סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה – מפריסי הפרסים
 

 
 
מרוב פרסים שמחולקים בפופ המקומי - שלושה מהם במהלך חודש זה - לא רואים את תעשיית המוזיקה הישראלית. למה ריבוי פרסים הוא דבר מצוין לזמרים וליוצרים, ומדוע היעדר פרס מרכזי אחד הוא דבר גרוע לתעשייה.


העוגה
 
שלושה טקסי פרסים, שבמרכזם יעמדו יוצרים במוזיקה הישראלית הפופולרית, יתקיימו במהלך חודש זה. פרס עמ"י מטעם ערוץ המוזיקה הישראלית יחולק כבר ב-8 במרץ (בביתן 1 במרכז הירידים בתל-אביב) בשמונה קטגוריות שונות; פרס לנדאו לאמנויות הבמה מטעם מפעל הפיס יינתן ב-15 במרץ (באודיטוריום דוהל בשכונת התקווה) בתשע קטגוריות שאחת מהן מוזיקה הישראלית; ופרסי אקו"ם מטעם אגודת הקומפוזיטורים, היוצרים והמו"לים יוענקו ב-26 במרץ (באודיטוריום ספיר שבכפר סבא) בשמונה קטגוריות של המוזיקה קלה (וכן בתחומי המוזיקה הקלאסית והספרות).
 
מעבר לדיון, ההיפותטי והלא-מחייב -  מה גורם לשלושה גופים לקיים את אירועי סיכום השנה שלהם דווקא באותו חודש -  ריבוי הפרסים, מה-גם שונים במהותם, הוא דבר מצוין לזוכים, יוצרים כמבצעים. כל פרס עם האופי שלו, ההיגיון שלו, המבנה שלו הערך שלו, יוצרים מניפה רחבה וססגונית של מעמדי הוקרה והערכה שמכבדים את הניצבים בחזית הפופ הישראלי.
 
אלא ששלושה אלה לא לבד במערכה. אליהם מתווספים עוד שלושה פרסים שניתנים לאמנים במוזיקה ובזמר המקומיים: פרס ישראל הוותיק והיוקרתי, שמוענק מטעם המדינה (באמצעות משרד החינוך) ביום העצמאות (אם כי רק אחת לחמש שנים, ול-3-2 זוכים); פרס שר התרבות לזמר עברי, שמחולק כבר מזה שנתיים, בחמש קטגוריות שונות; ופרס הקרן למצוינות, המוכרז אחת לשנה.
 
נוסף אליהם אפשר לכלול בעוגת הפרסים את "איש השנה במוזיקה" שמוענק מדי שנה במסגרת "אנשי השנה" של ערוץ 2 ("קשת") ואחד העיתונים היומיים ("מעריב" בשנתיים האחרונות; קודם לכן "ידיעות אחרונות"). פרס זה, אגב, הוא יורשם של "כינור דוד" (ידיעות) ו"ורד הכסף" (מעריב) ההיסטוריים, שהתבססו על הצבעת הקוראים וחדלו להתקיים בשנות השמונים. וגם את מצעדי הפזמונים השנתיים, בתחנות הרדיו הממלכתיות (גל"צ ורשת ג`) ואת הסיכומים השנתיים של המגזינים לצעירים.
 
את הפרסים הללו אפשר לחלק לשניים: אלה שניתנים על ידי התקשורת - עיתונים, רדיו וטלוויזיה (כולל ערוץ המוזיקה 24) - והם תארים בלבד, חסרי ערך כספי, אולי מפני שנקבעים על ידי הדיוטות, אנשים מן השורה - קוראים, מאזינים וצופים - על בסיס פופולריות. ואלה שמתבטאים בתמורה כספית (או בשווה ערך), והם - כיאה לשווי ולמשקל - נקבעים-נבחרים על ידי ועדות שופטים מקצועיות, ואמורים להיות מושכלים ודעתניים.
 
הסכומים 
   
הפרס הגבוה ביותר במוזיקה הישראלית הפופולארית עומד על 50,000 ש"ח. הסכום הזה מוענק לכל אחד מהזוכים בפרס ישראל לזמר עברי (שניים בדרך כלל, זמר ויוצר, ובשנים מסוימות, חגיגיות יותר, יוענק לשלושה (אגב, הסיבה שפרס ישראל לזמר עברי מחולק רק אחת לחמש שנים נועדה לבדלו מהבחינה התדמיתית-יוקרתית, כדי שרק יחידי-סגולה יוכלו לזכות בו). אך סכום דומה מוענק גם לזוכה בפרס לנדאו (מפעל הפיס) לזמר עברי - אהוד בנאי השנה, עידן רייכל אשתקד, נורית הירש שנה קודם לכן. וגם לזוכה בפרס למפעל חיים מטעם שר התרבות  - מוני אמריליו ושמוליק קראוס, בשנתיים הראשונות.
 
אגב, כשהחל מפעל הפיס לחלק את הפרסים שלו, היה המענק הכספי גבוה יותר, 80,000 ש"ח (רמי פורטיס היה הזוכה הראשון). הוא הוקטן לאחר החקיקה החדשה, לפיה פרס כספי שמעל 50,000 ש"ח (לא רק בלוטו ובטוטו) חייב במס הכנסה. במקביל, הוגדל מספר הזוכים (בכלל הקטגוריות) מששה לתשעה.
 
הפרסים הכספיים האחרים שמחלקים הגופים והמסגרות לעיל נעים בין 10,000 ל-30,000 ש”ח, לפי הגדרת הקטגוריה. שר התרבות מעניק שלושה פרסים בשווי 30,000 ש”ח למבצע, המלחין והכותב המצטיינים של השנה, ועוד 20,000 ש”ח לתגלית. אקו"ם יחלק השנה 139,000 ש”ח בין תשעה זוכים: 30,000 ש”ח למפעל חיים (שני פרסים), 15,000 ש”ח לחלוקה בין הכותבים, המעבד והמבצע  בהישג השנה לשיר, 10,000 ש”ח למלחין, למחבר, לתגלית ולמעבד השנה, ושני פרסים של 12,000 ש”ח לעידוד פרסום היצירה.
 
פחות סקסי וידוע, אך לא פחות נחשק ויוקרתי, הוא הפרס שניתן מטעם הקרן למצוינות. לא פרס כספי, אבל הוא שווה הרבה יותר, מפני שהוא מעניק ליווי ותמיכה לאמן נבחר לאורך ארבע שנים, ומציע תכניות מפורטות לקידום אמנותי ולקידום הקריירה. על  הזוכים בו עד כה נמנים שלומי שבן, דין-דין אביב, להקת איזבו, רונה קינן וליאור אלמליח.
 
מלבד אקו"ם שמעניק את הפרסים לחברים בו, כל נותני הפרסים האחרים (אפילו ערוץ המוזיקה) הם גופים חיצוניים, ששמחים להתנאות, להתקשט וליהנות מהתחככות בזוהר ובאבק הכוכבים. הדבר תורם ומוסיף לתדמיתם וליחסי הציבור שלהם, גם אם מטרותיהם הגונות וטהורות, ציבוריות ופילנטרופיות בעליל.
 
מקבילה ל"גראמי"
 
ובכל זאת, למרות שגורמים רבים ומגוונים בוחרים את מצטייני השנה ומזכים אותם בפרסים, ולמרות שלאורך השנה לא חסרים נבחרים ובעלי הישגים, עדיין מורגש חסרונו של פרס נוסף, אולי הפרס המרכזי של תעשיית המוזיקה המקומית. המקביל ל"גראמי" ול"אמריקן מיוזיק אווארדס"האמריקאים, ל"בריטס" הבריטי, ולהבדיל - לפרס אופיר בקולנוע הישראלי ולפרס התיאטרון בתיאטרון המקומי. פרס שהיוצרים נותנים לעצמם באמצעות אקדמיה מאנשי התעשייה. רק הם יודעים מה בדיוק עמיתיהם עושים ואיך ניתן להעריך את פועלם ותרומתם. הוקרה משפחתית פנימה, הפגנת הישגיות, איכות וחוסן החוצה. ועדיף ללא קנאה וצרות-עין. יריבות ותחרותיות חייבות להימשך, אבל לא על בסיס שנאה ועוינות.
 
פרס שכזה (בשום פנים ואופן לא במקום ולא על חשבון פרסים קיימים) נחוץ במיוחד על רקע הניסיונות הבלתי-נלאים להניח יסודות לתעשיית המוזיקה הישראלית, בין היתר באמצעות כנס "תמוז" שיתקיים בסוף החודש בכפר סבא. ההכרה באלפי העוסקים במוזיקה הישראלית הפופולרית כתעשייה על ידי הממסד, היא הכרח. בלעדיה, הכל דיבורים. אולם לפני שהתעשייה, סו קולד, תישא עיניה לגורמים הממלכתיים, כמו הממשלה ובית המחוקקים, בדרישה שיכירו בה ויכבדו אותה, היא חייבת ללמוד לכבד את עצמה. ואחד הפרמטרים לבדיקת נכונותה לכבד את עצמה, הוא יכולתה להתגבר על הפלגנות והאינטרסים המנוגדים (עסקית וכספית בעיקר) ולהתאחד למען מטרות משותפות.
 
פרס מטעמה, של הישגיות ומצוינות מצד אחד, של אחווה ופרגון מצד שני, הוא מסגרת מעצבת. אם התעשייה לא תצליח - בינתיים, אינה מצליחה (ראו הניסיון הכושל של פרס תמוז, שנאבק על חייו שלוש שנים, 1999 עד 2001, ולא יסף) - להתמודד עם פרס מטעמה, היא תתקשה לשכנע גורמים חיצוניים לכבד אותה. הקולנוע והתיאטרון עשו זאת. עתה חובת ההוכחה על המוזיקה הפופולרית.
 
מעבר להיבט האנושי, שבו יש מקום רב לשיפור, מבוששת ההכרזה על פרס מטעם התעשייה בהיעדר כסף. הקצבה ציבורית כהקצאה תעשייתית. אם התעשייה -  בעיקר, חברות המוזיקה והתקליטים הגדולות, הנהנות העתידיות הראשיות מטקס פרסים שנתי, בנפרד או דרך פדרציית יצרני התקליטים בארץ - לא מצליחה/ משכילה להפריש כספים לטובת יוזמה תדמיתית שכזאת, אין סיבה שהמדינה תעשה זאת במקומה. לא כשהמועצה לתרבות ולאמנות חותכת בתקציבי התמיכה בזמר עברי (אגב עידוד הפעילים בו לפנות לבית הדין הגבוה לצדק), ולא כשיש למדינה דרכים משלה להודות לעוסקים בזמר העברי - אם באמצעות פרס ישראל ופרסי שר התרבות, ואם באמצעות סבסוד פסטיבלים עממיים.
 
למראית העין מכירים הכל בנחיצותו של פרס מטעם התעשייה. אולם בפועל, לשחקנים המרכזיים בה לא איכפת. אם הם לא מצליחים להתאחד ולקדם יוזמות נחוצות יותר, כמו למשל, חנות אינטרנטית משותפת למכירת דיסקים ושירים של כל החברות, איך הם יוכלו לשתף פעולה באירוע תדמיתי-טקסי כמו התכנסות שנתית לחלוקת פרסים _ יוקרתיים סתם, לא כספיים. ואולי הם מעדיפים-מסתפקים ביוזמות של אחרים, ובלבד שתישמר זכותם להמשיך לקטר, להעביר ביקורת ולהביע אי נחת ממצבם  ה"קשה".`.
 
משום מה יש לי הרגשה, שמסגרת של פרס המבקרים והביקורת -  אם למוזיקה פופולרית בלבד ואם לאמנויות הבמה בכלל - קרובה יותר למימוש מאשר פרס מטעם התעשייה.


12/03/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע