סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ביקורות על ימי זמר 2019
 

 
 
דודו זכאי ודורית ראובני שמזוהים יותר מהכל עם הזמר הארצישראלי, מפתיעים בשילוב כוחות בהצדעה ל...שנסון הצרפתי. והשניים, עם נוכחות קולית מהפנטת ומשכרת, עושים מהם מטעמים. ואם יתווספו רקוויזיט-שניים ולחילופין מגע ידו של במאי שיתזמר את הכניסות והיציאות, התענוג יהיה מושלם."
עמוס אורן על מופעי השירה הישראלית בפסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון. מה אהב, מה פחות ולמה?


צרויה להב ודנה ברגר - ציפור מתרוממת לעוף

לכאורה, שיתוף הפעולה הסביר ביותר בעולם. צרויה להב - משוררת ופזמונאית רוק מוכחת מצד אחד, דנה ברגר - זמרת יוצרת רוק עם קבלות מצד שני. למעשה, בהתחשב בנושא – התחקות אחר העולם הרגשי של המשוררות רחל, יונה וולך ותרצה אתר, ובאופי ההגשה – סיפורים מאחורי הקלעים, קטעי וידאו וביצועים אקוסטיים לשירים של השלוש, החבירה לא צפויה ונשארת בלתי פתורה.

התבנית שבה שתי היוצרות חולקות, בישיבה בדרך כלל, את קורות החיים של שלוש מהיוצרות האהובות בזמר העברי, כבמעין תחקיר שאמור לגלות ולנסח תובנות ומסקנות לגביהן בנפרד ואם אפשר גם ביחד, אינה מתגבשת למופע רגיל. הוא יותר סוג של הרצאה מלווה בהדגמות. וספק בעיניי אם הוא מיועד לפסטיבלים ולהופעות פתוחות, כמו לכנסים, לימי עיון, למוסדות חינוך ולאירועים סגורים.




דנה ברגר, צילום: טל קירשנבאום





להב באיצטלה של עמיתה וממשיכה לכתיבה (למשל, היא רואה ברחל "סבתא" לגיטימית ומוצאת עקבות DNA ביצירה שלה) מובילה את הנרטיב באמירה סמכותית, בעוד ברגר, שקוראת פה ושם חלק משיריהן, תורמת – כמו זמרת גוספל - הערות אגב מסכימות, אירוניות וגם מאתגרות. הן מנסות לשרטט, בדוחק, את תמונת הרוקנרול, הסמים והסקס של רחל; מסכימות שהימנעות מאימהות אצל רחל, יונהוולך (וגם לאה גולדברג) היא פחד ממנה; ומוצאות קווי דמיון בין האבות של רחל, יונה ותרצה ונוכחותם הדרמטית בחייהן הצעירים של בנותיהן (ובה בעת על היעדרן של האימהות מתמונת היצירה שלהן). אך מעבר לרכילות לייט, ספרותית-תרבותית, חברתית ופוליטית וגם אישית ונשית, של רחל עם היצריות המודחקת, וולך עם הפרובוקציה השופעת ואתר המוכשרת והאובדנית, לא מצליחות לתרום איזושהי אמירה מחדשת ומחכימה שתצדיק את 75 הדקות שלהן ביחד.

גם התרומה הזמרתית דלה עד מאכזבת. "ואולי" (לחן: יהודה שרת) ו"זמר נוגה" (שמוליק קראוס) של רחל, "שלח לי שקט" (יובל מסנר, בלגאן) של וולך, ו"אהבה יומיומית" (יהודית רביץ) ו"ושום סלע" (עדי רנרט) של אתר, עם תוספות לא מספקות של "דרך המשי" של צרויה להב (ויהודית רביץ) ו"לומדת לעוף", שכתבה והלחינה ברגר עצמה, לא הצדיקו את הציפיה, על אף ביצועים מרגשים במיוחד של חלקם.

לא שאין צידוק לקונספט הזה, אך הוא עדיין לא אפוי ולפיכך לא משביע. 
 



דנה ברגר וצרויה להב, צילום: יוסי צבקר

יוני רועה - שירים הם חברים

ליוני רועה יש קונספט מוצדק. "שירים הם חברים" הוא קולאז' של שירים שהוא יצר, כתב והלחין, ושל שירים שהיה "מת" לחבר. אמירה אמיצה ולא מובנת מאליה, שאותה יכול לנסח רק יוצר שמעריך את הקולגות שלו ואינו נמצא בתחרות איתם, לבטח לא כזמר. ורועה הוא יותר יוצר, לעצמו ולאחרים, מאשר זמר-מבצע.

מאה דקות עם הנבחרים שבשיריו ועם היפים שבאהבותיו. שירים שכתב, שירים שתרגם, שירים שהלחין, ובעיקר שירים ששאל מחברים, מהזמר והפופ הים תיכוניים. "פני מלאך" שתרגם מיוונית ליואב יצחק, "נמס ממך" שהלחין למילים של דורון מדלי בעבור עומר אדם (הלהיט הכי "חם" שלו), "זודיאק" שהלחין (מילים: דודו ברק) לירון חדד בקדם אירוויזיון (ששלח את "שירו" ושרה'לה שרון לאירלנד. איפה זה ואיפה זה עכשיו), שיר המחאה "איזו מדינה" שחיבר ביחד עם אלי לוזון בראשית דרכם, וכמובן "פרי גנך", "כותל המזרח" (ברק) ו"איש יקר" (חמוטל בן זאב) שחיבר בעבור אביבה אבידן, שגם באה להתארח, לבצע ולמנף. רק שיר הנושא "חברים", גם הוא שיתוף פעולה עם ברק ואחד היפים בשיריו (שנכתב במקור לשייקה לוי), נעדר משום מה. אולי הרגיש שהמופע התארך יתר על המידה.



יוני רועה, צילום: טל קירשנבאום




ואכן, זה מופע חדש שדורש עוד ניפוי והידוק, בעיקר בדברי הקישור. שאם אין בהם סיפור מרגש או מרתק, כמו "פרי גנך, "זודיאק" או "איזו מדינה", אין מה להאריך בהם. שהרי הציבור מכיר היטב את "צלצולי פעמונים", "טיפת מזל", "כבר עברו השנים", "בדד", "מנגן ושר", "לילה בלי כוכב", "בעבר היו זמנים", "שמחות קטנות" ו"ילדים זה שמחה", ומיטיב לשייך ולשיר אותם.

רועה אינו מפריע לקהל לעשות זאת. העיבודים (של איש הקלידים והמחשב חן מצגר-אדר) ידידותיים, לא מקשים על שירת רבים. אמנם מפקיעים בדרך כלל את השירים מערש הולדתם וצמיחתם, "נכנעים" לסאונד "מערבי", של ריתם סקשן וכסות אלקטרונית, ו"מנקים" את הסלסולים (חוץ מ"בעבר היו זמנים" שהוא טורקי במקור ובהתאם נפתח במאוואל מרשים, יהודי, אבל תימני לעילא בתזמור), אולם הולמים את המהות של רועה כיוצר, שמדלג בין העולמות וגם "נקרע" ביניהם. ואם תרצו, מלבד זמרת הליווי, ספיר, שאר נגניו הם "אשכנזים": אדם טל בגיטרות, עידן פרידמן בתופים, עמית קטירקר בבס ורן גרסון בבגלמה ובדילרובה.
קצת הרצה וגם אתם תהיו חברים של שירים הם חברים. 
 


יוני רועה, צילום: דורון עדות

דודו זכאי ודורית ראובני - עלי שלכת

שני וטרנים שמזוהים יותר מהכל עם הזמר הארצישראלי, מפתיעים בשילוב כוחות בהצדעה ל...שנסון הצרפתי. כשחושבים על זה ובמיוחד לאחר ששומעים אותם, אין פה הפתעה בעצם. כי השנסון הצרפתי הפך, בעיקר בשנות ה-50 אך גם לאורך הסיקסטיז והסבנטיז, לחלק בלתי נפרד מפס הקול של הזמר והפזמון המקומי. עד כדי כך, שקשה לתאר אותו מבלעדי הנוכחות וההשפעה של היבוא הפריזאי.

לפיכך, גם הטלת ספק והטלת דופי בשני המבצעים הוותיקים, שכאילו שנסון עבורם הוא חטא ומעשה שלא יעשה, בטלים ונעלמים מול החיבור הנכון, האמיתי והאמיץ של השניים עם שירים שלנצח יזוהו על ידי בקיאים וידענים כמי שנכתבו על ידי ז'ורז' ברסנס, ז'ק ברל, שרל אזנבור, ז'ילבר בקו, ז'ורז' מוסטקי, גי באר, סרז' לאמה, ז'אק פרוור ואחרים, בין היתר גם בעבור אדית פיאף. אבל הודות למתרגמים מצויינים ואיכותיים, בעיקר נעמי שמר, אך גם יעקב שבתאי, דידי מנוסי, אהוד מנור, יורם טהרלב, אבי קורן, דורי פרנס ואפילו דודו טופז, עברו תמורה והתאמה לנופים לשוניים ואנושיים משלנו.

והשניים, אולי לא המבצעים הכריזמטיים ביותר בזמר העברי, אבל עם נוכחות קולית מהפנטת ומשכרת, עושים מהם מטעמים. על אף חלוקת הקרדיטים זכאי הוא המוביל ובעצם מארח את ראובני. הוא שואל מסגרת קיימת (כבר תריסר שנים) ממפגש הזמר "שיר לליל שבת" בעין השופט, מוסיף לה קטעי קישור ברוח השירים המתורגמים ובתרומתם למעגלי החיים, החברה והתרבות שם וכאן (לטעמי תוספת רכילות מקצועית ואישית לא תזיק), ונעזר בליווי הפונקציונלי והקורקטי של אופיר טל בעיבודים ובקלידים, אוהד טל בבס וערן שוהם בתופים.



דורית ראובני, צילום: קוקו. דודו זכאי, צילום: רן פרץ

יש לו לזכאי, איזו סמכותיות מעשירה בשירה, כאילו הוא מביא דבר אלוהים חיים. ואילו ראובני, שלהצהרתה מזוהה עם לדינו ודרום אמריקה, תורמת את אופיה הדרמטי של שירתה. תמצאו שם את כל החשודים המיידיים: "אם נדע לאהוב", "שתי גיטרות", "לה בוהם", "אל תלך מכאן", "אין אהבות שמחות", "הגבירה בחום", "את חירותי", "אהבה בת עשרים", וגם "פדם פדם פדם", "המנון לאהבה", "שיר הוא לא רק מילים", "באביב את תשובי חזרה", "אלו ציפורים", "אי שם בלב", "שלגיה" וכמובן שיר הנושא.

וכדי הוסיף על הבלבול בין מקור לתרגום וטשטוש התחומים בין פריז לתל אביב ולעמק יזרעאל, הם מצרפים גם את "הניגון המתוק של הלב" (של רונה קינן) ואת "לילות" (טהר לב ויאיר רוזנבלום) ו"הללויה" (יענקלה גלפז ומני גל), שנסונים מההתישבות העובדת, שהקליטו ביחד בגלגול מוקדם יותר בעברם.

לתועלת הציבור והשירה המילים מוקרנות, ואם יתוספו רקוויזיט-שניים ולחילופין מגע ידו של במאי שיתזמר את הכניסות והיציאות, התענוג יהיה מושלם.

פסטיבל ימי זמר, תיאטרון חולון. ראשון עד שלישי, 21 עד 23 באפריל 2019
 

 



29/04/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע