סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הגדוד העיוורי: רואים את הקולות
 

 
 
לרואים, הקהל למשל, ההומור העצמי שלהם הוא פורץ גבולות והורס מחסומים. תחילה הוא עלול להישמע מביך לפיקחים, אבל הטבעיות שבה הם מתנהלים מול הסיטואציה, מגרשת את הספקות, מסלקת רגשות רחמים וחמלה מוקדמים ומיישרת את הצופה עם נקודת המבט. כך שגם אם ינסה לנחש לאן זה עשוי להתגלגל בנאמבר הבא, הוא תמיד יופתע מהדמיון היצירתי ומכישרון ההגשה - ועד הרגע האחרון ישכח שהם אמנים עיוורים."
במופע "כטוב בעיניהם" מבצעים אמנים עיוורים שירים שעוסקים בראייה ומראים אותם באור אחר והומוריסטי


לא תאמינו כמה שירי רואים יש בזמר העברי. כן, רואים באל"ף. בשביל הפיקחים, אלו שראייה היא דבר מובן מאליו בעבורם. שהרי אין אופציה אחרת, כביכול. אבל שימו אותם, את כל השירים שמזכירים עיניים ומשקפיים, שמבקשים להסתכל ולראות ושמשתמשים בדימויים של עיוורון וחושך, בפיהם של אלה שלא רואים, עיוורים מלידה, והם ייראו - סליחה על הביטוי - באור אחר, שונה לחלוטין.

הומור עצמי פורץ גבולות

שירים אלה והיחס היומיומי אל העיוור, הם חומרי הגלם מהם עשויה "כטוב בעיניהם", תוכנית הבידור המוזיקלית של הגדוד העיוורי, חבורה של שישה אמנים ומוזיקאים, ארבעה מהם לא רואים.

המנהלת המוזיקלית היא הפסנתרנית והזמרת גילה חסיד רבת המעללים, ולצדה מנגן האקורדיוניסט עוזי רוזנבלט שאמנותו חובקת עולם. שניהם מלווים ארבעה מוזיקאים עיוורים מוכשרים ואמיצים, שמשתמשים בתקינה הפוליטית כקרדום לחפור בה, לדבר באומץ על העיוורון מנקודת מבטם (!) ולשיר בפתיחות ובבדיחות על המקלות שהזמר העברי - העיוורי מבחינתם - מערים בפניהם, בדרך למדורת השבט, הלא היא שירת הרבים. וכיוון שכך, לא תופתעו לגלות שהם מגדירים את התוכנית שלהם כ"סטנדאפ מוזיקלי שלא רואים כל יום". אכן, אכן.

אפשר היה להגיד הומור שחור, אבל כיוון שהם לא רואים ולא מבחינים בין הצבעים, הם לא משתמשים בצבע ולא במושג. הומור מובנה, חלק בלתי נפרד מאישיותם ומן המופע שהם מגישים. לרואים, הקהל למשל, ההומור העצמי שלהם, בסיפורת, במשחק ובעיקר בשירה, הוא פורץ גבולות והורס מחסומים. תחילה הוא עלול להישמע מביך לפיקחים, אבל הטבעיות שבה הם מתנהלים מול הסיטואציה (שלרואה היא נראית הרת קיום והלא רואה חווה אותה כמצב קיומי), מגרשת את הספקות, מסלקת רגשות רחמים וחמלה מוקדמים ומיישרת את הצופה עם נקודת המבט. כך שגם אם ינסה לנחש לאן זה עשוי להתגלגל בנאמבר הבא, הוא תמיד יופתע מהדמיון היצירתי ומכישרון ההגשה - ועד הרגע האחרון, בו יניחו יד איש על כתף רעהו ויירדו בשורה מן הבמה, ישכח בכלל שהם אמנים עיוורים.


הגדוד העיוורי, צילום: אסתי דוד



עשרות שירים ב-80 דקות

זו ההופעה הפתוחה הראשונה של הגדוד העיוורי. עד כה ולאורך השנתיים שבהן הם מופיעים ומשכללים את אמירתם, קיימו רק הצגות סגורות, מוזמנות. דווקא עכשיו, כשהפתיחות הציבורית למוגבלויות אנושיות קיבלה רוח גבית עם גילויה של להקת שלווה ב"כוכב הבא לאירוויזיון", הם עושים צעד אמיץ קדימה.

כמובן שאין קשר בין שני ההרכבים והאמנות שלהם (אם כי הם חולקים במסר החשוב של קבלת השונה והאחר), ובכל זאת נעים שהציבור הישראלי מתגלה לעת הזאת בבגרותו ובסובלנותו וגם בהנאה שהוא עשוי להפיק מאמנותם ומאומנותם של אנשים שלא חשוב איך הם נראים ואיך הם רואים, אם בכלל.

ב-80 דקות הופעה הגדוד העיוורי מצליח לדחוס עשרות שירים. כולם מנומקי בחירה. מעטים מאוד באורכם המלא, רובם בשורת מפתח-שתיים, להבהרת הכוונה. בדרך כלל ההקשר קופץ לאוזן. אם לא באופן מיידי, אז בהמשך. ואם גם אז לא, חזקה עליכם שהם ישנו טיפה את הטקסט המקורי, יוסיפו מילים משלהם, לחידוד האמירה.

כך למשל, הם "תופרים" את "אמא שלי" של אריק איינשטיין, עם "Don't you worry 'bout a thing" של סטיבי וונדר (בעצמו עיוור, אם לא אכפת לכם, אבל לא שייך במקרה זה) ממש בפתיחה, לחיזוק מסר האימהות אותו מציגה מרגלית טובי, המבוגרת בחבורה, סופרת ומשוררת, זמרת, מנחה ומובילה לעת מצוא, במונולוג נוקב וחושפני של אמא עיוורת לילד בגן, על התמודדותם מול המהלומות המילוליות שהם סופגים מהסביבה שלא יודעת להתייחס למוגבלות. דוגמה קטנה: הסדרן בתחנת המוניות אצלה טובי מזמינה את הנסיעות, מכנה אותה בקשר גברת אלרואי. יותר מכובד בעיניו מלהגיד העיוורת. והיא מציעה לו, ברוח התקינה, אישה עם עיוורון.


  


מנעמי שמר ועד ריי צ'ארלס

אחרי פתיחה ישירה ומכווצת בטן זו, בה הקלפים נפתחים ונפרשים, ההמשך נעשה יותר "קל". ההומור תופש טורים גבוהים. פותחים את הערב עם "שיר סיום", של אלתרמן, גבריאלוב ואריק איינשטיין, זה שפזמונו החוזר מתעקש "אל תרכיבו משקפיים/ לא קודרות ולא שמחות/ הסתכלו נא בעיניים/ בעיניים פקוחות...". הם מסתכלים למציאות בגובה הציניות וההומור העצמי.

הנה, מחרוזת "אנשים רואים" שכל כולה שירים שמדירים אותם מקהל השומעים, ללא כוונה רעה כמובן, וגם מובילים-מנחים אותם במופע, גם כן ללא כוונה: "תפתחו את העיניים הסתכלו סביב..." (מתוך "אנשים טובים באמצע הדרך" של נעמי שמר), "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" (מ"לקחת את ידי בידך" של יענק'לה רוטבליט), "תני לי יד" (שמרית אור), "אני כעיוור אחרייך הולך" (מ"לילה בחוף אכזיב" של שמר), "מישהו הולך תמיד איתי" (רמי קידר), "לך ישר, אל תפחד" (מ"שיר נבואי קוסמי עליז" של עלי מוהר) וגם "אז התחלתי ללכת לא ראיתי (במקום חשבתי במקור) בכלל לאן..." ("שיר אהבה סטנדרטי" של איינשטיין).


  


וכך זה מתגלגל. טובי מספרת חוויות והתנסויות (כמו פגישה מרגשת בילדותה עם אברהם חלפי לאחר צפייה ב"עוץ לי גוץ לי"), מונה סוגים של נודניקים שנקרים בדרכה (כמו אלה שחושבים שלא לראות זה מחלה), מתעכבת על גילויי טקט ותוהה על הצורך בכלב נחייה (עם מחרוזת שירי כלבים כ"כמה שרציתי כלב" של יהונתן גפן, "כלבלב הו בידי בם בם" של נתן זך ו"פה קבור הכלב" של כוורת, שיוצא לטיול מוזיקלי בארץ הסמבה), קוראת שיר-שניים פרי עטה, "מתקוטטת" עם מאיר ברבי שלשמאלה ומחמיאה לנילי זיידל שלימינה.

ברבי, שאותו פגשנו כבר ב"קברט של קובי" (לוריא; יחד עם חסיד), הוא גם נגן חליל מוכשר, גם בדרן-חקיין מצוין וגם זמר מחונן ומגוון, שמוצא בהומור השחור כר התבטאות בלתי נגמר. "נותנים לנו להיכנס בחושך", הוא מפטיר בפתיחה. "זה טאבלט של עיוורים", הוא חוזר ומסביר את המכשיר דמוי הטרנזיסטור שתלוי על צווארו. "אני רואה שם את החדשות...".

הוא מרגש בחוויותיו מהאזנה לציוצי ציפורים. מעיד על עצמו כילד של קולות, עם שרידי ראייה, שהצליח להגשים חלום ולראות (כן, לראות. בשעת ערב דווקא) צל של שחף חג בשמי טורקיה, אליה נסע לטיול עם נורית, מי שתהיה רעייתו. את ירח הדבש שלהם הם עשו ביוון, ממנו לא שכח את הביקור במנזרים התלויים בצוקי מטאורה ואת הטיפוס למצודה בקורפו. לא ראה כלום אבל זוכר היטב את מאות המדרגות. ושר לכבודה את "Can't stop loving you" של הפלטרס, שיר שכתב זמר הנשמה והבלוז העיוור ריי צ'ארלס.


  


וריאציות משלהם

שר יפה ברבי. מפתיע בטכניקה הווקאלית שלו, מרהיב בדיוק שלו, וכשהוא שר את "ציפור שניה" של נתן זך ("ראיתי ציפור בת יופי/ הציפור ראתה אותי/ ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד/ עד יום מותי"), לאחר ששיתף בחוויית טורקיה, הוא מרגש עד דמעות. דומה שמכל ביצועיו הרבים של השיר הנפלא ויוצא הדופן הזה (לחן: מישה סגל), זה הביצוע הנכון והמושלם ביותר לו.

זיידל, הצעירה בחבורה, היא מוזיקאית בוגרת רימון, שאי אפשר להתעלם מכישרונה הגדול, גם כווקאליסטית, גם כמוזיקאית ויוצרת. היא ("זו שמוחה כל הזמן קודח" כפי שמציגה אותה טובי)  האחראית ללא מעט מהשילובים (מאש-אפ) בין השירים, ולרעיונות ולחיבורים במחרוזות שהם נרקחים בהן. מן הסתם מביאה את הרוח הצעירה, הפופית-רוקיסטית של הזמר הישראלי במופע.

כמו "למה לי לקחת ללב" עם "מה איתי" של אריק, שלום וחבריהם; או "לשרוק בחושך" של רוטבליט עם "הקשיבו לגשם היורד" של חוזה פליסיאנו, שלא צריך להזכיר את עיוורנו; המחרוזת הווירטואוזית של שיר הכלבים לעיל; וגם את המילים שהוסיפה לשירי מחרוזת "שורו הביטו וראו" והתאמתה למופע זה: "רואה לך בעיניים" של אתי אנקרי, "הראיתם (במקום הראית במקור) איזה יופי" של נתן יונתן (מ"יש פרחים"), "אתה רואה צללים (דקלים במקור)" של נעמי שמר (ב"סימן שעוד לא הגענו"), "מה אתה רואה" של אברהם זיגמן ("מדרום תיפתח הטובה"), "מה אתה רואה (עושה במקור) כשאתה קם בבוקר" ו"אני לא רואה אותה בדרך לגימנסיה" של איינשטיין, ורי-מייק על חשבון "נערה במשקפיים" של יהונתן גפן. רק הם יכולים לשיר וריאציות כאלה.

זיידל היא גם זמרת משובחת, עם רגישות גבוהה למילה ולצליל, והכשרה לפסל בהם משמעויות חבויות או לא קיימות. גיחות הסולו שלה, בחזית ומאחורי הקלידים ("לשרוק בחושך", למשל), מעידות על פוטנציאל של כוכבת. שיאה הוא בביצוע "משאלה" של אחינועם ניני, המוכר גם בשם "בעיניה": "...משאלה, מה את רואה/ מה בליבך הצוחק אל אותה הדממה/ אז את עיניי לי תפקח/ קשה אחת במזרח/ והלא די בכך...". קשה להאפיל על השירה של ניני, אבל נילי מתקרבת. נהדרת.


  


מבט מחויך ומונגש על הזמר העברי

הרוח המוזיקלית המחברת היא של המנהלת המוזיקלית חסיד. מוזיקאית מנוסה במיוחד בעבודה עם הרכבים קוליים לאו דווקא מקצועיים. גם לאקורדיוניסט רוזנבלט ניסיון במילוי תפקידם של כלי נגינה אחרים (גיטרות למשל, כלי מיתר ו/או נשיפה) ובהעשרת הליווי כבמגע קסם.

חסיד מחזיקה את ההרכב קצר מן הפסנתר, וכאחראית לבניית ההרמוניות הקוליות, היא עמוד תווך בליווי השירה, ובדין מנכסת לעצמה שירה מובילה בכמה מן הנאמברים, במיוחד ב"מוכשרים לי", נוסח קבארטי-ג'אזי, מנהטן טרנספרי כזה, לטקסט חדש שכתבה טובי על הלחן של סשה ארגוב ל"למה בוכים גשמי החורף" (של יוסי גמזו), וגם בשילוב שבין "סאגאפו" (של חאריס אלקסיו) ל"עיניים שלי" (של יהודה פוליקר) לקראת סיום. זיידל המלהיבה מצטרפת בשניהם.

גם רוזנבלט מתכבד בסולו, בנגינה סוחפת של "עיניים שחורות" (אוצ'י צ'ורנייה), המנגינה הפולקלורית רבת הייחוס, מדביק אותה בלהט צועני ובתשוקה שנסונית. את תרומתו של המתופף דה פילוסוף, הנחבא תרתי משמע אל הכלים, אפשר לתאר כפונקציונלית. חלקו אינו חורג מאשר החזקת קצב.

ההדרן עושה כבוד לזמר המזרחי הפופולרי, עם מובאות מ"אליך אלוהיי" של אביהו מדינהשימי תבורי), "כבר עברו השנים" של מדינה (וזהר ארגוב), "צאי אל החלון" של זאב נחמהאייל גולן) ו"נערי שובה אליי" של דני שושןמרגלית צנעני), בדרך אל הימנון הנעילה: "מי שמאמין לא מפחד/ את הראייה לאבד/ ויש מקל וכלב נחייה/ והם שומרים על שדה הראייה...". ותודה ליוסי גיספן.

תצאו מ"כטוב בעיניהם" של הגדוד העיוורי עם מבט אחר, מחוייך ומונגש הרבה יותר, על הזמר העברי. וגם עם משאלה, שלחבורה המוכשרת הזאת יהיו תעצומות נפש ואורך רוח להמריא גבוה יותר ורחוק יותר. פשוט מגיע להם.

הגדוד העיוורי, צילום: אסתי דוד


הגדוד העיוורי, כטוב בעיניהם. בית היוצר, שלישי, 21 במאי 2019

למועדי מופעים >

29/05/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. כתוב מצוין, רק שאין די מילים לתאר את החוויה...
צביקה ידור , כפר סבא (22/07/2019)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע