תיאטרון - געגועים לאמא שבשמים

"האוהל האדום" תחגוג בקרוב את הצגת ה-100. ניסיון לפצח את סוד ההצלחה של ההצגה על פי רב המכר של אניטה דיאמנט

עם המונותיאיזם נדחק הצדה העולם הנשי

ההצגה "האוהל האדום" מציעה לצופה שעתיים של סאגה היסטורית מרתקת על השתלשלות האירועים בימי ראשיתנו באזור – ימי יעקב אבינו ושלושה עשר צאצאיו. ההצגה, שבקרוב יחגגו 100 העלאותיה, היא עיבוד לספרה של אניטה דיאמנד שהיה לרב מכר בארץ ובעולם, ביימו במשותף קלאודיה דלה סטה וזאב קלאתי.

ההצגה החלה כפרויקט של סמינר הקיבוצים וכעת היא משוחקת על ידי צוות גדול של שחקנים צעירים בוגרי בתי ספר שונים למשחק, ומועלית על ידי חברי הקבוצה באופן עצמאי , ומתארחת בתיאטרון הערבי עברי ביפו. לאחרונה חזרה ההצגה מחודש של הופעות ברומא איטליה, כאשר מחצית הקאסט היה ישראלי והמחצית השנייה איטלקי.

על אף שאין כל פרסום להצגה, האולם מלא והבמאית קלאודיה דלה סטה מספרת כי היא וצוות השחקנים נרגשים מאוד מהתגובות החמות והאהבה הגדולה שלהן זוכה ההצגה מהקהל הישראלי. "זה סיפור על האזור הזה", אומרת דלה סטה, "אנשים מרגישים שמספרים את הסיפור של המשפחה שלהם. אני וזאביק (זאב קלאתי) ניסינו ליצור הצגה שיכולה לרגש ולדבר על דברים שכולנו מכירים כמו אהבה ומוות. ההצגה מציגה עולם שלם שקשור לתרבות הנשית ששכחנו, וכנראה שיש אנשים שמתגעגעים לעולם הזה".

העלילה מבוססת על סיפורה של דינה, המאוזכר באופן תמציתי ביותר בתנ"ך. דינה מתאהבת במושל שכם הצעיר ומשזה ניאות לבוא בברית עם יעקב, על מנת לשאת אותה לאישה, רוצחים אחיה של דינה, שמעון ולוי, אותו ואת כל גברי שכם. "דמותה של דינה בתנ"ך היא פסיק קטן", אומרת דלה סטה, "אניטה (הסופרת דיאמנט, שאגב ראתה את ההצגה בארץ), רצתה לספר סיפור על מישהי שלא ידענו עליה כמעט כלום. ילדה שקיבלה הרבה אהבה מהאמהות שלה (לאה, רחל, בלהה וזילפה - נשותיו של יעקב) ומשום כך היא חזקה כשהיא ניצבת מול הטרגדיה האישית שלה".

קלאודיה דלה סטה עיבדה את הספר יחד עם הבמאי השותף זאב קלאתי. קלאתי, שמגיע מרקע דתי, אומר: "הדת שלנו היא דת גברית מעצם העובדה שיש לנו רק אבא בשמים ואין לנו אמא בשמים. ברובד הדתי של העלילה יעקב מסמל את המהפכה המונותיאיסטית. כדי לעשות שינוי גדול צריך להיות פונדמנטליסטי ואכן, מאותו היום שבו מתרחש הטבח בשכם אי אפשר להתעלם יותר מהכוח הפוליטי של משפחת יעקב. ההרתעה הופכת להיות עצומה בין אם בגלל שיש להם אל חזק מאוד ובין אם בגלל שהם אנשים שמאוד מאוד מאמינים במה שעושים. העמים מסביב מתחילים להיזהר ולפחד וגם לשנוא", הוא אומר ומסכם: "אבל עם המהפכה הזו - העולם הנשי נדחק הצדה, והאמא הגדולה (האלה הגדולה) שהייתה נפוצה באזור איננה עוד. אני חושב שההרס הגדול הוא של האוהל האדום – הרס של מקום האישה בדת וזה מרגיש לי חסר. משהו נוסף שחסר הוא הדת של הטבע, שזה הצד הנשי ולא הדת של הראש, הגברית".

בין אגדה למציאות

על האינטרפרטציה של הבמאים אומר השחקן אלי מנשה המגלם את דמותו של יעקב: "זה פותח את הראש. במהלך העבודה נגלה לנו עולם שלם שנדחק וטושטש - העולם הנשי, שהיה חי וגועש, מלא ופתוח, ודוכא כבר בתקופה האלילית ומאוחר יותר בבחירה של יעקב באל זכרי אחד. אני חושב שבמובנים האלו ההצגה עושה משהו".

על דמותו של יעקב מדבר מנשה כאתגר גדול - בתחילתה הוא מגלם אותו כאיש צעיר ובסופה הוא איש זקן וחולה. "זו הייתה הזדמנות מרתקת לחוות במשך שעתיים חיים שלמים, לבדוק איך בנאדם בגילאים שונים רואה את הדברים. מה שאדם בחיים אולי לא יצליח לחוות. הלכתי לכיוון האנושי, ולא לדמות הרואית. אדם שהקים משפחה עם אמת פנימית מאוד חזקה. הספר וההצגה מייצגים את התנ"ך כפולמוס עם העולם האלילי ומהווה איזושהי אלטרנטיבה אליו. יעקב הוא אדם אמיץ ביותר שהיה נאמן לעצמו והוא משלם על זה מחיר".

הספר הצליח מאוד גם בארץ ולדברי דלה סטה "ניסינו לעשות הצגה שלא תאכזב את אלו שקראו את הספר"., כשחלק חשוב מהעניין הוא הבחירות המוזיקליות הלא שגרתיות. אמנם הזמרת MC קרולינה שהופיעה בגרסה מוקדמת של ההצגה אכבר ינה נמנית יותר על המשתתפים (עובדת על אלבום חדש) אבל הבחירות המוזיקליות הנוכחיות לפסקול לא פחות מפתיעות – והן שאובות ברובן מעולם הקולנוע. בין היתר שזורים בפסקול קטעים מ"הסנדק" וקטעים נוספים שהמתקשרים לסרטים גבריים כמו "מלך האריות", "שר הטבעות", וגם, להבדיל - "לאה" שירו החתרני של צביקה פיק. בנוסף מושמעות יצירות של מוזיקה פופולרית ולדברי דלה סטה: "זה הסגנון שלנו, להביא לבמה מוזיקה שאנשים מכירים ויכולים להתרגש ממנה".

הבמאים גם בחרו לעבד ולחזק פרטים שנתפסו בעיניהם כמהותיים למי שחיים במזרח התיכון. למשל סיפורו של עשו שבא להרוג את אחיו ומאוחר יותר נושא את אחיו על הידיים – סיפור שאיננו קיים בספר. "חשבנו על המציאות פה, שהמקום הזה סוחב על הכתפיים שלו - כל כמה שנים יש מלחמה ואנשים יקרים לנו נמצאים בסכנה", אומרת דה לה סטה. בסצנה שבה מבקשת אימו של מושל שכם את ידה של דינה לבנה, השניים מדברים ערבית (שלא הייתה קיימת עדיין בתקופה המקראית). לדברי דלה סטה הייתה חשיבות גדולה לכך ששפתם תהיה שונה."אלו שתי קבוצות שלא מכירות זו את זו וחושדות זו בזו, היה חשוב לנו להראות את ההבדל בשפה ואת המציאות של מה שקורה פה".

"מאז שהמדינה קמה חיים פה עם קונפליקט, כולכם גדלתם על זה", אומרת דלה סטה שנולדה וחיה באיטליה וחיה בה עד לפני 11 שנה. "רצינו להראות שהסיפור הזה הכי קרוב למציאות בחיים בארץ, אבל גם קצת כמו אגדה, אנחנו מספרים לכם על האבות והאמהות שלכם, זה קרה פה".