סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן האורקסטרה שעושה מהפכה
 

 
 
חגיגת הג'אז הזו היא ללא ספק יריית פתיחה מבטיחה לעונה החדשה, בייחוד כשאסתר רדא, המבצעת האולטימטיבית לכל משימה מוזיקלית חוצה גבולות, מפזרת אבק כוכבים."
עם אסתר רדא ולהקת גשם כשחקני חיזוק, תזמורת המהפכה מביאה לאופרה הישראלית את הקונצרט השלם, המנומק והמהנה ביותר שלה עד כה


סינרגיה של סגנונות
 
לא בכדי כולם מדברים בשבחי תזמורת המהפכה, האנסמבל המוזיקלי המרתק ביותר בסביבה. החבורה שבהנהגת רועי אופנהיים (המנצח) וזוהר שרון (המנהל האמנותי), חתומה על הפקות מוזיקליות יוצאות דופן ומהנות בתכלית ומשאירה אחריה שובל ארוך של לקוחות נרגשים ומרוצים. ואם זו לא מהפכה, זו לפחות תמורה, תרתי משמע, בהרגלי הצריכה.

המהפכה, Revolution באנגלית, מתנהלת כבר 15 שנים. החלה כשאופנהיים ושרון היו סטודנטים באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. את האנסמבל הם הקימו במטרה לתת במה ליוצרים ישראלים ולשמש עבורם, מבצעים ומלחינים כאחד, מעבדה למוזיקה ישראלית מקורית וגם ניסיונית.

מצד אחד, האורקסטרה היא תזמורת לכל דבר, עם סקציות מיתרים ונשיפה מכובדות. מצד שני, היא מתנהלת כגוף יוצר, לא רק מבצע. הראש הוא רוקנרול. נכון יותר, סינרגיה של סגנונות מוזיקה מרכזיים – קלאסי, ג'אז, סאונדטרקס ומחול – בשילוב היבטים ואלמנטים אמנותיים חזותיים ואסוציאטיביים של אנימציה, וידיאו ארט, גם קולנוע, בחסות אנרגיות רוקנרוליות.

ועם זאת, המהפכה לא מגבילה את עצמה ומתנהלת בכל הכיוונים, בטעמים מגוונים ולבני גילים שונים, כולל ילדים. וברשימת שיתופי הפעולה שלה לאורך השנים נמצאים ירמי קפלן, אביתר בנאי, הדג נחש, דודו טסה, אסף אבידן, יהונתן גפן, עברי לידר, ג'יי.ויוז (יונתן דגן), וגם המחזמר "בילי שוורץ", להקת המחול ורטיגו והשחקן-זמר רן דנקר


אסתר רדא ולהקת גשם, צילום: גאיה סעדון ורון קדמי

המתקפה המולטי-חושית
 
את העונה שעברה סיימה התזמורת בקונצרט "התזמורת חיה בסרט", מחווה לאמנות הפלסטית בביצוע מוזיקה מקורית שנכתבה במיוחד לסרטי אנימציה שהוקדשו ליצירות אמנות נודעות. את העונה הזו, בסדרה השניה שלה באופרה הישראלית, פתחה השבוע עם A Standard Revolution, קונצרט שהוקדש ללהיטי ג'אז גדולים מן המאה האחרונה - אבני יסוד במוזיקת הג'אז וסטנדרטים שחשובי המבצעים בעולם התנסו בהגשתם, בפרשנות לגמרי לא סטנדרטית, עדכנית ומרתקת, כיצירות מוזיקליות רחבות יריעה בביצוע אנסמבל רחב יריעה - 13 נגנים בכלי מיתר, שישה נשפנים (חמישה מהם בכלי מתכת), נגני כלי הקשה, נבל ופסנתר (זוהר שרון, המנהל האמנותי-מוזיקלי של התזמורת), שלישיית גשם והזמרת-כוכבת אסתר רדא שפיזרה קצת אבק כוכבים.

ג'אז ואני לא ממש חברים. אני שומע אותו אינטואיטיבית וצורך אותו חווייתית. טוב לי, אני נשאר. מסובך ולא נהיר לי, אני מעביר דף. עם הרכבים קטנים, בסיסיים, יותר קשה לי. לא תמיד מצליח לזרום עם האלתורים. לעומת זאת, הרכבים גדולים, גם אם לא ביג בנדס בהווייתם, מעקרים ואף מנטרלים את אלמנט הנגינה האישית. איתם, בעיבודים מתוכננים היטב מראש, יותר קל וגם נעים.

לכל זה אין קשר לכך שבהינתן אפשרות, אסור להחמיץ קונצרט של המהפכה. בעיקר משום המתקפה המולטי-חושית שהתזמורת מציעה. ובמיוחד מפני שלסטנדרטים המוכרים והנחשבים, ולא רק בסצינת הג'אז האמריקאית, נוספה פרשנות אינטואיטיבית וחווייתית, לא רק של צלילים אלא גם של וידיאו ארט ודימויים ויזואליים אמנותיים מסוגננים, שהפכו את ההאזנה להתנסות רב חושית, מורכבת ומועשרת. 


רועי אופנהיים וזוהר שרון, צילום: יוסי צבקר



מצ'רלי מינגוס עד תלוניוס מונק

 
אז מה היה לנו? מנת הפתיחה כללה את "Boogy stop shuffle" של צ'רלי מינגוס משולב ב" My favorite things" של ריצ'רד רוג'רס (מהמחזמר צלילי המוזיקה). נשמע לי כמו ביג בנד חתרני שמפליג על כנפי הדמיון.

את "Nature boy" של עדן אהבז, אולי המוזיקאי ההיפי הראשון, לקחה התזמורת מילולית, בכיוון קוסמי. שוזין (שם בימתי נוסף של "עוזי נבון" הפיקטיבי), נגן הקלידים והמחשב הווירטואוזי של "גשם", שנטל על עצמו את אתגר ההתמודדות עם נט קינג קול, נשאר נאמן למתווה השירה הדבשי, עם ניסיון לדרמה רגעית, גם בעזרת התקדרותם של דימויי וידיאו.



אסתר רדא ו"שוזין", תמונה באדיבות מוטי קמחי והבלוג של יובל אראל


עם שובו לעמדת הקלידים מאחור, לצד חבריו המתופף אביב (סול מונק) כהן ונגן הגיטרות המחונן יונתן אלבלק, שגם עיבד בתנופה את מירב הקטעים, ייצר שוזין-נבון דגימות סאונד אלקטרוניות שדימו צעדי ענק, כאילוסטרציה הולמת ל"Giant steps" של ג'ון קולטריין. הצעדים המהוססים של כלי הנשיפה והמיתר, יצרו ניגוד מרתק לקריסטליות הגבישית של הנגינה, שקיבלה, מצידה, חיזוק משתנה צורה בווידיאו.

את "So what" של מיילס דייויס לקחה המהפכה (בחסות העיבוד של יפעת זיו) אל המזרח הרחוק. התאימה צילומים של שוק ססגוני ומלא חיוניות ספק בתאילנד, ספק בפיליפינים, אולי מדינה אחרת, למוזיקה הצבעונית והקופצנית. מפגש עצבני שהיה בו סקרצ'ינג מצד אחד, חצוצורה מלאת הבעה מצד שני.

"Round midnight" של תלוניוס מונק נעטפה באפלוליות נעימה. איורים של גלגלי שיניים נתנו תוקף דרמטי לזמן המתקתק, ובכלל שיוו דימוי של עושר מפונפן (אפרופו חוויות...). ואי אפשר היה לטעות בזהות המקור של "רוצי מריה", תרגומה של צרויה להב ל"Olha Maria ", שירם של אנטוניו קרלוס ז'ובים, וינסיוס דה מוראיש ושיקו בוארקה. אלבלק שר אותו לתיאבון בעברית כזמר נפוליטני שמככב בסרט ברזילאי. 
 


תזמורת המהפכה באופרה, צילום: איציק אלבלק


אסתר רדא עושה כשפים

 
אסתר רדא, פרי ייצוא מוזיקלי מפואר, הצטרפה לחגיגה-ג'אז עם גרסאות משלה (ומשל אלבלק) ל"The man I love" של ג'ורג גרשווין ול"I put a spell on you" של סקרימינ' ג'יי האוקינס. רדא, המבצעת האולטימטיבית לכל משימה מוזיקלית סגנונית חוצה גבולות וז'אנרים, בחליפת מכנס לבנה ושיער גולש מפואר, לקחה אותנו בראשון לאולם קונצרטים יוקרתי מעבר לאטלנטי, ובשני הסתייעה בנגינה המהפנטת של המהפכה ובהשראתה הישירה של נינה סימון מורתה, להיאבק באפלוליות המסתורית של השיר, להדביר את החושך לטובת האור. מעשה כשפים של ממש.

מיד אחר כך היא ניהלה דואט עם "שוזין" ביצירה פרטית משלה בשם "Home". דמותו הליצנית של שוזין-נבון, עוטת כובע גרב שחור, חולצה אדומה מכופרת ומכנס ג'ינס תלוי על שלייקעס ומכנסים מקופלים עד אמצע השוקיים, הפתיעה בהשתלבותה המרנינה בתנועות המחול והכוריאוגרפיה.

כיאה לשמו התכבד "I got rhythm", גם הוא של גרשווין, באקספוזיציה ארכנית של תיפוף, שבישרה מצידה סאונד מענג של שנות ה-40 בנגינת התזמורת. אחרי רדא גם "גשם" קיבלו הזמנות להציג יצירה משלהם, שיר הנושא מ"Sungazing" אלבום הבכורה שלהם. מילולית הפירוש הוא "בוהים בשמש", לי נראית יותר הכוונה למתחרדנים, בטח בהשפעת הפסיכדליה. 



אסתר רדא, צילום: שרבן לופו

 
יריית פתיחה מלהיבה
 
לסיום נשמרו שני סטנדרטים פופולאריים ואהובים במיוחד. "Caravan" של אלינגטון וג'ואן טיזול הוא אולי יצירת הג'אז המוכרת והנפוצה ביותר בעולם, עם מאות גרסאות מוקלטות רשמיות, שגם זו של תזמורת המהפכה רשאית להצטרף אליהן בגאון. גם "Feeling good" של אנתוני ניולי ולסלי בריקוס הבריטים הוא כזה, נאמבר ש"ערק" מאולמות המיוזיקלס אל מועדוני הג'אז ובמות הרוקנרול, בביצועים של נינה סימון עד אביצ'י, מלהקת הטראפיק ועד ג'ורג' מייקל. גם אסתר רדא הקליטה אותו, עבור האי.פי. בו שרה את נינה סימון. אז היא לקחה אותו את שורשיה האפריקאים, הפעם היא רתמה את יכולות השירה מגוונות והמהפנטות שלה לטובת אווירת המסיבה שבה ננעל הקונצרט.

זו ללא ספק יריית פתיחה מלהיבה ומבטיחה לעונה החדשה ואולי הקונצרט השלם, המנומק והמהנה ביותר של תזמורת המהפכה עד כה.

אבל ישנו היבט מכעיס מאוד בהתנהלות התזמורת: היא לא חושבת עלינו, הצופים, אלא רק על עצמה ועל החברים בה. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שכל קונצרט זוכה להעלאה אחת בלבד. לא יותר. באמת שלא בסדר מצידם. הם מגשימים את הגחמות האמנותיות שלהם, ובה-בעת מתסכלים – ממש כך – ציבור גדול יותר של שוחרי מוזיקה, שמבקש לחזות בפלא. והתמיהה גדולה: למה משקיעים מאמצים, משאבים וזמן בעיבודים, בחזרות, בגרפיקה ובאנימציה, רק בשביל הופעה אחת? אם כבר, הבו לנו סדרה!



תזמורת המהפכה באופרה, צילום: איציק אלבלק




תזמורת המהפכה ,  A Standard Revolution . המשכן לאמנויות הבמה תל אביב. שני, 25 בפברואר 2019


למועדי מופעים >

03/03/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע