אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2020 יולי 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עדינה אבן זוהר מגשימה חלומות
 

 
 
היא אדומת שיער, מציבה את עצמה בחזית מאבק וגם שרה ברכות מנעימה, של מופע אינטימי וקטן. לא מרימה קול, לא מחדדת הבעה, לא כועסת או זועמת. תמצאו אצלה שירי אהבה, פרידה, חרדה ודיכאון, אך גם של התחלה מחדש, עידוד ותמיכה, שמחה ותקווה."
על אף פגמיו, המופע "הניצוץ האחרון" הוא בשורה עבור קהל מאזינים מבוגר ששמע וראה הכל


בשורה לקבוצת הסיכון
 
גם אם בשלב מאוחר בחייה, עדינה אבן זוהר הפנימה שחלומות נועדו להגשמה. לפחות לנסות לעשות זאת. לפני כתריסר שנים, בשלהי העשור החמישי לחייה, פשטה את מדי העובדת הסוציאלית שלבשה כל חייה הבוגרים, ופנתה להגשים חלום ישן, להיות זמרת. היום מאחוריה כבר שלושה אלבומים, האחרון בהם, "Changes", ראה אור בשלהי 2018, מגובה בניהול האמנותי ובהפקה המוזיקלית של לואי להב ובניהול האישי של המפיק אשר ביטנסקי, ופנויה להצעות ולהזמנות.

כן, בימי הקורונה. אבן זוהר לא חיכתה למתווה ולאישור כלשהם. היא מעלה בחצר ביתה שבצפון תל אביב את "הניצוץ האחרון" (תרגום שלה ל"One more light" של להקת האינדי רוק האמריקאית לינקין פארק) - מופע שמשלב שירים שלה עם להיטי רוק שהפכו כבר לקלאסיקות. תקוותה, כמו תקוותיהם של כל פעילי תעשיית המוזיקה המקומית, היא שיתאפשר לחזור לאולמות המופעים במהרה. וזה למרות שהמופע שלה מיועד לחללים אינטימיים (וגם לחצרות בתיהם של אחרים) ומלווים אותה שני נגנים בלבד – הילה אפשטיין בצ'לו וגיורא ליננברג בקלידים, תכנות, עיבודים וניהול מוזיקלי.

על אף פגמיו, "הניצוץ האחרון" הוא בשורה בעבור קהל מאזינים מבוגר ששמע וראה הכל. גם מפני שאבן זוהר עצמה איננה בוגרת של ריאליטי טלוויזיוני מוזיקלי ולא משתתפת במירוץ לקלוע לטעמו של קהל הילדים ובני העשרה; גם בזכות השילוב של אותם שירים של אגדות רוק כבוב דילן, ואן מוריסון, דיוויד בואי, נירוונה, לינקין פארק ואודיוסלייב. רוצה לומר: המוזיקה שלה מיועדת לאוזן מבוגרת. או כפי שביטנסקי עצמו מגדיר זאת: AOA – אדולט אוריינטד אדולט. מבוגרים (כמוה) למבוגרים (הקהל השומע). 
 

עדינה אבן זוהר, צילום: טוני פיין

החיים זולגים לשירים

 
נקודת המוצא של אבן זוהר נסמכת על החיים הפרטיים שלה. היא ילידת ניו יורק שעלתה לארץ בגיל 21. למדה תואר שני, התאהבה, התחתנה, הביאה לעולם שלושה ילדים, התגוררה בירושלים ובגליל לפני שעברה לתל אביב. עבדה בשירות בתי הסוהר, במוסדות שיקום ומול ילדים בגיל הרך והספיקה להתגרש, לפני שבחרה במסלול חדש ושונה, כפי שמרמז גם שם אלבומה האחרון. ולא מפליא שהיא שוזרת את השירים המוכרים – מן הסתם בסיוע הכוונה מצדו של לואי להב -  בסיפור האישי שלה. עדיף כך, היא מודה, על פני טיפול פסיכולוגי.

אז תמצאו אצלה שירי אהבה, פרידה, חרדה ודיכאון, אך גם של התחלה מחדש, עידוד ותמיכה, שמחה ותקווה, כמו  "Breaking the habit", "Sharp edges", "Leave out all the rest" ושיר הנושא מאת לינקין פארק; "The man who sold the world" של נירוונה (במקור של דיוויד בואי); "Be yourself" של אודיוסלייב (להקת האם של כריס קורנל המנוח); "The good left undone" של "רייז אגיינסט"; "To make you feel my love" של דילן; "Moondance" של מוריסון; ואפילו "Route 66" המיתולוגי של נט קינג קול (בעצם של בובי טרופ) מ-1946, שהפך מאז לאחד השירים המוקלטים בכל הזמנים, בין היתר על ידי צ'אק ברי, הרולינג סטונס, מנהטן טרנספר וג'ורג' בנסון.

וגם שירים שלה – כולם באנגלית אגב, להוציא תרגום לעברית של רייז אגיינסט – רובם ככולם מאלבומה האחרון, שבעזרתם היא מגוללת חוויות ילדות ונעורים, יחסים עם הוריה, כולל החינוך והתמיכה שקיבלה (או לא) מהם, האימהות וההורות שלה, ביניהם "We dream" הפמיניסטי, שביצעה בהפגנת התמיכה ההמונית נגד אלימות כלפי נשים בפארק צ'רלס קלור לפי כשבועיים - שיר שקורא לתיקון העולם וכולו שאיפה, אם לא חלום, להעצמת נשים ולעתיד ללא פחד. 
 
  


זמרת ברים אדומה

 
עם רפרטואר שכזה וכוונות שכאלה, אפשר לכנות את עדינה אבן זוהר זמרת ברים אדומה, בלי להעליב כמובן. היא אדומת שיער, מציבה את עצמה בחזית מאבק וגם שרה ברכות מנעימה, של מופע אינטימי וקטן. לא מרימה קול, לא מחדדת הבעה, לא כועסת או זועמת. אבן זוהר לא מייצרת אקשן בימתי (וראיתי הופעה מוקדמת שלה עם חומרים אלה ב"בר גיורא" בתל אביב) וגם לא דרמה של חללי הופעה גדולים. אולי סומכת על כך שקולה היפה והצלול, הפרייזינג המושלם והגישה המרוככת יעשו את עבודת החלחול בשבילה ובעבור שיריה.

הרעיון נחמד. אפילו מסקרן. יישומו – פחות. אמנם היא, בניגוד לחלק מן המבצעים שאת שיריהם היא משמיעה וכבר אינם איתנו, בעיקר בשל נסיבות טרגיות (קורט קוביין מנירוונה וקורנל מאודיוסלייב, כשגם שיר הנושא, הפותח את המופע, נכתב בעקבות לוויה של אחד ממקורביה של לינקין פארק), מבקשת להוכיח שאפשר לשרוד את החיים. אבל כיון שהם מוגשים בניחותא ובאותה הבעה, לא נוצרת הסערה שתסחוף את המאזין לתוכה.

עם זאת, מהבחינה המוזיקלית הטהורה, נעשתה עבודה יפה. העיבודים של ליננברג מפתיעים. בהתאמתו אותם למידותיה של אבן זוהר, אולי גם לאלה של קהל היעד, רבים מן היוצרים/המבצעים המקוריים לא היו מזהים את השירים שלהם. העטיפה הקלאסית הרכה שלו, מבליטה את המלודיות ומעלימה את הקצב. מצד אחד היא מלנכולית כמתבקש (בשביל זה יש צ'לו) ב"Leave out all the rest", מצד שני היא סנטימנטלית, משתפכת ומחבקת ב"To make you feel my love" של דילן. "Sharp edges" משמר את נשמת הקאנטרי-פולק שלו, בעוד "Breaking the habit" נשמע כתחינה. ל"Dance all night" ו"Footsteps" (שלה, מ"Changes") הוא יוצק תבליני ג'אז ברורים, ואילו "ריקוד ירח" ו"דרך 66", הנועלים, שומרים על צבעם המקורי – הראשון כסטנדרט נינוח ומחמם לב ולא רק בלילות ירח קיציים (וקרירים) והשני כרית'מ'נבלוז-רוקאבילי, שמתהדר בסאונד של ביג בנד. 
 

עדינה אבן זוהר, צילום: טוני פיין


פתרון ראוי לקורונה
 
ליננברג מצליח להפוך את השירים שאבן זוהר מאמצת לכאילו היו שלה, ואילו את השירים "שלה" – שמרוכזים בחלקו השני של המופע – להישמע כאילו הם להיטים של אחרים. זה לכשעצמו הישג נאה, אולם המופע בכללותו זקוק לתמרוץ. בהיעדר להיטי רדיו או רשת, עדינה אבן זוהר לא מוכרת מספיק לציבור הרחב מכדי לעורר עניין ועל מנת להזמין טאבולה ראסה, בראש נקי, ולו קהל מצומצם.

אם כבר אבן זוהר נעזרת בלהיטים של אחרים (ויותר מזה, מצדיעה להם, כפי שטוענים יחסי הציבור שלה), מן הראוי שתיתן לכך ביטוי גם בדברי ההסבר ובקטעי המעבר בין השירים. מי כתב ובאילו נסיבות, קצת רכילות או טריוויה מאחורי הקלעים שלהם, ולא תשאיר אותם בגדר חידון. כך החיבור שלה אליהם יהיה יותר מובן וברור, וכך המופע יהיה הרבה יותר מעניין.

והערה אחרונה: מופעים מסוג זה, גם של אמנים מוכרים יותר, בחצרות או בבתים פרטיים, מסתמנים כפתרון ראוי למגבלות על התקהלות מאימת נגיף הקורונה.



עדינה אבן זוהר, צילום: גל אלי

עדינה אבן זוהר. הניצוץ האחרון. חצר ביתה של הזמרת, תל אביב. חמישי, 4 ביוני 2020
 
 



15/06/2020   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע