מוזיקה - תחזית אירוויזיון 2018 לנטע ברזילי

נציגתנו לאירוויזיון היא זמרת יוצאת דופן ומחזיקה בשיר הכי טוב בתחרות. האם היא תצליח להעפיל אל הגמר?

לכאורה, מה שמפריד בין נטע ברזילי וה"צעצוע" (טוי) שלה, לבין מימוש סיכוייה לזכייה באירוויזיון 2018 שיתקיים בסוף השבוע בליסבון בירת פורטוגל, היא הופעה משכנעת במקצה המוקדמות הראשון (שלישי, 8 במאי), שתבטיח מקום בין 26 המשתתפים במשדר הגמר, במוצאי שבת, 12 במאי.

הדיווה הבאה?

על פניו המלאכה קלה, בהתחשב במיקומה המוביל ללא עוררין ברשימות ההימורים. אלא ששערי הזכייה ויחסי ההימורים של "טוי" נקבעו בעיקר על סמך התרשמות מהשיר שהקליטה ומהקליפ שברזילי צילמה, והיא זקוקה, ממש חייבת, לביצוע מדויק ולהופעה חיה מרשימה כדי להצדיק ולממש את ההערכות המוקדמות.

התחושה היא שברזילי, חדורת מוטיבציה ומכוונת מטרה, לא תיתן להזדמנות לחמוק מבעד לאצבעותיה. וזה לא עניין של שחצנות חסרת ביסוס או ביטחון עצמי מופרז. אלא מפני שלראשונה מאז "דיווה" של יואב גינאי, צביקה פיק ודנה אינטרנשיונל, שזכו בבכורה בבירמינגהם 1998, יש לישראל חבילה מושלמת בדמותה של נטע ברזילי: שיר, אישיות, גימיק והנמקה. רביעייה חזקה מאוד, ששווה הימור.

ראשית היא מוזיקאית יוצאת דופן. מכריה ומקורביה מגדירים אותה כגאון מוזיקלי. ניצוצות ורמזים לכך פיזרה בדרכה המלהיבה והמרתקת אל כרטיס הייצוג ב"כוכב הבא" הטלוויזיונית. היא לא ילדה, כבר בת 25. בוגרת בית הספר הגבוה למוזיקה רימון. כך שיש לה בסיס לסטייל המיוחד שלה.

דנה אינטרנשיונל, צילום: איתן טל

היא זמרת נהדרת. פרפורמרית ממגנטת, משלהבת וסוחפת, במיוחד בתקריבים שמציע המדיום הטלוויזיוני. יש לה אישיות בימתית הורסת. מעבר לכישרון המוזיקלי הבלתי רגיל שלה, ולפרשנות המלהיבה שהיא נוהגת בשירים מוכרים (לא רק בשימוש בלופר, דוגם ומכפיל צלילים, אלא גם בנגינה על גיטרה עם מיתר אחד) נטע ברזילי ניחנה בבטחון עצמי עצום.

בחורה אמיצה שהפכה את המראה החיצוני שלה ליתרון בימתי. בעיקר מתוך הפנמה והבנה שלמראה, בין אם הוא לוק או ויזואליה, חשיבות לא פחותה מאשר למוזיקה בהפיכת שיר לחוויה מסעירה. אז אם היא נראית לכם מוחצנת או אקסטרווגנטית, זה רק מפני שהיא גדולה מהחיים, כוכבת על, כוכבת מן העתיד. דיווה? נחכה עם זה.

נטע ברזילי, מקור: אתר כאן, צילום: דניאל קמינסקי

שיר מקורי וסוחף

יש לה שיר פצצה. מצוין. מקורי. אחר לגמרי. חורג מהשבלונה של האירוויזיון ומשבלונות אחרות של פופ בינלאומי בכלל. הוא בפירוש משב רוח מרענן, ולבטח המרענן הרשמי של של האירוויזיון, ולא מעט בזכותו זוכה השנה האירוויזיון לתשומת לב מתוגברת בטריטוריות חדשות.

הפעלולים הקוליים הם רק קישוט. גם בעירומו, השיר נהדר. בנוי מעולה לתחרות שבה נדרשות שלוש דקות בלבד כדי להרשים (וכלל לא משנה שכבר כמה שנים טובות שהשירים נחשפים הרבה לפני התחרות עצמה, ראו בורסת ההימורים).

הפיזמון מעולה. סוחף את המאזין המופתע (אם יש מי שטרם נחשף לו). ההפקה המוזיקלית (סתיו בגר, שגם הלחין) המרקידה גם עושה טוב בלב, גם מביאה את המשתמש להתמכרות לקצב עד כדי סחף חושים. לא צריך יותר מזה בשיר פופ. מה גם שהיא יוצרת הזדהות מלאה עם מילותיו. מצד אחד, היא לא הצעצוע שלנו, אם תורשה לי פראפראזה על הטקסט של דורון מדלי, אבל היא אכן יצור יפהפה, קורן מבפנים, מלא חדווה חיים, עם תשוקה בלתי רגילה למוזיקה, ויותר מזה - עם גישה מנומקת.

הולכת עם האמת שלה

וזה לא קורה הרבה בפופ בכלל ובתחרות מסוג האירוויזיון בפרט. אבל זה מאוד מאפיין מסורת כתיבה ופזמונאות ישראלית, שנדרשות למסר ולאמירה, להגיד משהו בשיר, לעשות אותו רלוונטי. ויותר מדנה אינטרנשיונל בזמנה, שהכתירה לפני 20 שנה באופן סופי והחלטי את האירוויזיון כטריטוריה מובהקת של הקהילה הלהט"בית - פחות עם השיר, יותר בהופעתה ובמי שהיא עצמה - ברזילי מייצגת העצמה נשית כפולה ומכופלת.

אפשר כמובן לקבל את השיר כפשוטו, ואת נטע ברזילי כגיימרית, מכורה למשחקי מחשב. אבל הסאבטקסט, עם מי ומה שהיא, מייצרת דימוי של אישה חזקה ובחורה אמיצה, שמתגאה במידות גדולות, שמייצגת ומקדמת לא רק נשיות אחרת, אלא גם משמשת פה ודוברת בהשראת תנועת "Me Too". מתנה יותר גדולה מזו האירוויזיון לא יכול היה לקבל השנה.

כך שמצד אחד, נטע ברזילי היא גימיק ענק. מכל כיוון ובכל היבט. אי אפשר להישאר אדישים כלפיה. בדיוק מה שהקרקס האירוויזיוני דורש כדי לייצר בולטות ותשומת לב. מצד שני, שום דבר בה אינו גימיק. כולה אמת אמנותית, בימתית ומגדרית. דוברת אנגלית כשפת אם, חסרת פחד במה, זמרת מרשימה וצבעונית בטירוף ואישיות שלא פוחדת ללכת עד הקצה ובכל הכוח עם האמת שלה.

נטע ברזילי, צילום: דניאל קמינסקי

בלי להתייחס לאיכות השירים והמבצעים האחרים, מבחינתי, הכל תלוי רק בנטע ברזילי. אני משוכנע שהיא מסוגלת לרגע אמת משכנע, להופעה חיה מוצלחת, נקיה ממעידות. רק להזכירכם, ש-43 מדינות משתתפות השנה בתחרות. לכולן אותה שאיפה, לזכות בגרנד פרי. למרבה הצער, רק אחת תעשה זאת, ו-42 יחזרו מאוכזבות הביתה.

פורטוגל המארחת, שמשתתפת באירוויזיון שנים רבות יותר מישראל, עשתה זאת לראשונה רק בשנה שעברה. ישראל, שלוקחת חלק בתחרות הזמר האירופית רק מ-1973, זכתה בבכורה כבר שלוש פעמים. אז בואו לא נהיה חזירים. במיוחד כשיש לנו את השיר הכי טוב בתחרות. ואין כמו שיר טוב כערובה וכהוכחה לכך שאין באירוויזיון אנטישמיות, השנה לפחות.