סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2018 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן סרנגה במסע מרגש עם קזנג'ידיס
 

 
 
לראשונה על במה ישראלית נחשף סיפור חייו המרתק של זמר, נגן ויוצר, בן להורים ממוצא טורקי, שיכול היה להכריז בלב ישר ובידיים נקיות - אני העם, אני השיר, אני הזמר של החיים והאהבה, אינני עבד של אף אחד - ולהודות למיליוני שומעיו על שהסכימו להקשיב לו ולהחשיב אותו כחבר שלהם. לראשונה, מבחינתי לפחות, מקבלים השירים של קזנג''ידיס את ההצגה הנכונה."
המופע "בעקבות האגדה סטליוס קזנג'ידיס" בפסטיבל ישראל מביא בדרך מרגשת את סיפורו ויצירותיו של הזמר היווני


המוזיקה הישראלית הים תיכונית הפופולרית מנהלת רומן ארוך שנים עם היצירה המוזיקלית המוקלטת של סטליוס קזנג'ידיס, אחד הזמרים היווניים האהובים בצד הזה של הים התיכון, ומי שנחשב לאחד הסמלים הבולטים והמובילים במוזיקה היוונית העממית, הלאייקה.

להיטים כמו "מנדובאלה", "זינגואלה", "מימולטה" ורבים אחרים, שקזנג'ידיס נחשב למחוללם, הפכו לחלק בלתי נפרד ממחזור שירת הרבים הים-תיכונית בישראל, גם בפי דוברי עברית חסרי זיקה וקשר ישירים לשפה ולתרבות היווניים. משהו בקצב הלֵאֶה, בצליל המילים ובמבע המרגש שלהם, מנעים ומשמח את האוזן והלב הישראלים כבר 50 שנה, אם לא יותר.

הפקה מרתקת

למרבה הפליאה, בעוד יצירתם של מבצעים דגולים אחרים במרחב, כמו אדית פיאף, ז'ורז' ברסנס או ז'ק ברל מצד אחד, או אום כולת'ום מצד שני, אם להזכיר חלק, זכתה לביטויים בימתיים מרגשים ומצליחים לא מעט במחזות תיאטרון, הצגות מוזיקליות ומופעי זמר - דווקא קזנג'ידיס, הפה והלב של העם היווני, ומי שהתנחל בפה, בלב ובנשמה של מאות אלפי ישראלים (ולא רק יוצאי יוון וטורקיה), לא התכבד במחוות מקומיות דומות.


שלומי סרנגה, תמונת יחסי ציבור


פסטיבל ישראל
התייצב השנה מאחורי חלומו של הזמר הישראלי שלומי סרנגה, להפיק עמו וגם למענו, את "בעקבות האגדה סטליוס קזנג'ידיס", סיפור חייו ויצירתו של הזמר היווני הדגול. מהלך זה הוא לא רק עידוד ותמיכה בסרנגה וצעד ראוי של אפלייה מתקנת במוזיקה "המזרחית", כי אם תיקון עוולה מתמשכת והכרה בערך התרבותי של מוזיקת הלאייקה בכלל ובחשיבותו של קזנגי'ידס בפרט.

זו הפקה מרתקת ומרגשת. לראשונה על במה ישראלית נחשף סיפור חייו המרתק של זמר, נגן ויוצר, בן להורים ממוצא טורקי, שיכול היה להכריז בלב ישר ובידיים נקיות - אני העם, אני השיר, אני הזמר של החיים והאהבה, אינני עבד של אף אחד - ולהודות למיליוני שומעיו על שהסכימו להקשיב לו ולהחשיב אותו כחבר שלהם.

לראשונה, מבחינתי לפחות, מקבלים השירים של קזנג'ידיס את הפרספקטיבה הנכונה, את ההצגה הנכונה, את המבע הנכון ואפילו את התרגום הראוי (בסיועה של אתי אשקלוני-שדמון). לראשונה הם חורגים מהצגתם הטרוויאלית והשבלונית כלהיטי כפיים ומצבי רוח, שופכים אור על חייו ותמונת עולמו של המוזיקאי, ומסבירים מדוע הפך לקול מרכזי וחשוב בחיי היומיום של העם היווני.

יוצר דעתן ולוחם חברתי עקשן

אם תרצו, המופע הוא "חיים שכאלה" לקזנג'ידיס בראי שיריו. אם תרצו, הוא תיעוד, כרונולוגי כמעט, של גלגולי חייו בראי יצירתו. מסכת של קטעי וידאו וארכיון מצולמים, משולבים בשירים מוקלטים של היווני וביצועים חיים של הישראלי.

באחד מקטעי הווידאו המשולבים במופע, מודה הזמר היווני כי בפגישה ביניהם בשנת 1995, כששלומי היה בן 22 בלבד, הוא לא ידע לזהות האם זהו שלומי ששר או הוא עצמו. סרנגה, שבנה את ראשית הקריירה הבימתית שלו על אהבתו ליצירה של קזנג'ידיס ועל הדמיון הרב שנמצא לקולו ולשירתו, מבצע במופע יותר משני תריסרי שירים, כולם ביוונית. רק המעברים ודברי הקישור המוקלטים, בכתיבה ובעריכה של סרנגה עצמו ומנהלתו האישית פזית שחר, הם בעברית.


סטליוס קזנג'ידיס, מתוך יוטיוב


מצד אחד, ניתן היה לשכלל ולזקק את הקריינות, במחיר העברתה לידי איש מקצוע, סמכותי יותר (מה גם שרק קולו נשמע); מצד שני, הבחירה בסרנגה מעצימה את הקשר האישי-הרגשי בינו למושא הערצתו, מדגישה את הזיקה והופכת גם לסיפור שלו.

בכל מקרה, נדמה שסרנגה ושחר לא החמיצו אף פרק חשוב בחייו של קנג'ידיס - מלידתו בפרבר אתונאי, דרך פציעתו בצבא (ואי יכולתו להעמיד צאצאים), נדודיו ברחבי יוון, אהבותיו ונישואיו (וגירושיו), שיתופי הפעולה היצירתיים שלו (מתיאודורקיס וחג'ידאקיס ועד יאניס וניקולופולוס), מאבקיו בחברות התקליטים, סיבובי הופעותיו באירופה ובארצות הברית והחלטות הפרישה העיקשות שלו - מהבמה, מהקלטות וגם מהחיים עצמם, לכפר קטן ליד הים, ועד מותו והלוויתו רבת המשתתפים בקיץ 2001. סיפור חיים מפתיע ומפעים של זמר ויוצר דעתן, איש העם ולוחם חברתי עקשן.

המהפך הישראלי

אבל אלה בעיקר השירים, שמחממים את הלב, מענגים את הקהל וממוגגים את האווירה. מ"טרגודו" (אני שר) ועד ..."הופה ניננאי", ששמו הרשמי הוא "סיקו כורמסה קוקלי מו" - קומי ורקדי לי. ובתווך מניפה מרשימה של להיטים אהובים ושירים כאובים, כשלתרגום - כפי שכבר נזכר לעיל - המוקרן על מסך הווידאו מאחורי סרנגה, ערך מוסף חיוני ומשמעותי בהבנת היוצר והיצירה בעיקר למי שאינו דובר יוונית.

אולי רק פעם אחת, ב"אוויסקי ג'ין קה פרומל" (ויסקי, ג'ין ופרומל), שהפך בתרגומה של דפנה אילת ל"הכל בגלל האהבה", זולג לשירת הקהל הטקסט העברי ("אני שותה לי ויסקי/ אני שותה שמפניה/ עם ג'וני ועם ניסים/ וששון מנתניה/ איי זה לא עוזר/ אצלי הלב הלב בעור/ נגנו נגנו לי שיר אחר"). לא פלא. הגרסה הישראלית הרבה יותר שמחה ומלהיבה, ואליבא דסרנגה - השיר להיט גדול יותר בארץ מאשר ביוון.

כל זה מטעים את הדיסוננס בין המילים והתוכן, הנוקב, הבא חשבון, האנושי, לבין הנגינה והקצב (בעיקר באחריות הדרבוקה) וסערת הרגשות שהשיר מעורר בקהל. דומה שבמקורם, השירים של קזנג'ידיס כאובים וטעונים הרבה מעבר לנגישותם הקלילה-יחסית לאוזן ישראלית. הם עוסקים בבעיות החיים, במועקות ובעוני, בקשיים ובחוסר הצדק החברתי, בשמחה ובעצב של האדם הקטן, בכאבן של אימהות, בקולו של העם הדווי.

כמו שהוא עצמו מעיד ב"או טרגודשיסטיס" (הזמר), אחד משיריו המאוחרים והחשובים: "אני הזמר של החיים והאהבה/ שר על הגלות והעוני/ על המאהבים שאש בוערת בליבם... אני שר על מועקות היום/ וכשאני שר אני בוכה/ כי אני אדם כאוב, אשר לעוני נולד". לגמרי לא המשמעות של "איפרכו" (אני קיים), שהפכה על ידי ג'קי מקייטן וזוהר ארגוב ל"אלינור".


שלומי סרנגה, תמונת יחסי ציבור


אצלנו הגעגועים, הבכי והפרידות הפכו להמנוני אהבה. אמנם "מנדובאלה", "זינגואלה" ו"מנוליה" הם שמות של בחורות שממלאות בשמחה את השר למענן, אבל כיף לגלות ש"פפלומה" הוא סיפור אהבה לשמיכת הפוך שלו, ו"מימולטה" הוא בקשה נחרצת שלא לספר על האהובה הנוטשת, שהערב היא בחיקי ("אפופסה סכו סטין"), אבל אני כבר לא סומך עליה יותר, ברשעותה.

לטעמי, סרנגה חייב להקליל את עצמו. הוא כבד מדי בהגשה, אולי בחסות התרגשות מובנת מן המעמד, למרות שמדובר בשירים שהוא חי ונושם כבר שנים. אולי מפני נוכחותה של ואסו קזנג'ידיס, אלמנתו של סטליוס, שהודתה לו בהתרגשות ובחום בסיום המופע, על שהוא משמר את זכרו של בעלה "כל יום, כל השנה, כל השנים...".

היא אף גילתה שביוון מולדתו הם לא מקבלים אהבה כה גדולה כמו בישראל. אבל לא היא ולא בני משפחתו - אחותו סוזי (עמה שר את "אגו אימה אאתוס", אני עיט) ואמו (לה הקדישאת "מאנה מו", אמא שלי) - ילוו אותו וישמרו את צעדיו במסע החשוב שבפניו הוא ניצב, מפגש עם הקהל הרחב, והנחלת האגדה של סטליוס קזנג'ידיס כמות שהיא.

נגנים: אהרון קמיגרוב (קלידים ואקורדיון), אודי אור חיים (תופים), יואב מטרי (כלי הקשה), דודו ניצני (דרבוקה), משה אטיה (גיטרה חשמלית), עודד גולדשמיט (בס), צפי שלמה (בוזוקי), מקסים משעלי (כינור).


סרנגה והנגנים, תמונת יחסי ציבור


שלומי סרנגה. בעקבות האגדה סטליוס קזנג'ידיס. תיאטרון ירושלים. חמישי, 31 במאי 2018

למועדי מופעים >

04/06/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע