סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן Full Trunk: בלוז בתיבול מזרחי
 

 
 
השירים נועדו בדרך כלל להשאיר את המאזינים והצופים כמה שיותר זמן באוויר. הם חסרי הקדמות ופתיחות מיותרות. ישר ביזנס. בכלל אין בהופעה של פול טראנק משחק מקדים. אין כניסה הדרגתית לאווירה. מתחילים מלב העניין. נכנסים מיד לאנרגיות שירה גבוהות, לקצב מפורר הגנות, שאי אפשר להתנגד לו."
הלהקה מביאה את הרית'םנבלוז עם קצב מטמטם וגרוב שגורמים לך לקוות שההופעה לא תיגמר לעולם


Full Trunk היא אולי הלהקה הישראלית הכי מדליקה היום בסביבה. ארבעה מוזיקאים צעירים, מוכשרים ונמרצים המייצרים שעה מזוקקת של גרוב, ריגוש וחוויה, שכקהל - צעיר לבטח, פה ושם מבוגר ואפילו חטיאר - אתה לא רוצה שזה ייגמר לעולם.

באים לפרק אגרסיות

הם - גל ניסמן, הסולן ונגן הגיטרות, עופר ויינר בבס, יותם אלעזרי בתופים ואריאל קשת בקלידים - יכלו להעמיס אינספור פרשנויות על שמם האנגלי. אולם הבחירה שלהם בסמליל של מכונית אמריקאית ישנה, מלמדת לדעתי שהם מעדיפים לדבוק במשמעות הבסיסית, האמריקאית, של תא מטען מלא. מלא מוזיקלית, הכוונה. גדוש. מתפוצץ אפילו. מרוקנרול מולחם לרית'םנבלוז. רוקנבלוז וכל הנגזרות המוכרות שבזירה.

באתר שלהם, פול טראנק מציגים את יצירתם כמושפעת מן השורשים המרוקאים שיש לכל אחד ואחד מהם. אולם להוציא שיר "מזרחי" מובהק אחד - שיחוק נהדר של "ברצלונה" המיתולוגי (של ג'ו עמר), מותאם להפליא לסאונד שלהם, שמשמש גם כתוסף דלק ואנרגיה מתבקש - כל הרפרטואר של הלהקה הוא באנגלית, השפה המקורית של הבלוז. מן הטעם הפשוט שחומר הנפץ הבימתי של פול טראנק פועל טוב יותר ונשמע נכון יותר באנגלית. ספק בכלל אם היו יכולים להעביר אותם סאונד וגישה, גרוב וכיף בעברית. עובדה שניסו, באלבום הבכורה, ולא יספו.


פול טראנק, צילום: ארז שני


אלא שהתבלין המזרחי שלהם הוא לא במוזיקה, לא בלחנים או במלודיות, כי אם בסאונד, בהפקה המוזיקלית, בביטוי לצליל אתני מחוספס, בעיקר בנגינת גיטרות (וגם בוזוקי בשניים-שלושה שירים) שבהחלט מחזיקה מעצמה יורשת של אריס סאן, אם לא כממשיכה של בום פם ואוזו בזוקה, להקותיו של נגן הגיטרה אורי כינרות.

זיקוקו של צליל סוחף זה מוטמע היטב ב-EP האחרון, "Show Us What You Got", מסוף 2017. מצד אחד הוא הופך את שיריהם להמנוני הופעה סוחפים ויעילים להפליא, מצד שני עליו ובזכותו הם מזמינים את קהלם להשתתף בחגיגה הבימתית, של קצב, מחיאות כף וניתורים באוויר.

אבל ההתייחסות העיקרית היא כאמור לבלוז ולנגזרותיו, לחיבור שבין רוק לסול. רוק טבול בהשפעות פאנקי, נשמה, אתנו וגראנג', ובעיקר בלוז, בלוז ובלוז. קצב מטמטם, בריא, שורשי, עסיסי. זמר עם קול עמוק ושחור, של רית'םנבלוז הארד קור, כולל ההצטרדויות הנחוצות בקצוות, שנשען על חטיבת קצב מעולה - מתופף שעובד קשה וללא הרף, נגן בס נהדר שמרעיד את חדרי הלב ואת דפנות הבטן וגם קלידן שהופך את לוח הקלידים לקרדום לחבוט בו בהנאה. הם באים לפרק אגרסיות, להלהיט אווירה, לקצור תשואות.


  


תמצית הבלוז האוריינטלי

השירים של פול טראנק לא ייכנסו לתוכנית הלימודים של מערכת החינוך. הם שירים של הרגע, של הופעה. שירים של כיף וגרוב, המנוני רוק פשוטים ויעילים, עם ליינים קליטים ומסרים בפרוטה, ללא ניסיון לעומק ואמירה במשורה. הכי פשטני שאפשר. מצד אחד שירי אהבה וזוגיות בסיסיים. מצד שני, תלאות המציאות. יש לי חשבונות לשלם, הזמנים קשים, הייתי רע, הייתי משוגע, כתמצית הבלוז האוריינטלי (כן, יש דבר כזה) "Hey, Hey", שעל גבו מנהל ניסמן פינג-פונג עם הקהל. או שיר הנושא של האלבום האחרון שיוצא נגד השיטה. איזו? השומע כבר ימלא מי נגד מי בדיוק, אם חשוב לו ליצור זהות.

להיטי הופעות כמו "I Know The Way" מ-"Time For Us To Move" האלבום השני, "Let's Go" מהאחרון. הקרחנה של "מופלטה בלוז" הוותיק, וניסיון ההלהטה החדש-חדש "Damn Right" באווירה משלהבת של רוק אין דה קאסבה. ויש גם מחווה ל"Virtual Insanity" של ג'אמירוקוויי והצדעה (ב"Shake It") לקלאסיקות של ראשונים ומייסדים כמו ריצ'רד הקטן וצ'אק ברי. שיר שמסתיים בסולו תופים ובהפגנת יכולות תיפוף על חפצים מזדמנים - מסטנד של מיקרופון, דרך דלי קרח ועד חבית בירה.


פול טראנק, צילום: יובל אראל


קצת משמעות ועומק אפשר למצוא, אם תתעקשו, ב"As A Stone". בלדה למראית הדז'ה וו, פולק בלוז יפהפה שנשמע כמו הגיע מעבר לים. באלבום הם מארחים בו את סיון טלמור, בהופעה הקהל ממלא את חלקה. שיר על התבגרות והפשרת רגשות בדרך לתובנה, להכרה וליכולת של הכלה עצמית. ניסמן מהורהר מעט עם בוזוקי, אך הליווי של עמיתיו בהנהגת קשת, חד וצולף.

וגם בשיר הסיום ובהדרן הנועל, "ADHD", בו ניסמן מזכיר למי ששכח ולכל מי שלא מאמין בעצמו ומפקפק ביכולתו ובכישוריו, שהכל התחיל בעצם בהפרעות קשב וריכוז בבית הספר. כמו באגדות המודרניות, מי שנחשב תלמיד גרוע הפך לכוכב רוק. זה אחד משירי אלבום הבכורה, שנעשה בכורח המציאות לסוג של תעודת זהות.


  


במילה אחת: סחתיין

השירים נועדו בדרך כלל להשאיר את המאזינים והצופים כמה שיותר זמן באוויר. הם חסרי הקדמות ופתיחות מיותרות. ישר ביזנס. בכלל אין בהופעה של פול טראנק משחק מקדים. אין כניסה הדרגתית לאווירה. מתחילים מלב העניין. נכנסים מיד לאנרגיות שירה גבוהות, לקצב מפורר הגנות, שאי אפשר להתנגד לו. לא מעט בזכות ניסמן, חיית במה ומסניף קהל, שמנהל ביד רמה את בדיאלוג במה -אולם, וכטוב לבו (יש לי הרגשה שהגיע להופעת הצהריים בזאפה כשהוא מתודלק קמעה) וזחיחותו הוא אף מצטלם סלפי עם הקהל. אך גם הודות לנגנים האורחים - לירן אורפז שמספק תוספי שלהוב בסקסופון, ואסף גובר בגיטרה - שמפנה את ניסמן למשחקי במה.

הצעירים של היום לא זקוקים להמלצתי. עובדה היא שסדרת ההופעות הנוכחית של פול טראנק התרגלה לדרגה קבועה של סולד אאוט. אבל אם אתם מבוגרים טיפה, ורוצים להרגיש שוב צעירים ומחוברים, או לחזור ולטעום את אותם התרגשות וטעם של פעם, פול טראנק היא המלצה חמה. תראו ותשמעו אותם תהיו משוכנעים שהם לא מכאן, קפצו לרגע מחו"ל. סחתיין על הסאונד, הנגינה, הווייבס והאווירה.


פול טראנק, צילום: ארז שני


Full Trunk
בהופעה. זאפה הרצליה. שישי, 17 באוגוסט 2018

למועדי מופעים >

21/08/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע