תיאטרון - אדומים ממאמץ

שיחה עם עידית הרמן, המנהלת האמנותית של תיאטרון קליפה לכבוד פסטיבל "קליפה אדומה" שנפתח השבוע ללא כל סיוע תקציבי

"האנשים שאנחנו הכי מעריכים בעולם"

"פסטיבל עם הרבה תקווה", כך מתארת עידית הרמן, המנהלת האמנותית של תיאטרון קליפה את "קליפה אדומה", הפסטיבל לאמנות המופע ותיאטרון חזותי הבינלאומי הראשון שמקיים התיאטרון הייחודי והפורה , שלה ושל שותפה ליצירה ולחיים דימטרי טולפנוב. בפסטיבל יתארחו יוצרים מקומיים ויוצרים מהעולם, שהשניים הוקסמו מהם עד כדי כך שהיו חייבים לסכן את מקורות המימון של פעילות התיאטרון לשנה שלמה, העיקר שיגיעו לארץ.

הפסטיבל יתקיים בתל אביב, בחיפה ובאשקלון, ויתארחו בו אמנים מובילים בתחומם, שעמם מקיים התיאטרון דיאלוג מקצועי שנים רבות. יוצרים אותם פגשו יוצרי קליפה במסעותיהם ברחבי העולם, בין אם בפסטיבלים ובין אם בעבודות משותפות.

"הרעיון של הפסטיבל צץ מהר, ברגע אחד, כמו שאנחנו עושים את רוב הדברים בקבוצה", מתארת הרמן את ההחלטה לקיים פסטיבל בלי ידיעה מראש על תמיכה תקציבית ממסדית, "עולה איזה רעיון ובלי לחשוב הרבה הולכים עליו. יש הרבה תעוזה. הפסטיבל קורה ומתרומם בלי שום הבטחה לסיוע תקציבי. אם זה לא יתרומם את תשמעי עלינו בנסיבות קצת אחרות", היא מתריעה כמי שאמנותה היא אמונתה, "זה יוביל להתמוטטות כללית של הקבוצה ונצטרך לוותר על כל התכניות שלנו השנה. אנשים יגיעו בלי הבטחה כלכלית, רק קופות".

בפסטיבל יתארחו קבוצת אָחֶה (AKHE) מרוסיה, מָאטֶריה פּרימה (Materia Prima) מצרפת וטקאטרו קודו (Kudo Taketeru) יוצר ורקדן בוטו מיפן. "מי שיגיע הם קולגות שלנו כבר הרבה שנים וחברים טובים" אומרת הרמן, "מטבע הדברים הם האנשים שאנחנו הכי מעריכים בעולם. מה שיוצג אלו הדברים שהכי אהבנו בעשר השנים האחרונות". בנוסף ישולבו בתכנית יצירות ישראליות של אמני קליפה, של הקבוצה הוותיקה ארמא, תיאטרון הגוף, תיאטרון החלום במופע לילדים, ויוצרים ישראלים נוספים.

"מופע בלי טאבו"

מי שמכיר את סגנונם האמנותי-חקרני של חברי הקבוצה, כמי שכל פעם חוקרים כלים חדשים להבעה ומצליחים לחדש בכל פעם, יודע שכאן צפויות לו תגליות. הרמן, שמרבה לנסוע לפסטיבלים ולקיום עבודות משותפות עם יוצרים בחו"ל מספרת על היכרותה האישית והמקצועית עם הקבוצות שיגיעו: "קבוצת `אחה` שמגיעה מרוסיה זו קבוצה שיוסדה על ידי אמנים פלסטיים, ציירים שהחליטו שהם רוצים לעבוד בזמן ובמרחב מול קהל והקימו קבוצה, אחת מהמובילות בתחומה, של תיאטרון חפצים, שזה תחום מצומצם, יש מעט אנשים שעוסקים בזה".

לדבריה, מדובר בקבוצה עטורת פרסים שקופצת מפסטיבל לפסטיבל. "ההיכרות היא רבת שנים, שתי הקבוצות נוסדו באותו זמן. האנשים יצרו באותה מסגרת בסנט פטרסבורג שנקראה `פושקינסקייה 10`, שבהתחלה הייתה אוונגרדית והיום היא בית ספר מבורגן שאומניו הם עשירים".

גם המופע של קבוצת "מטריה פרימה" מצרפת נשמע מסקרן לאור תיאוריה של הרמן: "ראינו אותם בפסטיבל בפולין ומאוד התלהבתי. השחקנים עושים הכל, אין דבר שלא מסוגלים לעשותו מאקרובטיקה ועד שליטה בכלי נגינה. בסיור האחרון שלנו ביפן כשבאנו לראות הופעה של קודו טקאטרו, שהוא חברנו הקרוב ביותר, הוא הופיע עם הקבוצה הזו, זה היה מן צרוף מיקרים". הקבוצה תגיע לפסטיבל עם עבודה חדשה "זו עבודה מאוד טרייה וקוצנית של קבוצה שקיימת אמנם כבר 20 שנה. בכל אופן הדימויים שהם מציגים הם בעיני אמיצים מאוד וביקשתי שיוותרו על חלקם בהופעה בארץ. נראה לי שרק הצרפתים יכולים להרשות לעצמם כזה חופש, בלי שום טאבו של החברה שמשהו אסור. הם עוסקים בפוליטיקה, בסקס ובביזאר ובכל מיני דברים שלוקחים את הגוף והעירום למקום אקסטרימיסטי, בצורה כל כך אסתטית. לנו בארץ אין לא את האומץ ולא את הרקע התרבותי ליצור דקדנס כזה. אני מזועזעת, אבל זה משהו שחייבים לראות את האומץ והחוצפה שלהם, זה פשוט מרתק בעיניי".

האמן היפני קודו טקאטרו, שיגיע אף הוא, מוכר לחובבי הבוטו מסדנאות שהעביר לאחר שעבד עם הלהקה בעבר ויצר עם הרמן וטולפנוב, גם ביפן. טקרטרו יציג סולו שהכין במיוחד לפסטיבל כחלק מדיאלוג שיש לו עם בני הזוג.

ישראלים בפסטיבל

בחלק הישראלי של הפסטיבל - "יוצרים מתוך קליפה" ערב שיכלול יצירות קצרות בסגנונות שונים – תיאטרון סימבוליסטי, עבודה חזותית של בובנאית עם חומר, עבודה עם טקסט, והמופע "תנשמת" מאת מיכל הרמן, (אחותה של עידית) שלדבריה "הולך הכי רחוק לתחום המחול ועדיין נשאר תיאטרון חזותי". בנוסף תעלה הצגת היחיד "הדרך הביתה" של יעל קרוון (בתו של דני קרוון צייר ואחותה של הצלמת תמר קרוון) שעלתה לפני שנה בתיאטרונטו . הרמן: "יעל חיה בפריז שם היא מנהלת גלריה, וממש רצתה להגיע לארץ להופיע בפסטיבל הזה שמכיל את התחום שבו היא עוסקת".

עוד תופיע קבוצת ארמה הוותיקה מעין הוד, ולדברי הרמן: "הם מביאים את כל הידע שלהם בתחום הבופון, הליצן הפיזי. חגיגת אימפרוביזציה מדהימה ומצחיקה. כמה ליצנים מאוד רציניים ייקחו בזה חלק".

את החלק שיוקדש לילדים יציג תיאטרון החלום במופע "המסע אל הצליל הקסום" של היוצרות רננה לוטם אופיר ואילת שדמון, בוגרות בית הספר החזותי. הרמן מהללת גם כאן: "לא ראיתי כזו הקפדה חזותית. כל פרט עשוי עד הדקויות שלו – זו ממש השקעה. המופע ממשיך את המסורת של קליפה בהצגת הילדים חבר צעצוע".

על החיבור של תיאטרון קליפה למופעי ילדים היא אומרת: "לחלק מחברי הקבוצה יש ילדים, אני לא רציתי והם לחצו, בסוף אמרתי להם `תעשו מה שאתם רוצים`, הם מקללים את הרגע עכשיו כי אין להם שבת למנוחה". בנוסף יציגו תלמידי בית הספר לתיאטרון הגוף, שלדברי הרמן "הוא חשוב ומפתח את התחום. חשוב לתת לתלמידים במה כמה שיותר מוקדם. זה בעצם הניסיון הכי חשוב בתחום הזה".

"העבודה מוצצת את לשד הנפש"

שפע היצירה שבפסטיבל מתחבר לריבוי הסגנונות של הקבוצה שמצליחה שוב ושוב לייצר עבודות מגוונות. על עבודות הקבוצה אומרת הרמן: " תמיד בבחירה של הז`אנר יש מסע של למידה. העבודה עצמה היא נוראית, מוצצת את לשד הנפש של כל היוצרים כאן וצריך ליצר המון המון רעיונות, לא רק אני אלא כל היוצרים שמקבלים משימות וכל יום צריכים להביא קטע חדש ורק אחר כך מקבצים הכל ועורכים והעריכה משנה הכל מהקצה אל הקצה".

"אין הבדל בין החיים לעבודה", היא מתארת תהליך יצירתי של קליפה, "נמצאים בתוך העבודה ויוצרים השראה, אפילו כאשר אוכלים, זה כל הזמן עוטף אותך. זה מה שכל כך מרתק בסשנים המרוכזים שלנו עם יוצרים שהם לא חברי הקבוצה, שיש להם קבוצות משלהם. אנשים ממעטים לעשות דברים ביחד בגלל קנאת יוצרים ופחד לחלוק ידע. "לדעתי לא חולקים ידע, לכל אחד יש את האוצר שלו וזה לא משהו שאפשר לקחת או לסחור בו. העשייה הזו היא אורח חיים".

בהמשך לגישה השיתופית של קליפה גם סדנאות תהיינה חלק מההתרחשות הפסטיבלית - "חלק מהרעיון האמנותי של הפסטיבל הוא שכל המופיעים שבאים מחויבים להעביר גם סדנה ולחלוק עם הקהל ועם יוצרים אחרים את סגנון העבודה שלהם", אומרת הרמן. קבוצות "אחה", "מטריה פרימה" וטקאטרו יעבירו כולם סדנאות בפסטיבל וכן תתקיים סדנת "תאטרון תלוי מקום" של אנשי קליפה בהאנגר אדמה במצפה רמון.

בדרך למרכז בינלאומי?

"אנחנו אדומים ממאמץ להרים את הדבר הזה", מתבדחת הרמן על שמו של הפסטיבל, מעבר לקריצה לכיפה אדומה, "ברגע שאת יודעת מה זה קליפה זה יוצר דימוי ויזואלי מצחיק– דימוי פתוח שעניין אותי", והיא מספרת על משיכתה ותכניותיה לתאטרון החזותי בארץ: "כבר שנתיים שיש לנו בית פתוח שמקבל קהל רב שחוזר ורואה עוד מופע ועוד מופע, ומגיע להם חגיגה, פסטיבל, שהוא סוגה כל כך קומוניקטיבית של תיאטרון חזותי, שיש בו מחול, אמנות פלסטית ותיאטרון יחד, בלי שעות של טקסטים. משהו שהוא כמו להקשיב למוזיקה; שמעביר מסרים יותר אבסטרקטיים ומגיע למקומות יותר עמוקים בנפש של המתבונן. במקרה שזה גם מופע טוב זו חוויה מאוד מיוחדת לראות את הסינתיזה הזו בין קצוות.

"יש לנו חלום להקים מרכז בינלאומי לאמנות המופע ולתיאטרון חזותי בארץ, והפסטיבל הוא עוד נדבך בהגשמת החלום זה", מסכמת הרמן, "ברגע זה המרכז הקיים משקף אותנו בצורה הכי טובה וזה מקום שצריך לגדול ממנו, המקום קטן ורחוק ממרכז בינלאומי. זה בטח ייקח עוד עשרות שנים, רק כשאנשים זקנים ואין להם כוח לעשות כלום, זה קורה להם. מן טריק כזה".

הופעות הפסטיבל יתקיימו בין התאריכים 30-13 ביוני 2007 בבית הקבוצה ברחוב הרכבת, במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה ובאוניברסיטת חיפה, חלקם יתקיימו במרכז הכנסים החדש באשקלון וגם במסגרת אירועי לילה לבן של עיריית תל אביב בשדרות רוטשילד.