סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2019 אפריל 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
282930
כתבה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: קיץ חם ברוק`נרול
 

 
 
האם השגשוג בזירת מופעי המוזיקה הפופולרית המיובאים מחו"ל הוא התפתחות אמנותית-עסקית טבעית או פריחה זמנית ומלאכותית? הרהורים על קיץ חם ברוק`נרול


הקיץ כבר איתנו. מכה בעוז וללא רחמים. לא רק במזג האוויר השרבי, במנות הלחות הגבוהה ובלהקות המדוזות המתעצמות בחופי הרחצה. לילות הקיץ החמים צפופים. למצבת ההיצע בפופ המקומי שאינו קוטל קנים, נדחקים מופעים רבים מחו"ל: "אוואנסנס" ושון פול ביקרו כאן השבוע; "מגאדת", "בלונד רד הד"  ואיגי פופ ו"הסטוג`ס" יפתחו למעננו את השבוע הראשון של יולי; זאפ מאמא, דניאלה מרקיורי, סאפו, לורן היל וטורי איימוס יגיעו במהלך החודש; ועל הפרק גם (רשימה זמנית) ברט אנדרסון, ג`טרו טול, צ`יק קוריאה וחוזה פליסיאנו. לתפארת הייבוא תוכלו להוסיף גם את "מאמא מיה", המחזמר המבוסס על להיטי `"אבבא".
 
המרוויח העיקרי הוא הקהל המקומי, שזוכה לקבל אמנים, זמרים והרכבים איכותיים ובעלי שם, במגוון מרשים למדי של סגנונות וז`אנרים מוזיקליים פופולריים, בעונה נוחה, בפרק זמן קצר ובצורה אינטנסיבית (אולי אינטנסיבית מדי).
 
השאלה הגדולה היא אם שאר המרכיבים בחגיגת הייבוא המוזיקלי, שמתרקם ומתבצע למול עינינו ואוזנינו, שותפים אף הם להרגשה שאנחנו בפתחו של עידן חדש בבידור הישראלי -  עידן של שמים פתוחים, כשאמנים ולהקות כבר לא חוששים להגיע לארץ, וזה שנה בלבד אחרי קיץ של מלחמת טילים קשה ומכאיבה, שמלבד קורבנות בנפש, תיזכר גם בגלל ביטול ההופעה של  "דפש מוד", אחד מהרכבי הפופ הגדולים בעולם.
 
חותרים תחת ההגמוניה של שוקי וייס
 
כמו בהרבה תחומים ובפתחן של הזדמנויות כלכליות חדשות, תלוי את מי שואלים. לפחות בהיבט אחד כל הצדדים מסכימים שהגידול במופעי ייבוא הוא תוצאה של גידול במספר היבואנים שעיסוקם מוזיקה פופולרית, או כפי שהתחום עצמו מגדיר זאת - בכניסתם של שחקנים חדשים לשוק. יזמים צעירים וגם מפיקים ותיקים שעשו הסבה, ש"העזו לחתור"  תחת ההגמוניה של שוקי וייס, מפיק העל הוותיק והכמעט-בלי-מתחרים בתחום. עד כדי כך שיש הרואים בנקודת הזמן הזאת  תחילת עידן של חילופי דורות בשוק הייבוא. בין השמות שנפח הפעילות שלהם גדל ומובלט באחרונה, נמצאים משרד הכרטיסים "הדרן", "נישה מוזיקלית` (בה שותפים הבעלים של זאפה), סביר אבישר (ממקימי "קמלוט"), דודו ז`רז`בסקי ונוספים.
 
גורמים אלה, אומרים בשוק, למדו את העבודה, ומנצלים עתה קשרים וכישורים שצברו וטיפחו בשנים האחרונות - בזירה המקומית ובמגעים עם אמנים וסוכנים מחו"ל (אם במועדונים מקומיים ובפסטיבלים בינלאומיים שניהלו, אם במתן מטריה פיננסית למופעים מיובאים קודמים) לפריצה עצמאית. גם התמחות בז`אנרים מפולחים במוזיקה הפופולארית -  מג`אז ועד מוזיקת עולם, דרך רגאיי, היפ-הופ וראפ, ולא רק פופ ורוק שמאחוריהם צריך הייתה להתמקד-להתלכד בעבר - מסייעים לגורמים החדשים ומיטיבים עימם.
 
גורמים משמעותיים בתמונה המתחדשת ובמציאות החדשה הם גופים עסקיים וספונסרים מסחריים (מחברות סלולר ועד יצרני משקאות פופולריים) שגילו בשנים האחרונות את הכוח והאפשרויות הגלומות בשוק המוזיקה למיתוג מוצריהם, ליצירת זהות בינם לבין סוגי מוזיקה ולמינוף הכלכלי של עסקיהם. הפתיחות הגוברת לשיתופי פעולה מסחריים (שכבר נזכרה כאן במאמר קודם) חשובה לא פחות ליבואנים עצמם. יש לכך היבטים שונים -  מתיגבור היכולת להביא ארצה אמנים מאוד-מאוד גדולים והפקות ענק שספק אם היו מגיעים לארץ ביכולותיו הכספיות של המפיק בלבד ("מאמא מיה" למשל) ועד הוזלה משמעותית במחיר כרטיסי הכניסה.
 
שוק קטן הוא שוק קטן
 
לכאורה, נתונים אלה (לצד תחושה של בצורת שהסתיימה ושער דולר נמוך למשך כמה שבועות) מסבירים ומצדיקים את הגידול. בפועל, קשה לראות איך הוא מתמודד לאורך זמן עם תנאי השוק המקומי, שהיה ונשאר קטן ולא משמעותי במונחים אירופיים. אין גידול במספר הקהל, במיוחד על רקע הפילוח הגדל והמתמקצע. לדברי ותיקים בענף הקיץ הנוכחי מזכיר את מלחמת ההפקות של חנוכה, כשהפקות רבות נאבקות בשבוע אחד על אותו קהל, בעיקשות, מבלי לוותר ובתקווה שהם יעשו את המכה ולא האחר.
 
השחקנים החדשים יטענו שהשוק שנפתח לתחרות דווקא גורם להוזלת העלויות של ההשקעות, למחירים יותר מאוזנים, לתחשיבים יותר שפויים. מנגד, הוותיקים יטענו ההיפך: שהדולר נהיה יורו, שהמפיקים החדשים העלו בחוסר אחריות וידע את המחירים, שאין - כמו בחנוכה -  פרופורציה בין ההשקעה, המאמץ והעלויות הנדרשות לבין התוצאות העסקיות.
 
כך שלדעתם הפריחה הנוכחית מדומה ומעוותת מציאות תרבותית וכלכלית. היצע המופעים גדול על הביקוש, ואחת השאלות המסקרנות -  אם נקבל עמדה זו -  היא מי ישרוד את הקיץ הזה? כי מפיקים הם חולמים או מהמרים. למרביתם נדמה שהעסק הזה מניב, אך לא כולם ערים לסיכונים, בקיאים בתחשיבים ומצוידים בכלים המקצועיים הנדרשים. ואחת לכמה זמן מופיע שחקן חדש בזירה שנחוש ללמד את השוק את עושים את המכה הגדולה. אך בשורה התחתונה מרבית המופעים יעבדו על ריק. רק מופע-שניים ייצאו מורווחים, עם חיוך על הפנים. השאר יפלו על הפנים.
 
שאלה של כסף
 
בואו נתעכב לרגע על הכסף. הכסף הפך להיות הגורם החשוב ביותר במערך העסקאות. אם בעבר התדמית הפוליטית הבעייתית של ישראל, הייתה חזקה מכל הצעה כספית והניעה אמנים גדולים ו"חשובים" להדיר רגליהם מכאן, המצב היום הוא שהמצב הבטחוני ודעות ועמדות פוליטיות לא עד כדי כך חשובים, ושהכסף יענה על הכל. תמורת תשלום טוב - והיבואנים הישראלים החדשים, חלקם לפחות - מוכנים לשלם כמעט כל סכום (מה שגורם לתחרות להחריף ולסיכוייהם להרוויח לקטון) מבלי להבין את המתמטיקה הנכונה.
 
אמנם האמנים וההרכבים הגדולים יגיעו לישראל רק פעם בחיים, אבל קטנים יותר ישמח לעשות זאת כמה וכמה פעמים תמורת תשלום נאה. ולמרות שישראל הייתה ותישאר מדינת קצה, שבגלל ריחוקה ממרכז אירופה (יום נסיעה בכל כיוון), אין סיכוי למצוא אותה בליבו של טור אירופי מתגבש - אלא בתחילתו, כמופע הרצה וחזרה גנרלית, או בסיומו, לפני קיפול והורדת המסך (כמו "דפש מוד" אשתקד) -  כדאי וריווחי יותר לחבורה מסיירת לעשות שלושה-ארבעה ימים בישראל על חשבון המפיקים המקומיים מאשר להחזיק אותו באותם ימים באירופה כשההוצאות (ביורו!) נופלות על החבורה עצמה.
 
האמנים הרבים שמגיעים הקיץ לישראל גם מעידים שהסיפורים בדבר הצורך להתברג שנתיים-שלוש מראש בסיבובים הבינלאומיים של אמני רוק, הם דיבורים ריקים. כאילו נועדו להלך עלינו אימים - מצד אחד להפעיל לחץ על קובעי המדיניות לפעול לקידום רגיעה, מצד שני להשוויץ בקשרים בלעדיים. עובדה שנדרשו ארבעה שבועות בלבד לסגור חוזה עם הזמרת לורן היל, סולנית ה"פוג`יז". ושנה אחרי מלחמה - שאין כמוה כדי להבריח תיירים ומבקרים - אמנים נוחתים בארץ כאילו כלום. ועוד בכמויות לא סבירות.
 
קיסריה החדשה ברעננה
 
מלה אחרונה לגבי אתרי ההופעות החדשים. את מקומם של אצטדיון רמת-גן, פארק הירקון, בריכת השולטן והאמפי בקיסריה, שעלויותיהם גבוהות, מחליפים בעת האחרונה אצטדיון בלומפילד, אמפי פארק ראשון לציון, אמפי פארק רעננה, וגם ביתן 1 בגני התערוכה, האנגר 11 בנמל תל-אביב  ואפילו בארבי, קמלוט וזאפה.
 
בתוך שנתיים-שלוש מיצב עצמו האמפיפרק של רעננה (תפוסה של 8,000 צופים) כ"קיסריה החדשה". מצד אחד מסייעת לכך הפתיחות הרבה שמגלה העירייה המקומית להצעות, לרעיונות וליוזמות, כחלק מהמיתוג המואץ של הפארק, ממקום שאף אחד לא רצה להגיע אליו ל"מכה" החדשה של הרוק המיובא. מצד שני, יש בו תנאים נוחים ומשופרים עבור הקהל: מיקום אידיאלי (ובטוח!) במרכז הארץ, מספר צירי גישה, חניה בשפע (ובטחון מפני פריצות לרכבים) ותנאי ישיבה וצפייה סבירים. נקודה למחשבה.


28/06/2007   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע