סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: הרהורים ותובנות לשעת מלחמה
 

 
 


תחנות הרדיו מיישרות קו בצל הקרבות – הטונים נמוכים, ישיבות הפלייליסט בוטלו, שירים חדשים לא נכנסים לרדיו. למה בעצם? כמה תהיות על יחסי שירים-רדיו בעת מלחמה וגם כמה נקודות חוסן ממקור לא צפוי.

מלחמה לא דוחה ישיבות פלייליסט

זוהי המלחמה הראשונה - גם אם טרם הוכרזה רשמית ככזאת - שאת העורף משרת רדיו פרטי. בניגוד למלחמות העבר, בהן תחנות הרדיו הספורות הופקעו לטובת המלחמה, אם בגיוס מלמעלה אם בהתנדבות מרצון, מלחמה זו מתנהל בעידן דיפרנציאלי ורב-ערוצי.

האימרה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" התאימה לרדיו לאומי שייחד את משדריו למלל, לדיווחים ולפרשנות מן החזית. רדיו כזה שיתק בעבר את היצירה הפזמונית וגרם להיאלמותה הזמנית. ניתן היה לחשוב שרב-הערוציות (כולל ערוץ טלוויזיה של מוזיקה ישראלית!) תתרום יותר לאיזון הנפשי ולשפיות הלאומית, כשתחנות הרדיו תתפקדנה כמקומות מפלט ממלל מייאש ומתסכל. למרבה האכזבה - זה לא קורה. וגם התחנות שממשיכות לשדר מוזיקה עטו על עצמן שלמת ממלכתיות ונתכנסו בדוק מלחמתי של טונים שקטים ונוגים.

עצוב שנפגמה שיגרת היצירה. אפשר להבין זמרים, יוצרים, מפיקים וחברות תקליטים שנוקטים זהירות ומהססים לשלוח שירים חדשים לרדיו , אבל לא ברור מדוע מבוטלות ישיבות הפלייליסט (רשימות השידור) מטעם תחנות הרדיו עצמן.

דווקא הרדיו, ממלכתי כפרטי, ריכוזי כאזורי, היה צריך לעודד את המשכיות זרימת החיים. הרי שירים לא נכתבים בצ`יק צ`אק, מושקעות בהם חשיבה ועבודה של ימים ושבועות. וכל עוד מעיין היצירה ממשיך לשפוע לא ברור הצעד לסכור אותו. אפשר לסנן, לנווט, אולי גם לרמוז מה לא לשלוח, אבל לא נכון (ועוד במלחמה של העורף!) להסתמך על הארסנל הקיים, מבלי להתחדש בתחמושת חדשה. וסליחה על הביטויים הצבאיים.

ועדות הפלייליסט רשאיות לבחור את הטון הנכון לשירים החדשים. להמליץ על פרופיל נמוך וכיוצ"ב אך לא לבלום את היצירה. הרדיו לא אוהב שירים שמחים בימים כואבים. לא בקיץ של שנת אלפיים ושש.

היזהרו בשירי מלחמה

כששירים נישאים על גלי התלהמות לאומנית רגשנית ומביכה, כשהם מתפקדים כמעודדים רגעיים, כשקי חבטות לאויב אכזר כשסתם לתיסכול מתפרץ - מרבית הסיכויים שהם ייצאו גרועים, איומים ונוראים.

במהלך לחימה קשה לדייק ולזקק אמירה מרגשת ומדויקת, נוגעת ומכמירת לב. אמנים ויוצרים שקולים ורציניים נזהרים. הסיכון גובר על הסיכוי. במרחק הזמן, ריצה לאולפן ההקלטות, התייצבות מול מצלמת האינטרנט או הבלוג והתארחות באולפן הטלוויזיה, מצטיירות כפזיזות ונמהרות. נושאות אופי שרלטני ויחצני, אולי משרתות לרגע את הצורך לפרוק זעם ותיסכול, אבל שירים טובים, כאלה שנשארים לנצח, לא נכתבים ממניעים שכאלה.

שירי מלחמה לא מחזיקים מעמד בשש שלאחר המלחמה. "סדאם יא מטומטם" או "נסראללה אתה זבאללה" הם שילהוב אידיוטי, אנקדוטה לא רצינית. היזהרו בכתיבתם. שלא נצא כולנו מטומטמים.

לעומת זאת הפרויקט "שרים לכם" של אתר YNET, שבו אמנים בולטים, מתחילים כוותיקים, מבצעים שירים ישנים ואפילו חדשים, מהעורף עבור העורף, הוא חלופה מכובדת. גם אם יש בה לא מעט אלמנטים מיוחצנים, עדיין היא מלאת כבוד, כוונה ורגש. ניצול יאה של הפלטפורמה, כשהאמנים בוחרים לא רק מה לשיר, אלא גם איך זה יוצג, מבלי שיד במאי או עורך בטלוויזיה יתערבו להם.

להיטי השעה

ובכל זאת, גם אם הלחימה תיפסק היום, למלחמה הזאת יש כבר שני שירים. שניהם זכו לתואר בפוקס מוחלט. האחד הוא "חושב עליה", להיטם של עידן יניב (כמבצע מוביל) וליאור דטאוקר (כיוצר וכמבצע-שותף), שחרך את הרדיו עוד קודם פרוץ הקרבות. "כל הזמן אני חושב עליה, ומנסה להתגבר", כתב דטאוקר והתכוון לשיר אהבה. אבל "שוב מרגיש את הפחד/ שוב אנחנו לא ביחד/ ומנסה להתגבר...", מפקיע מן הטקסט הישיר את משמעותו המקורית.

השני הוא "כשאתה כאן`" - שירת הסירנה של נינט טייב, שהושקה (באירוע מיוחצן היטב) יום לפני פרוץ הקרבות. למזלה של הזמרת, בחירה בבלדה כשיר בכורה מנעה מהסנונית להפוך לשירת הברבור. קצב אחר עלול היה להיקבר תחת הררי הדיווחים והפרשנויות ומשא מצב הרוח והיה משמש כמצבה אירונית להמתנה הממושכת של טייב.

אבל כמו שקורה בדרך כלל עם יצירות של אביב גפן (מלים, לחן והפקה מוזיקלית) הוא הוכיח - יותר מפעם אחת בעבר (מ"עכשיו מעונן" ועד "עורי עור") - את עיתויו הממוזל ואת מומחיותו באיתור מגמות ובניבוי העתים. בלדת אהבה תמימה (ועתירת כוח) הופכת לשיר דאגה לחייל בשדה-הקרב: "אני יושבת ומחכה שעות... וכשאתה כאן זה נרגע... אתה אף פעם לא אומר לי מאיפה באת, אני גם לא שואלת אותך". עיתוי הוא שם המשחק.

ואם כבר נינט, נדמה שהמשבצת הפנויה של זמרות המלחמה, שאף אחת לא מתנדבת ומתלהבת להתנחל בה, תאויש על-כורחה. לא טבעי שהמלחמה הכי טלוויזיונית (ישמרני האל מהצירוף הזה) זוכה לזמרת מלחמה שנולדה בטלוויזיה?

חוסן 1: ריטה

אם יש מי שמתעקש לבדוק את חוסנו של עולם הבידור הישראלי בימים אלה, ראוי שיצפה בONE, מופע הראווה של ריטה. שניים וחצי מליון דולר הושקעו ב"טור דה פורס" של הדיווה הלאומית, אולי הפקת הבידור הגדולה והמרשימה ביותר שנראתה אי-פעם על במה ישראלית. למרות שההפקה נקלעה לעיתוי ביש מזל מאין כמותו, יש לייחל שריטה ומפיקיה לא ייצאו בשן ועין מן ההרפתקה.

זו תהיה תעודת כבוד ענקית לאמנותה הבלתי-מתפשרת של הזמרת. וגם אם יש במופע מעמדים דביקים, תמוהים ובלתי ברורים די צרכם, אי אפשר שלא להיכבש באמונתה של ריטה ולהאמין לכל רגע ומלה שלה. וזו גם תעודת כבוד לבמאי חנוך רוזן, שאמנם לא מחדש הרבה למכריו ולמיודעיו בהליכה על החבל שבין הפסטיגל ל`WOW`. הוא איש מקצוע מיומן ופנטזיונר מדופלם שמגיע לו להגיע רחוק בזירה הבינלאומית, בכלל ובזכות מופע זה בפרט.

חוסן 2: דפש מוד

חוסן מסוג אחר הוא המבחן של דפש מוד בפארק הירקון בחמישי הקרוב. כבר הורגלנו שכוכבים בינלאומיים ממהרים לבטל הופעות בישראל על רקע המצב. המקרה של דפש מוד חדש עבורנו. האם זו באמת התעקשות הלהקה להופיע? האם אלה קשרים חברותיים בינה לבין המפיקים הישראלים? ואולי החידוש הוא בהפרת המשוואה הבינלאומית המוכרת, והכרה בעם בישראל, כצד הסובל, המותקף והצודק בסיכסוך?

ועם זאת, ולמרות ההתעקשות, החוסן הנפשי והבטחון המופגן, טיל אחד בכיוון של תל-אביב, חס וחלילה, עלול לבטל את הקונצרט הפארק. ולא מפחד של הלהקה או מחששם של המארגנים, אלא בהוראת המשטרה, שתמנע התאספות המונית למקום אחד תחת כיפת השמיים. אם המופע הזה יתקיים, הרייב ההמוני ייתפש כמסיבת ניצחון של המלחמה.


28/07/2006   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. דפש מוד סיימו את מסע ההופעות שלהם
גיא , (05/08/2006)
5. דפש מוד ההופעה הבאה
ישראל , (04/08/2006)
4. נינט היא האלילה
רותמושש , (02/08/2006)
3. המלחמה ותושבי הצפון מעניינים לנינט את הת.. כל מה שמענין אותה
, (30/07/2006)
2. מהיכן אתה מביא את הפרשנויות האלה? נינט זמרת מלחמה?
, (30/07/2006)
1. אבל עמוס
שולי , (28/07/2006)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע