סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן רונה קינן בהופעה - אי של איפוק
 

 
 

הזמרת והיוצרת רונה קינן אינה שוכנת במגירות מוכרות. וגם במופע הבמה שלה, הניגודים בין הפרסונה והאמירה שלה לבין הנגינה והעטיפה של שיריה, מספקים חוויה מיוחדת ושונה, מרתקת ומזככת באותה נשימה. מצד אחד, מופנמות ופגיעות בשירים ובדרך הגשתם, מצד שני, הפקה מוזיקלית וחבורת נגנים שלוקחת אותה לכיוון הכי רוק`נרולי שיכול להיות.



תרבות שירה והלחנה אחרת
                   
לגבי כשרונה - ככותבת, כמלחינה וכמבצעת - אין עוררין. הוויכוח לגבי הצורה ואופן ההתבטאות שלה, בתקליט כמו בהופעה, עדיין חי. יש משהו מסוגר ומאופק, בצורה קיצונית אפילו, בהתנהלות של קינן. גם אם נפשה סוערת - ושורותיה הבוגרות מנתחות עימותים ואי-שקט וכמהות ליציבות ולשלווה - זה לא נשמע בטון קולה ולא נראה בהופעתה. היא מאופקת ובשליטה. מתעלת את הלחצים והמאבקים, ויש כאלה, אל הפיתולים הנפלאים והמפתיעים בלחניה המעניינים והייחודיים. מוציאה באמצעותם, ברכות ובקסם, אגרסיות ותסכולים.
      
יש לרונה שירים קטנים ויפים, מתוקים-מרירים, מכאיבים-מענגים, על אהבה, על יחסים, סביב אנשים ונשים בחייה. "אין מלה מספיק חדה לתאר/ כמה שזה בוער כשזה בוער/ אין מלה מספיק רכה לתאר/ את השלווה המתוקה של הבשר" היא שרה ב"מעיין הזוהר"; או "זה עניין של הישרדות/ גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר/ אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר" ב"עיניים זרות", שיר הנושא של המופע ושל אלבומה האחרון; וב"בוקר חדש":  "ועכשיו לישון באלכסון/ הפחד שכך ופינה קצת מקום/ לבדוק אפשרות של חיים אחרים". אלה שירים שמחייבים רגש ואיפוק בשירה, דיוק בכוונה, לא החצנה, לא קצף ולא סערת רוחות.
 
אם הפרמטרים לבחינת כישורי הופעה הם תנועה מוחצנת וג`סטות גדולות, קינן היא לא פרפורמרית מי יודע מה. זה מפני שקינן מכירה בחשיבותה, בערכה ובכוחה של המלה לרגש, להוביל ולהעביר משמעות, אמירה, תחושות ורגשות. והיא מסורה לדיוק ההבעה. מדגישה-מטעימה את המלה. מקפידה להגות אותה ברהיטות ובשלמות, בשירה יותר מאשר בדיבור. ככזאת היא נציגה של תרבות שירה והלחנה אחרת, שעולים ממנה ניחוחות קלאסיים  - של סנטימנטליות לטינית, של שנסון צרפתי ושל מלנכוליה איטלקית.
 
עד גבולות הדיסטורשן
 
אך גם כשהיא בעינה של סערת רוק`נרול, נתיב שהולך מתגבר ומתפתח במופע, כבקרשנדו, אפילו עד גבולות הדיסטורשן (בניווטו של נגן הגיטרה המבריק ערן וייץ) במיוחד ב"מבול"  וב"גלויה" מהאלבום הראשון, קינן נשארת עדיין אי של איפוק. דמותה התמימה משדרת פגיעות, וכל האנרגיה המוזיקלית סביבה כמו נועדה להגן ולשמור עליה ובלבד שתעשה את הדבר שלה.
 
הפרסונה שלה כמו-מסרבת להיסחף. גופה כאילו לא מעורב. ידיה ממוללות את הגיטרה ורק פיה השר מגיב לדינמיות של ההופעה, וגם הוא בשליטה מלאה. השירה נשארת צלולה ורהוטה, מוארת ומוטעמת. נהנית מהפקה מוזיקלית מחבקת, תומכת ומספיק מגוונת (של יזהר אשדות, בביצוע וייץ, שלומי כרובי בתופים, יונתן לוי בבאס ועדי רנרט בקלידים ובתוספות) ומכעשרים שירים שלקוחים בעיקר משני אלבומיה עד-כה, ביניהם גם "מיהו המיילל ברוח?" שחידשה ב"לנשום בספירה לאחור" (2004) והפך מאז לסמל קנוני ולקלאסיקה קיננית.
 
התוספות במופע הפסטיבלי, של הזמרים (יהודית רביץ ויזהר אשדות), הדואטים ("עיר קטנה", "למחרת", "הירושימה שלי" ו..."פרי גנך"), הנגנים וכלי הנגינה האורחים, רק הוסיפו והעשירו, ריככו וגם חידדו, אולם כיוון שהם לא יהיו שם בכל הופעה, תוכלו רק לקנא באלה שנהנו מהחוויה ולנסות את מזלכם בפעם הבאה.
 
"עיניים זרות",  רונה קינן בהופעה. האולם הקטן, יד לבנים חולון (פסטיבל ימי זמר), 8 באפריל 2007

למועדי מופעים >

12/04/2007   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע