סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: בנוגע לעמ"י
 

 
 


השנה השלישית לקיומו של פרס עמ"י של ערוץ המוזיקה הישראלי, מעידה שבשאיפתו לפלס את דרכו ולבסס את מעמדו כאחד הפרסים החשובים יותר בתעשיית המוזיקה הישראלית, נאבק המותג החדש במחלות ילדות אופייניות.

כוכב נולד משלו

אחת העדויות למחלות הילדות של הפרס הצעיר היא השינוי התכוף, שלישי בשלוש השנים לקיומו של הפרס, בשיטת השקלול של נתוני ההצבעה. אם בשנה הראשונה משקלו של הציבור בבחירת-קביעת הזוכים בקטגוריות היה קטן, ועיקר ה"נטל" נפל על אקדמיה מורחבת (30 מול 70 אחוז), בשנה השנייה גדל חלקו של הציבור לשליש (כששני השלישים האחרים נחלקים שווה בשווה בין האקדמיה לבין הנהלת הערוץ). השנה נמסרה ההכרעה, באופן גורף, לידי קהל צופי הערוץ - 90 אחוז מול 10 אחוז בלבד של הנהלת האקדמיה (האקדמיה לא בוטלה, אך לא הופעלה השנה) - מתוך כוונה לא מוסתרת לתת לצופים גם כוח וגם הרגשת שותפות. הנהלת האקדמיה הסתפקה בקביעת המועמדויות הסופיות.

אגב, רק שיר השנה ייבחר לכאורה "לייב" מיד לאחר הופעות חיות של חמשת המועמדים הסופיים, באמצעות מסרים סלולריים ובשקלול ההצבעה המוקדמת של הגולשים. מעתה גם לערוץ תהיה חגיגת "כוכב נולד" פרטית משלו. אגב, במסגרת הניסוי והטעייה של הפרס החדש, לגמרי לא בטוח שזה המודל הנכון. ועוד ייתכנו שינויים.

כניעה לטעם הקהל

שינוי משמעותי אחר הוא צמצום דרסטי במספר קטגוריות הפרסים. מתריסר לשמונה בלבד. צמצום זה אמור, להדק את הטקס ולהעניק לו תנופה, תזזיתיות ויעילות. וכאירוע טלוויזיוני ראוי שיהיה מתוקתק כהלכה - מופע קצר ודינמי, לא ארוך וטרחני, כמו שטקסים מסוג זה נוטים להיות בדרך כלל.

אלא שהצמצום לשמונה פרסים בלבד (אגב ויתור על קטגוריות "מקצועיות" ו"טכניות", וגם על קטגוריות "בעייתיות" כמו הופעה חיה ודי.וי.די. שיש קושי ואילוצים בהתעקשות עליהן) מטשטש את ייחודו. הופך אותו לעוד אחד. עם הקטגוריות הרגילות ו"המסורתיות" של זמר, תמרת, להקה, תגלית ושיר השנה, שהן שדה המשחק של כל כלי תקשורת - עיתונים ומגזינים, אתרי אינטרנט או תחנות רדיו. מותר הפרס מן האחרים הוא הקליפ ובמאי השנה (שהושאר עדיין לבחירה המקצועית של אנשי "מוסיקה 24"), וגם אלבום השנה, שמרשימת המועמדים לו נעדרים שמות בולטים מהקטגוריות האחרות. כמו רוצה לומר, שזו קטגוריה יוקרתית והמתמודדים בה איכותיים ונחשבים יותר, ומעצביה לא חשבו לשבץ בה שמות שהציבור עשוי לאהוב ולהעדיף, משיקולי אהדה ופופולריות, שמפרנסים את הקטגוריות האחרות.

בכך גם נשחק ייחודו, כפרס לעומתי, אלטרנטיבי ואפילו חתרני (ראו את זוכה אשתקד כשיר השנה, "הוא" של להקות "איזבו" ו"שוטי הנבואה"; שזכייתו נתפשה, למרבה הצער, כ"תקלה" בהנהלת הערוץ), שיהיה שונה מפרסי סיכום שנה אחרים. לפחות לטעמי, בזה, שלא היה צפוי, מיינסטרימי ודומה לאחרים, היה חנו. כי אם הסקעתים, הנינטים והפלסים יזכו גם כאן (ואין סיבה שלא, אם הכוח הוא ביד ההמונים), מה שנו חכמים בהתקינם את פרס עמ"י? ריבוי פרסים הוא הגיוני וסביר, רק אם הוא מותנה בייחודיות. כי אם כולם בוחרים אותו דבר, מישהו מהם מיותר או, ר"ל, משעמם.

בכלל, עושה רושם, ש"מוסיקה 24", ולא רק בטקס הפרסים שלו, נכנע יותר ויותר לשיקולים מסחריים ולהחלטות כלכליות. ב"אשמת" רייטינג שמסרב להתרומם. אמנם הוא מנצח ערוצי מוזיקה טלוויזיוניים זרים (אם.טי.וי. ונגזרותיו), אך לא מצליח - בשיאו - להמריא מעבר ל-1.5 אחוזי צפייה, ובדרך כלל מדשדש סביב מחצית האחוז. ואם השינויים, חלקם או מקצתם, מסתמנים כ"כניעה"` לטעם הקהל, או כניסיון לרצות אותו וגם לשתף אותו, ההיגיון בקבלתם אולי אינו מרנין, אבל הוא בהחלט לגיטימי.

אין כבוד ל"חטיארים"

ונחזור לפרסים ולמועמדויות: הניסיון להכניס לבסיס הנתונים רק שירים שזכו להצגה כקליפים (לקח דאשתקד, שבו הועמד לבחירה "מי אוהב אותך יותר ממני" של ארקדי דוכין, בזכות היותו להיט רדיו גדול ולמרות שלא היה לו קליפ) צלח בערבון מוגבל, כיוון שאי אפשר היה להתעלם מנוכחותם של להיטים חסרי-קליפ רשמי, ביניהם "טורו" של סאבלימינל, "כשאתה כאן" של נינט טייב ו"חושב עליה" של עידן יניב וליאור דטאוקר, שה"קליפ" שמוקרן בערוץ הוא צילום מהופעה כלשהי. זה עניין מהותי להתמודדות עבור ערוץ מוזיקה, מעבר לפרס עמ"י: האם להסתפק במצוי או לתגבר אותו באמצעות הפקות מבית, כפי שנהג "מוסיקה 24" בתחילת דרכו. מה שקורה רק לעתים רחוקות נוכח כמויות הקליפים שבהן מופצץ הערוץ: יותר מ-1,000 במהלך השנה הנדונה.

בשנים קודמות היו לנציגי הזמר הים-תיכוני צידוקים להעלות טענות קיפוח לגבי היעדרותם מן המועמדויות הסופיות - כשברקע נוכחות מכובדת בשידורים השוטפים, בעיקר במצעד "המבוקשים" היומי. השנה, גם הם יתקשו לטעון כך. כיון שהקליפ הים-תיכוני, אם יש חיה כזאת, שיקף , בחדלונו, ולהבדיל באיכותו , את הנסיגה במעמד ובפופולריות של הז`אנר. עובדה, שזמר מזרחי בולט כמו קובי פרץ, שרק בשבוע שעבר עוטר בפלטינה כפולה, על מכירות אלבומו "כל מה שיש בי", הפיק רק קליפ אחד לשירי הדיסק ("זקוק לך"`). התהייה היא: מי לא סופר את מי - הזמרים-מבצעים, ים-תיכוניים ואחרים, את "מוסיקה 24"? או ערוץ המוזיקה הישראלי את הזמרים?

עניין אחר שנותר בלתי פתור הוא הפרס למפעל החיים, או איך שקוראים לו. שמוליק קראוס ואריק איינשטיין היו הקודמים שזכו לכבוד, למרות שלא כיבדו את הטקס בנוכחותם. ואולי עובדה זו היא שבעוכרי מפיקי הטקס, ומונעת מהם לחזור ולהעניק פרס על תרומה מכרעת לפופ הישראלי, גם השנה. עובדה שההודעה לעיתונות לא מתייחסת כלל לפרס זה. השאלות המסקרנות הן אם יחולק בכלל? ואם כן, למי, כמובן? ואולי, ימוסמס ולא יתקיים בינתיים, לנוכח הפער העצום בין תדמיתו הצעירה של הערוץ וגילם הצעיר מאוד של צופיו, לבין ה"חטיארים" שראויים לכבוד של מפעל חיים.

על רקע כל זה, העתיד של פרסי עמ"י, נראה הרבה יותר בעייתי מאשר ההווה שלו. הוא עדיין לא "גראמי" (פרס תעשיית המוזיקה האמריקאית) ורחוק מלהיות האוסקר, אך בערוץ המועיקה משוכנעים שהוא נקלט בפופ הישראלי. והתקווה המשותפת לכולנו היא שכערוץ מוזיקה ישראלי יחיד, ישכיל להתגבר על מחלות הילדות וישתית את פרסי הסיכום, המצוינות וההוקרה לפופ המקומי, על בסיס איתן - ערכי, תדמיתי וגם כלכלי.


09/02/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע