תיאטרון - ביקורת דיסקים: פינק, נארלס-בארקלי, קאט פאוור

פינק ונארלס-ברקלי מציעים שני אלבומי פופ עשויים היטב במינונים משתנים של חדשנות ואילו קט פאוור ממציאה את עצמה מחדש בפעם השביעית והפעם בקאונטרי-בלוז.

רוק מלודי ובלדות קורעות

אל הזמרת פינק ואל האלבום החדש שלה אפשר להתייחס משתי נקודות מבט. אפשר אמנם לקחת ברצינות את כל האמירות האנטי ממסדיות והפוזה המרדנית שלה, לגלות די מהר שאין לאלה כיסוי ברמה המוזיקלית ותוך כדי כך לפתח כלפיה סלידה מסוימת, אבל אפשר גם להיות קצת פחות כבדים. אם מתעלמים לחלוטין מכל רעשי הרקע של יחסי הציבור, מהר מאוד אפשר לגלות אלבום פופ עשוי היטב ומשופע בלהיטים, שיש בו די מרץ ועניין כדי להסתובב עבורכם במעגלים במהלך הקיץ הקרוב.

זהו כבר האלבום הרביעי של פינק מאז הפריצה בשנת 2000, וההצלחה הגדולה בשנת 2001 עם האלבום "M!ssundaztood", וגם הפעם היא ממשיכה לבדוק את גבולות המוזיקה הפופולרית. בפעמים הקודמות היו אלה המוזיקה השחורה והדאנס, והפעם הולכת פינק, בסיועה של החבורה המרשימה של מקצועני הפופ שלקחו חלק ביצירת האלבום הזה, על צליל חצי-מחוספס של רוק מלודי ורועם במידה, מתובל היטב בבלדות קורעות.

אין פה אמנם שום אלמנט חדשני באמת, וניכר כי יוצרי האלבום עשו ככל יכולתם כדי להיות מעניינים ומקפיצים, ועדיין לכוון הישר למקומות הראשונים במצעדי המכירות, אבל היה להם בהחלט עם מה לעבוד. בקולה הסדוק והצרוד של פינק והאנרגיות הסוחפות שהיא משדרת לכל אורך האלבום, היא מצליחה בכל זאת להפגין מעט אופי שמציב אותה כפיגורת פופ בכל רמ"ח איבריה. זה ניכר בלהיט הראשון והמצויין מתוך האלבום ("Stupid Girls"), אבל בהחלט לא נעצר שם. אפשר להתחיל את הקיץ.

Pink – I’m not dead, Sony-BMG/Hed Arzi

קצת חדשני וקצת ישן

אל השם נארלס-בארקלי ("Gnarles Barkley"), נחשפתי בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, בזכות מייל מבטיח של איש יחסי הציבור הנמרץ של חברת הד ארצי, ובו דובר על שיר "מבטיח, הורס, גרנדיוזי...", שעומד להפוך לאחד מהלהיטים הגדולים של השנה. הבטחות שכאלה מאנשי יחסי ציבור נלקחות אצלי בדרך כלל בערבון מוגבל ביותר, אבל אחרי שביקשתי וקיבלתי טעימה מאותו השיר בדואר חוזר, הבנתי על מה כל המהומה. בינתיים, כמו בכל שאר העולם, חדר גם אצלנו השיר "Crazy" של ההרכב הזה לכל רשימת שידור אפשרית, ובכל זאת לא איבד מחיוניותו גם לאחר עשרות רבות של השמעות.

אני יכול לנחש, שכוח המשיכה של הצמד, נובע מהחיבור הסינרגטי בין קולו של הראפר-זמר סי-לו (Cee-Lo) והכישרון המוזיקלי של המפיק "Danger Mouse". יחד הם מייצרים משהו שנשמע קצת חדשני וקצת ישן, שמחבר בין דיבור-שירה מוחצנים ומלאי נשמה ובין צלילים תזזיתיים-קופצניים, משלב השפעות משלל רב של עולמות מוזיקליים, ובכל זאת מצליח להישמע רענן להפליא מבלי לאבד את הקשר החשוב עם המאזין. לפעמים הם מזכירים את הצליל ואת הטירוף של אאוטקאסט, לפעמים את הבלאק אייד פיז, ובכל זאת יאמר לזכותם, שכבר אחרי מספר האזנות לאלבום הבכורה שלהם, הם יצרו אצלי מעין זהות ייחודית שקשה לבלבל אותה עם דברים אחרים, והרבה יותר מאלבום של להיט אחד.

Gnarles Barkley – St. Elsewhere, Warner/Hed Arzi

משחקת בין מנגינות

ואחרי שני אלבומי קיץ קופצניים שכאלה, אפשר להרגיע את האוירה עם הדיסק החדש של הקאט פאוור. מדובר בזמרת בשם צ`ן מרשל, שמצליחה כבר זו הפעם השביעית להמציא את עצמה כל פעם מחדש, ולייצר לעצמה זהות מוזיקלית חדשה לחלוטין. עם השנים המוזיקה של מרשל הופכת להיות נעימה, רגועה ומלוטשת יותר, ומתקרבת להיות משהו שיכול להיכנס לביתם של הרבה מאוד אנשים, לו רק ידעו על קיומה.

האלבום החדש מביא את מרשל לנדוד עד לממפיס-טנסי, כדי להקליט אלבום אישי שהוקלט עם נגנים בני המקום, והוא כולו קאונטרי-בלוז, קצת עגום וקצת מנומנם, אך עשיר בצלילים ובשירים יפהפיים. בקולה של מרשל, שמזכירה באלבום הזה קצת את שינייד אוקונור, עם תוספת של עומק ווקאלי וחיספוס מסוים, היא משחקת לה בשלווה בין המנגינות, ושטה לה ברוגע בין צלילי התזמורת שמלווה אותה. מקצב רגוע של תופים, צלילי פסנתר מלטפים, מיתרי הגיטרה והכינור, תוספת של כלי נשיפה או קלידים מזדמנים, קול ענוג ומיוחד מאוד, ושירים יפים שמספרים את סיפורה של הזמרת.

Cat Power – The Greatest, Matador/BNE