוטונס הוא גם פרפורמר אמיץ. לא כל זמר היה עולה לבמה בתלבושות המגוחכת של "הנסיך הקטן". אלא שהוא מוכן להשתטות, בגבולות הסביר, לטובת הרעיון, החלום והאמנות. אבל בעיקר הוא חבילה של אישיות בימתית נעימה, קול ערב, יכולת ורבלית נאה, חוש לדרמה, גישה מבודחת, מודעת לעצמה, ואפילו הקפדה בעברית (עד כדי הגזמה וטעות "לבנה" כמו הניקוד של "הֶאחר" ב"מלאכי הטוב"). ללא ספק אמן-יוצר מסקרן שראוי ללוות אותו ולעקוב אחרי התפתחותו, גם אם היא מאוחרת. לפחות היא בשלה ובוגרת.


נועם אקוטונס, צילום: דורון עובד


נועם אקוטונס, זר דפנה לנצח (עצמאי)
נועם אקוטונס. מופע השקה לזר דפנה לנצח. בית היוצר תל אביב. שלישי, 23 בינואר 2018

למועדי מופעים >

28/01/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מוזיקאי אדיר ומענטש
מיקה , (31/01/2018)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע